בניינים בעברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בדומה לדקדוק של שפות שמיות אחרות, בדקדוק העברי, בניין הוא מערכת נטייה של הפועל: כל בניין של פועל הוא קבוצה של תבניות לשוניות קבועות; בשפה העברית כדי ליצור פועל משבצים שורש מסוים בהתאם לזמן ולגוף בתוך התבנית של הבניין.

בעברית לכל תקופותיה נוהגים למנות שבעה מבנים עיקריים של בנייני הפועל, שאליהם נוספו עוד כמה בניינים נדירים. שמם של בנייני הפועל בעברית נקבע על פי צורת היסוד השכיחה שלהם, שהיא בזמן עבר ובגוף נסתר (הוא). הסיבה לכך היא שלצורת העבר הנסתר אין מוספיות לפני צורת היסוד ואחריה. שבעת הבניינים העיקריים בעברית הם: פָּעַל (מכונה גם "קל"), נִפְעַל, הִפְעִיל, הֻפְעַל, פִּעֵל, פֻּעַל, הִתְפַּעֵל.

הצירוף בנייני הפועל הוא צורת סמיכות, המורכבת משני שמות עצם בדרך של השאלה. מערכת הבניינים בעברית אינה סימטרית[1]. שבעת בנייני הפועל מתחלקים לשלוש קבוצות: הבניינים קל ונפעל, הבניינים הפעיל והופעל, ומערכת הבניינים הכבדים - פיעל, פוּעל והתפעל. לחלק מהבניינים הפעילים קיימים בניינים מקבילים, המשמשים להם סבילים פנימיים. בנייני הסביל הפנימי נבדלים מהבניינים המקוריים רק בתנועות, והשינוי הזה גורם משמעות סבילה ביחס לבניין המקורי. בעברית מתאפיינים הסבילים הפנימיים בתנועת u: בניין הֻפְעַל (להִפְעִיל) ובניין פֻּעַל (לפִּעֵל). בלשון המקרא היה קיים סביל פנימי גם לבניין קל.

הערה: צורות הפועל המוצגות כאן מתאימות לגזרת השלמים. לשאר הגזרות ישנן צורות נטייה שונות, לפי המאפיינים המיוחדים של כל גזרה.

בניין פָּעַל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין פָּעַל מכונה גם בניין קל, מפני שהוא "קל בתוספות", כלומר בצורת היסוד שלו מופיעים רק שלושת עיצורי השורש ללא מוספיות וללא דגש חזק תבניתי. בניין זה הוא הנפוץ והיסודי מבין שבעת הבניינים של העברית. הוא נחשב לקדום מכולם, וסבורים שהבניינים האחרים הם התפתחות שלו. הפעלים השייכים לבניין פעל פעילים, ומביעים פעולות (אכל, שמר) וגם מצבים (ישן, חי).

עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיית פָּעַל
פָּקַדְתִּי
פָּקַדְתָּ פָּקַדְתְּ
פָּקַד פָּקְדָה
פָּקַדְנוּ
פְּקַדְתֶּם פְּקַדְתֶּן
פָּקְדוּ
נטיית פָּעֵל
זָקַנְתִּי
זָקַנְתָּ זָקַנְתְּ
זָקֵן זָקְנָה
זָקַנּוּ
זְקַנְתֶּם זְקַנְתֶּן
זָקְנוּ
נטיית פָּעֹל
יָכֹלְתִּי
יָכֹלְתָּ יָכֹלְתְּ
יָכֹל יָכְלָה
יָכֹלְנוּ
יְכָלְתֶּם יְכָלְתֶּן
יָכְלוּ

