בן קרדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן קרדין
(5 באוקטובר 1943)
בן קרדין
תפקיד

סנאטור המייצג את מדינת מרילנד

סטטוס מכהן
מפלגה פוליטית המפלגה הדמוקרטית
דת יהודי
בת זוג מירנה (אדלמן) קרדין
http://cardin.senate.gov/
בן קרדין בתמונת הפורטרט הרשמית שלו כסנאטור - 2007

בנג'מין לואיס "בן" קרדיןאנגלית: Benjamin Louis "Ben" Cardin ) (נולד ב-5 באוקטובר 1943) הוא פוליטיקאי אמריקאי, יהודי, חבר המפלגה הדמוקרטית, המכהן כסנאטור מטעם מרילנד משנת 2006 עד היום (2013). במשך עשרים שנה קודם לכן היה חבר בית הנבחרים האמריקאי ולפני כן כיהן במשך כעשרים שנה כחבר ושמונה שנים מתוכן אף יו"ר בית הנבחרים המדינתי של מרילנד. אחד הפוליטיקאים האמריקאים הבכירים היחידים, שמעולם לא נוצח במערכת בחירות כלשהי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדין נולד ב-1943 בבולטימור, מרילנד, בנם השני של דורה (לבית גרין) (נפטרה ב-1972) ומאיר קרדין (1907 - 2005)‏‏‏[1]. שם המשפחה המקורי היה "קרדונסקי". סבו של קרדין, האריס קרדונסקי שינה את שמו ל-קרדין לאחר שהגיע מרוסיה לארצות הברית ב-1905. גם הוריה של האם דורה, בנימין ורחל גרין היגרו מליטא לארצות הברית בראשית המאה העשרים.

המשפחה הייתה פוליטית מאוד. האב כיהן כחבר בית הנבחרים המדינתי מטעם העיר בולטימור החל מגיל 27 ובמשך 4 שנים (1935 עד 1939). אחר כך הקים עם אחיו מוריס, דודו של קרדין, משרד עורכי דין והחל מ-1955 עד 1977 ושוב מ-1984 עד 1994 כיהן במישרות שיפוטיות שונות, כשופט בבית המשפט העירוני של בולטימור וכשופט שלום. מוריס, אחיו - שותפו של מאיר קרדין, הידוע באופן רשמי כמוריס קרדונסקי, כיהן גם הוא כחבר בית הנבחרים המדינתי, נציג העיר בולטימור, מ-1951 עד 1966. האווארד, אחיו הבכור של קרדין, היה פרקליט מחוז בבולטימור. ומושל מרילנד וראש עיריית בולטימור לשעבר, הרפובליקני תיאודור מק'קלדין היה אחד האורחים ב"בר מצווה" של קרדין.

ב-2002, גם האחיין בן ה-32 של קרדין, ג'ון קרדין, בנו של אחיו הבכור האווארד, נבחר לכהן בבית הנבחרים המדינתי של מרילנד. בהשבעתו נכחו כמובן, הן סבו, מאיר קרדין, לשעבר חבר בית הנבחרים המדינתי של מרילנד והן דודו, קרדין עצמו, באותה עת עדיין חבר בית הנבחרים האמריקאי, שהצהיר :"הדור הבא לוקח את השלטון"‏‏‏[2].

משפחת קרדין הייתה קשורה לקהילה האורתודוקסית המודרנית במשך שלושה דורות וקרדין הצעיר ומשפחתו נהגו, וקרדין עצמו נוהג עד היום, להתפלל בבית הכנסת "קהילת בית תפילות", בית הכנסת האורתודוקסי הגדול ביותר בצפון אמריקה, ליד ביתם.

ב-24 בנובמבר 1964, נישא קרדין למירנה (לבית אדלמן), מורה, אותה הכיר עוד כשלמדו ביחד בבית הספר היסודי. הם החלו "לצאת" בהיותם בני 15 ומאז לא נפרדו. יש להם כיום בת אחת, דברה, המשמשת כמנהלת החינוך במוזיאון היהודי של מרילנד. בנם מייקל התאבד ב-1998 בהיותו בן 30‏‏‏[3]. מירנה קרדין מכהנת כיום (2013) בהנהלת בית החולים "סיני" של בולטימור ובהנהלת הפדרציה הקהילתית היהודית של בולטימור.

