בנה-הפעל-העבר
בנה-הפעל-העבר (BOT) (אנגלית: Build-Operate-Transfer) הוא חוזה למימון פרויקט שבו גוף פרטי מקבל זיכיון מגוף ציבורי כדי לממן, לתכנן, לבנות ולהפעיל מתקן ציבורי לתקופה קצובה - בישראל 35-25 שנים (כולל תקופת ההקמה), במדינות אחרות בין 10 ל-40 שנים, שאחריה נמסר המתקן לידי הציבור. הבעלות על המתקן נמצאת בידי הציבור אך במשך תקופת הזיכיון, מקבל המפעיל זכות לגבות תשלום ממשתמשי המתקן, בהתאם לתנאים האמורים בחוזה וזאת כדי להשיב לעצמו את ההשקעה בבניית המתקן ובאחזקתו וכן רווח. (וזאת בשונה מחוזה BOOT - Build-own-Operate-Transfer לפיו הבעלות בתקופת הזיכיון בידי היזם).
חוזי BOT הפכו נפוצים מאוד בעיקר בארצות מתפתחות, החל משנות ה-90 של המאה ה-20, ככל שגבר הקושי לגיוס מימון בינלאומי לעבודות תשתית לאומיות[1]. בין המדינות שבהן נפוצים חוזי BOT נמצאות אנגליה, אוסטרליה, יפן, הרפובליקה הסינית (טאיוואן), מלזיה והונג קונג. במספר מדינות, כגון קנדה וניו זילנד מקובל דגם של עסקאות BOOT. חוזי BOT נפוצים לבניית תחנות כוח, מתקני טיהור שפכים והתפלת מים, כבישים מהירים, נמלים ושדות תעופה, רכבות תחתיות, מתקני תקשורת, ועוד.
בעשורים האחרונים נעשות עסקאות BOT אף בין חברות פרטיות. במקרים אלה חברות מערביות גדולות, מצפון אמריקה ואירופה, כורתות חוזה עם גוף מסחרי בדרך כלל בהודו או בסין, לפיו החברה מאסיה תבנה ותפעיל מרכז שירות לקוחות עבור החברה המערבית, או שירות אחר, לתקופת זמן קצובה, אולם החברה המערבית מחזיקה בזכות להעביר לבעלותה את המפעל שהוקם, בתנאים ובמחיר הנקובים בחוזה.
לעלייה במספר עסקאות BOT הנעשות בעולם קיימים מספר גורמים, בהם: שילוב יתרונות המגזר הפרטי והציבורי, ביקוש העולה על ההיצע לתשתיות ציבוריות, וכן מגבלות תקציביות ציבוריות.
הפרויקטים הבולטים בשיטת BOT בישראל הם:
- כביש חוצה ישראל
- מנהרות הכרמל
- הרכבת הקלה בירושלים
- צינור הגז הטבעי אל-עריש-אשקלון
- הנתיב המהיר בכביש 1
- תחנת הכוח באשלים
- רוב מתקני ההתפלה
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Badawi IM, Globalization of the B.O.T. System and Its Taxation Problems. Review of Business, Spring 2003: 60-64
