בנג'מין ד'יזראלי

בנג'מין (בנימין) ד'יזראלי (באנגלית: Benjamin Disraeli;‏ 21 בדצמבר 1804 – 19 באפריל 1881), סופר ומדינאי בריטי ממוצא יהודי, שכיהן כראש ממשלת בריטניה. בנוסף להיותו אחד המדינאים הבריטים הגדולים של המאה ה-19, קנה לעצמו מקום בספרות האנגלית וספריו נקראים עד היום. הוא זקף את הצלחותיו לזכות מורשתו היהודית.

בנג'מין ד'יזראלי

תחילת דרכו

ד'יזראלי נולד ב-1804 בלונדון, כבן למשפחה יהודית-ספרדית שהיגרה בסוף המאה ה-18 מליבורנו שבצפון איטליה ללונדון.

אביו, יצחק ד'יזראלי, היה סופר שהסתכסך עם הקהילה היהודית ופרש ממנה, ואחר כך הטביל לנצרות את ילדיו, ובהם בנימין, שהיה אז בן 12. סיבה נוספת למעשהו הייתה הרצון לשחרר את ילדיו מהאפליות שהיו נהוגות כלפי היהודים. אילולא התנצר לא היה יכול בנג'מין להיכנס לחיים הפוליטיים, בגלל אופייה הנוצרי המובהק של שבועת האמונים לבתי הנבחרים הבריטיים באותה תקופה.
בהיותו בן שש עשרה החל ללמוד באופן עצמאי. ב-1824 החל בלימודי משפטים, אך לא סיים אותם. ב-1826 פרסם רומן ראשון בשם "ויויאן גריי" – סאטירה מורכבת על החברה האנגלית בחמישה כרכים, וב-1827 את ספרו השני.

ד'יזראלי בארץ ישראל

מאחר שהרבה להגות בגורלו של העם היהודי, יצא למסע במזרח התיכון ובארץ ישראל. ד'יזראלי תר בדרכי הארץ, והביקור הותיר רישומים עזים בלבו. אחריו פרסם את הרומנים "קונטריני פלמינג" ו"אלרואי" והסיפור "טנקרד", שדן אף הוא בבעיות היהודים.

הכניסה לחיים הפוליטיים

בשובו מן המזרח נכנס ד'יזראלי לחיים הפוליטיים. עוד בטרם כניסתו היה מקובל ואהוד בחוגי החברה הגבוהה בזכות חריפות שכלו וכושר הביטוי שלו. בגיל 32 נבחר לבית הנבחרים.

נאומו הראשון היה כישלון מביך. הצירים האחרים לעגו להופעתו, שהייתה ססגונית ומגוחכת. אולם ד'יזראלי ענה להם בגאווה: "כמה פעמים התחלתי לעשות דברים שונים, ותכופות עלה הדבר בידי. עכשיו אשב במקומי, אך יבוא יום ואתם תאזינו לדברי". ואכן כך קרה; בהמשך השנים היה ד'יזראלי לאחד מגדולי הנואמים בפרלמנט הבריטי, ולבסוף מנהיגה של המפלגה השמרנית.

בשנת 1839 נשא לאישה את מרי אן לואיס.

ההצלחה בפוליטיקה והבחירה לראשות הממשלה

ד'יזראלי היה מנהיג סיעת "אנגליה הצעירה" במפלגה השמרנית. הוא הוביל את ההתנגדות לממשלתו השמרנית של רוברט פיל (1841–1846) ולביטול חוקי הדגן. בשנים 1852, 1858–1859 וב-1866–1868 כיהן כשר האוצר ויו"ר הפרלמנט בממשלות השמרנים של אדוארד סטנלי דרבי, שבה היה אחראי לחוק הרפורמה. ממשלה זו ביטלה את הנימה הנוצרית שבנוסח השבועה לפרלמנט, וכך נתאפשר לצירים יהודים, בהם ידידו של ד'יזראלי, ליונל דה רוטשילד, להיכנס לפרלמנט. ב-28 בפברואר 1868 החליף את דרבי בראשות הממשלה, אך בסתיו 1869 הפסיד את ראשות הממשלה ליריבו ויליאם יוארט גלאדסטון, מנהיג המפלגה הליברלית. ד'יזראלי שב להיות ראש הממשלה בשנים 1880–1874.

