בן-דרור ימיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בן דרור ימיני)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן-דרור ימיני

בן-דרור ימיני (נולד ב-1954) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי.

מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה מרבה ימיני לכתוב נגד מה שהוא רואה כהסתה נגד ישראל בעולם מצד פלסטינים, פעילי שמאל רדיקלי ואחרים. הוא מכנה זאת "תעשיית השקרים"‏[1] ו"אנטישמיות במסווה של אנטי-ציונות" או "אנטישמיות פוליטיקלי קורקט".‏[2]

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

ימיני למד באוניברסיטת תל אביב היסטוריה ומשפטים. לאחר מכן עסק שנים אחדות בעריכת דין. מונה ליועץ למשרד לקליטת עלייה ואף שימש כדובר המשרד. אחר כך פנה לקריירה עיתונאית. היה מנהל התוכנית להכשרת פעילי ציבור באוניברסיטת תל אביב. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" בשנת 1986, היה עורך העיתון החברתי הלוחמני "הפטיש", והגיש תוכניות רדיו.

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 השתתף ימיני, יחד עם אהוד מנור, בתוכנית לימוד הערבית "תעלם ותכלם" בהנחיית כמאל ריאן. כיהן מתחילת 2003 כעורך מדור הדעות בעיתון "מעריב" וכן כותב טור שבועי פוליטי ב"מוסף השבת" של העיתון. משנת 2009 הוא כותב בלוג באתר nrg של מעריב, שבו נכללים גם מאמרי הדעות שלו והטור השבועי ב"מוספשבת" מהמהדורה המודפסת, לעתים בתוספת קישורים חיצוניים, רפרנסים ותרגומים למאמריו.

נמנה עם מנסחי אמנת כנרת וחברי הפורום לאחריות לאומית: קבוצה של אנשי ימין ושמאל התומכת בהידברות בין המחנות הפוליטיים והמגזרים הציבוריים השונים בישראל ומנסה להגיע לקונצנזוס ציוני שיבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

ב-2003 הוענק לו הפרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ' על ידי האגודה לזכות הציבור לדעת.

[עריכה] עמדותיו

[עריכה] הסכסוך הישראלי-פלסטיני

ימיני זיהה עצמו מספר פעמים כאיש שמאל ציוני‏[3]‏[4]. הוא תומך במדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל ובחלוקת ירושלים במטרה לפתור את סכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא מתנגד להתיישבות יהודית בשכונות הערביות של ירושלים [5][6]. הוא תומך בפתרון של הפרדה בין ישראל לפלסטינים, כולל בצורה חד-צדדית והביע תמיכה בתוכנית ההתנתקות, למרות ביקורת על חלק מפרטיה. בעבר הביע תמיכה מסויגת בהסכם ז'נבה‏[4] ותמיכה מלאה במפקד הלאומי של עמי אילון. הוא מתנגד חריף לזכות השיבה וטוען שזו בעצם דרישה לחיסול ישראל.

בכתיבתו מבחין ימיני בין שמאל ציוני, אשר לדבריו מחויב לטובת מדינה יהודית ודמוקרטית ("בואו נבדוק מהו שמאל, ומיהו שמאלני. השמאל ההיסטורי הקים את מדינת ישראל. השמאל ההיסטורי הוא ציונות, עלייה, חלוציות, בנייה, הקרבה והגשמה. ללא השמאל ההיסטורי לא הייתה קיימת מדינת ישראל.") ומשלב בין ערכי ציונות לערכי הומניזם, לבין השמאל הרדיקלי השולל את זכותה של מדינת ישראל להתקיים ועוסק ב"דמוניזציה של מדינת ישראל" בארץ ובעולם. ימיני קורא לשמאל הציוני להציב "גדר הפרדה" בינו לבין השמאל הקיצוני, ומגנה תמיכה של גורמים בשמאל המתון בשמאל הקיצוני האנטי-ישראלי.[7]