בניין קל נוטה בזמן עבר לפי שלוש דרכי נטייה שונות, המכונות פָּעַל, פָּעֵל ופָּעֹל. מבחינה היסטורית הן התפתחו כנראה מהצורות qatila ,*qatala*, ו-qatula* בהתאמה. רוב השורשים נוטים לפי פָּעַל. מעט שורשים נוטים לפי פָּעֵל, והם בעיקר שורשים המציינים מצב (למשל: וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, בראשית כ"ז, א). בשאר הגופים הצירה הפך לפתח בגלל חוק פיליפי: זָקַנְתִּי. הצירה השתמר בגופים האחרים בעיקר בגזרת ל"א: שָׂנֵאתִי, שְׂנֵאתֶם. השורשים הנוטים לפי פָּעֹל הם נדירים: יָכֹלְתִּי,קָטֹנְתִּיּ,יָגֹרְתִּי. בגוף שני רבים ורבות, בגלל תזוזת הטעם הופך החולם לקמץ קטן: יְכָלְתֶּם.

עתיד וציווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיית יִקְטֹל
אֶפְקֹד
תִּפְקֹד תִּפְקְדִי
יִפְקֹד תִּפְקֹד
נִפְקֹד
תִּפְקְדוּ תִּפְקֹדְנָה
יִפְקְדוּ תִּפְקֹדְנָה
נטיית יִקְטַל
אֶשְלַח
תִּשְלַח תִּשְלְחִי
יִשְלַח תִּשְלַח
נִשְלַח
תִּשְלְחוּ תִּשְלַחְנָה
יִשְלְחוּ תִּשְלַחְנָה
ציווי - קְטֹל
שְמֹר שִמְרִי
שִמְרוּ שְמֹרְנַה
 
ציווי - קְטַל
שְלַח שִלְחִי
שִלְחוּ שְלַחְנָה

צורת העתיד קיימת (בגזרת השלמים) בשתי נטיות: יִקְטַל ויִקְטֹל (היסטורית: yaqtulu ,*yiqtalu*). חלק מהשורשים נוטים לפי יקטַל (למשל ילבש, ישכב, יטעם) וחלק לפי יקטֹל (למשל ישמור, יפקוד, יקלוט). במקביל גם בציווי קיימות הצורות שְלַח, שְמֹר. יש שורשים נדירים הנוטים בשתי הצורות, למשל יחפַּץ וגם יחפֹּץ. בפעלים העלולים יש שרידים של נטייה שלישית: yaqtilu*, למשל יִתֵּן.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבניין קל קיימות שתי צורות מקור: המקור המוחלט והמקור הנטוי (שם הפועל). צורת המקור המוחלט היא כמעט תמיד שָמוֹר, וצורת המקור הנטוי היא לִשְמֹר.

הצורה לִשְכַּב היא חריגה. שגיאה נפוצה, הנובעת מאנלוגיה למילה "לשכב", היא הטיית המקור של השורש ר.כ.ב בדומה להטייה החריגה של ש.כ.ב - אך נטיית המקור התקינה היא לִרְכֹּב.

בינוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיית הבינוני היא יוֹשֵב, יוֹשֶבֶת (או: יוֹשְבָה), יוֹשְבִים, יוֹשְבוֹת. במקביל לנטיות קָטֵל, קָטֹל בנטיית העבר גם בבינוני יש גָּדֵל, גְּדֵלָה, גְּדֵלִים, גְּדֵלוֹת; יָכוֹל, יְכוֹלָה, יְכוֹלִים, יְכוֹלוֹת. בבניין קל קיימת גם צורה סבילה מיוחדת, בינוני פָּעוּל: שָמוּר, שְמוּרָה, שְמוּרִים, שְמוּרוֹת.

