בניין סנסור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית סנסור, כיכר ציון, 2008
בית סנסור, כיכר ציון בשנות ה 30
חזית בית סנסור
שם הבניין ומקימיו מעל הכניסה לבנק לאומי
בית סנסור, מבט על חזית רחוב לונץ, 2008

בניין סנסור הוא בניין משרדים הניצב בהצטלבות של רחוב יפו עם רחוב בן יהודה במרכז העיר ירושלים, בסמוך לכיכר ציון. הבניין נבנה בשנת 1931 על ידי איש עסקים ערבי, ובמשך שנים רבות היה מהגדולים והמפוארים שבבנייני המשרדים בירושלים. המבנה הוא דוגמה לבנייה הערבית בתחילת המאה ה-20, המתבססת על ערכים ואדריכלות אירופאיים.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט הבריטי התפתחה ירושלים, שהייתה עיר שדה נידחת של האימפריה העות'מאנית השוקעת, לעיר בירה מודרנית השואפת לאמץ סטנדרטים אירופאים. מוסדות חיוניים לעיר מודרנית כגון משרדים, בנקים, בתי קולנוע, חנויות מלונות ובתי קפה נפתחו עבור האוכלוסייה, עבור פקידי הממשל החדש ועבור אורחים מבחוץ.

מרכז עסקים ראשי - מרכז העיר החדשה החל לקרום עור וגידים, תחילה לאורך רחוב יפו, שהיה גם בתקופה העות'מאנית עורק החיים והמסחר של ירושלים שמחוץ לחומות. חנוכת רחוב המלך ג'ורג החמישי ורכישת הקרקעות באזור הידוע כיום כ"משולש" (רחוב יפו - רחוב המלך גורג' - רחוב בן יהודה) על ידי חברת הכשרת היישוב מידי הכנסייה היוונית אורתודוקסית יצרה את מרכז העיר המוכר היום.

חברת הכשרת היישוב שכרה את שרותי האדריכל ריכרד קאופמן לנהל את חלוקת השטח לחלקות. לאחר דחיות ועיכובים שנבעו בעיקר מחילוקי דעות עם הרשות המקומית.‏[1] נמכרו החלקות למשקיעים שונים.

את המגרש עליו עומד כיום בניין סנסור רכשה חברה "קהיליית ציון" שבבעלות יהודים אמריקאים. בתחילת שנות ה-20 נקלעה החברה לקשיים כלכליים והמגרש נמכר למרי ויניק - מיליונרית אמריקאית. את העסקה חתם עורך הדין דב יוסף, לימים שר בממשלות ישראל (ידוע בעיקר כשר האספקה והקיצוב)

בשנת 1928 מכרה מרי ויניק את החלקה לאיש עסקים ערבי ויצרן סיגריות מבית לחם, כמאל מיכאיל סנסור.‏[2] סנסור היגר מהארץ להונדורס ושם הקים בית חרושת לסיגריות, לכשנתעשר חזר לארץ והקים בבית לחם מפעל לסיגריות בשם "צ'מפיון", מרווחיו אלו הוקם בית סנסור. הוצאות לרכישת השטח והבנייה הסתכמו ב 1,500,000 דולר - סכום עתק באותו זמן.‏[3]

תכנון ובנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסגנון האקלקטי בארץ ישראל

סנסור בנה בנין גדול השוכן מדרום וממזרח לרחוב יפו, וממערב לרחוב לונץ אליו פתוחה אחת מכניסות הבניין, ומצפון לרחוב בן יהודה, אליו פונה הכניסה השנייה. הבניין תוכנן מלכתחילה לשמש כבניין משרדים, וזאת בניגוד לבניינים אחרים במרכז העיר שתוכננו לשמש כבנייני מגורים (עם חנויות בקומת קרקע).

הבניין תוכנן ונבנה על ידי חברת האחים סמאחה מלבנון ונבנה בסגנון אקלקטי. שולבו בו אלמנטים קישוטיים בסגנון רוקוקו - כותרות מסוגננות, עיטורים הלוקחים את השראתם מעולם הצומח והחי, וכן עיטורים המזכירים בתים מתקופת הרנסאנס, סגנון פופולרי בבניה הערבית באותה תקופה. בעת בנייתו נחשב הבניין למפואר ביותר. למבקרים בו שמורה החוויה של השוטטות במסדרונות צרים, שדלתות לחדרי משרד ניצבים משני צדדי המסדרון הנמתח במעגל סביב חדר מדרגות מרכזי.

בחזית הפונה לכיכר ציון, מעל הפתח המשמש כיום ככניסה לבנק לאומי, מוצב לוח אבן ועליו מונצח שמו של מקים הבניין.

שלטונות המנדט נתנו לכיכר המרכזית עליה צופה הבניין את השם "רחבת סנסור". השם "כיכר ציון" דבק בכיכר בזכות קולנוע ציון הפופולרי.

