בנימין בן אליעזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנימין בן-אליעזר
Fuad.jpg
תאריך לידה 12 בפברואר 1936 (בן 78)
ממשלות 25, 26, 28, 29, 30, 31, 32
כנסות 11 - 19
סיעה יחד, המערך, העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד
תפקידים בולטים
בנימין בן-אליעזר
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1954 - 1984
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה

בנימין (פואד) בן-אליעזר (נולד ב-12 בפברואר 1936) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בעבר היה שר הביטחון ויושב ראש מפלגת העבודה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבצרה שבעיראק לסאלח ופארחה. שמו בלידתו, פואד, עוברת לבנימין לאחר שעלה לישראל בשנת 1950.

בנימין בן-אליעזר מתגורר בראשון לציון, נשוי בשנית לדולי‏[1] ואב לחמישה ילדים.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[2] ושירת בה כעשר שנים במגוון תפקידים‏[3], ובהם מפקד מחלקה ופלוגה[4]. במלחמת סיני שירת כסגן מפקד פלוגה בחטיבה 11. לאחר המלחמה הדריך בקורס מ"כים ושירת כקצין מבצעים בגדוד 13 תחת פיקודו של זאב שחם. מונה לסגן מפקד סיירת שקד ופיקד עלייה במלחמת ששת הימים בה לחמה בקרבות הציר המרכזי בסיני[5], ובמהלך מלחמת ההתשה[6]. לאחר המלחמה היה אמור לצאת ללימודים בבית הספר הצבאי הגבוה בצרפת, אולם בשל האמברגו שהטיל שארל דה גול על היחסים הצבאים עם ישראל נשלח לסינגפור והפך למדריך ראשי בבית הספר לפיקוד ומטה של הצבא המקומי. בשובו לישראל מונה לסגן מפקד חטיבת הערבה. במלחמת יום הכיפורים שימש בן-אליעזר במינוי חירום כקצין אג"ם תחת פיקודו של ישראל טל. ב-1974 מונה למפקד יחידה 300, בעקבות הפיגוע במעלות, הוחלט שיפקד על חטיבה מרחבית שאיחדה את חטיבת בירנית עם יחידה 300 לעוצבת ברעם. במקביל שירת כקצין הקישור למובלעות בדרום לבנון, ובהמשך כקצין הקישור לכוחות הלבנוניים בביירות. במסגרת תפקידים אלה היה המפקד הראשון של יזמת ההתקשרות עם נוצרים בדרום לבנון, ובין האחראים להקמתה ותפקודה של הגדר הטובה[7]. בעקבות מבצע ליטני מונה למושל אזור דרום לבנון והקים את אד"ל (אזור דרום לבנון).

ב-1978 מונה למפקד אזור יהודה ושומרון, תפקיד אותו מילא, בדרגת תת-אלוף, עד לפרישתו בשנת 1981[8]. לאחר פרישתו פנה לפוליטיקה ושימש כמזכיר תמ"י. ב-1983 מונה על ידי ראש הממשלה, מנחם בגין למתאם הפעולות בשטחים, ובתפקיד זה שימש כשנתיים, עד לפרישתו הסופית אל החיים הפוליטיים.

תחילת הדרך בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984, לאחר פרק זמן מסוים בו הצטרף לאהרון אבוחצירא וכיהן כמזכ"ל מפלגת תמ"י, חבר לעזר ויצמן שהקים את מפלגת "יחד". בבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984 קיבלה "יחד" שלושה מנדטים ובן אליעזר הפך לחבר הכנסת האחת עשרה. לאחר הבחירות התאחדה "יחד" עם מפלגת העבודה ובן אליעזר הפך לחבר במפלגה זו. שימש במגוון תפקידים כחבר הכנסת, עד לבחירות בשנת 1992. בבחירות אלו שימש בהצלחה כראש מטה ההסברה של המפלגה, והיה בין הגורמים לעליית יצחק רבין לראשות הממשלה. לאחר ניצחון המפלגה בבחירות מונה לשר הבינוי והשיכון, אותו מילא עד לשנת 1996. בשנת 1994 יצא בשליחותו של רבין לתוניסיה והיה השר הישראלי הראשון שנפגש לשיחה עם יו”ר אש”ף, יאסר ערפאת.

לאחר שובה של מפלגת העבודה לשלטון בראשות אהוד ברק, בשנת 1999, מינה אותו ברק לתפקיד סגן ראש הממשלה ושר התקשורת. ב-11 באוקטובר 2000 מונה לשר הבינוי והשיכון, נוסף על תפקידיו הקודמים.