הוא תומך בפעולותיה הצבאיות של ישראל במסגרת המלחמה בטרור ורואה בהן הגנה עצמית מוצדקת שנעשית תוך כדי ניסיון ומאמץ רב להימנע מפגיעה באזרחים חפים מפשע בצד פלסטיני, בניגוד לטרור הפלסטיני שמחפש במכוון לפגוע באזרחים חפים מפשע בצד הישראלי. למרות זאת, הוא מאמין שאפשר ורצוי למתוח ביקורת עניינית על פעולות צה"ל כאשר יש חריגה מרוח צה"ל או מהמשפט הבינלאומי וקורא לרשויות לחקור מקרים כאלה, לברר את העובדות ובמידת הצורך להעניש את האשמים.

בעקבות הדרישה מצד הרשות הפלסטינית לשיבה מלאה לפליטים לתוך ישראל בטענת צדק היסטורי, פרסם ימיני שורה של מאמרים על הסכסוך הישראלי-ערבי.‏[8] במאמרים הוא עוסק בהפרכת טענת הג'נוסייד שבוצע בערבים בכלל, או בפלסטינים בפרט, במבט השוואתי על סוגיית הפליטים, בנסיון להפרכת קיומה של זכות השיבה, בהון שזרם לפלסטינים מאז הסכמי אוסלו, במבט השוואתי על ערביי ישראל, מול קהילות מוסלמיות אחרות במערב, ובסבל והרדיפות מהן סבלו יהודי ארצות האסלאם לאורך מאות שנים, ובהפרכת הטענה שלפיו הציונות גרמה להחרפת היחסים בין יהודים למוסלמים. בין היתר תקף את בעיית הפליטים הפלסטינים וטען שמדובר בהונאה ו"תעשייה של מִסכּ‏נוּ‏ת" המשמשת לניגוח ישראל.‏[9]

לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה ופיגועי 11 בספטמבר תקף ימיני בחריפות את אנשי השמאל הרדיקלי בארץ ובעולם, על כך שהם מגלים, לדבריו, סובלנות לאסלאם הפונדמנטליסטי ולטרור הפלסטיני והאסלאמיסטי - ומלאים בשנאה עיוורת לארצות הברית וישראל, ואף האשים אותם באנטישמיות.‏[10]‏[11]. כך הוא מאשים אנשי שמאל רדיקלי דוגמת ד"ר אילן פפה בשקרים, עיוותים, גוזמאות ובדיות במחקרים היסטוריים. כמו כן, תקף ימיני בחריפות אנשי שמאל ישראלים כדוגמת שולמית אלוני, לב גרינברג, ג'ף הלפר ואילן פפה על מסע ההסתה שהם מנהלים, לטענתו, כנגד ישראל בחו"ל.‏[12]

בשנת 2005, נוצרה סערה ציבורית סביב המסמך "אירופה מתה באושוויץ" שטען כי אירופה הרסה את עצמה בשואה וקשר את הפגיעה ביהודים עם ההגירה ההמונית של מוסלמים לאירופה. המסמך הופץ ברשת וקודם על-ידי גופים פרו-יהודים ופרו-ישראלים. במאמר במעריב טען ימיני כי המסמוך הוא "מלכודת אנטישמית ליהודים" וכי הוא "מחליף גזענות אחת באחרת". המאמר גרר תגובות רבות בשיח הציבורי בישראל.

במהלך מבצע עופרת יצוקה, בסוף 2008 ותחילת 2009, פרסם ימיני סדרה של שלושה מאמרים, המתמודדים עם טענות מתנגדי המלחמה ומבקריה החריפים של ישראל. במאמר הראשון[13] טוען ימיני שהחמאס הוא ארגון הקורא להשמדת ישראל, להשתלטות על העולם ואף להשמדת יהודים. במאמר השני[14] מציג ימיני מבט השוואתי המוביל למסקנה שהתגובה של ישראל הייתה פרופורציונלית, בהתייחס להפצצות נאט"ו בקוסובו או המלחמה של כוחות נאט"ו נגד כוחות טאליבאן באפגניסטן. במאמר השלישי[15] מתעמת ימיני עם טענות פובליציסטים, כמו נעמי קליין, רוברט פיסק וגדעון לוי, שגינו את ישראל על חוסר מוסריות בפעולת עופרת יצוקה. שלושה מאמרים אלה תורגמו לשפות רבות‏[16], ופורסמו בעיתונים רבים בעולם.

