בנה-הפעל-העבר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנה-הפעל-העבר (BOT) (אנגלית: Build-Operate-Transfer) הוא חוזה למימון פרויקט שבו גוף פרטי מקבל זיכיון מגוף ציבורי כדי לממן, לתכנן, לבנות ולהפעיל מתקן ציבורי לתקופה קצובה (בדרך כלל 10-40 שנה), שאחריה מועברת הבעלות על המתקן בחזרה לידי הציבור. במשך תקופת הזיכיון, מקבל המפעיל זכות לגבות תשלום ממשתמשי המתקן, בהתאם לתנאים האמורים בחוזה וזאת כדי להשיב לעצמו את ההשקעה בבניית המתקן ובאחזקתו וכן רווח.
חוזי BOT הפכו נפוצים מאוד בעיקר בארצות מתפתחות, החל משנות ה-90 של המאה ה-20, ככל שגבר הקושי לגיוס מימון בינלאומי לעבודות תשתית לאומיות[1]. בין המדינות שבהן נפוצים חוזי BOT נמצאות יפן, הרפובליקה הסינית (טאיוואן), מלזיה והונג קונג. במספר מדינות, כגון קנדה וניו זילנד דגם זה של עסקאות מכונה בשם BOOT (אנגלית: Build-Operate-Own-Transfer) שבו הגוף הפרטי הבונה מחזיק בבעלות על המתקן עד להעברתו חזרה לידי הציבור. חוזי BOT נפוצים לבניית תחנות כוח, מתקני טיהור שפכים והתפלת מים, כבישים מהירים, נמלים ושדות תעופה, רכבות תחתיות, מתקני תקשורת, ועוד.
בעשורים האחרונים נעשות עסקאות BOT אף בין חברות פרטיות. במקרים אלה חברות מערביות גדולות, מצפון אמריקה ואירופה, כורתות חוזה עם גוף מסחרי בדרך כלל בהודו או בסין, לפיו החברה מאסיה תבנה ותפעיל מרכז שירות לקוחות עבור החברה המערבית, או שירות אחר, לתקופת זמן קצובה, אולם החברה המערבית מחזיקה בזכות להעביר לבעלותה את המפעל שהוקם, בתנאים ובמחיר הנקובים בחוזה.
לעליה במספר עסקאות BOT הנעשות בעולם קיימים מספר גורמים, ביניהם: חוסר היעילות היחסי של הגופים הציבוריים בבניית פרויקטים גדולים, ביקוש העולה על ההיצע לתשתיות ציבורית במידה הגורמת לנזקים לתל"ג וכן מגבלות תקציביות ציבוריות.
הפרויקטים הבולטים בשיטת BOT בישראל הם:
- כביש חוצה ישראל
- הרכבת הקלה בירושלים
- הרכבת הקלה בתל אביב
- פרויקט צינור הגז הטבעי
- "נתיב מהיר" בכביש 1
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Badawi IM, Globalization of the B.O.T. System and Its Taxation Problems. Reveiew of Business, Spring 2003: 60-64