ממשלתו של ברק הייתה קצרת ימים, והוא הודיע על התפטרותו ועל עריכת בחירות לראשות הממשלה בלבד, ב-6 בפברואר 2001. בבחירות אלו ניצח אריאל שרון. מגעים בין מפלגת העבודה, בראשותו הזמנית של שמעון פרס, והליכוד, הביאו להקמת ממשלת אחדות לאומית. סוכם כי מפלגת העבודה תקבל שני תיקים מרכזיים. תיק החוץ, שהובטח לשמעון פרס באופן אישי, ותיק הביטחון. בן אליעזר התמודד במרכז המפלגה על קבלת תיק הביטחון מול חברי הכנסת מתן וילנאי ואפרים סנה, וניצח בהתמודדות. ב-7 במרץ 2001, הציג שרון את ממשלתו בפני הכנסת, ומינה את בן אליעזר לשר הביטחון[9].

שר הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופתו כשר הביטחון הייתה תקופה של פיגועים קשים, וראשיתה של ההסלמה במלחמה שבין מדינת ישראל ובין הפלסטינים המכונה האינתיפאדה השנייה. שרון עלה לשלטון על רקע ציפיות לנקיטת קו תקיף וקיצוני. ישיבת מפלגת העבודה בממשלה, ובמיוחד ישיבתם של פרס ובן אליעזר בתיקי מפתח, סייעו לשרון לקבל לגיטימציה בינלאומית למעשיו, וכן למנוע מתקפות על צעדיו מחוגי השמאל. כלפי הקיצוניים במפלגתו הציג עצמו שרון כמי שרוצה לנקוט בצעדים כגון "גירוש ערפאת" אך נבלם על ידי אנשי השמאל בממשלתו. ההסלמה ההדרגתית הגיעה לשיאה ב"מרץ השחור" ובמבצע חומת מגן[10], באפריל 2002. פעולות צבאיות אלו, שכללו חצייתם של מה שנחשב עד אז כקווים אדומים (כגון כניסה ל"שטחי A"), ומדיניות של חיסולים המכונים "סיכול ממוקד" נוהלו על ידי שרון, בן אליעזר והרמטכ"ל שאול מופז, מתוך הסכמה ציבורית רחבה יחסית, שנבעה מישיבת מפלגת העבודה בממשלה.

במפלגת העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבו של בן אליעזר בתוך המפלגה פנימה הלך והחמיר. בחודש ספטמבר 2001 התמודד על משרת יושב ראש המפלגה, אל מול אברהם בורג. הבחירות נותרו ללא הכרעה תוך חשד כבד לזיופים, ותחת צל של פרסומים (שאחר כך הוכחו כמסולפים) על שחיתויות של מי שהיה יושב ראש הכנסת, בורג. בחודש דצמבר של אותה שנה נערך סיבוב נוסף ב-51 קלפיות שנחשדו בהיותן מזויפות. בבחירות אלו זכה בן אליעזר ברוב הדרוש ונבחר ליושב ראש. נקבע כי המינוי הוא זמני, וכי ייערכו בחירות נוספות בשנת 2002, לקראת התמודדות בבחירות הכלליות. ישיבתה של מפלגת העבודה בממשלת האחדות לא הייתה מקובלת על חוגים נרחבים במפלגה, ומנהיגים בולטים, כגון חיים רמון, ויוסי ביילין נותרו מחוץ לממשלה, והביעו את אי שביעות רצונם מתפקודה. במיוחד בלטה ביקורתו של רמון כלפי בן אליעזר בשל אי בנייתה של גדר ההפרדה.

באוקטובר 2002, בעקבות הצעת תקציב המדינה לשנת 2003, תקציב לו התנגדה מפלגת העבודה עקב היותו מנוגד לעקרונות המפלגה והבטחותיה לבוחר, הוביל בן אליעזר לפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה. בבחירות הפנימיות שהתקיימו לאחר מכן, בהן התמודד בן אליעזר מול עמרם מצנע ומול רמון, ניצח מצנע. מצנע הוביל את המפלגה לכישלון בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-28 בינואר 2003, ולישיבה באופוזיציה.

ב-10 בינואר 2005, בעקבות אישור תוכנית ההתנתקות, הצטרפה מפלגת העבודה לקואליציה, ובן-אליעזר מונה לשר התשתיות הלאומיות. הוא פרש מתפקידו יחד עם שאר חברי סיעתו ב-23 בנובמבר 2005.