קרדין למד באוניברסיטת פיטסבורג, פנסילבניה, לתואר ראשון וסיים בהצטיינות ב-1964. בתקופת לימודיו זו, הוא השתייך לאחווה הסטודנטיאלית "פי למדא פי" (Pi Lambda Phi), שהיא אחווה יהודית במקורה ורוב חבריה עד היום יהודים. תקופה מסוימת הוא אף כיהן כנשיא האחווה באוניברסיטה. ב-1967 הוא סיים כראשון בשכבה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מרילנד וקיבל תואר דוקטור למשפטים (JD). באותה עת הוא כבר היה חבר בבית הנבחרים המדינתי של מרילנד.

קרדין מחזיק כיום גם בתוארי כבוד אחדים מכמה מוסדות, כולל בית הספר למשפטים של אוניברסיטת בולטימור (1990), אוניברסיטת מרילנד בבולטימור (1993), האונברסיטה העברית בבולטימור (1994), וגאוצ'ר קולג' לאומנות (1996).

בשנים 1995 - 1998, בהיותו חבר הקונגרס האמריקאי כיהן גם כיושב ראש תאגיד השירותים המשפטיים של מרילנד (MLSC) (הסניגוריה הציבורית). מ-1998 עד 1999, כיהן בחבר הנאמנים של "קולג' סיינט מרי של מרילנד", ב-1999 מונה לחבר הנאמנים של קולג' גאוצ'ר לאומנות, וב-2002 מונה לוועדת הייעוץ של אוניברסיטת סיינט מרי, ללימודי דמוקרטיה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הנבחרים המדינתי של מרילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 החליט מוריס קרדונסקי שלא לרוץ למושב בבית הנבחרים המדינתי מטעם העיר בולטימור, כדי שהתלמיד שלו למשפטים, אחיינו בן ה-23, בן קרדין יוכל לרוץ. שם המשפחה קרדין הוכח כבלתי ניתן לעצירה וקרדין הצעיר ניצח, ונכנס לתפקידו כחבר בית הנבחרים המדינתי בינואר 1967. קרדין סיים את בית הספר למשפטים מאוחר יותר באותה שנה. הוא המשיך וכיהן עוד עשרים שנה בתפקיד זה, מכהן לבסוף כיושב ראש בית הנבחרים המדינתי (Speaker) בגיל 36, ובמשך שמונה שנים, לפני שהחליט לעבור למישרה במישור הכלל ארצי, בבית הנבחרים האמריקאי.

בית הנבחרים של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן קרדין נואם במליאת בית הנבחרים של ארצות הברית, יוני 2006

ב-1986 רץ קרדין לקונגרס האמריקאי. הוא ניצח בבחירות המקדימות בתוך המפלגה הדמוקרטית, כשקיבל 82% מהקולות, ניצח בהמשך את המועמד הרפובליקני עם 79% מהקולות ונכנס לתפקידו החדש בינואר 1987. הוא עתיד היה להיבחר מחדש עוד תשע פעמים ולכהן בקונגרס בסופו של דבר עשרים שנה, מנצח ללא קושי בדרך כלל, בכל מערכות הבחירות הללו.

בהיותו בבית הנבחרים של ארצות הברית הוא כיהן כיו"ר ועדת הסחר של הקונגרס וכן כחבר ועדת הדרכים, חבר תת-הוועדה למשאבי אנוש וחבר ועדת "הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה" (OSCE). הוא גם היה פעיל בכיר בוועדת ההיגוי של שדולת חברי הסנאט (Caucus) למען המפלגה הדמוקרטית וכיהן כאחד המצליפים הדמוקרטים.

ב-1997 כיהן קרדין כיושב ראש משותף של צוות עבודה בין מפלגתי שהוקם בקונגרס במאמץ לבצע רפורמה בכללי האתיקה בבית הנבחרים של ארצות הברית. בעקבות זאת וכחבר הקונגרס מטעם מרילנד הוא מונה ב-1998, על ידי בית הנבחרים המדינתי, לכהן כיושב ראש הוועדה שהוקמה במדינה זו למחקר מיוחד בחוק האתיקה הציבורית של מרילנד.

הסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בספטמבר 2006, התמודד קרדין בבחירות המקדימות שנערכו במפלגה הדמוקרטית של מרילנד, לקראת הבחירות של נובמבר 2006 לסנאט. הוא זכה במועמדות כנגד מספר רב של מועמדים דמוקרטים אחרים, עם 44% מהקולות, כ-4% יותר מהמועמד שהגיע אחריו‏‏‏[4] ובבחירות הכלליות ניצח את היריב הרפובליקני 54%-44%‏‏‏[5]. בבחירות נובמבר 2012 ניצח קרדין במירוץ משולש, ברוב עצום. הוא זכה ב-56% מהקולות, בעוד המועמד הרפובליקני זוכה ב-26% בלבד ומועמד עצמאי בכ-16%.

קרדין חבר בוועדת הסנאט לסביבה ועבודות ציבוריות (תת הוועדה למימון על לפסולת סביבתית ובריאות הסביבה, תת-הוועדה לבטיחות תחבורה, וביטחון תשתיות, ותת הוועדה לתחבורה ותשתיות), הוועדה ליחסי חוץ (תת הוועדה לענייני אפריקה, תת-הוועדה לענייני אירופה, תת-הוועדה לענייני המזרח הקרוב ודרום ומרכז אסיה), הוועדה לעסקים קטנים ותאגידים, הוועדה למשפטים (תת הוועדה לאי אמון במונופולי שוק, מדיניות תחרותית וזכויות הצרכן, תת-הוועדה לזכויות אדם והחוק, תת-הוועדה לטרור, טכנולוגיה וביטחון פנים, ותת הוועדה לחוקה), ועדת התקציב וכן מכהן כיו"ר משותף של משלחת הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE) ("ועדת הלסינקי"), בה הוא חבר מאז 1993 (חבר בכיר משנת 2003 ועד 2006). כיום הוא מכהן כסגן נשיא האסיפה הפרלמנטרית של משלחת הארגון.

עמדות בנושאי פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדין היה מעורב בנושאים פיסקליים, רפורמת הפנסיות וביטוח בריאות, כמעט תמיד מהכיוון השמאלי ביותר של המפה הפוליטית האמריקאית. בין השאר הוא הצליח להעביר למשל חוקים שונים להרחבת הביטוח הרפואי, חוק למימון לימודים לבוגרי רפואה, חוק להגדלת ההשקעות בחינוך, חוק להרחבת תשלומי מזונות, חוק לשיפור תוכנית ויסקונסין, חוק להגדלת הזיכוי ממס בגין הוצאות טיפול בילדים, ועוד.

עמדות בנושאי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדין תמך בשיתוף פעולה בנושאים גרעיניים אזרחיים עם הודו‏‏‏[6]. כמו כן, הוא היה באוקטובר 2002 בין חברי המיעוט בקונגרס האמריקאי, שהצביעו נגד הסמכת הנשיא ג'ורג' בוש (הבן) להשתמש בכוח כנגד עיראק.

יחסו לישראל וליהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדין הוא יהודי אורתודוקסי מודרני המתפלל עד היום בבית הכנסת ומקבל שבת מידי יום ששי‏[7]. נחשב לתומך ישראל מובהק.

ביוני 2014 יזם יחד עם הסנאטורית הרפובליקנית סוזן קולינס, נציגת מדינת מיין בסנאט, מכתב לנשיא אובמה, עליו חתמו בסופו של דבר 88 מתוך 100 הסנאטורים משתי המפלגות האמריקאיות, לבל יסייע לממשלת האחדות הפלסטינית הנתמכת גם על ידי החמאס. בפברואר 2013 הוא עמד בראש משלחת משותפת של חברי הסנאט האמריקאי מטעם שתי המפלגות, בביקור בישראל‏[8]. בינואר 2013 היה בין הסנאטורים הדמוקרטים הבודדים שהתלבטו אם לתמוך במינויו של צ'אק הייגל לשר ההגנה האמריקאי, עקב עמדותיו שנחשבו לאנטי ישראליות, אף כי לבסוף התיישר עם הקו המפלגתי ותמך במינוי‏[9]. בדצמבר 2012 השתתף עם חברי סנאט וקונגרס יהודים אמריקאים נוספים בטקס מיוחד של הדלקת נרות חנוכה וכתיבת אותיות בספר התורה של אל על לאחדות ישראל, בבניין הסנאט בגבעת הקפיטול בוושינגטון‏[10].