בניין נפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיית עבר
נִכְנַסְתִּי
נִכְנַסְתָּ נִכְנַסְתְּ
נִכְנַס נִכְנְסָה
 
נִכְנַסְנוּ
נִכְנַסְתֶּם נִכְנַסְתֶּן
נִכְנְסוּ
נטיית עתיד
אֶכָּנֵס
תִּכָּנֵס תִּכָּנְסִי
יִכָּנֵס תִּכָּנֵס
 
נִכָּנֵס
תִּכָּנְסוּ תִּכָּנַסְנָה
יִכָּנְסוּ תִּכָּנַסְנָה
בינוני
נִכְנָס נִכְנֶסֶת
נִכְנָסִים נִכְנָסוֹת
ציווי
הִכָּנֵס הִכָּנְסִי
הִכָּנְסוּ הִכָּנֵסְנָה
מקור
הִכָּנֵס לְהִכָּנֵס

בניין נפעל מתאפיין במוספית תחילית נו"ן, המופיעה בנטיית העבר והבינוני, והופכת לדגש - בגלל הידמות מלאה - בנטיית העתיד (כלומר נשבר בעבר - יִנְשָבֵר בעתיד - הפך ליִשָּבֵר). הוראתו המקורית של בניין נפעל היא פעולה חוזרת של בניין קל (נעצב, נסמך), אולם לאחר היעלמות הסביל הפנימי של בניין קל, החל נפעל לשמש גם כסביל של בניין קל (נכתב, נשבר, נגנב). לבניין נפעל מספר משמעויות, הדומות למשמעויות של בניין התפעל:

  • פעולה חוזרת (רפלקסיבית): נשמר מפני..., נקבצו.
  • פעולה הדדית: נאבקו, נדברו.
  • שינוי מצב: נושן, נשחק.

מערכת בניין הפעיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת בניין הפעיל כוללת את הבניינים הִפְעִיל ובניין הֻפעל: בניין הפעיל הוא בניין פעיל, ואילו בניין הופעל משמש כסביל פנימי של בניין הפעיל.

בניין הפעיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיית עבר
הִפְקַדְתִּי
הִפְקַדְתָּ הִפְקַדְתְּ
הִפְקִיד הִפְקִידָה
 
הִפְקַדְנוּ
הִפְקַדְתֶּם הִפְקַדְתֶּן
הִפְקִידוּ
נטיית עתיד
אַפְקִיד
תַּפְקִיד תַּפְקִידִי
יַפְקִיד תַּפְקִיד
 
נַפְקִיד
תַּפְקִידוּ תַּפְקֵדְנָה
יַפְקִידוּ תַּפְקֵדְנָה
בינוני
מַפְקִיד מַפְקִידָה
מַפְקִידִים מַפְקִידוֹת
ציווי
הַפְקֵד הַפְקִידִי
הַפְקִידוּ הַפְקֵדְנָה
מקור
הַפְקֵד לְהַפְקִיד

בניין הפעיל מתאפיין בתחילית ה' ובחיריק מלא בעי"ן הפועל, שהופך בנטיות מסוימות לפתח בגלל חוק פיליפי. משערים שהה' התחילית הייתה מנוקדת בעבר בתנועת a, שנשתמרה למשל בצורות הציווי והמקור. בזמן עתיד ובבינוני נבלעה הה' בשכנותיה (מְהַפְקִיד > מַפְקִיד), ושרידים שלה נשתמרו בכמה פעלים במקרא (דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ, תהילים קט"ז) ובעיקר בשמות פרטיים כמו יהודה, יהוסף ויהושע.

הוראתו העיקרית של בניין הפעיל היא בניין גורם של בניין קל: האכיל לעומת אכל, השתיק לעומת שתק. גרימה במונחים תחביריים מתבטאת בהוספת מושא נוסף לפועל: לעומת "לבש את הבגד" (מושא אחד), "הלביש את הילד בבגד" (שני מושאים). משמעויות נוספת של בניין הפעיל הן שינוי מצב: השמין, הסמיק, הביא, והכרזה: הצדיק – הכריז עליו שהוא צדיק, הרשיע – הכריז עליו כעל רשע. בנוסף לכך קיימים בבניין הפעיל פעלים הגזורים משמות תואר: החריש – גזור מחֵרֵש, מלבין - גזור מלבן, הזקין - גזור מזָקֵן, ואף פעלים הגזורים משם עצם: השׂכיל - גזור משׂכל.