מדיניותו של ד'יזראלי

קשריו של ד'יזראלי עם המלכה ויקטוריה היו הדוקים, והוא התחבב עליה מאוד. היא אף העניקה לו את תואר האצולה ארל (רוזן) ביקונספילד. זכורה לטובה תשובתו של ד'יזראלי כאשר המלכה שאלה אותו באשר לדתו "האמיתית": "ובכן, בין התנ"ך לברית החדשה ישנו דף ריק אחד. אני הוא הדף הזה". הוא מצדו גם הכתירה בתואר "קיסרית הודו" באמצעות חוק מיוחד בשנת 1876. מעתה והלאה המלכה חתמה על כל מסמך עם התואר "המלכה הקיסרית".

מדיניות החוץ של ד'יזראלי הייתה קולוניאליסטית, והוא המשיך להרחיב את האימפריה הבריטית. ד'יזראלי השתתף ב-1878 בקונגרס ברלין, ובו הכריח את האימפריה העות'מאנית למסור לבריטניה את קפריסין. הוא רכש ב-1875, בעזרת הלוואה מליונל דה רוטשילד, את רוב מניותיה של תעלת סואץ, עורק התחבורה החשוב שבמצרים, שקיצר באלפי קילומטרים את הדרך להודו ולמזרח.

כמו כן חוקק שורה של חוקים סוציאליים, בהם חוק לשיפור תנאי מגורים של בעלי מלאכה ופועלים (1874).

ד'יזראלי והשאלה היהודית

אף שהוטבל לכנסייה האנגליקנית בגיל 12, בכל ימיו לא חדל מלהביע את אהדתו לעם היהודי הסובל. הוא התפעל מעברו והתגאה במוצאו היהודי. לדוגמה, כאשר הותקף בפרלמנט על ידי הציר האירי הלאומני דניאל או'קונל על היותו יהודי, ענה לו ד'יזראלי "כן, יהודי אני, ובימים שאבות-אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, שימשו אבותיי ככוהנים במקדש שלמה"; ובמקרה אחר עם השר, ואויבו הפוליטי המושבע, גלאדסטון, התריס נגדו ד'יזראלי: "בזמן שאבותיך גידלו חזירים, אבותי כתבו את התנ"ך". הוא נלחם על מתן זכויות אזרחיות מלאות ליהודי בריטניה, ותמך מאוד ברעיון של מדינה יהודית בארץ ישראל.

ועדת השמות בעיריית תל אביב סירבה לקרוא שמות רחובות על שם יהודים מומרים. בקשר לד'יזראלי, הם מצאו פתרון בקריאת רחוב ביפו בשם נס לגויים לפי תרגומו של יהל"ל לספרו של ד'יזראלי, "טַנְקְרֶד".

בנוסף, נקראו על שמו רחובות בשכונת טלביה שבירושלים ובשכונת אחוזה שבחיפה.

ספריו

ד'יזראלי כתב עשרות ספרים, רובם מרובי כרכים, ביניהם "קונינגזבי / הדור החדש" (1844) "סיביל / שתי האומות" (1845) ועוד. מספריו שתורגמו לעברית:

• אלרואי (1833)
• טַנְקְרֶד (1847)
• שאלת היהודים בבעית המזרח

לקריאה נוספת

• משה קליאן ואליעזר ויצטום, "מסע בנימין לירושלים", ארץ וטבע, גיליון 86, יולי-אוגוסט 2003.
• בנימין יפה, בנימין ד'ישראלי, הוצאת דביר תל אביב, תש"ך.
• אנדרה מורואה, "ד'ישראלי, (לורד ביקונספילד)", תרגום יצחק הירשברג, הוצאת בקר/סדרת "פנינים", 1951

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה, עובדות וציטוטים מתוך "דאונינג 10" האתר של ראש הממשלה הבריטי
• כתביו של בנג'מין ד'יזראלי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• שפרה הורן, האגדה לבית דיזראלי, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2008

ותגובה לכתבה זו:

• דניאלה שחם, ירושת דיזראלי, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2008