בנדיקט ארנולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנדיקט ארנולד

בנדיקט ארנולדאנגלית: Benedict Arnold‏; 14 בינואר 1741 - 14 ביוני 1801), גנרל אמריקני שערק לצד הבריטי במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית, ובשל כך נחשב אחד הסוכנים הכפולים המפורסמים בהיסטוריה העולמית. גם למעלה מ-200 שנים לאחר התרחשות האירועים, דמותו עדיין נחשבת בתרבות האמריקאית שם נרדף לבוגד.

ארנולד שירת כגנרל בצבא הקונטיננטלי במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית, במהלכה נודע בהובלת מערכות מוצלחות ובניצחונות משכנעים בקרבות. למרות זאת, מאוחר יותר קשר קשר עם הצבא הבריטי בניסיון לארגן את ההעברה של מבצר וסט פוינט בניו יורק, מהלך שהיה מבסס את השליטה הבריטית בנהר ההאדסון ומחלק דה פקטו את המושבות המורדות לשניים. כאשר סוכלה המזימה, ארנולד נמנע מהמאסר הצפוי לו על ידי בריחה לכיוון הכוחות הבריטיים. מעט מאוחר יותר קיבל מינוי בצבא הבריטי, ובסופו של דבר הועלה לדרגת גנרל.

חיים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנולד נולד בנורוויץ', קונטיקט, כצאצא למושל רוד איילנד, שנשא אותו שם. הוא התבגר בסביבה קשה ומשפחתו נפגעה קשות עד לבגרותו. ב-1762 עבר לניו הייבן ושם ביסס את עסקיו בתחום הרוקחות ומכירת ספרים. הוא רכש נכסים יקרי ערך והיה פעיל בעסקת האיים הקריביים, כאשר בחלק מהזמן פיקד על ספינותיו, בדומה לאביו. כמה מעסקיו נסחפו לתחום ההברחות, כנראה עקב זלזולו בחוקי המכס המלכותיים. הוא נישא למרגרט מנספילד ב-22 בפברואר 1767, ולזוג נולדו שלושה בנים. אשתו נפטרה ב-19 ביוני 1775.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הלחימה החלה בקרב לקסינגטון וקונקורד באפריל 1775, ארנולד בן ה-34, פטריוט נלהב, הספיק כבר להלחם במלחמת הצרפתים והאינדיאנים ולפקד על מיליציה בפלוגת השומרים השנייה של מושל קונטיקט. כאשר פשטה השמועה על המרד, ארנולד הלהוט מיהר לצעוד עם חייליו אל עבר מסצ'וסטס וביקש רשות מוועדת הביטחון של המדינה לכבוש את מבצר טיקונדרוגה בימת שמפלן. המורדים מינו אותו לקולונל במיליציית מסצ'וסטס על-מנת שיקח חלק במבצע ההתקפי הראשון של המושבות כנגד הבריטים. בבנינגטון, ורמונט פגש את איתן אלן, שקיבל משימה זהה ממושבה אחרת, קונטיקט, אך התעלם מהעובדה שגם ארנולד נשלח מאחת המושבות. ארנולד, לאחר שכשל בנסיונותיו לשכנע את אלן להימנע מביצוע הפקודה, נאלץ לוותר על ליווי נערי ההרים הירוקים של עמיתו. עם שחר ה-10 במאי 1775 המתקפה על מבצר טיקונדרוגה החלה. המבצר נתפס, על כל 22 חייליו, שלא היו מודעים לעובדה שהיו בעיצומה של מלחמה.

הקולונל ג'יימס איסטון, סגנו של איתן אלן וחבר ילדותו, שלח את מברק הניצחון למסצ'וסטס, שצמצם במידה רבה את מידת השתתפותו של ארנולד והגדיל את חלקם של נערי ההרים הירוקים ושל מילציית קונטיקט בקרב. כאשר ארנולד גילה זאת, הזמין את איסטון לדו-קרב, אך הוא סרב. ארנולד נשאר במבצר הכבוש עם מספר חיילים מחליפים, אך כאשר חטיבה בפיקודו של בנג'מין הינמן הגיעה למקום ולארנולד נודע כי הינמן הוא מפקדו, פרש מתפקידו ועזב לאולבני, ניו יורק. מאולבני שלח תביעות מנופחות על הוצאות ומחה נחרצות כאשר המחוקקים החשדניים בדקו ביסודיות כל פריט שלו.

