בניטו חוארס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בניטו חוארס
אנדרטה לזכרו של חוארס במקסיקו סיטי

בניטו פאבלו חוארס גרסיהספרדית: Benito Pablo Juárez García; ‏21 במרץ 1806 - 18 ביולי 1872) היה מנהיג, פטריוט וגיבור לאומי מקסיקני. הוא כיהן כנשיא מקסיקו בין השנים 1858-1872, והיה מאדריכלי הניצחון של מקסיקו במלחמה הפרנקו-מקסיקנית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניטו חוארס נולד במדינת אואחאקה שבמרכז מקסיקו למשפחת איכרים. הוריו, מרסלינו חוארס ובריחידה גארסיה, עסקו בחקלאות. כשהיה בניטו בן שלוש שנים בלבד נפטרו הוריו, והוא גדל ביחד עם שתי אחיותיו - חוספה ורוסה (Josefa y Rosa) - אצל סבו וסבתו. עד שמלאו לו 12 שנים עסק חוארס הצעיר במלאכות חקלאיות, בין היתר כעובד אדמה וכרועה צאן.

בגיל 12 עבר לחיות בעיר אואחאקה עם אחותו חוספה, ששירתה כטבחית בבית משפחת מסה (Maza), משפחה עשירה מאוד ובעלת השפעה גדולה. השפה היחידה שידע חוארס לדבר באותה העת הייתה שפת אמו, סאפוטקו (zapoteco) ועל כן לא ידע לקרוא ולכתוב. אצל משפחת מסה הועסק בניטו כמשרת תמורת שכר צנוע של שני ריאל[1].

כשהגיע חוארס לבגרות, לקח אותו כומר פרנציסקני בשם אנטוניו סלנואבה (Antonio Salanueva) תחת חסותו והעסיק אותו כעוזרו לכריכת ספרים. סלנואבה התרשם מאוד מיכולותיו האינטלקטואליות של חוארס, יכולת הלמידה המהירה שלו וחוכמתו. לימים עזר לו סלנואבה להתקבל לסמינר‏[2] העירוני באואחאקה.

ב-31 באוקטובר 1843 נשא חוארס לאישה את בתו המאומצת של אנטוניו מסה, מרגריטה (Margarita Eustaquia Maza Parada).

חוארס נחשב לנשיא המדינה הנמוך ביותר בהיסטוריה, גובהו היה 1.37 סנטימטרים בלבד.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1835 הוסמך חוארס כעורך דין, וב-1842 מונה להיות שופט. בין השנים 1847 - 1853 שימש חוארס כמושל מדינת אואחאקה, כאשר חלק מהזמן בילה חוארס בגלות בניו אורלינס, לואיזיאנה, בשל דעותיו הליברליות והתנגדותו העיקשת לשליט מקסיקו באותם ימים, הדיקטטור אנטוניו לופז דה סנטה אנה. בגלות הועסק חוארס בבית חרושת לסיגרים, עד שנקרא ב-1854 לסייע בהנהגתה של תוכנית איוטלה (Plan de Ayutla), תוכנית ליברלית-מהפכנית להדחתו של הרודן. הצלחתה של תוכנית איוטלה, שנחתמה בעיירה איוטלה שבמדינת גררו, באה לידי ביטוי לא רק בהדחתו של סנטה אנה מכס השלטון, אלא גם סללה את הדרך לפריצתה של מלחמת הרפורמה (Guerra de la Reforma) בשנים 1856 - 1861. מלחמה זו הביאה בסופו של דבר לכינונה של חוקה חדשה וליברלית יותר במקסיקו, המכונה חוקת 1857.

ב-1855 נכנע סנטה אנה לכוחות האופוזיציה שהלכו והתחזקו - והודות לכך שב חוארס למקסיקו. הליברלים, עמם נמנה חוארס, ייסדו את "המפלגה הליברלית המקסיקנית" ובתקופה קצרה, שכונתה "הרפורמה" (La Reforma), גיבשו מודל כלכלי קפיטליסטי וחברתי-מודרני המבוסס על המודל הצפון אמריקני שנוסה בארצות הברית בהצלחה. תוך כדי גיבוש הרפורמה, גרפה תנועתם תמיכה גדולה בעם, תוך שכוחם של הכנסייה הקתולית והשל הצבא הולכים ושוככים. חוארס היה מהוגי החוקה הפדרלית החדשה, "חוקת 1857", ועם החלתה מונה כנשיא בית המשפט העליון המקסיקני וכסגנו של הנשיא איגנאסיו קומונפורט (Ignacio Comonfort).

השמרנים, יריביהם הפוליטיים של התנועה הליברלית של חוארס, לא ויתרו והמשיכו להילחם על האידאולוגיה השמרנית שלהם, במה שמכונה במקסיקו "מלחמת הרפורמה". הקונסרבטיביים נהנו מתמיכת הצבא ומתמיכת הכמורה הקתולית במדינה. ב-1859 נעצר חוארס, אך הצליח לברוח על מנת להנהיג את המאבק לרפורמה ליברלית ממדינת קרטרו ומאוחר יותר ממדינת וראקרוס. היתרון היה של השמרנים, והליברלים נחשבו כ"מורדים" השואפים להחיל רפורמה ליברלית חדשה המבוססת על החוקה של 1857. ב-1860 הפכו הליברלים את הקערה על פיה והתקדמו לכיוון מקסיקו סיטי. הם כבשו אותה מחדש בינואר 1861, וחוארס נבחר לכהן כנשיא מקסיקו.

