בנימין בית-הלחמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנימין בית-הלחמי, ספטמבר 2008

בנימין בית-הלחמי (נולד ב-12 ביוני 1943) הוא פרופסור מן המניין בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. מחקריו עוסקים בעיקר בפסיכולוגיה של הדת ובפסיכולוגיה של האישיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית-הלחמי הוא בן למשפחה שהגיעה לארץ-ישראל מפולין, סביו משני הצדדים היו ממייסדי בני ברק ב-1924. נולד בתל אביב, גדל בבני ברק עד גיל 13, סיים תיכון עירוני ד' בתל אביב. סיים את חוק לימודיו לתואר הראשון בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. לאחר מכן התגייס לצה"ל ושירת כקצין מחקר בחיל האוויר. בתום שירותו הצבאי ב-1966 נסע לארצות הברית להמשך לימודים. סיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת המדינה של מישיגן ב-1968 ודוקטורט בפסיכולוגיה קלינית ואישיות ב-1970 באוניברסיטת המדינה של מישיגן. בתקופת לימודיו התמחה בבית הכלא של דרום מישיגן, ובתום לימודיו עבד במשך שלוש שנים כפסיכולוג קליני במרכז ייעוץ לסטודנטים באוניברסיטת מישיגן. ב-1973 מונה למרצה בכיר באוניברסיטת חיפה, וב-1994 מונה לפרופסור מן המניין. עמד בראש המחלקה לפסיכולוגיה. היה מורה מן החוץ בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב, שהה כפרופסור אורח באוניברסיטת המדינה של מישיגן, באוניברסיטת מרכז מישיגן, באוניברסיטת פילדלפיה בפנסילבניה, בקולג' ואסאר בניו יורק, באוניברסיטת ניו יורק, בקינגס קולג' בלונדון, באוניברסיטת אדיס אבבה באתיופיה, ובאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. שימש כמנהל מחקר אורח ב-CNRS, פריז, ומשמש היום כעמית מחקר בכיר בטריניטי קולג' בקונטיקט.

בית-הלחמי נשוי ואב לשני ילדים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית-הלחמי עוסק בחקר הפסיכולוגיה של הדת ובפסיכולוגיה של האישיות. בנוסף לכך פרסם ספרים על ישראל והפוליטיקה הישראלית.

ספרים בפסיכולוגיה של הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוגיה החברתית של הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה (The Social Psychology of Religion) כתב בית-הלחמי ביחד עם הפסיכולוג החברתי מייקל ארגיל מאוניברסיטת אוקספורד והוא ראה אור ב-1975 בהוצאת רטלדג'. הספר מסכם את כל הספרות המחקרית במשך מאה שנים העוסקת בהתנהגות דתית. המחברים הוסיפו לספרות תוספת תאורטית, בה הם לוקחים את כל הממצאים ובודקים השערות קלאסיות מתחום הפסיכולוגיה של הדת. למשל הרעיונות השונים על השלכה. השערה נוספת שהועלתה בספרות המחקרית של הדת היא שהמנבא הטוב ביותר של הדת הוא מין, וכי נשים הן דתיות מגברים. הממצאים תומכים בהשערה זו בצורה ברורה.

הפסיכולוגיה של ההתנהגות הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר ראה אור ב-1997 (The Psychology of Religious :Behaviour, Belief, and Experience), בהוצאת רטלדג'. בית-הלחמי וארגייל לוקחים את כל הספרות שפורסמה בעולם ובודקים אותה. אחת השאלות ששאלו היא מהן התוצאות הפסיכולוגיות של הדת. לאחר בדיקת אלפי מחקרים מסיקים המחברים כי הדת עוזרת לפרט, אבל לא כל כך עוזרת ברמה החברתית. ישנן עדויות לכך שהדת תורמת להערכה עצמית. ברמת החברה הדת היא מקור למלחמות, סכסוכים ורדיפות.

עשרים שנה אחרי כן: ילדי הקיבוץ גדלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה (Twenty Years Later: Kibbutz Children Grown Up) נכתב על ידי בית-הלחמי ביחד עם אלברט רבין מאוניברסיטת המדינה של מישיגן והוא ראה אור בהוצאת שפרינגר ב-1982. רבין הוא אחד הפסיכולוגים הראשונים שעסקו במחקר שיטתי על ילדי הקיבוץ. הוא הגיע למדינת ישראל בשנות החמישים וערך מחקר השוואתי על ילדי קיבוץ. קבוצת הביקורת של המחקר שלו הייתה ילדי מושב (בניגוד לקיבוץ במושב אין לינה משותפת וחינוך משותף, אבל בדומה לקיבוץ זוהי קהילה כפרית וכולם מכירים את כולם). רבין פרסם את ממצאיו בשנות ה-50 וה-60. ב-1973 עשו בית-הלחמי ורבין מחקר מעקב, לקחו אותם ילדים שבדק רבין ב-1955 וניסו לבדוק מה קרה איתם. מסקנות הספר הן שבניגוד לטענות שונות שהובעו, לא אירע שום דבר נורא לילדי הקיבוץ בהשוואה לילדי המושב. שתי הקבוצות מתפקדות בצורה דומה, אם כי ילדי הקיבוץ רגישים יותר ומתלוננים יותר, אבל מתפקדים בצורה דומה ומסתדרים מצוין גם מחוץ לקיבוץ.