בסוף 1775, ארנולד ואלן הובילו בנפרד את הפלישה לקנדה. כוחותיו של אלן תקפו בהצלחה את מונטריאול (אך אלן עצמו נשבה), כאשר ארנולד הוביל כוח צבאי מבוסטון לכיוון מזרח, אל העיר קוויבק ונטל חלק בקרב חסר ההצלחה שם, שבו נורה ברגלו ב-31 בדצמבר של אותה שנה. גם ממיטת חוליו סירב להפסיק את המצור על העיר הקנדית עד שחרורו באפריל 1776. ארנולד הוצב בפיקוד על מונטריאול בזמן שהחלים, עד אשר כל הכוחות האמריקנים נאלצו לסגת מקנדה ביוני 1776.

בסופו של דבר הועלה ארנולד לדרגת גנרל בעל כוכב בודד, וב-1776 פיקח על בנייתן של ספינות התותחים הראשונות של ארצות הברית שבדרך בווייטהול, ניו יורק, שמאוחר יותר נודעה בכינוי "מקום הולדתו של חיל הים האמריקאי".

ב-1777 הגיע לקונגרס הקונטיננטלי לצורך קידומו לדרגת מייג'ור גנרל.

תחת פיקודו של הגנרל הוריישו גייטס (שהיה מועמד להחליף את הגנרל ג'ורג' וושינגטון בתפקיד ראש המטה הכללי) מילא ארנולד תפקיד חשוב בניצחון בקרב סרטוגה בהובילו התקפה על הקו הבריטי, למרות שביצע זאת ללא פקודות מתאימות ושוב נתקל בבעיות עם מפקדים אחרים. סוסו נורה בזמן שכינס את חייליו ונפל על רגלו הפצועה. ארנולד קיבל סוס חדש מהקונגרס, אך מצבה של רגלו נעשה בלתי הפיך והוא הפך לנכה.

הגנרל ג'ורג' וושינגטון שם את ארנולד המחלים כאחראי על פילדלפיה לאחר שהבריטים פינוה. שם פגש את פגי שיפן, איתה התחתן ב-9 באפריל 1779 וממנה נולדו לו ארבעה בנים ובת.

המחלוקת והבגידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחבר של הגנרל וושינגטון, ארנולד היווה מטרה נוחה עבור מתנגדיו של מפקד הכוחות המורדים. הוא נשפט בבית דין צבאי מספר פעמים, ראוי לציון המשפט ב-1 ביוני, בעקבות ויכוח עם הרשויות האזרחיות. הוא נוקה מכל חשד מלבד אישומים מינורים וננזף קלות על ידי וושינגטון. אך ארנולד כעס גם על נזיפה קלה זו, למרות שבדיעבד היסטוריונים טוענים כיום שעיסוקיו בפילדלפיה הרבה יותר מושחתים ממה שסברו.

בעקבות הניצחון האמריקני בסרטוגה, הגנרל וושינגטון והקונגרס הקונטיננטלי כרתו ברית עם הצרפתים כנגד בריטניה. ארנולד, שלחם כנגד כוחות צרפתים במלחמת הצרפתים והאינדיאנים, היה חשדן כלפי הקתולים הצרפתים, והתנגד בחריפות להסכם זה. הוא חש שאת מלחמת העצמאות שלהן, המושבות המורדות צריכות לנהל בעצמן ולא בהתערבות כוחות צרפתים. בנוסף, הוא היה משוכנע שבריטניה תיכנע לדרישות המושבות ותיתן להם את כל אשר ביקשו טרם הכרזת העצמאות. ארנולד, שכבר שקע בחובות ובעסקאות מפוקפקות, התכתב באותה עת עם המייג'ור הבריטי, ג'ון אנדרה (מרגל בריטי בפני עצמו), ששפט את אשתו בזמן הכיבוש הבריטי בפילדלפיה.

ב-1780, ארנולד ניהל משא ומתן עם הגנרל הבריטי הנרי קלינטון על העברת מבצר וסט פוינט בניו יורק לרשות הבריטים, תמורת כ-20,000 £ (בערך 4,500,000 ש"ח כיום). כשהוא נכה חלקית, ארנולד ניצל את מצבו הבריאותי על-מנת להבטיח את תפקידו כמפקד מבצר וסט פוינט. תוכניותיו נתגלו כאשר מייג'ור אנדרה נתפס ב-23 בספטמבר 1780, עם המסמכים המפלילים במגפו. תפיסתו של ג'ון אנדרה היה כה משמעותית, שעיטור מיוחד, ששמו "מדליון הנאמנות", הוענק לכל מי שלקח חלק בתפיסתו.

