בניין פלאטאיירון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בניין פלאטאיירון
Edificio Fuller (Flatiron) en 2010 desde el Empire State crop boxin.jpg
בניין פלאטאיירון
מידע על המבנה
כתובת השדרה החמישית 175, מנהטן, ניו יורק
מדינה ארצות הברית
תאריך התחלה 1901
נחנך 1902
גובה 87 מטרים
ארכיטקט דניאל ברנהם[1][2]
קואורדינטות 40°44′28″N 73°59′23″W / 40.74111°N 73.98972°W / 40.74111; -73.98972קואורדינטות: 40°44′28″N 73°59′23″W / 40.74111°N 73.98972°W / 40.74111; -73.98972
(למפת ניו יורק רגילה)

בניין פלאטאיירוןאנגלית: Flatiron Building) או בשמו הרשמי בניין פולר (באנגלית:Fuller Building), הוא גורד שחקים הממוקם בשדרה החמישית 175, מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית. הבניין מתנשא לגובה של 87 מטרים, הוא בעל 22 קומות ותוכנן על ידי האדריכל דניאל ברנהם. עם סיום בנייתו בשנת 1902, היה לאחד הבניינים הגובהים בעיר ואחד משני גורדי השחקים היחידים מצפון לרחוב 14. הבניין ממוקם במגרש "אי" בצורת משולש התחום על ידי השדרה החמישית, רחוב ברודוויי ורחוב 23. הכינוי "פלאטאיירון" דבק בבניין בזכות דמיונו למגהצי הבגדים של אותה תקופה.

הבניין, המכונה "אחד המבנים האייקונים ביותר בעולם וסמל מופת של העיר ניו יורק"‏[3], נחשב לקצה הדרומי של כיכר מדיסון וגבולו הצפוני של המחוז ההיסטורי "ליידיס מייל". האזור שסביב הבניין מכונה "מחוז פלאטאיירון".‏[4]

הבניין הוא בעל מעמד מבנה היסטורי לאומי, ובשנת 2005 עבר שיפוצים נרחבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגרש עליו עומד בניין פלאטאיירון נקנה בשנת 1857 על ידי עמוס ריצ'רד אנו (Amos Richards Eno), שניצל את זכויותיו על הקרקע במהרה ובנה את מלון השדרה החמישית. הוא הרס את מלון סט. ג'רמיין בעל 4 הקומות שעמד בצדו הדרומי של השטח ובנה במקומו בניין דירות בן 7 קומות, "the Cumberland". על יתרת המגרש בנה 4 בניינים, בני 3 קומות כל אחד, לשימושים מסחריים. בזכות כך, הייתה החזית הצפונית ב-4 הקומות העליונות של ה-Cumberland עם נוף פתוח. קומות אלו הושכרו למפרסמים, כולל עיתון הניו יורק טיימס, שהתקינו על חזית זו שלטי פרסום מוארים בחשמל. בתקופה מאוחרת יותר החליט אנו לתלות קנבס על חזית זו ולהקרין תמונות ומודעות באמצעות פנס קסם מהגג של בניין המשרדים הסמוך. העיתונים "טיימס" ו"ניו יורק טריביון" ראו את הפוטנציאל במסך זה והחלו להשתמש בו עבור הקרנת מבזקי חדשות. בנוסף, בסופם של ימי הבחירות, אספסוף רב התגודד בכיכר מדיסון כדי לחזות בתוצאות.‏[5]

במהלך חייו קיבל אנו הצעות רכישה עבור השטח והבניינים שעומדים עליו, אך זה סירב בתוקף. בשנת 1899, לאחר מותו, נמכרו רבים מנכסיו והמגרש הוצע גם כן למכירה. מועצת הנבחרים של מדינת ניו יורק גייסה 3 מיליון דולר אמריקאי מתקציב העיר כדי לרכוש את המגרש, אולם רכישה זו אינה יצאה אל הפועל עקב חשיפת התוכנית כמי שטמאני הול וריצ'רד קרוקר עמדו מאחוריה. לבסוף, נמכר המגרש במכירה פומבית לויליאם אנו, אחד מבניו של עמוס, תמורת 690,000 דולר אמריקאי. שלושה שבועות לאחר מכן מכר ויליאם את המגרש לאחים סמואל ומוט ניוהאוס תמורת 801,000 דולר אמריקאי. האחים ניוהאוס תכננו להקים עליו בניין בן 12 קומות, כשקומת הרחוב מיועדת לחנויות קמועונאות ודירות רווקים מעליה. תוכניות אלו נדחו ושנתיים לאחר מכן מכרו את הבניין תמורת 2 מיליון דולר אמריקאי לחברת Cumberland Realty, שותפות השקעות שיצר הארי בלק (Harry S. Black), מנכ"ל חברת פולר דאז. חברת פולר הייתה חברה קבלנית שהתעסקה בכל אספקטי הבנייה, למעט תכנון, והייתה מומחית בהקמת גורדי שחקים.