בבחירות לראשות מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, שנערכו ב-9 בנובמבר 2005, התמודד בן אליעזר וזכה ב-15% מהקולות. עמיר פרץ ניצח בבחירות וזכה בראשות המפלגה.

עם הקמת הממשלה ה-31, ב-4 במאי 2006, מונה בן אליעזר בשנית לתפקיד שר התשתיות.

בתחילת מרץ 2007 עמד במוקד פרשה דיפלומטית שהתעוררה בעקבות שידור סרטו התיעודי של רן אדליסט, "רוח שקד", בערוץ הראשון. בסרט הובאה עדות ולפיה גדוד שקד בפיקודו של בן אליעזר, הרג חיילי קומנדו מצריים שנפלו בשבי. טענות אלו, שהוכחשו על ידי יוצאי היחידה ובן אליעזר‏[11], עוררו סערה תקשורתית במצרים‏[12].

ב-7 באפריל 2008, בעת שביקר בחמ"ל משרדו במסגרת תרגיל העורף הלאומי, אמר: "תקיפה של איראן תוביל לתגובה קשה של ישראל, שתגרום לחורבן האומה האיראנית"‏[13].

בנובמבר 2008 הוגשה נגדו תביעה אזרחית בעוון "לשון הרע, והסתה חמורה" בעקבות נאום בו אמר כי המתנחלים הם בעלי "חשיבה שטנית" וקרא לפתוח עליהם ב"בליץ". את התביעה הגיש "ועד מתיישבי השומרון"‏[14].

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום השמיני ברשימת העבודה לכנסת ונבחר לעוד כהונה בכנסת. לאחר הקמת הממשלה ה-32 והצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה זו, מונה בן אליעזר לתפקיד שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. בעקבות היעלמותה של מפלגת הגמלאים מהכנסת וכניסתו של שמעון פרס למשכן הנשיא, נעשה בן-אליעזר לזקן חברי הכנסת. ב-17 בינואר 2011 התפטר בן אליעזר מתפקידו כשר התמ"ת, לאחר פרישתו של אהוד ברק מהמפלגה והקמת סיעת העצמאות.

ב-19 בינואר 2011, רוב חברי הכנסת מסיעת העבודה התנגדו למינויו ליושב ראש המפלגה‏[15].

במרץ 2011 אושפז בבית החולים אסף הרופא במחלקה לטיפול נמרץ במשך כ-40 יום בשל דלקת ריאות חריפה‏[16][17]. אף שהיה חשש לחייו, החלים ושוחרר מבית-החולים.

ברשימת העבודה לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב בן-אליעזר במקום החמישי. בשל היותו זקן חברי הכנסת בכנסת זו, שימש בתפקיד יו"ר זמני לכנסת.