משנודע לו על תפיסת חברו, ברח ארנולד והצטרף אל הכוחות הבריטים. אשתו של ארנולד העמידה פנים שהיא חפה מפשע, ובאישורו של ג'ורג' וושינגטון נשלחה לפילדלפיה. בניגוד אליה, שני עוזריו של ארנולד בווסט פוינט, ריצ'רד ואריק ודייוויד פרנקס, נחשדו במעורבות בקנוניה ונאסרו, אך מאוחר יותר נוקו מכל החשדות והמשיכו לשרת בצבא.

ארנולד קודם לדרגת תת-אלוף בצבא הבריטי ונטל חלק במספר קרבות כנגד הכוחות המורדים. קרב ראוי לציון התרחש ב-5 בינואר 1781, כשהעיר ריצ'מונד בוירג'יניה נשרפה כליל בידי כוחות הצי הבריטי, שהובלו על ידי ארנולד. בקונטיקט, מושבת הולדתו, הוא שרף ספינות, מחסנים ואת רובה של ניו לונדון, שהיוותה נמל חשוב.

לאחר המלחמה, ארנולד עבר עם משפחתו ללונדון, אך מעולם לא היה אמין לחלוטין בעיני המקומיים. בנוסף, כיוון שמבצר וסט פוינט לא הועבר לידי הבריטים בסופו של דבר, קיבל רק 6,000 £. ארנולד מת ב-14 ביוני 1801 וקבור, ביחד עם אשתו ובתו, סמוך לכנסיית מריה הקדושה בלונדון, כשלבגדיו מדי חייל המושבות המורדות.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית עצמה, השם בנדיקט ארנולד הפך למילה נרדפת לבוגד. את ההסבר למעשיו הוא פרסם במכתב הפתוח שכותרתו "לתושבי אמריקה". במכתב לחברו לשעבר, ג'ורג' וושינגטון, הוא כתב: "הייתה זו אהבה לארצי שהניעה אותי להתנהגותי הנוכחית, אולם זה עלול להיראות לא עקבי לעולם, שלעתים רחוקות בלבד שופט אדם כהלכה לפי מעשיו".

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשדה הקרב בסרטוגה, הנמצא כיום בתוך הפארק הלאומי-היסטורי סרטוגה, ניצבת אנדרטה לזכרו של ארנולד, אך שמו לא מוזכר בה באופן מפורש. על "אנדרטת המגף" נכתב: "לזכרו של החייל המבריק ביותר של הצבא הקונטיננטלי, אשר נפצע באורח קשה בנקודה זו, תוך שזכה עבור בני ארצו בקרב המכריע ביותר במהפכה האמריקנית, ועבור עצמו בדרגת מייג'ור גנרל". לאנדרטת הניצחון בסרטוגה יש ארבע גומחות, שלוש מהן מאוישות על ידי פסלים של הגנרלים גייטס, סקיילר ומורגן. הגומחה הרביעית ריקה.

בשטח האקדמיה הצבאית של צבא ארצות הברית ב-וסט פוינט ישנם לוחות המנציחים את כל הגנרלים אשר שירתו במהפכה האמריקנית. על לוח אחד מוזכרים רק הדרגה, "מייג'ור גנרל", ותאריך, "נולד ב-1740", אך ללא שמו של ארנולד. הבית בו ארנולד גר במרכז לונדון עדיין קיים, ועליו מוצב לוח המתאר את ארנולד כ"פטריוט אמריקני". באוניברסיטת ניו ברונסוויק בפרדריקטון, קנדה ישנו "חדר בנדיקט ארנולד", ובו מוצבים על הקירות מכתבים מקוריים של ארנולד.

"שדה של כבוד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 יצא הסרט "שדה של כבוד" בכיכובם של איידן קיון וקלסי גרמר, המביא את סיפורו של בנדיקט ארנולד. בסרט מוצגת דמותה של אשתו השנייה של ארנולד, פגי, כזו המשכנעת אותו לחצות את הקווים, בעיקר על רקע העובדה כי הקונגרס הקונטיננטלי לא מעריך מספיק את הישגיו ולא מוכן להחזיר לו את הוצאותיו הכספיות הרבות. בנוסף ישנו דגש רב על מערכת היחסים המיוחדת בין ארנולד לג'ורג' וושינגטון, כאשר השניים מוצגים כידידים קרובים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]