ב-23 בנובמבר 2012 פנה קרדין, יחד עם הסנאטורית הרפובליקנית קולינס, ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, בקריאה, לבל ימשיך במאמציו לקבל מעצרת האו"ם הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית[11]. קריאה זו באה בהמשך להצעת ההחלטה שהציעו שני הסנאטורים הללו, בסנאט האמריקאי, שנה אחת קודם לכן. ההצעה הקודמת איימה על הרשות הפלסטינית בהפסקת הסיוע הכספי האמריקאי אם תמשיך ללכת בדרכים חד צדדיות שכאלה. אותה הצעה זכתה בשעתו לתמיכה פה אחד בסנאט האמריקאי, למרות בקשות חוזרות מצד ממשלת ישראל, ובייחוד שר הביטחון דאז אהוד ברק להימנע מקבלתה‏[12]. בנובמבר 2012, פנייתם המשותפת של זוג הסנאטורים האמריקאים לא הועילה והרשות קיבלה ב-29 בנובמבר הכרה כמדינה משקיפה בעצרת האו"ם.

באוגוסט 2009 היה קרדין אחד משלושה סנאטורים שקראו לנשיא אובמה, שלא להסתפק בהחלטה נוספת של מועצת הביטחון נגד טהרן, אלא ליישם ביתר שאת את ההחלטות הקודמות, בנוסף לקבלת ההחלטה החדשה. השלושה דרשו שמועצת הביטחון תמנה ועדה עצמאית מקצועית, שתפקח על יישום הסנקציות, כמו אלה שמונו ופעלו כדי לוודא את יישום החלטות מועצת הביטחון נגד עיראק בעת שלטונו של הרודן סדאם חוסיין: "הזמן שנותר למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני הולך ואוזל, ואין עוד מקום לטעויות, אבל אנחנו מאמינים ביכולתה של ארצות הברית למנוע מהמשטר המסוכן כל-כך להשיג את כלי הנשק הקטלני ביותר", סיכמו הסנאטורים את מכתבם. שני הסנאטורים האחרים, שהצטרפו לקרדין בקריאה זו היו ג'ו ליברמן, עצמאי, יהודי אף הוא וג'ון קאיל, סנאטור רפובליקני‏[13].

ביולי - אוגוסט 2007 היה קרדין בין המיעוט בסנאט, שהתנגד לעסקת נשק ענקית שביצע ממשל הנשיא ג'ורג' בוש (הבן) עם סעודיה, למרות המיליארדים שעתידה הייתה ארצות הברית לקבל כתוצאה מעסקה זו‏[14].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שושלת משפחתית
  2. ^ ‏סטפני דזמון, שני שמות מפורסמים טריים מתחילים להטביע את חותמם במרילנד, בולטימור סאן, 18 במרץ 2003
  3. ^ ‏מייקל אי. רואין, עבור מר' קרדין ממרילנד התענוג הוא בפרטים, וושינגטון פוסט, 3 בספטמבר 2006
  4. ^ בחירות 2006, מועצת הבחירות של מדינת מרילינד‏
  5. ^ המרוצים של מרילנד, פוקס ניוז, פוליטיקה - ההחלטה שלך 2006
  6. ^ תוצאות סופיות של ההצבעה הגלויה 541, אתר בית הנבחרים, משרד הפקידות, 8 בדצמבר 2006
  7. ^ "Profile of Sen. Ben Cardin of Maryland", באתר USLiberals
  8. ^ " נשיא המדינה נפגש עם משלחת סנאטורים דמוקרטים ורפובליקנים מארצות הברית, בראשותו של הסנאטור בן קרדין" - 17 בפברואר 2013, באתר בית הנשיא
  9. ^ "צ’אק הייגל – המועמד של אובמה לתפקיד שר ההגנה" - 7 בינואר 2013, באתר JDN
  10. ^ "מנכ"ל אל על: ספר התורה מאחד כל יהודי בעולם" - 24 בדצמבר 2012, באתר "עולם הזה"
  11. ^ 2 סנטורים לאבו מאזן: מתנגדים למהלך החד-צדדי, באתר ערוץ 7, 23 בנובמבר 2012
  12. ^ בני טוקר, "העברת כספים לרשות: ארצות הברית נגד, ישראל בעד", באתר "המרכז לחקר מדיניות במזרח הקרוב" - CFNEPR
  13. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, סנאטורים לאובמה על איראן: מה עם האכיפה?, באתר ynet‏, 24 באוגוסט 2009
  14. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, ביקורת בארה"ב על עסקת הנשק עם סעודיה, באתר ynet‏, 1 באוגוסט 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]