בספטמבר 2009 כתב ימיני מאמר חריף כנגד דו"ח גולדסטון בשם "גולדסטון הוא הפושע" בו האשים את גולדסטון בפשע מוסרי ובכך שניצל את זכויות האדם לתעמולה אנטי-ישראלית חריפה "שאפילו גבלס הגאון לא חשב עליו" תוך טוויית מארג שקרים וסילוף עובדות, והתעלמות מכוונת מאמנת חמאס האנטישמית ומפעילות הטרור של החמאס, הן נגד ישראלים והן נגד פלסטינים: "גולדסטון ביצע פשע מוסרי. לא נגד מדינת ישראל, אלא נגד זכויות האדם. הוא הפך אותן לנשק של משטרים חשוכים. גולדסטון לא התרשל. הוא עשה זאת בזדון... ככל שנחשפים פרטי הדוח הזה, מתברר שמדובר בעלילה." בנוסף לביקורת הקשה שמתח על דו"ח גולדסטון קרא ימיני למדינת ישראל להקים ועדת חקירה שתפריך את ה"עלילה" של דו"ח גולדסטון. [17]

ימיני ביקר את מה שנראה לו כתמיכת השמאל הרדיקלי בשלטון החמאס ברצועת עזה, והשווה את התעלמותם מהפשעים נגד האנושות שביצע החמאס להתעלמותם מהזוועות שביצעו משטרים סטאליניסטיים בעולם: "והמשטר הרצחני הזה הופך להיות חביבם של "כוחות הקדמה". אלה שתמכו בעבר בסטלין, שחיסל 20 מיליון מבני עמו; במאו, שחיסל כ-70 מיליון מבני עמו"‏[18].

בעקבות הקמפיין של "אם תרצו" ב-2010 כנגד הקרן החדשה לישראל ופרסומיו של בן כספית בעיתון מעריב בנוגע להאשמות שונות בקשר לקרן, הקדיש ימיני חלק מטוריו לבקר את הקרן החדשה על תמיכתה בארגונים שהוא מגדיר כאנטי-ציוניים, הפועלים כנגד מדינת ישראל ו חלקם פועלים להעמדת בכירים ישראלים לדין בחו"ל באשמה של פשעי מלחמה ושותפים לקמפיין ה-BDS כנגד ישראל. ימיני קרא לקרן להתנער מארגונים כאלה, בהם "קואליציית נשים לשלום", ולהפסיק את התמיכה הכלכלית בהם.‏[19]‏[20]

ימיני התנגד להסכם לשחרור גלעד שליט בנימוק שהוא מהווה כניעה ופרס לטרור. כמו כן הוא תקף את ההתנהלות התקשורתית סביב גלעד שליט כשהיה חטוף, וטען שהיא פגעה בכושר העמידה של ישראל מול הלוחמה הפסיכולוגית של החמאס וכן והפעילה לחץ על הצד הלא נכון במשא ומתן לשחרורו. עם זאת הוא טען שהאחריות על העסקה היא על ראש הממשלה שהחליט עליה ולא על התקשורת או השמאל. בטורו במעריב מה-21 באוקטובר 2011 פרסם מכתב של לוחם שייטת 13 שביקש שבמקרה ויחטף, לא ישחררו מאות מחבלים תמורתו ושהתקשורת לא תפעיל לחץ כבד על ממשלת ישראל לשחררו ותעשה "פסטיבל" או "תוכנית ריאליטי" סביב חטיפתו והמאמצים לשחררו. ‏[21]