בניין הֻפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיית עבר
הֻפְקַדְתִּי
הֻפְקַדְתָּ הֻפְקַדְתְּ
הֻפְקַד הֻפְקְדָה
הֻפְקַדְנוּ
הֻפְקַדְתֶּם הֻפְקַדְתֶּן
הֻפְקְדוּ
נטיית עתיד
אֻפְקַד
תֻּפְקַד תֻּפְקְדִי
יֻפְקַד תֻּפְקַד
נֻפְקַד
תֻּפְקְדוּ תֻּפְקַדְנָה
יֻפְקְדוּ תֻּפְקַדְנָה
בינוני
מֻפְקָד מֻפְקֶדֶת
מֻפְקָדִים מֻפְקָדוֹת

בניין הופעל הוא הסביל הפנימי של בניין הפעיל, כלומר בניין שיש בו אותם עיצורים כמו בבניין הפעיל, פרט לכך שהתנועות שונות, וההבדל בתנועות מסמן את הסבילות. מאחר שהופעל הוא בניין סביל אין לו ציווי ומקור. סימנו של בניין הופעל הוא תנועת קובוץ בה' התחילית, אולם לפעמים מופיע קמץ קטן במקום הקובוץ, בעיקר בלשון המקרא.

מערכת הבניינים הכבדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשם "הבניינים הכבדים" וכן "הבנייינים הדגושים" מכנים את שלושת הבניינים פִּעֵל, פֻּעַל, והִתְפַּעֵל, שמתאפיינים בדגש חזק תבניתי בעי"ן הפועל: קִשֵּר, קֻשַּר, הִתְקַשֵּר. הדגש החזק התבניתי מוביל להכפלה של עי"ן הפועל, וכתוצאה מכך נהגים בהם ארבעה עיצורים שורשיים (qittel, hitqattel). לפיכך מתאימים "הבניינים הכבדים" לשיבוץ של שורשים בני ארבעה עיצורים: פרס"ם – פרסם, פורסם התפרסם.

בניין פיעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיית עבר
שִלַּמְתִּי
שִלַּמְתָּ שִלַּמְתְּ
שִלֵּם שִלְּמָה
 
שִלַּמְנוּ
שִלַּמְתֶּם שִלַּמְתֶּן
שִלְּמוּ
נטיית עתיד
אֲשַלֵּם
תְּשַלֵּם תְּשַלְּמִי
יְשַלֵּם תְּשַלֵּם
 
נְשַלֵּם
תְּשַלְּמוּ תְּשַלֵּמְנָה
יְשַלְּמוּ תְּשַלֵּמְנָה
בינוני
מְשַלֵּם מְשַלֶּמֶת
מְשַלְּמִים מְשַלְּמוֹת
ציווי
שַלֵּם שַלְּמִי
שַלְּמוּ שַלֵּמְנָה
מקור
שַלֵּם לְשַלֵּם

כאמור בניין פיעל מתאפיין בדגש חזק בעי"ן הפועל, שהוא חלק מתבנית בניין זה. התנועה השנייה היא צירה, אבל פעמים רבות גם פתח: אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ (איכה ב'). בפעלים מסוימים מופיעה במקרא תנועת סגול: דִּבֶּר, כִּפֶּר. משערים שבמקור הפרוטו-שמי שתי התנועות היו פתוחות: qattal*. לדגש יש נטייה להיעלם כאשר עה"פ מנוקדת בשווא: יְשַלְמוּ. אולם הוא בדרך כלל איננו נעלם באותיות בג"ד כפ"ת: קִבְּלוּ. בעברית החדשה התרחב השימוש בבניין, ורוב הפעלים החדשים נגזרים בבניין פיעל.

המשמעויות של הבניין הן בין השאר:

  • חיזוק הפעולה, כנראה, הוראתו הבסיסית של בניין זה: שיבר לעומת שבר, חישב לעומת חשב.
  • גרימה: שיתק, חיזק, גידל.
  • פעולה מתמשכת או חוזרת על עצמה, או מתייחסת להרבה נושאים או מושאים: כיבד.
  • הפעולה ההפוכה לבניינים אחרים באותו שורש: השריש-שירש, סקל-סיקל. בָּרַא-בֵּרֵא, חַטָא-חִטֵא
  • לפעמים משמעות הוראת הפועל פעילה ללא משמעות מיוחדת: דיבר, צילם.