זהות אתנית, סטראוטיפים ופסיכולוגיה מודרנית בקרב מתבגרים אתיופים צעירים: זיהוי פוטנציאל השינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה (Ethnic identity, Stereotypes, and Psychological Modernity in Ethiopian Young Adults: Identifying the Potential For Change) ראה אור בשנת 2001 באמסטרדם. בנימין בית-הלחמי ביקר ב-1995 באתיופיה, שם שימש בוחן חיצוני של סטודנטים בבחינות גמר באוניברסיטת אדיס אבבה. הספר נכתב ביחד עם שותף הולנדי, יון אבינק מהאוניברסיטה החפשית באמסטרדם ועם שותף אתיופי, הבטימו ונדמו מאוניברסיטת אדיס אבבה. הספר מסכם את תוצאותיו של מחקר שהם עשו על הזהות האתיופית, הם בדקו את היחסים בין קבוצות שונות ובחנו את זהות הנחקרים. הזהות האתיופית היא בעייתית מכיוון שבאתיופיה יש 60 קבוצות אתניות ושבטים שונים.

האנציקלופדיה המאויירת של דתות, כתות ופעילות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי אנציקלופדיה שכתב בנימין בית-הלחמי (The Illustrated Encyclopedia of Active New Religions, Sects, and Cults) והיא ראתה אור בשלוש מהדורות. כאן הוא עסק בדתות חדשות מאז שנת 1800. ישנו כאן פרדוקס מכיוון שמאז 1800 מתרחש בעולם תהליך חילון מסיבי. מצד שני, באותה תקופה של חילון נוצרו רבבות קבוצות דתיות חדשות. סיבה אחת לכך לדעת בית-הלחמי היא שכאשר נחלשות הדתות ההיסטוריות, יש חופש דת. חופש הדת היחסי או המוחלט מעניק לכל אחד את הזכות להקים דת.

יאוש וישועה: גאולה פרטית בישראל בת ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של בית-הלחמי ראה אור בהוצאת אוניברסיטת מדינת ניו יורק בשנת 1992 (Despair and Deliverance: Private Salvation in Contemporary Israel). ספר זה עוסק בשאלה של חיפושי גאולה ומציאת הגאולה בישראל מאז שנת 1973. בית-הלחמי טוען בספרו כי מלחמת 1973 הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובעקבות אותה נקודת מפנה החל משבר מתמשך שקיים עד היום. החל מ-1973, התנגדות האוכלוסייה הילידית במערב אסיה למדינת ישראל הפכה ממטרד לאיום אסטרטגי. למשבר זה היו בצד תגובות פוליטיות וצבאיות וגם תגובות פסיכולוגיות של בריחה מתוך המצוקה ואותן מנתח בית-הלחמי בספר זה. אנשים בורחים לחלומות על עולם טוב יותר ולפתרונות ניסיים לכל הבעיות. לכן יש בשלושים השנים מאז שוק נרחב להיצע של חלומות ויש לו גם משמעות כלכלית, כאשר מסגרות בריאות במדינת ישראל מוכרות לציבור כל מיני ניסים ונפלאות במחיר שהוא זול אמנם מרפואה, אבל יש בו משום הונאה וניצול של מצוקה. הכוונה היא להומאופתיה, "צמחי מרפא", ויטמינים ותוספי מזון, שהמכנה המשותף שלהם הוא שפעילותם הרפואית או שלא נבדקה או שנבדקה ואיננה קיימת. פתרונות אחרים הם דתיים בדמות חזרה בתשובה שקמה כתנועה וכממסד אחרי 1973 , כמשהו שהממשלה מתקצבת בחלקו הגדול, כי חוזרים בתשובה מקבלים קיצבה. לפני 1973 חזרו בתשובה רק פרטים ואחרי כן במסגרת תנועות וזו נהפכה לתופעה המונית משמעותית. בית-הלחמי תיאר גם בספר את הפריחה של דרכים חילוניות לגאולה, כמו הפסיכותרפיה בישראל. אחרי 1973 מופיע שיח גאולה פרטי, שלא היה מוכר לפני 1973. בספר כתב בית-הלחמי גם על דרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד ותיאר אצלם תופעות של חיפושי גאולה הדומות לאלו בישראל.