[עריכה] תקשורת

בתחום התקשורת, ימיני טוען כי קבוצה קטנה של עיתונאים השתלטה על רוב נפח השידור הציבורי בישראל. לטענתו, חופש הביטוי בישראל הפך ל"חופש השיסוי" ו"כוח הביטוי" בו קבוצה קטנה מכתיבה את מסריה ומדירה דעות אחרות מלקבל ביטוי בתקשורת. הוא קרא לאנשי תקשורת ועיתונאים לא לפרסם מאמרים של אנשי שמאל וימין רדיקלי משום שלטענתו כל מטרתם היא הסתה לגזענות וזריעת מדון ואיבה.[דרוש מקור]

בעקבות פרשת סרן ר' ותביעת לשון הרע שהגיש סרן ר' נגד "עובדה" ואילנה דיין, בה נפסקו לזכותו פיצויים בסך 300,000 שקל, כתב ימיני בזכות הפסיקה ונגד אילנה דיין ומערכת עובדה. לטענתו, מערכת התוכנית ביצעה מניפולציות, סילופים והטעיות בתחקיר ששידרה ואלה הוציאו דיבה על סרן ר'. הוא כתב: "באשר למהות, פסק הדין חושף את המניפולציה. את הבישול. מדובר בהטעיה רבתי. זה לא הפריע לרוב העיתונאים להתבכיין על "התערבות השופט בשיקולי עריכה". הבלים. יש הבדל בין חופש הביטוי לזכות הבישול וההטעיה. מה שעשתה התוכנית "עובדה" לסרן ר' מצוי במתחם של מה שעשה גולדסטון למדינת ישראל. מניפולציה."‏[22]

[עריכה] משפט

ימיני פרסם מאמרי ביקורת נוקבים על האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון. הוא הביע עמדה המתנגדת לכפיית ערכים באמצעות פסיקות בג"ץ ולהעברת הכרעות בשאלות מדיניות, ציבוריות ופוליטיות למוסד זה, בשעה שהן צריכות להתקבל במערכת הפוליטית. בנוסף, מבקר ימיני את הרכב בית המשפט העליון אשר אינו משקף באופן פרופורציונלי חלק מהקבוצות באוכלוסייה, כגון המזרחים. הוא טוען שהמערכת המשפטית מנסה לסכל מינויים של שופטים שאינם מחזיקים בדעה השלטת בקרב האליטה השיפוטית, כלומר שופטי בית המשפט העליון. כך למשל, טען ימיני שמינויה של פרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון סוכל שמשום שהביעה התנגדות לאקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרון ברק.

ימיני, יחד עם קלמן ליבסקינד, יצא נגד הקמפיין של עיתון "הארץ" נגד מינויו של נעם סולברג לשופט בית המשפט העליון. בין השאר טען ימיני שטור של ב. מיכאל נגד סולברג מכיל מידע מסולף כנגד סולברג.‏[23]

בעקבות פסיקת בג"ץ שדחתה את העתירות נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל על חודו של קול (6 - 5), ביקר ימיני את בג"ץ על כך שלא דחה את העתירות ברוב הרבה יותר גדול, וטען בזכות החוק כאמצעי הגנה לגיטימי מפני הטרור הפלסטיני, שיבה פלסטינית זוחלת והאיום הדמוגרפי. בנוסף, הזכיר ימיני חוקים מגבילי הגירה ואזרחות במדינות אחרות בעולם, כגון דנמרק, וטען שהחוק מוצדק במבחינה חוקית וחוקתית.‏[23]

[עריכה] חרדים

לדעת ימיני החברה החרדית מתבדלת מהחברה הישראלית והחינוך שלה בדלני ואנטי-ציוני. הוא מתנגד למימון החינוך החרדי מטעם משרד החינוך ללא התניה לכלול בו לימודי ליבה כלליים (כגון מתמטיקה, אזרחות, היסטוריה, אנגלית ומדעים) שיאפשרו השתלבות במשק. [24]

