בניין וסטרן יוניון טלגרף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בניין וסטרן יוניון טלגרף
Western Union Telegraph Building
בניין וסטרן יוניון טלגרף
בניין וסטרן יוניון טלגרף
מידע כללי
סוג גורד שחקים עריכת הנתון בוויקינתונים
שימוש משרדי חברת וסטרן יוניון טלגרף
כתובת ברודוויי 195, מנהטן, ניו יורק
מיקום מנהטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
בעלים וסטרן יוניון עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 1872–1875 (כ־3 שנים)
תאריך פתיחה רשמי 1875 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 1914 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל ג'ורג' בראון פוסט
סגנון אדריכלי נאו-בארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
גובה 70 מטר
קומות 10 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°42′39″N 74°00′35″W / 40.710833°N 74.009722°W / 40.710833; -74.009722
(למפת ניו יורק רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בניין וסטרן יוניון טלגרף (באנגלית: Western Union Telegraph Building) היה גורד שחקים ששכן בברודוויי 195 ברובע הפיננסי של מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית[1]. הבניין היה בן 10 קומות (מעל 2 מרתפים וקומת הקרקע) והתנשא לגובה 70 מטרים. הוא תוכנן על ידי האדריכל ג'ורג' בראון פוסט (אנ'), עם שינויים על ידי הנרי ג'יינוויי הארדנברג, ושימש כמטה המשרדים של חברת וסטרן יוניון טלגרף עד הריסתו ב-1914[1]. יש הרואים בו כגורד השחקים הראשון בעיר[2].

בשנת 1872 קיבלה חברת וסטרן יוניון החלטה לבנות מטה משרדים ראשי, זאת אף על פי שהשקיעה בהרחבת משרדיה בברודוויי 145. פוסט נבחר כזוכה בתחרות עיצוב אדריכלית, והבניין הושלם בפברואר 1875. לאחר השלמת בנייתו, היה לאחד המבנים הגבוהים ביותר בניו יורק, אחרי כנסיית השילוש הקדוש, בניין ניו יורק טריביון ומגדלי גשר ברוקלין. התוכניות המקוריות הציגו 11 קומות כולל קומת הקרקע, גג מנסארד בן שלוש קומות ומגדל שעון בראשו שהעניק לבניין את גובהו הסופי של 70 מטרים. הוא נבנה מלבנים, שיטת הבנייה המקובלת באותה תקופה, וחופה בחזיתותיו בטרה קוטה. חללי הפנים כללו משרדי הנהלה, חדר גדול לתפעול טלגרף ושטחי משרדים שניתן היה להשכיר לדיירים אחרים.

בשנת 1890 נהרסו 5 הקומות העליונות בשריפה, בעוד קומת הקרקע ו-5 הקומות התחתונות נותרו ללא פגע. הארדנברג תכנן את השיקום, שכלל בניית 4 קומות וגג שטוח למבנה, והוא הושלם בשנת 1891. AT&T, שרכשה את בניין וסטרן יוניון טלגרף, החליטה להרוס את הבניין ולבנות על אותו מגרש בניין בן 29 קומות, שהושלם ב-1916. בניין וסטרן יוניון הישן נהרס בין השנים 1912–1914, וחברת וסטרן יוניון אכלסה את הבניין החדש עד 1930.

אתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת האתר, 1905

בניין וסטרן יוניון שכן בפינה הצפון-מערבית של צומת הרחובות ברודוויי ודיי ברובע הפיננסי של מנהטן תחתית בניו יורק. במקור, החזית המזרחית של הבניין פנתה לרחוב ברודוויי ואורכה היה 23 מטרים. חזיתו הדרומית פנתה לרחוב דיי ואורכה היה 46 מטרים[3][4][5]. אורך המגרש בצד האחורי של האתר, במערב, היה מעט רחב יותר, באורך של כ-24 מטרים[6]. המגרש עליו קם הבניין היה בגודל של חמישה מגרשים שאוחדו: שלושה בברודוויי, כל אחד בגודל 7.6 על 30.5 מטרים, ושניים ברחוב דיי, כל אחד בגודל 7.6 על 23.8 מטרים[7]. רחוב דיי השתפל כלפי מטה הרחק מברודוויי, כך שרצפת קומת המרתף שלו הייתה כחצי מפלס מתחת לרחוב ברודוויי בצד המזרחי של המגרש, ואילו בצד המערבי של המגרש הייתה באותו המפלס של רחוב דיי[8]. כאשר בניין וסטרן יוניון שופץ בשנת 1890, נרכש מגרש נוסף ברחוב דיי, בגודל 7.6 על 30.5 מטרים, להרחבה עתידית[9].

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין וסטרן יוניון תוכנן במקור על ידי האדריכל ג'ורג' בראון פוסט (אנ') ונפתח כמטה המשרדים הראשי של חברת וסטרן יוניון ב-1875[10][11]. הבניין עוצב בסגנון נאו-בארוק (אנ') עם השפעות של אדריכלות האמנויות היפות[12][13], אם כי בזמן בנייתו, הסגנון אופיין כרנסאנס צרפתי (אנ')[13]. קבלנים רבים סיפקו חומרי בנייה לבניין המקורי[4][א]. לאחר שהבניין ניזוק קשות בשריפה ב-1890, הוא נבנה מחדש ב-1891 לפי עיצובו של הנרי ג'יינוויי הארדנברג[14].

הבניין היה בן עשר קומות (כולל עליית גג בת חצי קומה), והתנשא לגובה של 70 מטרים, בהתחשב במגדל השעון שלו[15][16][ב]. גובה הקירות החיצוניים, מתחת לגג מנסארד, היה 43 מטרים[18][19]. קומת הקרקע נחשבה למרתף מוגבה במלואו, ומספור הקומות החל מעל קומת הקרקע[20][ג]. מגדל השעון הפך את בניין וסטרן יוניון לאחד המבנים הגבוהים ביותר בעיר ניו יורק, כנסיית השילוש הקדוש, בניין ניו יורק טריביון ומגדלי גשר ברוקלין[22]. בתקופת סיום הבנייה של בניין וסטרן יוניון, הבניינים הגבוהים ביותר בעיר, בדרך כלל, לא עלו בגובהם על שש קומות, וצריחי הכנסייה התנשאו רק לגובה של בניין בן 9 קומות[12]. זה יוחס לעובדה שהמעלית הייתה עדיין טכנולוגיה חדשה יחסית[12][23].

חזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית חולקה, במקור, לשלושה חלקים אופקיים: בסיס, חלק אמצעי וכותרת. עיצוב זה בא בהשראת העמודים באדריכלות הקלאסית ונועד להדגיש את חלקיו השונים של הבניין[12][24]. בלוקי הגרניט ששימשו לבניית הבניין הגיעו מקווינסי, מסצ'וסטס (אנ') וריצ'מונד, וירג'יניה, בעוד הלבנים הגיעו מבולטימור[18]. מעל הבסיס היו ספנדרלים בין החלונות בכל קומה בין העמודים התומכים האנכיים, שהפרידו בין החזיתות למפרצים הבולטים ממישור החזית[13]. בחזית הפונה לרחוב ברודוויי, תוכננו העמודים התומכים השני והחמישי מדרום להיות רחבים יותר, ובכך לתמוך בגג מנסארד ובמגדל השעון. באופן כללי, העיטורים על בניין וסטרן יוניון לא היו, בדרך כלל, בולטים כמו הרכיבים המבניים העיקריים שלו[25][26].

בסיס בניין וסטרן יוניון, שכלל את 3 הקומות הנמוכות ביותר, היה מחופה בלוקים גרניט בגמר כפרי[24]. הכניסה הראשית הייתה דרך גרם מדרגות במרכז חזית ברודוויי, אם כי הייתה גם כניסה ישירה למרתף בקצה המערבי של חזית רחוב דיי[27]. שני זוגות של עמודי גרניט קווינסי, שתמכו את מרפסת האבן מעל, היו בכניסה הראשית. על המרפסת עמדו פסלי ברונזה של סמואל מורס ובנג'מין פרנקלין[28]. ייתכן כי פסלי הברונזה נוצרו על ידי לאונט תומפסון (אנ'), שעליו המליץ פוסט לוסטרן יוניון[4]. גרניט קווינסי שימשה גם לפילסטרים שנבנו בהיקף בסיס הבניין[29].

בקומות השלישית עד השישית, הקירות חופו ברצועות אופקיות מתחלפות של לבני בולטימור וגרניט ריצ'מונד[24][30]. החלק האמצעי בחזית הייתה שונה חזותית מזו של הבסיס, עם חומרים שהיו קלים יותר, זולים יותר ואחידים יותר בדוגמתם[12]. בקומה השישית היו חלונות נמוכים ומעליה מרפסת עם מעקות ברזל[31]. הקירות החיצוניים של הקומה השביעית, בגובה המרפסת, תוכננו להכניס אור לאותה קומה, וכן להפחית את העומס על הקירות בקומות שמתחת[32].

הגג המקורי היה גג מנסארד בן שלוש קומות, שהכיל את הקומות השמינית עד העשירית[33]. הגג מנסארד נבנה על ידי J.B. ו-J.M. Cornell[34]. בראש הבניין עמד מגדל שעון, שהיה אחד המבנים הגבוהים בעיר עם השלמתו[35]. מרכזי לוחות השעון היו בגובה של 56 מטרים מעל מפלס הרחוב[19][30]. החל משנת 1877, הופעל כדור זמן (אנ') בראש הבניין בכל יום בשעה 12:00 בצהריים בדיוק, באמצעות מערכת טלגרף אוטומטית אותה המציא ג'ורג' מאי פלפס (אנ'), שהופעלה ממצפה הכוכבים הלאומי בוושינגטון הבירה[36][37]. מערכת זו שימשה גם לתזמון רכבות בשיטה הסטנדרטית שהונהגה בצפון אמריקה בין השנים 1883-1912[38][39][40]. לדברי מנהל הפרסום של וסטרן יוניון, השעון וכדור הזמן שימשו "אנשים על ספינות, בניו ג'רזי, בלונג איילנד ובצפון הרחוק באי מנהטן"[41]. המערכת גם שימשה השראה ל"נפילת כדור" של כיכר טיימס 1 בערב השנה החדשה משנת 1907 ואילך[42][43].

בניין וסטרן יוניון לאחר השיקום (1892)

ב-1890 נשרפו כליל הקומות השישית והשביעית וגג מנסארד. הם נבנו מחדש במסגרת השיקום, שכלל בניית 4 קומות עם גג שטוח[25]. הקומות העליונות המשוחזרות עוצבו בסגנון שונה במובהק בהשוואה לקומת הקרקע ו-5 הקומות הנמוכות[44][45]. בשונה מהבסיס והחלק האמצעי, בקומות העליונות לא היו רצועות חיפוי גרניט. מעל הקומות השישית עד השמינית היו חלונות קשת חצי עגולים וחלונות קשת חצי עגולים קטנים יותר בקומה התשיעית[45]. כדור הזמן הונח בכלוב על גבי הגג השטוח, כ-91 מטרים מעל פני הרחוב[46].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה העל היה עשוי ברובו ממתכת[12]. העמודים הגליליים, עשויים ברזל יצוק, תמכו את קורות הרצפות, שגובהן היה 250 מילימטרים[41]. הבניין פורסם כעמיד בפני אש, תוך שימוש בכמות מינימלית של עץ בלבד[41][47]. עם זאת, מבנים דומים עם עמודי ברזל קרסו במהלך השרפה הגדולה של שיקגו ב-1871, בין אם בגלל חום קיצוני או כאשר הם צוננו באופן מיידי על ידי מים מצינורות כיבוי אש. אף על פי כן, שלד הפלדה נותר חשוף בבניין וסטרן יוניון, והוא שרד במידה רבה את השריפה של 1890[41]. גג מנסארד נבנה מקורות ברזל, הנתמכות רק לאורך הקירות החיצוניים, ובכך הפחית את מספר העמודים הפנימיים בחללי הקומה השביעית[33]. מסבכי הברזל, שתמכו בחלק העליון של גג מנסארד היו באורך 20 מטרים[11][41].

הרצפות נתמכו גם בקשתות לבנים שמוקמו בין קורות הברזל בגודל 250 מילימטרים[48]. רצפות הלבנים רוצפו באריחי אבן מלאכותיים של Beton Coignet, מוקפים בשוליים של אריחים אנקוסטיים (אנ'). המסדרונות חופו כולם באריחים אנקוסטיים[18]. בבניין וסטרן יוניון נבנו גם מחיצות פנימיות מגבס ותקרותיו טוייחו[41].

פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין וסטרן יוניון שימש כמטה משרדים תאגידי ראשי, עם מחלקות תפעוליות ופקידות[8]. היו לו 2 מפלסי מרתף. מפלס המרתף הראשון הכיל את חדר האריזה של מחלקת האספקה, שבו הסחורות היו מגוונות ונארזו בו פריטים שונים, ואילו המרתף השני הכיל את חדר המכונות[49]. בקומת הקרקע היו מחלקות רבות. ללשכת האוצר הייתה כניסה נפרדת מברודוויי וקמרון מתחת לגרם מדרגות הכניסה הראשית. בצמוד לדלת הראשית היה מעבר ציבורי באורך 24 מטרים וברוחב 5.8 מטרים, שנמשך ממערב למזרח במקביל לרחוב דיי. בצד אחד של מבואת הכניסה היה דלפק מהגוני רציף עבור מחלקות הכבלים, ההודעות הכלליות, העיר והמשלוח של וסטרן יוניון. המבואה קישרה ללובי המעלית ולחדר המתנה לנשים. בקצה האחורי, או המערבי, של קומת הקרקע הייתה מחלקת האספקה ומשרדו של שומר החנויות. משטח רצפת קומת הקרקע רוצפה באריחים אנקוסטיים ובפסיפס[50]. הקומה הראשונה והשנייה שימשו במקור כקומות להשכרה, ובקומות השלישית עד החמישית נמצאו משרדים שונים[51].

בקומה השישית המקורית היה חדר הסוללות, שהכיל את חוטי הטלגרף הנכנסים והיוצאים מהבניין וכן אלפי תאי כוח שהזינו את הטלגרפים[31][ד]. גובה קומה זו היה 2.7 מטרים והיא הוארה באור טבעי באמצעות חלונות נמוכים[5]. חוטים נכנסו לחדר הסוללה מהמרפסת המקיפה את הקומה השביעית[5][52]. בקומה השישית היו גם חדרי ארונות למפעילים[53]. חדר הסוללות הועבר למרתף השני בטרם השריפה ב-1890[9].

הקומה השביעית המקורית, שהכילה את חדר ניתוח הטלגרף, הייתה במידות של 44 על 21 מטרים ותקרתה הייתה בגובה 7.0 מטרים[54]. הקומה השביעית הייתה נקייה ברובה מעמודים פנימיים, למעט 4 עמודי ברזל בקצה המזרחי שלה, שתמכו במגדל השעון[55]. היא גם הייתה מוארת היטב, עם יותר מ-40 חלונות בכל היקפה ותאורת גז משלימה[56]. בצד הצפוני של החדר הייתה מרכזייה, באורך של 7.9 מטרים וברוחב 1.7 מטרים[57], אשר חוברה ל-300 חוטי טלגרף בסך הכל[58]. היו בה גם יותר מ-80 שולחנות מהגוני למפעילים, כל אחד מחולק לארבעה חלקים על ידי מחיצות זכוכית[56]. גברים ונשים עבדו בחלקים מופרדים של החדר והופרדו על ידי מחיצה בגובה של 2.4 מטרים[59]. בתקרת חדר ניתוח הטלגרף בקומה השביעית היה פרסקו שתיאר את השמיים[60].

הקומות השמינית עד העשירית המקוריות שימשו כחדרי עובדים ומחסנים[5][61]. הקומה השמינית הכילה במקור את מחלקת הנהלת החשבונות[62], חדרי ארוחת צהריים של מפעילים[63], משרדי ה-New York Associated Press[64], ומיכל מים בקיבולת של 19,000 ליטרים[8]. בקומה התשיעית היו המטבח, חדרי הכביסה והייבוש, המקררים וחדרי האוכל לעובדים. הקומה העשירית הכילה מחסן הודעות ומיכל מים נוסף[65]. גרם מדרגות הוביל מהקומה העשירית אל מגדל השעון[66].

כאשר הקומות השישית עד העשירית המקוריות נהרסו ב-1890, הם הוחלפו בארבע קומות עם גג שטוח. הקומה השישית החדשה הפכה למשרדים, בעוד שחדרי ניתוח הטלגרף חולקו בין הקומה השביעית והשמינית החדשה[9]. גודלם של חדרי הניתוח החלופיים היה 61 על 23 מטרים והם היו מוארים בשלושים ושישה חלונות גדולים. בקומה השביעית הייתה גם מחלקת חדשות מסחרית. בכל חדרי ניתוח הטלגרף היו עשר מרכזיות[67]. הקומה התשיעית החדשה הפכה למסעדה, מטבח וחדרי משרתים[9].

שירות ומעליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרתף היו 6 דודי קיטור של 40 כוחות סוס (30 קילוואט) כל אחד; שלושה שימשו לחימום הבניין, בעוד ששלושת האחרים שימשו להפעלת המכונות, כולל המעליות, הצינורות הפנאומטיים ומתקני הרמה. בקומה זו היו 18 בארות, שכל אחת מהן הייתה בעומק 15 מטרים, והגיעה עד לשכבת המים שמתחת לשכבה התחתונה של השכבה אטומה בקרקע. הבארות לספק יחד כמות של 1,100 ליטר מים בדקה. המשאבות יכלו לספק 3,800 ליטר בדקה למיכלי מים שבקומות העליונות[18]. הבארות נבנו מכיוון שפוסט או וסטרן יוניון הניחו שאמת המים קרוטון (אנ') לא תספק מספיק מים במקרה של שריפה[29].

בניין וסטרן יוניון תוכנן ונבנה עם 3 מעליות נוסעים ומעלית משא אחת. מעליות הנוסעים עברו בין הלובי בקומת הקרקע לקומה החמישית, בעוד שמעלית המשא הקטנה יותר הופעלה באמצעות קיטור ושירתה את הקומות שבין המרתף לקומה העשירית. שתיים ממעליות הנוסעים, לשימוש הציבור, הונעו באמצעות קיטור ויכלו להעלות 18 נוסעים כל אחת. מעלית הנוסעים השלישית, בלעדית לעובדי וסטרן יוניון, יכלה להעלות 14 נוסעים והיא הונעה במקור באמצעות הידראוליקה[68]. למפעילי מעלית העובדים ההידראולית היה קשה לשלוט בה, ולכן ב-1891 הוחלפה במעלית קיטור[29]. בנוסף, גרם מדרגות ברזל חיבר את כל הקומות[69]. גרם המדרגות גם סיפק גישה למגדל השעון[66].

מערכת צינורות פניאומטיים העבירה הודעות בין חדר ניתוח הטלגרף למחלקות בקומת הקרקע[50]. הצינורות הפנאומטיים מחדר הניתוח התחברו גם לבורסת התירס, לבורסת התוצרת ולמשרד עזר של וסטרן יוניון ברחוב פרל[70].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת וסטרן יוניון נוסדה בשנת 1851 בתור חברת הדפוס של ניו יורק ועמק מיסיסיפי[14][71]. שמה שונה לחברת וסטרן יוניון טלגרף ב-1856[71][72]. לאחר רכישותיה של מספר ממתחריה הגדולים בשנות ה-60 של המאה ה-19, וסטרן יוניון הפכה לספקית מרכזית של שירותי טלגרף חוצי יבשות וטרנס-אוקיינוסים בסוף המאה ה-19[14][73][74]. החברה עברה לרוצ'סטר, ניו יורק, בשנת 1866[14][21]. מטה המשרדים הראשון של החברה היה ברחוב בברודוויי 145, מעט דרומית לאתר בניין וסטרן יוניון[14].