בניין פועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיית עבר
שֻלַּמְתִּי
שֻלַּמְתָּ שֻלַּמְתְּ
שֻלַּם שֻלְּמָה
שֻלַּמְנוּ
שֻלַּמְתֶּם שֻלַּמְתֶּן
שֻלְּמוּ
נטיית עתיד
אֲשֻלַּם
תְּשֻלַּם תְּשֻלְּמִי
יְשֻלַּם תְּשֻלַּם
נְשֻלַּם
תְּשֻלְּמוּ תְּשֻלַּמְנָה
יְשֻלְּמוּ תְּשֻלַּמְנָה
בינוני
מְשֻלָּם מְשֻלֶּמֶת
מְשֻלָּמִים מְשֻלָּמוֹת

בניין פועל הוא הסביל הפנימי של בניין פיעל, ולפיכך מאפייניו דומים לאלו של בניין פיעל מלבד ההבדל בתנועות. בלשון חז"ל הבניין הזה נעלם ונשארה רק צורת הבינוני שלו, שהיא צורה שמנית מובהקת: משובש, מרובע. לבניין פועל אין צורות ציווי ומקור כמו לבניין הופעל.

בניין התפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיית עבר
הִתְפַּקַּדְתִּי
הִתְפַּקַּדְתָּ הִתְפַּקַּדְתְּ
הִתְפַּקֵּד הִתְפַּקְּדָה
 
הִתְפַּקַּדְנוּ
הִתְפַּקַּדְתֶּם הִתְפַּקַּדְתֶּן
הִתְפַּקְּדוּ
נטיית עתיד
אֶתְפַּקֵּד
תִּתְפַּקֵּד תִּתְפַּקְּדִי
יִתְפַּקֵּד תִּתְפַּקֵּד
 
נִתְפַּקֵּד
תִּתְפַּקְּדוּ תִּתְפַּקֵּדְנָה
יִתְפַּקְּדוּ תִּתְפַּקֵּדְנָה
בינוני
מִתְפַּקֵּד מִתְפַּקֶּדֶת
מִתְפַּקְּדִים מִתְפַּקְּדוֹת
ציווי
הִתְפַּקֵּד הִתְפַּקְּדִי
הִתְפַּקְּדוּ הִתְפַּקֵּדְנָה
מקור
הִתְפַּקֵּד לְהִתְפַּקֵּד

בניין התפעל מתאפיין בשתי מוספיות תחיליות: הת- (בעבר, או אית"ן + ת בעתיד, או מת- בבינוני) ובדגש חזק תבניתי בעי"ן הפועל. בלשון חז"ל מופיע בניין זה עם תחילית נו"ן במקום ה"א ובקמץ בעי"ן הפועל: "נִתְפַּעָל": נתבקש, נשתנה. כאשר פ"א הפועל ד', ז', ט', או צ' מתרחשת הידמות חלקית או מלאה בין פ"א הפועל לת"ו של הבניין: *התדיין > הידיין, *הזתמן > הזדמן, *הצתלם > הצטלם; אם פ"א הפועל היא אחד מהעיצורים ז', ס', ש' או צ' מתרחש שיכול עיצורים: *התשמע > השתמע, *התסרק > הסתרק.

המשמעויות של הבניין:

  • פעולה חוזרת (רפלקסיבית) - פעולה שהנושא עושה על עצמו: התלבש, התפטר.
  • פעולה הדדית - פעולה ששני אנשים עושים זה עם זה: התחתן, התכתב.
  • פעולה סבילה: התבטל, התקבל.
  • העמדת פנים: התחלה, התפאר, התחפש, היתמם, התחכם.
  • שינוי מצב: התייבש, התקמט.