בעקבות פסיקת בג"ץ ביוני 2010 לבטל את הקצבאות לאברכים החרדיים, כתב ימיני שהחלטת בג"ץ לגופה הייתה "מוצדקת מעין כמוה", אך שלא הייתה לו סמכות לקבלה - שכן נושא זה, כמו נושאים רבים אחרים, צריך להיות מוכרע במגרש הפוליטי (כגון הכנסת, חקיקה, בחירות ולחץ ציבורי). הוא כתב:

"הרוב הישראלי צריך להתקומם. זכותו להתקומם. אבל הוא מוזמן לעשות זאת באמצעות הקלפי. לא באמצעות קיצורי דרך. בג"ץ, במקרה דנן, הגן על הרוב מפני אפליה לטובה של המיעוט. הרוב באמת זקוק להגנה. לא באמצעות בג"ץ. באמצעות מחאה פוליטית והצבעה פוליטית."

בנוסף, תיאר ימיני את השלטון הנוכחי בישראל כ"מיעוטוקרטיה" בו בגלל המבנה הקואליציוני של ממשלות ישראל לדורותיהן, קבוצת מיעוט יכולה להכתיב את דרישותיה לרוב.‏[25]

בטורו ב"מעריב" ב-26 בנובמבר 2011 תקף ימיני בחריפות את תהליכי ההתחרדות וההקצנה שעוברים על החרדים אך גם על הדתיים-לאומיים. בפרט הוא מגנה את הדרת הנשים והסירוב לשמוע שירת נשים על ידי דתיים ופרט חיילים דתיים בצה"ל. לתהליך זה הוא קורא "טליבאניזציה" (עם ההסתייגות שהחרדים היהודים אינם רוצחים, בטח שלא בסדר הגדול של הטליבאן האסלאמי). הפיתרון שמציע ימיני הוא הפרדת דת ומדינה והקמת קואליציה ציונית-ממלכתית בהובלת הליכוד, קדימה ומפלגת העבודה, שתוכל להפסיק להיכנע לתכתיבי המפלגות החרדיות.

[עריכה] חברה וכלכלה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ימיני הביע תמיכה מסויגת במחאת האוהלים של קיץ 2011, כמחאה עממית נגד יוקר המחיה וחלוקת נטל בלתי שוויונית. הוא התנגד לקבוצות השמאל הרדיקלי והאנרכיסטים שהשתתפו במחאה ובהנהגתה, ולדבריו ניסו לנצל אותה למטרותיהן, שאינן מקובלות על רוב המפגינים. ב-4 בספטמבר 2011, למחרת עצרת המחאה הגדולה, טען נגד "אויבי המחאה" שבהם כלל את מנהיגת המחאה, דפני ליף. הוא קרא למפגינים לסלק אותה משורותיהם.‏[26]

ימיני מתריע מפני סכנת ההסתננות מאפריקה לישראל, וטוען שמדובר לרוב במהגרי עבודה ולא בפליטים. לדבריו, המסתתנים מאפריקה מהווים איום דמוגרפי על ישראל בנוסף להגברת הפשע והעוני במקומות בהם הם מתרכזים: בעיקר בדרום תל אביב ואילת. ימיני יוצא נגד אלה שמטיפים לקבלת המסתננים ומאשימים את המתנגדים לכך בגזענות וטוען נגדם שהם לא אלה שסובלים מריבוי המסתתנים, שמתרכזים בשכונות החלשות בערים ולא בשכונות היוקרה בהן גרים המטיפים, אלא האוכלוסיות החלשות הן שסובלות מהם. ימיני יוצא נגד ממשלות ישראל שלא עושות מספיק למגר את התופעה ומאשימן ב"שיתוק" ו"תרדמת", ומזהיר מפני הצפה במסתננים - שכבר היום כוללים עשרות אלפים וכל חודש נכנסים מאות נוספים. ‏[27]