בלק ייעד את השטח לבניית מטה משרדים חדש לחברה. למרות התנגדותם של בעלי המגרשים הסמוכים‏[6], הוא פנה לאדריכל משיקגו, דניאל ברנהם, שהחל בתכנונו. הבניין, שהיה תכנונו הראשון של ברנהם בניו יורק[7], היה גם לגורד השחקים הראשון בעיר שנבנה מצפון לרחוב 14.‏[8] הבניין נקרא באופן רשמי בניין פולר אחרי שג'ורג' פולר, מייסד חברת פולר ו"האבא של גורד השחקים", נפטר שנתיים קודם לכן. אולם דבק בו, מפי התושבים המקומיים, הכינוי "פלאטאיירון" בשל דמיונו למגהץ.‏[9][10][11]

אדריכלות ובנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלבי הבנייה
סרטון המציג את חיי היומיום ובניין הפלאטאיירון בניו יורק של אוקטובר 1902
צילום אחד מחדרי המשרד המצויים בבניין

בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 נבנו גורדי השחקים הראשונים בניו יורק בהשראת מה שהיה מוכר עד אז, המבנים הנמוכים. גורדי שחקים אלו היו בעלי עיטורים חיצונים שהדגישו את הבסיס ואת הכותרת בראש הבניין ואילו הקומות האמצעיות נחשבו כחסרות ייחוד. נדמה היה שניתן למתוח את המבנה עד אין קץ כדי ליצור בניינים בכל גובה שהיזם חפץ בו. גורדי שחקים אלו אופיינו גם במסה הגדולה שלהם וניצלו את כל שטח המגרש לכל גובהם (מאוחר יותר הועבר חוק עזר עירוני המחייב את צמצום שטח הבניין עם העלייה לגובה). דוגמאות לכך הם בניין סינגר ובניין אקוויטבל.

בניין פלאטאיירון תוכנן על ידי האדריכל דניאל ברנהם כ"ארמון אנכי בעלי מוטיבים מתקופת הרנסאנס" בסגנון בוזאר.‏[12][13] הוא גם מייצג את התפיסה התכנונית של אסכולת שיקגו.‏[14] בדומה לעמוד יווני קלאסי, חזיתותיו - המחופות באבן גיר בבסיסו ומשתנות לטרה קוטה אדריכלית מזוגגת של "חברת אטלנטיק טרה קוטה" (Atlantic Terra Cotta Company) בטוטנוויל, סטטן איילנד - מחולקות לבסיס, חלק אמצעי וכותרת.‏[15][16]

סקיצות מוקדמות של דניאל ברנהם מראות עיצוב עם לוח שעון מחוגים וכותרת מעוטרת עם שכלולים רבים יותר מזו של התכנון הנוכחי. למרות שבראהם שמר על שליטתו המוחלטת בעיצוב הבניין, הוא לא קשור באופן ישיר לפרטי הבניין שנבנה בפועל. היה זה המעצב, פרדריך פיליפ דינקלברג (Frederick Philip Dinkelberg), שנולד בפנסילבניה ועבד במשרדו של ברנהם. דינקלברג עבד לראשונה עם ברנהם בתערוכה העולמית של שיקגו בשנת 1893.‏[17] הדמיות הבניין פורסמו בעת בנייתו במגזינים Architectural Record ו-American Architect.‏[18]

בנייתו של גורד השחקים התאפשרה בזכות שינוי חוק התכנון והבנייה של 1892 בעיר ניו יורק, המבטל את הדרישות והשיקולים התכנוניים לשימוש בחומרים מעכבי בעירה. ביטול זה פתח את האפשרות לתכנון שלד פלדה לבניין.‏[19] עם השימוש בפלדה‏[20] - שסיפקה חברת American Bridge Company מפנסילבניה‏[21] - הקמת הבניין נעשתה קלה ומהירה יותר באופן יחסי לשיטות המקובלות האחרות באותה תקופה.‏[22] חברת פולר הכירה את טכניקת בנייה זו על בוריה. על כן, קצב התקדמות הבנייה היה מהיר בזכות שלד הפלדה שנבחר לבניין ובזכות החברה הקבלנית המיומנת. למעשה, השלד נבנה בקצב של קומה אחת בכל שבוע. בפברואר 1902, הושלמה בנייתו של שלד הבניין ובאמצע מאי של אותה שנה חצי בניין כוסה בחיפוי טרה קוטה. בנייתו הסתיימה ביוני 1902, שנה לאחר שהחלה.‏[23]

רוחבו של קודקוד המבנה הינו שני מטרים בלבד ובמבט מלמעלה ניתן לראות שזווית הקודקוד היא כ-25 מעלות.