התפעל יכול להיות צורה חוזרת לפיעל פעיל ופועל סביל. למשל: גילח, גולח, התגלח. גילח הוא הצורה הפעילה, גולח הוא צורת הסבילה והתגלח (=גילח את עצמו) הוא צורה החוזרת.

מערכת הבניינים ובניינים נדירים או חריגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הבניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שתואר, אפשר לסווג את הבניינים לשלוש קבוצות: בניין קל, מערכת בניין הפעיל ומערכת הבניינים הכבדים. מצד שני אפשר לתאר את הבניינים לפי מאפיינים צורניים וסמנטיים: פעיל, סביל (עם תנועת u) וחוזר (עם קידומת הת-). (בניין נפעל אינו משתלב במערכת זו). סידור של הבניינים בטבלה לפי המאפיינים האלה ייראה כך:

  פעיל סביל חוזר
קל פָּעַל (1) (2)
הפעיל הִפְעִיל הֻפְעַל (3)
כבדים פִּעֵל פֻּעַל הִתְפַּעֵל

החוסר הבולט ביותר הוא במשבצת (1), בניין שיהווה סביל פנימי לבניין קל. מסתבר שבמקרא בניין כזה היה קיים, כפי שיפורט להלן. במקביל, משמש בעברית המודרנית בניין נפעל כסביל (לא פנימי) לבניין קל (שבר-נשבר, בנה-נבנה וכו'). קיימים שרידים מעטים במקרא לבניין עם תחילית הת- במערכת קל (משבצת (2)): הִתְפָּקְדוּ (בלי דגש בעה"פ ובקמץ בפה"פ). במערכת הפעיל קיים בניין עם תחילית הת- (3) בלשון חז"ל: בניין הִתַּפְעַל (במקור הִתְהַפְעַל, תחילית הִת + הצורה המקורית של הפעיל, הַפְעַל). הוא קיים בעיקר בגזרת פ"ו: נִתּוֹסַף, מִתּוֹכַח, ומקורו מן הארמית.

הסביל הפנימי של בניין קל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא אנו מוצאים פעמים רבות צורת קֻטַּל, כלומר לכאורה צורה בבניין פֻּעַל, אולם מתברר שהצורה הפעילה המתאימה לה היא בבנין קל ולא בבניין פיעל. למשל: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף; וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם; משערים שלפנינו צורות בבניין הסביל הפנימי של קל. הדגש בעה"פ נוצר, כנראה, מהיקש לבניין פֻּעַל או בגלל הכפלה תניינית. מניחים גם, שכמה צורות עתיד בבניין נפעל כמו יִגָּנֵב, יִטָּרֵף הן במקורן יֻגְנַב, יֻטְרַף בבניין זה (שהרי אין במקרא צורות נגנב, נטרף בנפעל עבר), אלא שהמדקדקים, שלא הכירו את הבניין, העבירו אותן לבניין נפעל. בלשון חז"ל הבניין הזה כבר נעלם לגמרי, כשם שגם בניין פֻּעַל הולך ונעלם בעברית הישראלית החדשה בלשון הדיבור.

הסביל הפנימי של בניין התפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר במדבר א' מ"ז נמצאת צורת פועל סבילה של בניין התפעל "וְהַלְוִיִּם, לְמַטֵּה אֲבֹתָם--לֹא הָתְפָּקְדוּ, בְּתוֹכָם" צורה זו מופיעה גם בבמדבר ב' ל"ג.

בזמן המודרני החל שימוש נוסף בצורת פועל סבילה של בניין התפעל. בעוד המשמעות הנפוצה של פועל בבניין התפעל הינה "ביצע פעולה שהשפיעה על עצמו" (צורה חוזרת), הצורה הסבילה המודרנית מתארת בדרך כלל אדם שאולץ לבצע פעולה שכזו. כך לדוגמה נפוץ השימוש בפועל "הִתְפּ‏וּ‏טַ‏ר", שמשמעותו "התפטר לאחר שאולץ לעשות כך".