תכנון ובנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט סטריאוסקופי מצפון; קפלת סנט פול (אנ') נמצאת מימין

וסטרן יוניון יצאה, עד מהרה, מהמטה שלה בברודוויי 145[75][76], והחליטה לחפש מטה במשרדים חדש בהנהגת הנשיא ויליאם אורטון (אנ') ובעל המניות הראשי קורנליוס ואנדרבילט השני (אנ')[74][77]. תחילה ניסתה החברה לרכוש את בית אסטור (אנ'), מול בית הדואר של העירייה ובית המשפט (אנ') שמצפון לו, אולם ניסיון הרכישה לא צלח[3][75][76]. עד מרץ 1872, וסטרן יוניון רכשה קרקע בפינה הצפון-מערבית של ברודוויי ורחוב דיי, ושילמה $840,000 לתומאס ו. אוונס (אנ'), רופא השיניים של הקיסר הצרפתי נפוליאון השלישי[75][76][78]. החברה ביקשה להקים מבנה בן עשר קומות שבו היא תתפוס שלוש מהקומות. לפי הסופר האדריכלי רוברט א.מ. שטרן (אנ'), המבנה ישמש גם כ"ייצוג גלוי של ההגמוניה הווירטואלית של וסטרן יוניון בתחומה ומוצקות המנהיגות שלו"[74]. מנהלי החברה הצביעו באפריל 1872 לגייס 1.5 מיליון דולר בהנפקת איגרות חוב לבניית הבניין[79].

וסטרן יוניון ערכה תחרות אדריכלית לתכנון ועיצוב הבניין[80]. התחרות, שהוכרזה במרץ 1872, הייתה פתוחה רק לאדריכלים מוזמנים נבחרים, שהגישו תוכניות ללא שמותיהם. לאחר הגשת הסקיצות הראשוניות, וסטרן יוניון ביקשה תוכניות מפורטות מ-3 מתחרים איתם רצתה להמשיך את התחרות[81]. וסטרן יוניון לא התחייבה לשלם שכר טרחה לאדריכל הזוכה, ולכן שלושת האדריכלים המוזמנים סירבו להמשיך ולהשתתף[8][ה]. ג'ורג' פוסט זכה בתחרות ביולי[83][84], אך לא לפני שהתעוררה מחלוקת עם וסטרן יוניון על תשלום שכר טרחה[85]. שכר הטרחה היה עניין מרכזי עבור פוסט, שנאבק לשלם את שכר הדירה הגבוה במשרדו בבניין אקוויטבל לייף[8][10]. ב-8 באוגוסט, זמן קצר לאחר שפוסט נבחר כאדריכל, החלה העבודה על היסודות[10][21].

התכתבויות בין פוסט ואורטון הצביעו על כך שתוכניות המרתפים הוכנו במלואן עד סוף אוגוסט 1872[10]. קבלנים החלו להגיש הצעות לעבודות המרתף בספטמבר[11][86], והגרניט ששימש לבניית המרתף הוכן חודשיים לאחר מכן. במרץ 1873 נבחר הקבלן הראשי[10]. תוכניות הבנייה המקוריות ציינו כי הבניין יהיה רק בגובה 9 קומות, אך בסופו של דבר הוא נבנה עם 10 קומות, למעט קומת הקרקע, שנחשבה למרתף מוגבה במלואו[21]. בתכנון, בניית הבניין הייתה אמורה להסתיים באמצע 1874, אבל באותה עת העבודה הגיעה רק לקומה השביעית. משלוחי הגרניט ריצ'מונד עוכבו בגלל שיטפון במחצבה שבה נרכש הגרניט[87]. הבניין היה מוכן לאכלוס ב-1 בפברואר 1875[19][88]. בסך הכל בנייתו עלתה 2.2 מיליון דולר[88].

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פתיחת הבניין, הקומה הראשונה והשנייה הושכרו לשוכרי משרדים[5][50]. חדר אחד בקומה הראשונה אוייש על ידי עורך העיתון של חברת וסטרן יוניון טלגרף, ה-Journal of The Telegraph[44][89], הקומות השלישית עד החמישית אויישו על ידי המנהלים של וסטרן יוניון; החשמלאי, המבקר, לשכת התעריפים ומשרדי המפקחים הכלליים; וחברת טלגרף הזהב וחברת הסטוק טלגרף[5][90]. בפינה הצפון-מזרחית של הקומה השלישית היה משרדו של נשיא וסטרן יוניון[91]. בתחילה, חדר ניתוח הטלגרף תוחזק על ידי 290 מפעילים, מתוכם 215 גברים ו-75 נשים[59]. חדר ניתוח הטלגרף פעל 24 שעות ביממה. על פי ספר משנת 1879, החדר היה מאויש על ידי יותר מ-300 מפעילים בשעות היום ועל ידי 100 מפעילים בלילה[92].

בשנת 1883 הותקנה תאורה חשמלית בבניין, והחליפה את מערכת תאורת הגז שהייתה בשימוש קודם לכן[93]. עד 1886, וסטרן יוניון תפסה את כל שטחי הקומה הראשונה וחלק גדול משטחי הקומה השלישית. כל הקומה החמישית וחלק ניכר מהקומה הרביעית הושכרו לחברות אחרות[44]. הגג ניזוק קלות בשריפה משנת 1889, תקרית שתוארה על ידי כלי התקשורת המחישה את איכות חומרי העמידות בפני אש שבבניין[94]. עד 1890, חמש הקומות הנמוכות ביותר הושכרו לסוכנות הידיעות של ניו יורק ומערכות רכבת רבות[95].