באוגוסט 2013 הצהיר בפני חברי כנסת על כוונתו להתמודד על תפקיד נשיא המדינה וביקש את תמיכתם‏[18][19]. בפברואר 2014 החליטה סיעת מפלגת העבודה שבן אליעזר יהיה המועמד הרשמי של המפלגה בבחירות לנשיאות ישראל[20]. ב-27 במאי 2014 הכריז מועמדות לבחירות לנשיאות שיתקיימו ב-10 ביוני. ארבעה ימים לפני הבחירות זימנה אותו המשטרה לחקירה באזהרה, בחשד שקיבל בניגוד לחוק כספים למימון רכישת ביתו ביפו מאיש העסקים אברהם נניקשווילי[21]. בעקבות זאת הודיע ב-7 ביוני על פרישתו מהבחירות לנשיאות‏[22].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחמה דואק, דולי בן אליעזר: "פואד הודח בגלל חוסר העשייה", באתר ynet‏, 21 בדצמבר 2002
  2. ^ אריק הניג, "פואד - כנגד כל הסיכויים", ידיעות ספרים, 2005, עמודים 32-34
  3. ^ בנימין (פואד) בן אליעזר - שר התמ"ת, באתר גלובס, 30 במרץ 2009.
  4. ^ רן אדליסט, "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמוד 22.
  5. ^ רועי מנדל, "גם במות ישו ובודהה מאשימים את סיירת שקד", באתר ynet‏, 6 במרץ 2007.
  6. ^ רון בן ישי, עם פואד במסוק תחת אש, באתר ynet‏, 6 ביוני 2014
  7. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, "בומרנג", הוצאת כתר, 2005, עמוד 176
  8. ^ "פואד" פרידה מצה"ל, מעריב, 23 באוקטובר 1981
  9. ^ לינוי בר גפן וורד לוביץ', שר הביטחון: בנימין בן אליעזר, באתר ynet‏, 2 במרץ 2001
  10. ^ עמוס הראל, אבי יששכרוף, בצה"ל מזהירים מהחרפת העימותים: האינתיפאדה השלישית בדרך?, באתר הארץ, 30 במרץ 2012
  11. ^ רועי מנדל, "גם במות ישו ובודהה מאשימים את סיירת שקד", באתר ynet‏, 6 במרץ 2007
  12. ^ רועי נחמיאס, בעקבות "רוח שקד": בן-אליעזר ביטל הביקור במצרים, באתר ynet‏, 5 במרץ 2007
  13. ^ בן אליעזר: נחריב את איראן אם תעז לתקוף, באתר nrg‏, 7 באפריל 2008
  14. ^ מוסף סוף שבוע של עיתון "המודיע", עמוד 28, בתאריך 14 בנובמבר 2008
  15. ^ אטילה שומפלבי, סיעת העבודה המצומצמת תתכנס: מי יהיה היו"ר?, באתר ynet‏, 19 בינואר 2011.
  16. ^ אילנה קוריאל ועומרי אפרים, מתפללים לשלום פואד: "הבולדוזר עם הנשמה", ynet, 9 במרץ 2011
  17. ^ בועז פיילר ומיטל יסעור בית-אור, בן אליעזר במצב קשה: "חשש אמיתי לחייו", ynet, 8 במרץ 2011
  18. ^ זאב קם, ח"כ בן אליעזר במרוץ לנשיאות: חצי מהקואליציה תומכת בי, באתר nrg‏, 9 באוגוסט 2013.
  19. ^ פואד סולל את הדרך לנשיאות המדינה, באתר ערוץ 7, 8 באוגוסט 2013
  20. ^ עמית סגל, ‏בן אליעזר - מועמד העבודה לנשיאות, באתר ‏mako‏‏, ‏17 בפברואר 2014‏.
  21. ^ אלי סניור ומורן אזולאי, רגע לפני הבחירות: בן אליעזר נחקר באזהרה, באתר ynet‏, 7 ביוני 2014.
  22. ^ מורן אזולאי, פרסום ראשון: בן אליעזר פורש מהמירוץ לנשיאות - "עשו לי סיכול ממוקד", באתר ynet‏, 7 ביוני 2014.
בנימין בן-אליעזר - תבניות ניווט
שרי הביטחון בממשלות ישראל

דוד בן-גוריון | פנחס לבון | דוד בן-גוריון | לוי אשכול | משה דיין | שמעון פרס | עזר ויצמן | מנחם בגין | אריאל שרון | מנחם בגין | משה ארנס | יצחק רבין | יצחק שמיר | משה ארנס | יצחק רבין | שמעון פרס | יצחק מרדכי | משה ארנס | אהוד ברק | בנימין בן אליעזר | שאול מופז | עמיר פרץ | אהוד ברק | משה יעלון

שרי הבינוי בממשלות ישראל

גיורא יוספטליוסף אלמוגילוי אשכולמרדכי בנטובזאב שרףיהושע רבינוביץאברהם עופרשלמה רוזןגדעון פתדוד לויאריאל שרוןבנימין בן אליעזרבנימין נתניהויצחק לויבנימין בן אליעזרנתן שרנסקיאפי איתםציפי לבנייצחק הרצוגזאב בויםמאיר שטריתזאב בויםאריאל אטיאסאורי אריאל

מתאמי הפעילות בשטחים

שלמה גזית · רפאל ורדי · אברהם אורלי · דני מט · רחביה ורדי · בנימין בן אליעזר · שמואל גורן · דני רוטשילד · אורן שחור · יעקב אור · עמוס גלעד · יוסף מישלב · איתן דנגוט · יואב מרדכי

מפקדי עוצבת ברעם Logo-hativat-300.png

בנימין בן-אליעזר · גדעון המאירי · ישעיהו (שייקה) ארז · ארוין לביא · אבי תלם · גבי אופיר · זאב זכרין · מתי הררי · אילן הררי · נמרוד רן · אלון פרידמן · דרור רופא · תמיר ידעי · חן ליבני · אופק בוכריס · רונן מרלי · רפי מילוא · ציון רצון · אלון מדנס

הקודם:
אהוד ברק
יושב ראש מפלגת העבודה
(דצמבר 2001 - 19 בנובמבר 2002)
הבא:
עמרם מצנע