בניין שפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית המקראית לא קיים בכלל בניין שפעל. הוא קיים בארמית (יש שלוש צורות שפעל בארמית שבמקרא), ובהשפעתה הוא חדר ללשון חז"ל: שעבד, שחרר, שרבב. בעברית החדשה חזרו להשתמש בבניין שפעל, לפעמים כחלופה לבניין הפעיל (שכנע, שכפל) ולפעמים כתחליף לקידומת הלועזית re- (שעתק, שכתב, שחזר). יש מחלוקת אם אפשר לקרוא לשפעל בניין בעברית הישראלית, או שמדובר בשורש של ארבעה עיצורים השקול בבניין פיעל. אם מקבלים את הגדרתו כבניין, יש מקום להוסיף עוד בניינים למערכת הבניינים בשפה העברית: תִּפעל (תִּחקר, תִּשאל, תִּפקד), פִּעלל (שִקלל, אִשרר, דִּברר), אִפעל (אִחזר) ועוד.

צורות פועל חריגות במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בניין פוֹעֵל: מצויות במקרא הצורות וְאֶת-הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי; לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן (שמואל א', כ"א, ג'). מניחים שמדובר בשרידים של בניין פוֹעֵל. הבניין הזה נפוץ כתחליף של פִּעֵל בגזרות ע"ו וע"ע: קוֹמֵם, סוֹבַבְתִּי.
  • הרכבה של תחילית פועלית על צורה שמנית: צורות נדירות כמו וְכָל-מִקְנְךָ תִּזָּכָר, וְכָל-הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה הן כנראה הרכבה של תחילית מתחום הפועל (תִּ-) על שם עצם (זָכָר).
  • הרכבה של שני בניינים: לפעמים יש במקרא צורה שיש לה מאפיינים של שני בניינים שונים, למשל "כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם" (ישעיהו, נ"ט, ג'): נְגֹאֲלוּ - נִפעל+פֻּעַל וכן "וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת" (יהושע, ט"ז, ט'): הַמִּבְדָּלוֹת - בינוני נִפעל+הֻפעל. התופעה נמצאת גם בעברית הישראלית בצורות כמו: הִתְפֻּטַּר, הִתְנֻדַּב (התפעל+פעל), בעיקר כדי לציין מישהו שעשה פעולה שנכפתה עליו. המונח הלועזי של התופעה הוא קונטמינציה ( = זיהום, במשמעות חדירה של צורת פועל אחת למערכת נטייה אחרת).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מבנה הבניינים לפנים היה סימטרי יותר, ספר זיידל, עמ' 297-294, וכן, י' בלאו, תורת ההגה וצורות, עמ' 126.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות, הקיבוץ המאוחד, 1972
  • יהושע בלאו, דקדוק עברי שיטתי, חלק ב', ירושלים, תשל"ה
  • יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות של לשון המקרא, ירושלים תש"ע
  • משה גושן-גוטשטיין, הדקדוק העברי השימושי, הוצאת שוקן/ירושלים-ת"א, 1996
  • י. צדקה, הדקדוק העברי המעשי, הוצאת קרית-ספר, ירושלים, 1968
  • ג. ברקוביץ, להתפעל מהפועל, ספר לכל, 1997
  • ד. רביד, י. שלזינגר, צ. ישראל, צירופי הסמיכות - רבדים ומשלבים, ירושלים: משרד החינוך
  • רפאל ניר, מבוא לבלשנות: יחידות 6-7, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1989
  • רפאל ניר, סמאנטיקה עברית: משמעות ותקשורת כרכים 1-3, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1989
  • ספר זיידל, מאמרים בחקר התנ"ך מוגש לכבוד ד"ר משה זיידל למלאת לו שבעים וחמש שנה, בעריכת א' אלינר, חמ"י גבריהו, י"א זיידמן, הוצאת קריית ספר, ירושלים, ה'תשכ"ב