ב-18 ביולי 1890, הגג והקומות העליונות נהרסו כליל בשריפה, אשר על פי ההערכות נגרמה מחוטי חשמל פגומים[44][95][96]. המבנה היה מצויד באופן גרוע להגנה מפני שריפות, שכן הוא הכיל חפצים דליקים במחסנים שלו, והיו לו מעט דרכי מילוט ויציאה[44][97]. הקומה החמישית, הקומה הגבוהה ביותר ששרדה את השריפה, פונתה כדי לפנות מקום לחדר זמני עבור ניתוח הטלגרף, אך חלקו הנותר של הבניין ניזוק מהמים ששימשו לכיבוי השריפה[98]. בעוד שהשריפה עצמה לא גרמה למוות[44], פועל לפינוי פסולת מת לאחר מכן כאשר מגלשה זמנית לפינוי פסולת נפלה עליו[99]. ארבעה ימים לאחר השריפה חזרו העובדים לעבודה. פקידי וסטרן יוניון שכרו את פוסט כדי לסקור את הבניין ולקבוע כיצד יתוקן החלק העליון של הבניין[100][101]. בסופו של דבר, וסטרן יוניון החליטה להרוס את חמש הקומות העליונות ולבצע שיקום שיכלול בניית 4 קומות עם גג שטוח[102]. הארדנברג נשכר לתכנון השיקום, שהושלם ב-1891[44][103], וב-1892 אנשי תקשורת זכו לקיים סיור בחדר הניתוח החדש[67]. הבניין המורחב תפס מגרש נוסף ברחוב דיי 14–18 בנוסף למגרש עליו עמד הבניין הישן[9].

הריסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברודוויי 195 (אנ'), שהחליף את בניין וסטרן יוניון ב-1916

בעשור הראשון של המאה ה-20, וסטרן יוניון החלה לקנות מגרשים אחרים באותו בלוק[104]. בשנת 1909 נרכשה וסטרן יוניון על ידי AT&T, ובשנה שלאחר מכן, חשפה AT&T תוכניות לשיפוץ משרדי וסטרן יוניון "למען אירוח הציבור ורווחתם" של העובדים[105]. בנובמבר 1911 הציע ויליאם ו. בוסוורת' (אנ') לוועדה לתכנן בניין מטה בברודוויי 195[46][106][107]. הוא יזם תוכניות לבניין בן 29 קומות עם חזית לבנים הפונה לרחוב ברודוויי מרחוב דיי לרחוב פולטון, שייבנה על שטח המגרש של בניין וסטרן יוניון ובנוסף, על המגרשים הנוספים שנרכשו[108]. כדי למזער את ההפרעה לפעילותה של וסטרן יוניון, הבניין החדש אמור היה להיבנות במספר חלקים, ותאגיד בורדווי 195 אורגן במטרה לתפעל את המבנה הקיים[109][110].

על המגרש שסופח לבניין וסטרן יוניון, ברחוב דיי 14–18, עמד בניין שהריסתו החלה ב-1912[109]. ה-New York Associated Press עבר לרחוב צ'יימברס 51 (אנ') באפריל 1914[111], ועובדי וסטרן יוניון עברו למבנה חדש בשדרת האמריקות 32 (אנ') ביוני של אותה שנה[112]. באוגוסט, ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח כי הבניין הישן נהרס במהירות, וקבע, "הקירות בקרוב ייהרסו לחלוטין"[113]. בניין 195 ברודוויי החדש הוכרז כשהושלם ב-1916[108][109][114]. חברת וסטרן יוניון המשיכה לתחזק את משרדיהם בברודוויי 195 עד 1930, אז עברה למבנה חדש ברחוב הדסון 60 (אנ') צפונה יותר[115].

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיצוב של בניין וסטרן יוניון זכה לביקורת מעורבת. המגזין The Aldine השווה את בניין וסטרן יוניון לקתדרלה, בהתחשב בכך שהוא בולט כל כך בקו הרקיע של מנהטן תחתית[17]. הניו יורק טריביון (אנ') הלין על כך ש"בניין בולט כל כך[...]לא ניתן היה לאבטח"[116]. אלפרד ג'יי בלור, שפנה למכון האמריקאי לאדריכלים (אנ') זמן קצר לאחר השלמת הבניין, חש שפוסט עשה טעות בשימוש באבן בהירה לרצועות על החזית, וכן מתח ביקורת על עיצובי הפיר והגג. למרות זאת, הוא גם הצהיר על הערצתו לעיצוב[13][117][118]. מעורבותו של פוסט בבניין וסטרן יוניון הובילה את ונדרבילט, אז בעל המניות העיקרי של וסטרן יוניון, להתקשר עם פוסט לעיצוב ביתו בשדרה החמישית (אנ'), למרות חוסר הניסיון היחסי של האחרון בתכנון מבני מגורים[8]. כשהשחזור של הקומות העליונות הושלם, "רישום ומדריך נדל"ן" (Real Estate Record and Guide) מתח ביקורת על התכנון החדש, באומרו, "הבניין המשוחזר הסתיים כעת מבחינה ארכיטקטונית; עמדנו לומר 'הושלם'; אבל זה לעולם לא יכול להיות עד הסוף של זמן. במתמטיקה שני חצאים עשויים ליצור שלם, אבל באדריכלות הם לא בהכרח; ובדוגמה המדוברת הם בהחלט לא עושים את זה"[119].

גם סקירות מאוחרות יותר הדגישו את חשיבות המבנה. סופר האדריכלות וינסטון וייסמן הצהיר ב-1972 כי "העיקרון הבסיסי" של האדריכלות "מוכתב על ידי הפונקציה", אשר פוסט "מציין מבחינה אדריכלית בצורה מעודנת ובבניין גבוה במיוחד שבו אי אפשר היה לפספס את המסר שלו"[25][120]. שטרן, כתב ותיאר ב-1999 את הבניין כ"אנדרטה תאגידית מפוארת, אחד מקומץ מבנים חשובים" שנבנו אחרי השלמת בניין אקוויטבל לייף[3].

