בנזין (להקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנזין
מקור קריית חיים, ישראל
שנות פעילות 1982-1985
סוגה רוק
חברים
יהודה פוליקר
בנג'ו קמחי
קיטש אמסלם
אלי חדד

בנזין הייתה להקת רוק ישראלית משפיעה שפעלה בתחילת שנות השמונים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה פוליקר, סולן הלהקה ומלחין רוב שיריה

חברי "בנזין", יהודה פוליקר, בנג'ו קמחי, קיטש אמסלם ואלי חדד, ניגנו במסגרות שונות מאז סוף שנות ה-60, בעיקר באזור חיפה והקריות. ב-1975 הקים פוליקר את להקת "ברקת", תחילה כצמד עם מיכה שובל, ואחר כך כשלישייה עם הצטרפותו של קמחי. הלהקה ניגנה בעיקר גרסאות כיסוי ללהיטים מהתקופה, והרבתה להופיע באירועים וחתונות, אך בין 1975 ל-1976 הקליטה גם שני תקליטונים מקוריים. ב-1980 הוזמן פוליקר להצטרף כנגן ללהקתו של צביקה פיק. הופעותיו לצד פיק יצרו התעניינות, וקלטות של הלהקה הגיעו לידיו של הכותב והמפיק יעקב גלעד, שכה התרשם ממה ששמע, עד שלדבריו התקשה להאמין שזהו חומר של להקה ישראלית.

בעקבות זאת הפך גלעד למלווה אמנותי ללהקה, וכתב עבורה שירים. פוליקר, קמחי, אמסלם וחדד עברו לתל אביב, ושינו את שם הלהקה ל"בנזין". חברת סי.בי.אס החתימה את הלהקה, וב-1982 הגיע לתחנות הרדיו תקליט השדרים הראשון שהקליטה בהתגלמותה החדשה, "חופשי זה לגמרי לבד". אלבומה הראשון של "בנזין", "עשרים וארבע שעות", יצא באותה שנה וכלל כמה משיריה המצליחים ביותר, כ"יום שישי", "חופשי זה לגמרי לבד", "גשם", ו"תני לי סיבה". את רוב שירי האלבום כתב גלעד והלחין פוליקר, שגם היה הסולן ברובם. יוצאי דופן היו השירים "גשם", שהלחין ושר אמסלם, ו"תני לי סיבה", שבו היה חדד הסולן. את השירים עיבדו חברי הלהקה במשותף עם גלעד, הטכנאי יעקב מורנו והזמרת יהודית רביץ. האלבום היה להצלחה מסחרית גדולה ומכר למעלה מ-50,000 עותקים. השיר "יום שישי" נבחר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג', ובנזין זכתה בתואר "להקת השנה".

בשנת 1983 הקליטו חברי הלהקה את השיר "בית משותף", במסגרת השירותרום.

לצד תיסלם הייתה בנזין לכוח דומיננטי ברוק הישראלי של ראשית שנות ה-80. האופן שבו נוהלו שתי הלהקות על ידי סי.בי.אס משקף את השאיפה שהייתה לחברה זו אז ליצור מותגי רוק מובחנים בעלי תדמית ציבורית מחושבת ומוקפדת. גישה זו, שהוביל סמנכ"ל החברה דאז רוני בראון, התבטאה בשליטת החברה על אספקטים רבים של ניהול ושיווק הלהקה, החל בלבוש וכלה בעיצוב הלוגו, ועקבותיה ניכרים בעבודות של אמני רוק נוספים שעמם עבדה באותן שנים, כמו תיסלם, מני בגר והקליק.

מיד עם הצלחת האלבום הראשון, החלו להתגלות קרעים בלהקה. עבור פוליקר הייתה זו התגשמות חלום, אך פני הדברים לא היו פשוטים כל כך עבור אמסלם, קמחי וחדד, שהיו בעלי משפחות ונקרעו בין מחויבויותיהם אלה לבין רצונם להצליח כמוזיקאים. לא הייתה זו הסיבה היחידה למתח בין החברים. קיטש אמסלם הלחין עבור אלבומה השני של הלהקה, "משמרת לילה", שלושה שירים, שבהם נועד להיות הסולן. לאחר שכבר הקליטו חברי הלהקה את אחד השירים, "פגע וברח", הוחלט שפוליקר ישיר את השיר ולא אמסלם, על מנת ליצור אחידות באלבום. מכיוון שאמסלם התנגד לכך, החליטו להוציא מהאלבום את שני השירים הנוספים שהלחין, ולהקליט את השיר "פגע וברח" מחדש, בלחן של פוליקר. אמסלם חש כי אינו מקבל מספיק ביטוי בלהקה, והחליט לעזוב. כעבור שנים השתמש בלחן המקורי של השיר "פגע וברח" בשיר שכתב לסרט הקולנוע "צומת וולקן"‏[1].

בספטמבר 1984, טרם יציאת התקליט השני, נכתב בעיתונים על חזרתם של חברי הלהקה לקריות בעקבות בעיות כלכליות. אף שהיה מורכב ונחשב למעניין מקודמו, ומכר לבסוף כ-10,000 עותקים, "משמרת לילה" נחשב בשעתו לכישלון יחסי. מסע הופעות שנפתח באוקטובר 1984 עם "בנזין" בהרכב של שלישייה התברר כמאכזב מבחינת מכירות, והדבר העמיק את המתחים בין חברי הלהקה. אף על פי כן כלל האלבום מספר שירים מצליחים, כ"משמרת לילה", "קחי אותי הביתה", "פנים אל מול פנים" ו"בית משותף". באותה שנה זכתה בנזין פעם נוספת בתואר "להקת השנה".

בשנת 1985, יצא התקליטון האחרון של הלהקה, "התחלה חדשה / סרט במקום". השיר "התחלה חדשה", שנכתב לכבוד מעבר תחנת הרדיו רשת ג' מ-AM ל-FM[2], היה לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר של הלהקה. התקליטון סימן את סוף דרכה של הלהקה, אף על פי שבאופן רשמי לא הכריזו חבריה על פירוק. עבור פוליקר סימן פירוק הלהקה את ראשיתה של קריירת סולו פורייה ומצליחה מאוד. שלושת חברי הלהקה הנוספים לא הרבו לעסוק בתחום, אך בסוף שנות התשעים חברו יחד להקמת הלהקה "עקבה". בשנת 1993 יצא אלבום אוסף של הלהקה, שבו נכלל השיר "התחלה חדשה" לראשונה על גבי אלבום.

בשנת 2010 התאחד ההרכב האחרון של הלהקה (פוליקר, קמחי וחדד) בהופעתו של פוליקר בקיסריה.

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבי אורנן, נו אז מי ניצח?, באתר nrg‏, 28 בפברואר 2008
  2. ^ אודותינו, אתר רשת ג'