בעקבות הפולמוס בדבר קליטת העולים היהודים מאתיופיה, ובפרט המקרה שבו תושבים בקריית מלאכי סירבו למכור בתים בשכונתם לאתיופים, כתב ימיני כנגד מדיניות ריכוז האתיופים בשכונות חלשות ויצירת מצב שבו יש בתי ספר בהם האתיופים הם רוב מוחלט, וטען בזכות פיזור שוויוני של העולים בין המקומות השונים, כולל בשכונות יוקרה דוגמת רמת אביב ג', והנהגת מכסות, למשל: בבית ספר מסוים לא תעלה כמות האתיופים על אחוז מסוים מכלל התלמידים. ימיני נימק את עמדתו בכך שהעולים האתיופים ראויים לשילוב ואינטגרציה, ולא להפרדה והשלכה לשכונות החלשות.‏[23]

[עריכה] חשיפות עיתונאיות

לצד פעילותו הפובליציסטית חשף ימיני מספר סקופים:

[עריכה] הפולמוס סביב כתיבתו

בעקבות הביקורות שפרסם על ארגוני זכויות אדם (בהם HRW, אמנסטי אינטרנשיונל ובצלם), הואשם ימיני בעליהום על ארגוני זכויות האדם, דה-לגיטימיזציה שלהם ומקארתיזם. נעמי לויצקי, שהתארחה בבלוג של ימיני כותבת:

"רוח רעה נושבת אצלנו והיא בולטת בבלוג שלך. תפסה אותנו התפרצות של סתימת פיות, האלהת הצבא והערצת הכוח - מין "פטריוטיזם" עבש מסוג מאוד מסוים ואוי למי שחורג מהקונצנזוס, יוצא מן הקופסה, שכן הוא הופך מיד לעוכר ישראל, ללא לגיטימי וגם אנטישמי ואנטי ציוני ואנטי השד יודע מה. אתה בוודאי תגיד, הנה עוד היסטרית, מה אסור לבקר? ואני אגיד לך שמותר ועוד איך ואפילו ביקורת נוקבת, אבל זו לא ביקורת, ידידי, זו דה-לגיטימציה שיטתית. זה מסוכן וזה מעלה ריח עז של מקרתיזם."‏[31]

ואילו שרית מיכאלי, דוברת בצלם, כותבת: "במקום להתמודד עם העניין עצמו, מנסים להראות שהמניעים העומדים מאחורי ארגוני זכויות האדם הם לא כשרים."‏[32] ימיני השיב שאכן הוא מדגיש את המניעים שעומדים מאחורי "שיח זכויות האדם" וטוען שמניעים אלה הם רצון לחיסול ישראל ושלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ובית לאומי לעם היהודי. לדעתו מניעים אלה פסולים והם מכתימים את הפעילות של ארגוני זכויות האדם.‏[33]

ב-16 ביולי 2010 פרסם ימיני מכתב של פעילה פוליטית (לה קרא בשם הבדוי "שלומית" כדי להגן על זהותה) באחת העמותות הנתמכות על ידי הקרן החדשה לישראל ובה תיארה חוויות מכנס מנהיגות חברתית שארגנה הקרן, בין השאר כתבה:

"החלטתי לנסוע, וזאת הייתה טעות. מצאתי את עצמי במדבר בתנאי מעבדה, מנותקת מהעולם, מאינטרנט ומסלולרי, עם פעילי זכויות אדם פלסטינים ויהודים, ששוללים את קיומה של מדינת ישראל. שחותרים לחיסולה ולא מגנים גם אמצעים אלימים. שטוענים כי נולדה בחטא. שמצטערים על קיומה. שמתעבים אותה ואת סמליה. שמצדיקים פגיעות בה ובחייליה ובמוסדותיה. שמקדישים את מרצם וחייהם להביא להפיכתה למדינה דו או רב-לאומית. בעצם זה אינו נכון, למדינה שבה יש מקום ללאום אחד בלבד - הלאום הפלסטיני. מתנגדים לשירות לאומי קהילתי או אזרחי של ערבים במדינה, משווים את מעשי ישראל לגרמניה הנאצית." [34]