המבנה הראשון תואר כאחד משלושה גורדי שחקים מוקדמים ומשפיעים של מנהטן תחתית, יחד עם בניין אקוויטבל לייף ובניין ניו יורק טריביון[121][122]. בנייני טריביון ווסטרן יוניון מצוינים, באופן שונה, בתור גורדי השחקים הראשונים אי פעם[123], או גורדי השחקים הגדולים הבאים אחרי בניין אקוויטבל לייף בגלל עליית הגובה המשמעותית שהציגו[124][125]. היסטוריון האדריכלות, מונטגומרי סולייר (אנ'), כתב כי בנייני טריביון ו-וסטרן יוניון היו "באופן ברור, בעלי תכנון מבוסס מעלית, בהשוואה לאקוויטבל לייף", בהתייחס לתכנון של בניין אקוויטבל לייף, שהעניק לו מראה מצומצם[126]. הפרש הגבהים מהאקוויטבל היה משמעותי מספיק כדי למשוך תשומת לב מדיווחים בתקשורת כמו ה-Graphic, שכתב ב-1873 כי "בניין וסטרן יוניון יהיה המבנה העסקי הרם ביותר בברודוויי פי שניים מגובה מבנה האבן החומה בן חמש הקומות. מצפון לו"[16].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלה כללו[4]:
    • James B. Smith & Prodgers Company - בנייה וקרן
    • J.B. & J.M. Cornell - ברזל
    • J.G. Batterson and Andrews, Ordway & Green - גרניט
    • N.Y. & L.I. Coignet & Co. - רצפות בטון
    • אנדרסון, מרצ'נט ושות' - ריצוף אנקוסטי
    • ג'וזף קרטיסייר - תבליטי ועיטורי זכוכית
    • פיליפ הרמן - נגרות
    • לוק אנד מונרו - אינסטלציה וגז
    • האחים אוטיס - מעליות
  2. ^ לפי מגזין The Aldine, גובהו היה 69 מטרים מעל מפלס הרחוב. לפי חישוב זה, הגג הראשי היה בגובה 53 מטרים והתורן בראש מגדל השעון היה בגובה 88 מטרים[17].
  3. ^ בניין וסטרן יוניון תואר באמצעות מספור קומות אירופאי; כלומר, הקומה הראשונה נמצאה ישירות מעל קומת הקרקע. מבקרי האדריכלות, שרה לנדאו וקרל קונדיט, השתמשו במספור קומות כנהוג בארצות הברית, וספרו את קומת הקרקע כקומה הראשונה אך, לא כולל עליית הגג[21]. מבקר האדריכלות, וינסטון וייסמן, ספר גם את קומת הקרקע וגם את עליית הגג, אבל התייחס לעליית הגג כחצי קומה[16].
  4. ^ לפי ריד 1879, עמ'. 571, לסוללות היו בממוצע 15,000 תאים. לפי וסטרן יוניון 1875, עמ'. 50, היו 7,000 תאים בשימוש בעת פתיחת הבניין, אך הייתה לו קיבולת של עד 16,800 תאים.
  5. ^ גריפית' תומאס (אנ'), לאופולד אידליץ ורוברט גריפית' האטפילד סירבו להיכנס לתחרות כתוצאה מהיעדר מחויבות לשכר טרחה. האדריכלים שהשתתפו, אך לא קיבלו את אישור הוועדה, היו ארתור גילמן (אנ'), ג'ורג' האטורן, ריצ'רד מוריס האנט (אנ'), נפוליאון לברן (אנ') וראסל סטרג'יס (אנ')[82].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 בניין וסטרן יוניון טלגרף באתר picturehistory.com
  2. ^ "New York and the problem of the first skyscraper."
  3. ^ 1 2 3 Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 396.
  4. ^ 1 2 3 4 Landau & Condit 1996, p. 408.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 "The New Telegraph Building: How the Floors Are to Be Utilized". New-York Tribune. July 18, 1874. p. 2. ProQuest 572555261. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  6. ^ Landau & Condit 1996, p. 408; Reid 1879, p. 568.
  7. ^ Reid 1879, p. 568; Western Union 1875, p. 49.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398.
  9. ^ 1 2 3 4 5 "The New Building Plans: What the New Western Union Will Be Like. The Appearance of the Reconstructed Edifice Will Be Wholly Different From That of the Old" (PDF). The New York Times. July 23, 1890. p. 8. ISSN 0362-4331. Retrieved January 31, 2021.
  10. ^ 1 2 3 4 5 Balmori 1987, p. 348.
  11. ^ 1 2 3 Western Union 1875, p. 49.
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 Balmori 1987, p. 354.
  13. ^ 1 2 3 4 Landau & Condit 1996, p. 82.
  14. ^ 1 2 3 4 5 "Western Union Building" (PDF). New York City Landmarks Preservation Commission. October 1, 1991. p. 2. Retrieved March 13, 2020.
  15. ^ Landau & Condit 1996, pp. 78–80; Stern, Mellins & Fishman 1999, pp. 396, 398; Western Union 1875, p. 49.
  16. ^ 1 2 3 Weisman 1953, p. 18.
  17. ^ 1 2 "Western Union Telegraph Building". The Aldine. Vol. 7, no. 13. January 1875. p. 258. JSTOR 20636937.
  18. ^ 1 2 3 4 Reid 1879, p. 569; Western Union 1875, p. 49.
  19. ^ 1 2 3 "Local Miscellany: the New Telegraphic Heart of America". New-York Tribune. February 1, 1875. p. 12. ProQuest 572607815. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  20. ^ Reid 1879, pp. 570–573; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398; Western Union 1875, pp. 49–51.
  21. ^ 1 2 3 4 Landau & Condit 1996, p. 78.
  22. ^ Landau & Condit 1996, p. 80; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398.
  23. ^ Weisman 1972, p. 181.
  24. ^ 1 2 3 Landau & Condit 1996, p. 81; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398.
  25. ^ 1 2 3 Landau & Condit 1996, p. 83.
  26. ^ Weisman 1972, p. 182.
  27. ^ Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398; Western Union 1875, p. 49.
  28. ^ Landau & Condit 1996, p. 81; Western Union 1875, p. 49.
  29. ^ 1 2 3 Landau & Condit 1996, p. 81.
  30. ^ 1 2 Reid 1879, p. 569.
  31. ^ 1 2 Landau & Condit 1996, pp. 80–81; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398.
  32. ^ Landau & Condit 1996, pp. 80–81.
  33. ^ 1 2 Reid 1879, p. 569; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398.
  34. ^ Landau & Condit 1996, p. 408; Western Union 1875, p. 49.
  35. ^ Landau & Condit 1996, p. 78; Weisman 1953, p. 13.
  36. ^ Landau & Condit 1996, p. 80; Reid 1879, p. 573.
  37. ^ "Telegraph Time Service: How City Clocks Are Regulated the Office on the Service in the Western Union Building—the Standard Clock—Question of International Time". New-York Tribune. February 13, 1882. p. 2. ProQuest 572953111. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  38. ^ אודות ג'ורג' מאי פלפס באתר telegraph-history.org
  39. ^ "George M. Phelps: Master Telegraph Instrument Maker and Inventor". www.telegraph-history.org. Retrieved January 30, 2021.
  40. ^ "Turning Back the Hands; a Quiet Change to the Standard Time. Stopping the Pendulums in the City Clocks and in the Railroad Stations—the Movement Started" (PDF). The New York Times. November 19, 1883. p. 5. ISSN 0362-4331. Retrieved January 31, 2021.
  41. ^ 1 2 3 4 5 6 Landau & Condit 1996, p. 80.
  42. ^ McFadden, Robert D. (December 29, 1987). "'88 Countdown: 3, 2, 1, Leap Second, 0". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved January 31, 2021.
  43. ^ "NYC ball drop goes 'green' on 100th anniversary". CNN. December 31, 2007. Retrieved January 31, 2021.