בדצמבר 1861 פלשו כוחות ספרדים, בריטים וצרפתים למדינת וראקרוס שעל חוף הים הקריבי במטרה לכבוש את האזור. הסיבה לפלישה הייתה החלטתו של חוארס לדחות את מועד פרעון החובות שהיו לו לשלוש המדינות הללו. בריטניה וספרד נסוגו במהירות תוך שהשיגו הסכם עם הממשלה המקסיקנית, אך נפוליאון השלישי, שליט צרפת, החליט להישאר ולהתחיל במלחמה, המכונה הפלישה הצרפתית למקסיקו או המלחמה הפרנקו-מקסיקנית. מטרתו הייתה להשליט במקסיקו שלטון שמרני, אך בתחילה נתקל בהתנגדות חזקה בעיר פואבלה - קרב שקיבל את השם "קרב פואבלה" והסתיים בתבוסה של הצבא הצרפתי לאופוזיציה המקסיקנית. התבוסה נרשמה ב-5 במאי 1862, והתאריך הפך לחג לאומי שנחגג במקסיקו מדי שנה עד היום, ומכונה " Cinco de Mayo" על שם יום סיום הקרב. ב-1863 פלשו הצרפתים בשנית, אך הפעם ההתקפה צלחה להם יותר מבפעם הקודמת, ואלה הגלו את בניטו חוארס וממשלתו לעיר הצפונית צ'יוואוה. הפרלמנט המקסיקני אישר הליך חירום שבא לידי ביטוי בהארכת כהונתו של חוארס כנשיא המדינה מ-1865, התאריך המקורי, ל-1867.

הצרפתים הקימו את האימפריה המקסיקנית השנייה והמליכו את מקסימיליאן הראשון לבית הבסבורג כקיסר מקסיקו. הציבור במקסיקו התנגד לשלטונו של השליט החדש, והתמיכה באופוזיציה הרפובליקנית המקסיקנית אותה הוביל חוארס הייתה רחבה מאוד. מקסימיליאן הציע לחוארס תפקידים בכירים, בהם ראש הממשלה, אולם חוארס סירב לקבל הן משטר מלוכני והן משטר שנשלט בידי שליט זר. גם ארצות הברית, בהתאם לדוקטרינת מונרו, תמכה בכוחותיו הרפובליקנים של חוארס והכירה בממשלתם הגולה. בהמשך אף סייעה להם כלכלית וסיפקה להם כלי נשק.

בשלהי 1866, בשל לחצים פנימיים והאיום המתגבש והולם מצד פרוסיה באירופה, החלו החיילים הצרפתים לסגת ממקסיקו בהדרגה. ב-1867 הביסו המורדים הרפובליקנים בהנהגת חוארס את כוחותיו האחרונים של מקסימיליאן, וזה האחרון נידון למוות במשפט צבאי. למרות בקשותיה של הקהילה הבינלאומית, סירב חוארס להמתיק את עונשו של הקיסר המובס. ב-19 ביוני הוצא מקסימיליאן להורג בידי כיתת יורים[3], וגופתו נחנטה והוצגה לראווה במקסיקו בטרם הובאה לאירופה לקבורה‏[4].

בניטו חוארס נבחר שוב לכהן כנשיא ב-1867 וב-1871. הוא נעזר במשרתו הרמה כנשיא על מנת להיבחר שוב ושוב ולמזער את כוחם של יריביו, בהם יריבו המושבע פורפיריו דיאס (Porfirio Díaz), לימים נשיא מקסיקו. חוארס נפטר מהתקף לב בקיץ 1872 בחדר העבודה שלו בארמון הלאומי של מקסיקו במקסיקו סיטי. ירש אותו שר החוץ שלו - סבסטיאן לרדו דה טחאדה (Lerdo de Tejada).

מורשתו של חוארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הולדתו של בניטו חוארס, 21 במרץ, הוא יום חופש במקסיקו ונחשב לחג לאומי. על שמו נקרא שדה התעופה הבינלאומי של מקסיקו סיטי, תחנת רכבת תחתית במקסיקו סיטי, סיודאד חוארס - עיר במדינת צ'יוואווה על גבול ארצות הברית ועוד אינספור יישובים, רחובות ומוסדות ברחבי מקסיקו.

הוריו של העריץ האיטלקי ומייסד הפשיזם, בניטו מוסוליני, קראו לבנם על שמו של חוארס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתחילת המאה ה-19 המטבע הנהוג במקסיקו היה הריאל (Real).
  2. ^ בתחילת המאה ה-19 בערים רבות במקסיקו היו סמינרים - הם מוסדות להשכלה גבוהה במדעי הרוח. רבים מבוגרי הסמינרים היו מגיעים בסופו של דבר להיות כמרים.
  3. ^ מסופר כי למרות שצלפי כיתת היורים שמונתה לבצע את הוצאתו להורג של מקסימיליאן הונחו שלא לירות בראשו של הקיסר, אחד מהם בכל זאת ירה בראשו. מילותיו האחרונות היו "קרלוטה המסכנה!", שכוונו לאשתו שחיפשה עזרה עבורו בכל רחבי אירופה, ועם הישמע דבר מותו של בעלה נקלעה לשיגעון.
  4. ^ מקסימיליאן הראשון קבור בהיכל הקבורה של שושלת הבסבורג בווינה, בירת אוסטריה.