בנימין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קבר בנימין (נבי ימין) ליד כפר סבא
מראה המבנים מעל הקבר

בתנ"ך, בִּנְיָמִין (לפי ספר היובלים[1] נולד ב-י' בטבת) הוא הבן הצעיר ביותר של יעקב ורחל. השם בנימין משמעו "בן יד ימיני" או "בן הדרום". על פי המקרא, צאצאיו של בנימין הפכו לשבט בנימין.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין נולד בדרך שבין בית אל ואפרת, והסברה היא שמדובר במקום הנמצא סמוך לבית לחם, שכן שנים מאוחר יותר הנביא מיכה התייחס ל"בית לחם אפרתה". לפי הסיפור המקראי, אימו רחל מתה בלידתו, ובנשימתה האחרונה קראה לו בֶּן-אוֹנִי - בן כאבי - שם מבשר רעות שהוחלף על ידי אביו יעקב לבִנְיָמִין. בנימין הוא היחיד מבין בני יעקב שנולד בארץ ישראל.

בנימין הוא אחיו (גם מצד אמו) של יוסף. על פי המסופר בספר בראשית, כאשר ירדו בני יעקב למצרים כדי לבקש מזון, ביקש מהם יוסף (אותו לא זיהו) שיביאו את אחיהם, שעליו העידו שנשאר עם אביהם בכנען שכן הוא הבן היחיד שנותר לו מאשתו האהובה רחל. לאחר ששבו והביאו עמם את בנימין, הוא מורה לאנשיו להטמין בחפציו של בנימין את גביע הכסף שלו, ואחר כך לרדוף אחריהם, לעצרם, ו"למצוא" את הגביע ה"גנוב" בכליו של בנימין, תוך הצהרה שמי מהאחים שבכליו ימצא הגביע יהפוך לעבדו של יוסף.

כאשר מתאר הסיפור המקראי את בני ישראל היורדים מצרימה, הוא מונה את בניו של בנימין:

וּבְנֵי בִנְיָמִן, בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל, גֵּרָא וְנַעֲמָן, אֵחִי וָרֹאשׁ; מֻפִּים וְחֻפִּים, וָאָרְדְּ.

– בראשית מ"ו, כ"א

בברכת יעקב לבניו, מברך יעקב את בנימין:

בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל.

– בראשית מ"ט, כ"ז

על פי המדרש בתלמוד הבבלי, בנימין הוא אחד מארבעת האנשים שלא חטאו כל ימיהם, יחד עם ישי, עמרם וכלאב (אחד מבני דוד).

במסכת בבא בתרא (יז, א) מוזכר כי בנימין הוא אחד משבעה שבהם לא שלטה רימה ותולעה, והיה אחד מארבעה שמתו בעטיו של נחש.

מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה מסורות באשר למיקום קברו של בנימין. ב"ספר הישר" (פרשת שמות, עמ' רכז) מצויה מסורת כי בנימין נקבר באזור ירושלים בנחלת שבטו: "...וישימו אותו בארון ויותן ביד בניו... ואת בנימין קברו בירושלים נגד היבוסי אשר ניתן לבני בנימין". כיום לא ידוע על קבר בנימין באזור זה.

מסורת נוספת ממקמת את קברו במבנה נבי ימין השוכן בין נווה ימין וצומת כפר סבא מזרח, שהוא חלק ממתחם ציבורי מעת השלטון הממלוכי שנבנה בהוראת המושל הצבאי של ארץ ישראל באותה תקופה (המאה ה-14), האמיר תנכז אלחוסאמי. מסורת נוספת‏[2] ממקמת את קברו ב"רומי זעירתא", היא ח'רבת א-רומה, בשולי בקעת בית נטופה שבגליל התחתון.

שבט בנימין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבט בנימין
נחלות שבטי ישראל

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והנו מצאצאי האם הרביעית, רחל. בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

שבט בנימין היה הקטן בשבטי ישראל בעת יציאת מצרים. במהלך המסע במדבר צעד השבט ליד שבט מנשה ושבט אפרים ממערב לאוהל מועד. בעת הכניסה לכנען היו בו 45,600 לוחמים. מברכת יעקב לבנימין: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" (בראשית מ"ט, כז) הסיקו שסמל השבט היה הזאב.

ההיסטוריה של השבט כללה גם מלחמת אחים נגד שאר השבטים, עקב פרשת פילגש בגבעה, שבה כמעט הושמד השבט.‏[3]

שאול, מלך ישראל הראשון, היה בן שבט בנימין. בזמן שלטון דוד נכרתה ברית בין שבט בנימין ושבט יהודה, שהמשיכה גם לאחר מותו. לאחר גלות בבל יצרו שני שבטים אלו יחד עם שבט לוי ואלו משבט שמעון שנטמעו בנחלת יהודה את האומה היהודית ושאר עשרת השבטים אבדו.

שער בנימין בצד הצפוני של ירושלים קיבל את שמו כיוון שהוביל לשטח שנשלט על ידי השבט. ירמיהו מזכיר את "בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר, בְּבֵית ה'" (ירמיהו כ', ב).

על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו היא הישפה, שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.

הקשר לבני ימין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת תאוריה המקשרת בין בנימין לשבטים נודדים שחיו במאה ה-18 לפנה"ס בצפון מסופוטמיה שנקראו "בני ימין". מרכזם של בני ימין הייתה העיר חרן, מקום מוצאם של האבות.‏[4] על פי השערה זאת שבטים אלה נהדפו דרומה מאזור מארי בעקבות התפשטות השבטים החורים ונספחו אל בני עבר.‏[5] תאוריה זו נוגדת את המסורת המקראית, לפיה בנימין נולד בכנען, כשהוא היחיד מבני יעקב שלא נולד במסופוטמיה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב ארליך (עורך), "...לפני אפרים ובנימין ומנשה...", קובץ מחקרים ותגליות בגאוגרפיה-היסטורית, ירושלים, המועצה האזורית מטה בנימין, תשמ"ה 1985.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק לב פסוק לט
  2. ^ ראו כאן בהרחבה.
  3. ^ ספר שופטים, פרק י""ט; פרק כ"א.
  4. ^ מיכאל אסטור, בעיית החבירו וכיבוש כנען, (1958), (תרגום והערות: מ' ויינפילד), ירושלים: חמו"ל, 1971, עמ' 6-5
  5. ^ שמואל ייבין, הערך: בנימין, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, כרך 2, עמ' 264–266.