בנדיקט פרידלנדר
 | |
| לידה |
18 ביולי 1866 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| התאבד |
21 ביוני 1908 (בגיל 41) שנברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| ענף מדעי |
סוציולוגיה, מדעי הטבע, מחשבה מדינית, כלכלה |
  | |
בנדיקט פרידלֶנדר (גרמנית: Benedict Friedlaender; לעיתים Benedikt; 8 ביוני 1866 – 21 ביוני 1908) היה סקסולוג, סוציולוג, כלכלן, וולקנולוג ופיזיקאי יהודי-גרמני, פעיל למען תרבות וזכויות ההומוסקסואלים.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרידלנדר נולד בברלין, בנו של קארל פרידלנדר (1817–1876), פרופסור לכלכלה. סבו נתן פרילנדר (מת ב-1830) היה פיזיקאי ברלינאי ומרצה באוניברסיטה. קרוב נוסף שלו היה עמנואל פרידלנדר (1871–1948), וולקנולוג נודע.
פרילנדר למד מתמטיקה, פיזיקה, בוטניקה ופיזיולוגיה בברלין, ובשנת 1888 קיבל תואר דוקטור בזואולוגיה.
כתורם אמיד, הוא תמך בכתב העת האנרכיסטי Kampf (גרמנית: "מאבק"), וכתב לכתב העת Der Sozialist ("הסוציאליסט"). פרילנדר העניק תמיכה כלכלית משמעותית לוועדה המדעית-הומניטרית של ד"ר מגנוס הירשפלד בברלין. מטרתה העיקרית של הוועדה הייתה לפעול כנגד סעיף 175 בחוק העונשין הגרמני, אשר אסר על פעולות שהגדיר כ"סטיות בלתי-טבעיות" בין גברים. הוועדה המדעית-הומניטרית סייעה לנאשמים במשפטים, הנהיגה הרצאות ציבוריות ואספה חתימות לעצומה לביטולו של החוק. היא זכתה לתמיכה פרלמנטרית מסוימת בנוגע לרפורמה זו בחוק מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
עם אדולף ברנד ועשרה אישים נוספים ייסד פרילנדר בשנת 1903 את הארגון ההומוסקסואלי "Gemeinschaft der Eigenen" (GdE), "קהילת הייחודיים".[1] שמו של הארגון ניתן לו בין היתר על רקע הרעיון הפילוסופי של מקס שטירנר בנוגע ל"בעלות עצמית" או אוטונומיה. ה-GdE דחה את ראייתו של הירשפלד את ההומוסקסואליות כתופעה המתפרשת במסגרת ספקטרום בין-מגדרי, ובמקום זאת הדגיש את הגבריות שבמיניות שבין גברים. חלק מחברי ה-GdE דגלו בפרקטיקה שנהגה בימי יוון העתיקה, של קיום מערכת יחסים עם גבר צעיר יותר במקביל לחיי נישואים. בנוסף, ה-GdE בז למאמציו של הירשפלד לבצע רפורמה בחוק ולבנות קואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ועם התנועה הפמיניסטית, ואימץ תחת זאת נקודת מבט אנרכיסטית משהו, בהשראת האינדיבידואליזם של שטירנר וביקורת התרבות הסוחפת של פרידריך ניטשה. אף-על-פי-כן, שמר פרידלנדר על חברותו בוועדה המדעית-הומניטרית עד שנת 1906, אז נפרד מעל הירשפלד וייסד ארגון הומוסקסואלי שלישי, שנקרא תחילה Sezession des Wissenschaftlich-humanitären Komitees ("הפרישה מהוועדה המדעית-הומניטרית"), ובהמשך Bund für männliche Kultur ("הברית למען תרבות גברית"). ואולם פיצול זה לא האריך ימים אחרי מותו המוקדם של פרידלנדר ב-21 ביוני 1908 בברלין.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Beiträge zur Kenntniss des Centralnervensystems von Lumbricus (Dissertation - 1888).
- Der freiheitliche Sozialismus im Gegensatz zum Staatsknechtsthum der Marxisten. Mit besonderer Berücksichtigung der Werke und Schicksale Eugen Dühring's. Berlin: Freie Verlagsanstalt, 1892.
- Absolute oder relative Bewegung?, mit Immanuel Friedlaender. Berlin: Leonhard Simion, 1896.
- Der Vulkan Kilauea auf Hawaii. Berlin: H. Paetel, 1896.
- Die vier Hauptrichtungen der modernen socialen Bewegung: Marxistische Socialdemokratie, Anarchismus, Eugen Dührings socialitäres System und Henry Georges Neophysiokratie, kritisch und vergleichend dargestellt. Berlin: Calvary, 1901.
- Marxismus und Anarchismus. Berlin: Calvary, 1901.
- Die Renaissance des Eros Uranios. Die physiologische Freundschaft, ein normaler Grundtrieb des Menschen und eine Frage der männlichen Gesellungsfreiheit. In naturwissenschaftlicher, naturrechtlicher, culturgeschichtlicher und sittenkritischer Beleuchtung. Berlin-Treptow: Bernhard Zack, 1904.
- Entwurf zu einer reizphysiologische Analyse der erotischen Anziehung unter Zugrundlegung vorwiegend homosexuellen Materials. Leipzig: Spohr, 1905.
- Männliche und weibliche Kultur. Eine kausalhistorische Betrachtung. Leipzig: "Deutscher Kampf" Verlag, 1906.
- Die Liebe Platons im Lichte der modernen Biologie. Gesammelte kleinere Schriften. Mit einer Vorrede und dem Bilde des Verfassers. Berlin: Bernhard Zack, 1909.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Marita Keilson-Lauritz, Benedict Friedlaender und die Anfänge der Sexualwissenschaft, Z Sex-Forsch 2005; 18(4): 311-331 (בגרמנית)