  44. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Landau & Condit 1996, p. 84.
  45. ^ 1 2 "The Reconstructed Western Union Building". The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 47, no. 1206. April 25, 1891. p. 647 – via columbia.edu.
  46. ^ 1 2 "Old Western Union Building Soon To Go; Lower Broadway Landmark Will Be Replaced by a 26-Story Structure". The New York Times. November 19, 1911. ISSN 0362-4331. Retrieved February 9, 2020.
  47. ^ "Sky Building in New York". The Building News. Vol. 45. September 7, 1883. pp. 363–364.
  48. ^ Landau & Condit 1996, p. 80; Reid 1879, p. 569; Western Union 1875, p. 49.
  49. ^ Reid 1879, pp. 569–570; Western Union 1875, pp. 49–50.
  50. ^ 1 2 3 Reid 1879, p. 570; Western Union 1875, p. 50.
  51. ^ Landau & Condit 1996, pp. 83–84; Reid 1879, pp. 570–571.
  52. ^ Landau & Condit 1996, pp. 80–81; Western Union 1875, p. 50.
  53. ^ Reid 1879, p. 571; Western Union 1875, p. 50.
  54. ^ Reid 1879, p. 569; Western Union 1875, p. 50.
  55. ^ Landau & Condit 1996, p. 80; Reid 1879, p. 569; Stern, Mellins
  56. ^ 1 2 Reid 1879, p. 571; Western Union 1875, p. 51.
  57. ^ Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398; Western Union 1875, p. 51.
  58. ^ Western Union 1875, p. 51.
  59. ^ 1 2 Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398; Western Union 1875, p. 50.
  60. ^ Landau & Condit 1996, p. 81; Western Union 1875, p. 50.
  61. ^ Landau & Condit 1996, p. 80; Reid 1879, pp. 572–573; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398; Western Union 1875, p. 51.
  62. ^ Reid 1879, p. 572; Western Union 1875, p. 51.
  63. ^ Landau & Condit 1996, p. 80; Reid 1879, p. 572; Western Union 1875, p. 51.
  64. ^ Reid 1879, pp. 572–573; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398; Western Union 1875, p. 51.
  65. ^ Reid 1879, p. 573; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398; Western Union 1875, p. 51.
  66. ^ 1 2 Reid 1879, p. 573.
  67. ^ 1 2 "A Triumph in Mechanism: the Equipment of the Western Union's New Quarters". The New York Times. January 21, 1892. p. 9. ISSN 0362-4331. ProQuest 1016020692. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  68. ^ Landau & Condit 1996, p. 81; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398; Western Union 1875, p. 51.
  69. ^ Reid 1879, p. 573; Western Union 1875, p. 51.
  70. ^ Reid 1879, p. 571.
  71. ^ 1 2 Huurdeman, A.A. (2003). The Worldwide History of Telecommunications. Wiley - IEEE. Wiley. p. 98. ISBN 978-0-471-20505-0.
  72. ^ Brewer 1901, p. 22.
  73. ^ Brewer 1901, p. 28.
  74. ^ 1 2 3 Balmori 1987, p. 344.
  75. ^ 1 2 3 "The Real Estate Market". New York Daily Herald. March 8, 1872. p. 5. Retrieved January 29, 2021 – via newspapers.com open access.
  76. ^ 1 2 3 "A New Business Centre" (PDF). The New York Times. March 8, 1872. p. 8. ISSN 0362-4331. Retrieved January 30, 2021.
  77. ^ Stern, Mellins & Fishman 1999, pp. 396, 398.
  78. ^ "Napoleon's Finances". Buffalo Morning Express and Illustrated Buffalo Express. March 28, 1872. p. 2. Retrieved January 30, 2021 – via newspapers.com open access.
  79. ^ "A New Building for the Telegraph Company". Buffalo Morning Express and Illustrated Buffalo Express. April 4, 1872. p. 4. Retrieved January 30, 2021 – via newspapers.com open access.
  80. ^ Landau & Condit 1996, p. 78; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 396.
  81. ^ Balmori 1987, p. 347; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398.
  82. ^ Landau & Condit 1996, p. 408; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398.
  83. ^ Balmori 1987, p. 347; Landau & Condit 1996, p. 78.
  84. ^ Balmori 1987, p. 353.
  85. ^ Balmori 1987, pp. 347–348; Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 398.
  86. ^ Balmori 1987, pp. 353–354.
  87. ^ "New Buildings in Progress: the Western Union Building—the Dry Dock Savings Bank—the New Fifth-Ave. Presbyterian Church". New-York Tribune. May 2, 1874. p. 3. ProQuest 572574181. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  88. ^ 1 2 Reid 1879, pp. 568–569.
  89. ^ Reid 1879, p. 570.
  90. ^ Reid 1879, pp. 570–571; Western Union 1875, p. 50.
  91. ^ Western Union 1875, p. 50.
  92. ^ Reid 1879, p. 572.
  93. ^ "New York Items: Edison's Lights to Be Introduced Into the Western Union Telegraph Building". Courier-Journal. March 7, 1883. p. 2. ProQuest 1082117055. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  94. ^ "Western Union Building Damaged: the Loss Slight and No Interruption to the Company's Business Explosion and Flames in a Church". New-York Tribune. November 22, 1889. p. 3. ProQuest 573507190. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  95. ^ 1 2 "Flames at Work". Times Union. July 18, 1890. p. 1. Retrieved January 31, 2021 – via newspapers.com open access.
  96. ^ "Fire in the Air". The Evening World. July 18, 1890. p. 1. Retrieved January 31, 2021 – via newspapers.com open access.
  97. ^ "The Reconstructed Western Union Building". The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 46, no. 1167. July 26, 1890. p. 110 – via columbia.edu.
  98. ^ "The Wires Are Working; Telegraph Service Being Put Into Shape. The Western Union Building in the Hands of Repairers – Business Transacted at Branch Offices" (PDF). The New York Times. July 20, 1890. p. 1. ISSN 0362-4331. Retrieved January 31, 2021.
  99. ^ "Killed by a Falling Chute: Fatal Sequel of the Western Union Building Fire—another Man Hurt Seriously". New-York Tribune. July 31, 1890. p. 3. ProQuest 573609682. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  100. ^ "Ready for Work Again: Three Hundred Telegraph Operators at Their Posts the Western Union Building a Busy Place—pushing the Repairs Rapidly". New-York Tribune. July 22, 1890. p. 1. ProQuest 573552112. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  101. ^ "Repairs Go on Briskly: the Western Union Restoring Order Out of Confusion. Transmissions Still Subjected to Great Delay, but the System Almost in Working Order" (PDF). The New York Times. July 22, 1890. p. 8. ISSN 0362-4331. Retrieved January 31, 2021.