צורתו המיוחדת גרמה לחשש שהוא עלול לקרוס בכל רגע, ובנוסף גרמה גם לאפקט "מנהרת רוח" ברחובות הצמודים לו. מסופר כי בתחילת המאה ה-20 חיכו באזור הבניין גברים לפרצי רוח שירימו את שולי שמלתן של נשים עוברות, על מנת להציץ בקרסוליהן, מחזה נדיר באותה התקופה.‏[24]

חזיתות הבניין שופצו בשנת 1991 על ידי חברת Hurley & Farinella.‏[25]

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין פלאטאיירון הפך אייקוני בעיר ניו בזכות אהדת הציבור כלפיו.‏[26][27] אולם, לא כל הביקורות כלפיו היו אוהדות. מונטגומרי סשוילר (Montgomery Schuyler), עורך במגזין Architectural Record, כתב עליו:

"awkwardness [is] entirely undisguised, and without even an attempt to disguise them, if they have not even been aggravated by the treatment.
... The treatment of the tip is an additional and it seems wanton aggravation of the inherent awkwardness of the situation."‏[28]

הוא שיבח חזיתותיו של הבניין ואת העיטורים, הפיתוחים והפרטים שעל חיפוי הטרה קוטה אך מתח ביקורת על הפרקטיות של הבניין ומספר החלונות הרב שבו:

"[The tenant] can, perhaps, find wall space within for one roll top desk without overlapping the windows, with light close in front of him and close behind him and close on one
side of him. But suppose he needed a bookcase? Undoubtedly he has a highly eligible place from which to view processions. But for the transaction of business?"‏[29]

עיתון הניו יורק טריביון (The New York Tribune) קרא לבניין באותה תקופה "A stingy piece of pie ... the greatest inanimate troublemaker in New York", ארגון האמנות של ניו יורק טען שהוא "אינו מתאים כדי להיות במרכזה של העיר" ועיתון הניו יורק טיימס קרא לו "מפלצתי".‏[30]

אך, אחרים ראו אותו באור שונה. הוגה הדעות הרברט ג'ורג' ולס כתב עליו בשנת 1906 בספרו "The Future in America: A Search After Realities":

I found myself agape, admiring a sky-scraper the prow of the Flat-iron Building, to be particular, ploughing up through the traffic of Broadway and Fifth Avenue in the afternoon light.‏[31]

הפלאטאיירון משך גם את תשומת הלב של מספר אמנים. הוא היה הנושא המרכזי באחת מתמונותיו, שצולמה ביום חורפי של שנת 1904, של הצלם אדוארד סטייכן. כמו כן בתמונתו של הצלם אלפרד סטיגליץ, שצולמה בשנת 1903.‏[32] סטיגליץ אף ציין שפלאטאיירון לניו יורק הוא כמו הפרתנון לאתונה.‏[33]