מסורת, חידוש, עימות: יהודיות ויהדות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה ערך בית-הלחמי יחד עם צבי סובל ( Tradition, Innovation, Conflict: Judaism and Jewishness in Contemporary Israel) והוא יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת מדינת ניו יורק ב-1991.

ספרים פוליטיים-היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר הישראלי: את מי מחמשת ישראל ומדוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של בנימין בית הלחמי (The Israeli Connection: Whom Israel Arms and Why) הוא ספר פוליטי שראה אור בניו יורק ובלונדון בשנת 1987. הספר עסק במעורבות ישראל בעולם השלישי ובמיוחד נושאים שהיו אז מאוד תוססים בשנות השמונים, במרכז אמריקה ואפריקה. בספר זה כתב הרבה על שיתוף הפעולה בין ישראל למשטר האפרטהייד של דרום-אפריקה. בספר זה מנסה בית-הלחמי לענות על השאלה מדוע הישראלים הזדהו עם הדרום-אפריקאים ומדוע היה חשוב להם שמשטר האפרטהייד ישרוד. בית-הלחמי מראה שהדרום-אפריקאים קבלו מישראל את מטוס הכפיר והחליפו לו מנוע. לדעת בית-הלחמי ישראל סייעה לדרום-אפריקה בגלל שדרום-אפריקה כמו ישראל הייתה מבצר קולוניאלי וסופן האפשרי של דרום-אפריקה ורודזיה היו בגדר איתות גורלי לישראל.

ספרים ומונוגרפיות שכתב וערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Beit Hallahmi, B. Research in Religious Behavior: Selected Readings. Belmont, California: Brooks/Cole Publishing Co., 1973.
  • Argyle, M. and Beit-Hallahmi, B. The Social Psychology of Religion. London and Boston: Routledge & Kegan Paul, 1975.
  • Hertz Lazarowitz, R., Hofman, J. E., Beit-Hallahmi, B., and Rouhana, N. Identity and the Educational Environment. School of Education, University of Haifa, 1978 (Hebrew).
  • Beit Hallahmi, B. Psychoanalysis and Religion: A Bibliography. Norwood, Pennsylvania: Norwood Editions, 1978. (Second printing 1980).
  • Shur, S., Beit-Hallahmi, B., Blasi, J. and Rabin, A. I. The Kibbutz Bibliography. Norwood, Pa.: Norwood Editions, 1981.
  • Rabin, A. I. and Beit-Hallahmi, B. Twenty Years Later: Kibbutz Children Grown Up. New York: Springer, 1982.
  • Beit Hallahmi, B. Prolegomena to the Psychological Study of Religion. Lewisburg, PA: Bucknell University Press, 1989.
  • Sobel, Z. and Beit-Hallahmi, B. (Eds.) Tradition, Innovation, Conflict: Judaism and Jewishness in Contemporary Israel. Albany, NY: SUNY Press, 1991.
  • Beit Hallahmi, B. Despair and Deliverance: Private Salvation in Contemporary Israel. Albany, NY: SUNY Press, 1992.
  • Beit Hallahmi, B. The Illustrated Encyclopedia of Active New Religions, Sects, and Cults. New York: Rosen Publishing, 1993.
  • Beit Hallahmi, B. The Annotated Dictionary of Modern New Religions. Danbury, CT: Grolier Publishers, 1993.
  • Beit Hallahmi, B. Psychoanalytic Studies of Religion: Critical Assessment and Annotated Bibliography. Westport, CT: Greenwood Press, 1996.
  • Grzymala Moszczynska, H. and Beit Hallahmi, B. (Eds.) Religion, Psychopathology, and Coping. Amsterdam: Rodopi, 1996.
  • Beit Hallahmi, B., and Argyle, M. The Psychology of Religious Behaviour, Belief, and Experience. London and New York: Routledge, 1997.
  • Beit Hallahmi, B. The Illustrated Encyclopedia of Active New Religions, Sects, and Cults. New York: Rosen Publishing, 1998. (Revised edition).
  • Wondimu, H., Beit-Hallahmi, B. & Abbink, J. Ethnic identity, Stereotypes, and Psychological Modernity in Ethiopian Young Adults: Identifying the Potential For Change. Amsterdam; KIT Publishers, 2001.
  • Bunzl, J. & Beit-Hallahmi, B. (eds.) Psychoanalysis, Identity, and Ideology: Critical Essays on the Israel/Palestine Case. Boston: Kluwer Academic Publishers, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]