בתגובה פרסמה הקרן ב-23 ביולי 2010 מודעה של עמוד שלם ב"מוספשבת" של מעריב ובו האשימה את ימיני ברדיפה, הסתה ומקרתיזם, והכחישה את הטענות שפורסמו במכתב. [35] בבלוג שלו במעריב ענה ימיני להודעה. לדבריו, הדברים שתיארה "שלומית" אכן נאמרו, אך חשוב מכך: הקרן תומכת בשורה של ארגונים השוללים את זכות קיומה של ישראל, עוסקים בדה-לגיטימציה שלה ורוצים להפכה למדינה דו-לאומית, בהם מרכז מוסאוא, עדאלה וקואליציית נשים לשלום. [36] הרשימה זכתה למספר שיא של למעלה מ-3,000 טוקבקים. בכך משתקף מעמדו בציבור כאחד מבכירי הפובליציסטים בישראל.

באוקטובר 2010 התפלמס ימיני עם עיתונאי "הארץ" גדעון לוי בעקבות ראיון שהאחרון העניק לעיתון הבריטי אינדיפנדנט. ימיני האשים את לוי בהסתה ודמוניזציה כנגד ישראל, המבוססת על שקרים והאשמות שווא (למשל, ימיני טען שלוי פרסם דיווח על כך ששוטרי מג"ב קשרו פלסטיני לחמור ועינו אותו אך התברר שהאירוע מעולם לא קרה), ואף כינה אותו "ברון תעשיית השקרים". השניים התפלמסו ביניהם בטוריהם ב"הארץ" ו"מעריב" ואף בבלוג של ימיני ב-nrg מעריב, והרשימות הללו זכו לאלפי טוקבקים.‏[37]