גם עשורים לאחר השלמת בנייתו, יש מי שאינם יכולים להשלים עם קיומו. הפסל ויליהאם אורדוויי פרטרידג' (William Ordway Partridge) ציין שהוא "חרפה לעיר שלנו, זעם לתחושת האמנותית שלנו, וסכנה לחייו".‏[34]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alexiou, Alice Sparberg. The Flatiron: the New York landmark and the incomparable city that arose with it. New York: Thomas Dunne/St. Martin's, 2010. ISBN 978-0-312-38468-5
  • Zukowsky, John and Saliga, Pauline, "Late Works by Burnham and Sullivan", Art Institute of Chicago Museum Studies. 11.1 (Autumn 1984:70-79)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Morrone, Francis. "The Triangle in the Sky" Wall Street Journal (June 12, 2010)
  2. ^ Yardley, Jonathan. "Book review of 'Flatiron,' about a Manhattan landmark" Washington Post (June 27, 2010)
  3. ^ Treasures of New York City: The Flatiron Building (TV, 2014) WLIW. Accessed: April 3, 2014
  4. ^ For its iconic status, see Koolhaus, Rem, Delirious New York: a retroactive manifesto (New York) 1978:72, and Goldberger, Paul, The Skyscraper (New York) 1981:38; both noted in this context in Zukowski and Saliga, 1984:79 note 3.
  5. ^ Alexiou, pp. 26-29
  6. ^ Alexiou, pp. 29-41
  7. ^ Treasures of New York City: The Flatiron Building (TV, 2014) WLIW. Accessed: April 3, 2014
  8. ^ Alexiou, p.60
  9. ^ Yardley, Jonathan. "Book review of 'Flatiron,' about a Manhattan landmark" Washington Post (June 27, 2010)
  10. ^ "Flatiron Structure to be Called the Fuller Building", New York Times (9 August 1902) page 3.
  11. ^ "New Building on the Flatiron" New York Times (3 March 3, 1901), page 8: "the famous 'flatiron' block"
  12. ^ "Flatiron Building" on Destination 360
  13. ^ Gillon, Edmund Vincent (photographs) and Reed, Henry Hope (text). Beaux-Arts Architecture in New York: A Photographic Guide New York: Dover, 1988. p.26
  14. ^ The contrast is noted by Zukowsky and Saliga 1984:70ff.
  15. ^ White, Norval & Willensky, Elliot with Leadon, Fran (2010). AIA Guide to New York City (5th ed.). New York: Oxford University Press. ISBN 9780195383867., pp.237-238
  16. ^ Alexiou, p.74
  17. ^ Other buildings by Dinkelberg at D.H. Burnham & Co. include the Santa Fe Building and the Heyworth Building, both in Chicago.
  18. ^ Zukowsky and Saliga 1984:73; a perspective drawing by Jules Guérin (not a member of Burnham's office) for Century Magazine(New York Times, August 1902), now at the Art Institute of Chicago, occasioned the article in Art Institute of Chicago Museum Studies.
  19. ^ Treasures of New York City: The Flatiron Building (TV, 2014) WLIW. Accessed: April 3, 2014
  20. ^ According to the AIA Guide to New York City (5th edition), the belief that the Flatiron Building was one of the first building or skyscraper in New York with a steel skeleton is untrue. "[D]ozens of New York commercial buildings had been steel-framed in the 1890s, including the tallest at the time, the 391-foot Park Row Building." White, Norval & Willensky, Elliot with Leadon, Fran (2010). AIA Guide to New York City (5th ed.). New York: Oxford University Press. ISBN 9780195383867., p.237
  21. ^ Alexiou, p.94
  22. ^ Terranova, Antonino. Skyscrapers. White Star Publishers, 2003 ISBN 88-8095-230-7
  23. ^ Treasures of New York City: The Flatiron Building (TV, 2014) WLIW. Accessed: April 3, 2014
  24. ^ Douglas, George H. (2004). Skyscrapers: A Social History of the Very Tall Building in America. McFarland and Co.. ISBN 0-7864-2030-8.  p. 39 "The intersection in front of the [Flatiron Building] was always a congested spot, and a windy one, too, and in the old days the corner was a famous spot for young lads to watch women's skirts being whipped around. So famous was the spot, in fact, that policemen would occasionally have to shoo away these perpetual watches, and the expression 'Twenty-three Skidoo' was said to have been born on this windswept corner."
  25. ^ White, Norval & Willensky, Elliot with Leadon, Fran (2010). AIA Guide to New York City (5th ed.). New York: Oxford University Press. ISBN 9780195383867., pp.237-238
  26. ^ Treasures of New York City: The Flatiron Building (TV, 2014) WLIW. Accessed: April 3, 2014
  27. ^ Rybczynski, Witold. City Life: Urban Expectations in a New World New York: Scribner, 1995. p.153. ISBN 0-684-81302-5. Quote: "The public loved the Flatiron, and businessmen and their architects took notice."
  28. ^ Architectural Record (October 1902), quoted in Alexiou, pp.125-126
  29. ^ Alexiou, p.138
  30. ^ Treasures of New York City: The Flatiron Building (TV, 2014) WLIW. Accessed: April 3, 2014
  31. ^ Wells, H. G.The Future in America: A Search After Realities. London:Harpers,1906.
  32. ^ Alexiou, pp. 153-157
  33. ^ Morrone, Francis. "The Triangle in the Sky" Wall Street Journal (June 12, 2010)
  34. ^ In The New Yorker (August 12, 1939), quoted in Alexiou, p.126
  35. ^ Alleman, Richard. The Movie Lover's Guide to New York. New York: Harper & Row, 1988. ISBN 0060960809 pp.159-60
  36. ^ Sanderson, Peter (2007). The Marvel Comics Guide to New York City. New York City: Pocket Books. pp. 36–39. ISBN 1-4165-3141-6.