תולדות הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבניין שכנו חנויות שונות‏[4][5], בנקים שונים‏[6], בהם בנק קופת עם[7] ובנק אלכסנדר עליאש ושות' (שלימים היה מסד לבנק צפון אמריקה)‏[8], משרדי רופאים‏[9] ומשרדים שונים‏[10][11]. כן פעלו בבניין בתי קפה‏[12].

בפברואר 1934 נפתח בחזית הבניין הפונה לכיכר ציון בית הקפה 'אירופה'‏[13], שהיה אחד ממרכזי הבילוי העיקריים של ירושלים המנדטורית. בית הקפה היה ידוע בגינה הפנימית שהייתה צמודה אליו, ובהופעות המוזיקאיות שנערכו במקום ושימש מרכז חברתי ועסקי לחברה הגבוהה בירושלים.‏[3] כיום שוכן סניף של בנק לאומי במקום בו שכן קפה אירופה.

בשנת 1937 החל מוסד הרב קוק את פעילותו באחד מהחדרים בבניין, ופרסומי המוסד נעשו בבית דפוס סמוך בנחלת שבעה.

במהלך מלחמת העצמאות פעל בבניין הסניף המרכזי של הוועד היישובי למען המגויס ומשפחתו‏[14]. לאחר המלחמה פעל בבניין המחלקה להנצחת החייל‏[15].

בסמוך לפרוץ מלחמת העצמאות באפריל 1948 עזב מיכאיל סנסור את העיר, והבניין הועבר לרשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. בשנת 1950 נמכר הבניין לחברת "הכשרת היישוב".

בשנות החמישים של המאה ה-20 שכן בבניין סניף ירושלים של המשביר לצרכן, עד שעבר לבניין המשביר לצרכן בשנת 1978. בבניין שכנו מערכות של עיתון מעריב, על המשמר ו"ידיעות חדשות" (עיתון מקומי בגרמנית) ומשרדי סוכנות הידיעות עתי"ם - עד שנסגרו. כן פעלו בבניין סניפים של הוצאת הקיבוץ המאוחד[16] ושל ספריית הפועלים[17] שהיה לסוכנות תמיר.‏[18] כיום שוכנים בבניין משרדים של עורכי דין, סוכנויות לביטוח, ובעלי מקצועות חופשיים שונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג' ביגר 'קווים בהתפתחותה של ירושלים בעשור הראשון לשלטון הבריטי' א' שאלתיאל (עורך), פרקים בתולדות ירושלים בזמן החדש יד בן צבי, ירושלים תשמ"א.
  • ד' קרויאנקר, אדריכלות בירושלים – הבנייה בתקופת המנדט הבריטי כתר, מכון ירושלים, ירושלים 1989.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים -הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, הוצאת כתר עמוד 163‏
  2. ^ http://www.fixtravel.co.il/article_details.asp?id=1960
  3. ^ 3.0 3.1 ‏שמואל אבן אור, קרדום חוברת 33, הוצאת "אריאל" עמודים 33-34
  4. ^ בימי הגשמים נעל את הערדלים והנעלים העליונות שלנו, דואר היום, 2 בנובמבר 1932 (מודעה)
    ר. ליבוביץ, דבר, 30 בספטמבר 1932 (מודעה)
    חנות הכל לנער, דואר היום, 10 במרץ 1932 (מודעה)
  5. ^ לחם שטינמץ, דואר היום, 12 ביולי 1933 (מודעה)
    בורן ויטא, דואר היום, 20 בפברואר 1934 (מודעה)
  6. ^ בנק לקרדיטים ולהשקעות, דואר היום, 18 בינואר 1933 (מודעה)
    אגודה שיתופית ארצישראלית פולנית, דואר היום, 13 באפריל 1934 (מודעה)
  7. ^ בנק קפת עם בא"י בע"מ עובר, דבר, 15 באפריל 1934 (מודעה)
  8. ^ בנק אלכסנדר עליאש ושות' בע"מ, דואר היום, 7 במרץ 1932 (מודעה)
  9. ^ ד"ר ולתר יוזף, דואר היום, 3 בדצמבר 1933 (מודעה)
  10. ^ גן הדרום, דואר היום, 27 בנובמבר 1931 (מודעה)
  11. ^ סוכנות להתישבות הדרום, דבר, 21 במרץ 1934 (מודעה)
  12. ^ גרנד קפה, דבר, 1 ביולי 1931 (מודעה)
  13. ^ קפה אירופה יפתח, דואר היום, 31 בינואר 1934 (מודעה)
  14. ^ תשלום הענקות למשפחות המגוייס, דבר, 21 בספטמבר 1948
  15. ^ הודעה על ספר יזכור, דבר, 4 בינואר 1956
  16. ^ הוצאת הקיבוץ המאוחד, דבר, 1 בינואר 1954 (מודעה)
  17. ^ ספריית הפועלים, דבר, 8 ביולי 1966 (מודעה)
  18. ^ ספריית פועלים, דבר, 14 בספטמבר 1966 (מודעה)

קואורדינטות: 31°46.922′N 35°13.163′E / 31.782033°N 35.219383°E / 31.782033; 35.219383