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ בן דרור ימיני, "The trap of self-delusion", ‏ nrg (המאמר באנגלית).
  2. ^ נעמי לויצקי ובן-דרור ימיני, בן-דרור, תרגיע, nrg ‏, 30.4.210. ציטוט: "עמדת המוצא שלי היא שהאנטי-ציונות, בחלקה הגדול, היא אנטישמיות פוליטיקלי-קורקט."
  3. ^ דני מן, "מועצת החכמים? הטיה בתוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10 בין התאריכים 12 ביולי 2008 עד 9 במאי 20", 22/6/2009 קובץ PDF
  4. ^ 4.0 4.1 בן-דרור ימיני, ימני או שמאלני?, הבלוג של ימיני ב-nrg מעריב, פורסם במקור ב"מוספשבת" של מעריב, 29.10.2010
  5. ^ בן דרור ימיני, עיר אחת. מדינה אחת, באתר nrg מעריב, 21/7/2009
  6. ^ בן דרור ימיני, קצה הקרחון, באתר nrg מעריב, 9 בנובמבר 2007
  7. ^ בן-דרור ימיני, מיהו שמאלני?: יורשיו של השמאל הציוני מעניקים סיוע ותמיכה לשוללי זכות הקיום של ישראל, nrg, ‏ 6.2.2010.
  8. ^ חמשת המחקרים (אותם הוא מגדיר כמבין החשובים שכתב) מופיעים ב#קישורים חיצוניים.
  9. ^ בן-דרור ימיני, והעולם משלם, אתר nrg
  10. ^ בן-דרור ימיני, בגידת המערב: חלפה שנה, והתוצאה הפוכה: הפונדמנטליזם האנטי-אמריקני מנצח, אתר nrg
  11. ^ בן-דרור ימיני,הפקולטות לשנאת ישראל, אתר nrg
  12. ^ שולמית אלוני התראיינה לעיתון הצרפתי לה-מונד קובץ DOC
  13. ^ מאמרי עופרת יצוקה - פרק 1: קודם עזה, אחר כך העולם
  14. ^ מאמרי עופרת יצוקה - פרק 2: פושעי מלחמה והסברה
  15. ^ מאמרי עופרת יצוקה - פרק 3: סרסורי מצפון
  16. ^ תרגום המאמרים של עופרת יצוקה לאנגלית ושפות אחרות
  17. ^ בן דרור ימיני, גולדסטון הוא הפשע (תרגום לאנגלית ושפות אחרות), nrg מעריב, 26.9.2009
  18. ^ בן-דרור ימיני, ספינת השנאה שתציל את חמאס, בן אתר nrg
  19. ^ 19.0 19.1 בן-דרור ימיני, "השמאל נגד הסמול", nrg מעריב, 23.4.2010 (פורסמה במקור ב"מוספשבת" של מעריב, יום שישי 23.4.2010).
  20. ^ בן-דרור ימיני, בתוככי הספירה לאחור, nrg מעריב, 30.4.2010 (פורסמה במקור ב"מוספשבת" של מעריב, יום שישי 23.4.2010), פסקה: "הונאה מטעם הקרן".
  21. ^ בן-דרור ימיני, עליונות מוסרית?, nrg מעריב, 22.10.2011 (פורסם במקור במעריב "מוספשבת" 21.10.2011
  22. ^ בן-דרור ימיני, שבויים במניפולציות, באתר nrg מעריב, 19 בדצמבר 2009
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 בן-דרור ימיני, אזרחות, שיבה ואגדת האפרהייד..., nrg מעריב, פורסם במקור ב"מוספשבת", 13.1.2011
  24. ^ בן-דרור ימיני, הכניעה לחרדים הפכה סכנה לעתיד המדינה, nrg.
  25. ^ בן-דרור ימיני, ביטול הקצבה לאברכים היא צודקת אך פסולה, nrg מעריב, 15.6.2010.
  26. ^ "אויבי המחאה" מאמר מאת בן-דרור ימיני, מעריב עמ' 23 בתאריך 4.9.2011
  27. ^ 1-בן-דרור ימיני, שיתוק מול הצונאמי, nrg מעריב, 22.11.2011
  28. ^ בן-דרור ימיני, מחבר הדוח נגד ישראל תמך בטבח במינכן, אתר nrg
  29. ^ בן-דרור ימיני, אג'נדה בביהמ"ש: ניגוד העניינים של השופטת, באתר nrg מעריב, 11 באפריל 2011
  30. ^ [1]
  31. ^ נעמי לויצקי, בן-דרור, תרגיע, nrg, הבלוג של בן-דרור ימיני, 28.4.2010.
  32. ^ שרית מיכאלי (דוברת בצלם), משטרת המחשבות שוב נושפת בעורפנו, nrg מעריב, 3.5.2010.
  33. ^ בן דרור ימיני, הפייגלינים מסמול, nrg, הבלוג של בן-דרור ימיני, 4.5.2010.
  34. ^ בן-דרור ימיני, דמוניזציה. מבט מבפנים, nrg מעריב, 16.7.2010 (פורסם במקור ב"מוספשבת" של מעריב ב-16.7.2010).
  35. ^ לצפייה במודעה, באתר הקרן החדשה לישראל (הורדת קובץ).
  36. ^ בן-דרור ימיני, הקרן החדשה מפרסמת הודעת ענק נגד בן-דרור ימיני. ימיני מוריד את הכפפות ועונה לקרן החדשה, הבלוג של בן-דרור ימיני, nrg מעריב, 23.7.2010.
  37. ^ בד"י, ברון תעשיית השקרים, 15.10.2010.
    גדעון לוי, פה קבור הכלב - גדעון לוי עונה לבן דרור ימיני, הארץ, 22.10.2010.
    בד"י, תגובה לגדעון לוי, 22.10.2010
    בד"י, ימני או שמאלני? - הפרק "ברון תעשיית השקרים", 29.10.2010
מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בן-דרור_ימיני&oldid=12227775
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא