בן ציון גיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בן ציון גיני (18691945 ט"ו בסיוון תש"ה) היה מהנדס העיר הראשון של ירושלים ויפו בסוף התקופה העות'מאנית ותחילת המנדט הבריטי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ציון גיני נולד באיזמיר, האימפריה העות'מאנית ב-1869. בהיותו נער מחונן, נישלח על ידי חברת "כל ישראל חברים" (אליאנס) ללמוד בפריז הנדסת מכונות. ב-1890, עם סיום לימודיו נשא לאישה את קלמנטין לבית קראונז'-אנגלמן ילידת מץ, צרפת ויחד עלו לירושלים. הוא כיהן כמורה בבית הספר למלאכה של חברת כי"ח. בהמשך, נסע ללונדון ולפריז כדי ללמוד הנדסת בניין וכשחזר תכנן יחד עם המהנדס יצחק רייטן את המזרקה החשמלית בירושלים לכבוד יובל שלטונו של הסולטאן עבדול חמיד השני.

בנוסף לפעולו בתחום ההנדסי היה בעל ידע רב בתחום הרפואה הטבעונית, כתב מאמרים לג'ואיש כרוניקל (בהם מאמר אודות פתיחת קו הרכבת מיפו לירושלים ב-8 בספטמבר 1905).

מהנדס העיר יפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1910, לאחר שובו ארצה התמנה למהנדס העיר יפו ובמסגרת תפקידו פיתח בעיר רשת כבישים ותכנן בניינים רבים בתל אביב וביפו ובהם מסגד חסן בק, בניין הבנק האנגלו-מצרי ובית הפוטוגרפיה של אברהם סוסקין ברח' הרצל פינת רח' בית הבד. כמו כן תכנן את בית העירייה בעזה וכן תכנן תוכנית תעבורתית לעיר.

מהנדס העיר ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1917 הזמין אותו לירושלים ראש העירייה חוסיין אל-חוסייני, ומינה אותו למהנדס העיר הראשון של ירושלים. בתפקידו זה תחת השלטון העות'מאני הוא נקרא בין השאר לבנות ביצורים עבור הצבא העות'מאני. גיני היה בין מקבלי פניו של הגנרל אלנבי עם כניסתו לירושלים, ותחת שלטון המנדט הבריטי המשיך את תפקידו כמהנדס העיר והכין עבורה תוכנית בניין עיר ראשונה. הוא תכנן וניהל את שיפוצם של מבנים המקודשים לשלוש הדתות בהם מסגד כיפת הסלע, מערת המכפלה וכנסיית הקבר וסייע בקליטת אנשי מקצוע בתחום התכנון והבניה שעלו מארצות אירופה. בין הבניינים הרבים שתכנן ובנה בירושלים בית החולים למחלות עיניים סנט ג'ון, בניין קולנוע ציון, ישיבת פורת יוסף וישיבת חיי עולם, בית מושב הזקנים והזקנות הספרדי, מלון סן רמו ובתים ברח' המלך ג'ורג'. ב-1926 התפטר מתפקידו מטעמי בריאות. גם לאחר שעזב את משרתו הציבורית פעל למען המשך הבניה בירושלים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין נכדיו: האדריכלים גבריאל פרץ ואריה גיני, התעשיין אבנר פרץ ויואב גינאי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל גילר, שיפוץ יפו בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, קתדרה 165, תשרי תשע"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]