  102. ^ "The Western Union Fire.: Plans for the Reconstructed Building - all Wires Working" (PDF). The New York Times. July 23, 1890. p. 8. ISSN 0362-4331. Retrieved January 31, 2021.
  103. ^ "The Reconstructed Western Union Building". The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 47, no. 1206. April 25, 1891. p. 647 – via columbia.edu.
  104. ^ "In the Real Estate Field; Western Union Adds to Its Dey Street Holdings – Broadway Lots Sold on the Heights – Buyers for Houses in Fifth Avenue Section – Day's Dealings in Bronx Properties" (PDF). The New York Times. December 10, 1904. p. 14. ISSN 0362-4331. Retrieved February 1, 2021.
  105. ^ "Western Union For More Improvements; Executive Board Pledges the Company Also to Increased Salaries Based on Merit". The New York Times. April 7, 1910. ISSN 0362-4331. Retrieved February 9, 2020.
  106. ^ "Western Union to Build: Will Erect 26 Story Building at Broadway and Dey Street". New-York Tribune. November 19, 1911. p. 2. ProQuest 574839083. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  107. ^ Jacobs, Quentin Snowden (1988). William Welles Bosworth: Major Works (MS Thesis). Historic Preservation, Columbia University. p. 87.
  108. ^ 1 2 Gray, Christopher (April 23, 2000). "Streetscapes/AT&T Headquarters at 195 Broadway; A Bellwether Building Where History Was Made". The New York Times. ISSN 0362-4331. Archived from the original on March 10, 2020. Retrieved February 9, 2020.
  109. ^ 1 2 3 "American Telephone and Telegraph Building" (PDF). New York City Landmarks Preservation Commission. July 25, 2006. p. 3.
  110. ^ "The Real Estate Field; Private Dwellings the Feature of a Dull Market". The New York Times. December 11, 1913. ISSN 0362-4331. Retrieved February 9, 2020.
  111. ^ "Associated Press to Move to-day; Will Take Larger Quarters in Emigrant Savings Bank Building" (PDF). The New York Times. April 6, 1914. p. 8. ISSN 0362-4331. Retrieved February 1, 2021.
  112. ^ "State Fund Insurance; Big Employers Taking Out Policies – 4,000 Already Written". The New York Times. June 29, 1914. ISSN 0362-4331. Retrieved February 9, 2020.
  113. ^ "Old Western Union Building Nearly Razed: New Structure to Rise on the Site to Cost About $4,000,000 and the Value of the Ground Is $2,575,000—power of Leases on Real Estate". Wall Street Journal. August 26, 1914. p. 6. ISSN 0099-9660. ProQuest 129443555. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  114. ^ Bosworth, William Welles (1917). "The Telephone and Telegraph Building, New York City". Architecture and Building. Vol. 49. W.T. Comstock Company. p. 4. Retrieved February 9, 2020.
  115. ^ "Western Union Quits Its 55-year-old Home; Begins Moving Executive Offices From 195 Broadway to New West Broadway Building". The New York Times. August 12, 1930. ISSN 0362-4331. Archived from the original on February 26, 2018. Retrieved February 9, 2020.
  116. ^ "New Building of the Western Union Telegraph Company—its Dimensions and Arrangements". New-York Tribune. April 25, 1873. p. 8. Retrieved January 31, 2021 – via ProQuest.
  117. ^ Bloor, A. J. (October 12, 1876). "Annual Address". Proceedings of the Annual Convention of the American Institute of Architects. Vol. 10. pp. 29–30.
  118. ^ Stern, Mellins & Fishman 1999, p. 399.
  119. ^ "The Reconstructed Western Union Building". The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 47, no. 1206. April 25, 1891. p. 647 – via columbia.edu.
  120. ^ Weisman 1972, pp. 182–183.
  121. ^ Gray, Christopher (May 15, 1988). "In the New York Region; the Lost Skyscrapers of Bygone New York". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved September 20, 2020.
  122. ^ Landau & Condit 1996, p. 62.
  123. ^ Landau & Condit 1996, p. 62; Weisman 1953, p. 13.
  124. ^ Kaufmann, Edgar; Metropolitan Museum of Art (New York, N.Y.); Fein, Albert; Hitchcock, Henry-Russell; Scully, Vincent Joseph; Weisman, Winston (1970). "A New View of Skyscraper History". The rise of an American architecture, etc. London: Pall Mall P. p. 125. OCLC 1121117656.
  125. ^ Hitchcock, Henry-Russell (1992). Architecture: nineteenth and twentieth centuries. New Haven: Yale University Press. p. 239. ISBN 978-0-300-05320-3. OCLC 702601662.
  126. ^ Schuyler, Montgomery (September 1909). "The Evolution of the Skyscraper". Scribner's Magazine. Vol. 46. p. 261. hdl:2027/umn.319510019200199. Retrieved January 29, 2021.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Balmori, Diana (December 1987). "George B. Post: The Process of Design and the New American Architectural Office (1868–1913)". Journal of the Society of Architectural Historians. Vol. 46, no. 4. pp. 342–355. doi:10.2307/990273. JSTOR 990273.
  • Brewer, A.R. (1901). Western Union Telegraph Company, 1851-1901. The Company.
  • Landau, Sarah; Condit, Carl W. (1996). Rise of the New York Skyscraper, 1865–1913. New Haven, CT: Yale University Press. ISBN 978-0-300-07739-1. OCLC 32819286.
  • Reid, James D. (1879). The Telegraph in America: Its Founders, Promoters, and Noted Men. Telecommunications. Arno Press. ISBN 978-0-405-06056-4.
  • Stern, Robert A. M.; Mellins, Thomas; Fishman, David (1999). New York 1880: Architecture and Urbanism in the Gilded Age. Monacelli Press. ISBN 978-1-58093-027-7. OCLC 40698653.
  • "The Western Union Telegraph Building". Journal of the Telegraph. Vol. 8, no. 4. Western Union Telegraph Company. 1875. pp. 49–51.
  • Weisman, Winston (September 1, 1972). "The Commercial Architecture of George B. Post". Journal of the Society of Architectural Historians. Vol. 31, no. 3. University of California Press. pp. 176–203. doi:10.2307/988764. ISSN 0037-9808. JSTOR 988764.
  • Weisman, Winston (1953). "New York and the Problem of the First Skyscraper". Journal of the Society of Architectural Historians. Vol. 12, no. 1. pp. 13–21. doi:10.2307/987622. JSTOR 987622.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בניין וסטרן יוניון טלגרף בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בניין_וסטרן_יוניון_טלגרף&oldid=38278498"