בנימין בן מישאל
רבי בנימין בן מישאל (ה'תל"ב–אחרי ה'תע"ט) המכונה אמינא, היה אחד המשוררים הגדולים של יהדות פרס.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי בנימין נולד בשנת ה'תל"ב (1672 או 1673)[1]. הוא התגורר בכאשאן, שם נשא אשה ונולדו לו צאצאים, אולם חיי המשפחה שלו היו אומללים. בתקופה מסוימת בחייו הוא נטש את אשתו וילדיו עזב את העיר כאשאן ויצא לגור באחד היישובים לרגלי הר אַלְוַנְד. כנראה שהיה זה בהמדאן[1].
כאשאן הייתה בין הערים המעטות בפרס שהתברכה בקהילה יהודית משגשגת. העיר אפילו כונתה, במאות ה-17 ו -18, "ירושלים הקטנה". בה חיו משוררים מפורסמים כמו: באבאי בן לוטף, באבאי בן פרהאד, שמואל בן פיר אחמד, אלישע בן שמואל, רבי גרשון ורפואה בן אלעזר[1]. בית המדרש המרכזי בעיר נוסד על ידי הרב משה הלוי מאנוסי ספרד[2], שהתיישב בכאשאן כנראה בסוף המאה ה-15 או ראשית המאה ה-16. בבית מדרש זה התחנכו רבני העיר ותלמידי החכמים.
עוד בטרם לידתו של רבי בנימין,, משנות שלטונו המוקדמות של שאה עבאס הראשון 1629–1581 עד נפילת השושלת הספווית במהלך הפלישה האפגאנית[3]. ולאחר מכן בתחילת ימי שלטונו של שאה נאדר . 1746–1736, סבלו בני הקהילה היהודית בכאשאן מרדיפות קשות. הסיבות לרדיפות אלה לא נחקרו כל צורכן. לא התגלו הסברים חד משמעיים כוללים, תאולוגיים או כלכליים, לאופי הרדיפות[4]. בשנת ה'ת"ץ (1729/30), הטילו ראשי הכהונה השיעית מיסים כבדים על בני הקהילה ואילצו את יהודי העיר להתאסלם. הם אמנם התאסלמו ונשארו מוסלמים לתקופה של שבעה חודשים. על אירועים אלה מספר בשירתו הכרונולוג והמשורר באבאי בן פרהאד מכאשאן[5].
יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיקר כוחו הספרותי של רבי בנימין בן מישאל בשירים שחיבר בשפה הפרסית. עד עתה היו ידועים פחות מתריסר שירים מפרי-עטו, וחלק קטן מהם אף ראו-אור בקבצים של שירה ופיוטים. עקב חקירה מקיפה על חייו ומפעליו הספרותיים עלה בידי אמנון נצר[1] לגלות כארבעים משיריו הפזורים בכתבי-יד שבספריות בארץ ובעולם בנושאי קודש וחול.
בין שיריו ראויים לציון:
- תפסיר עקדת יצחק, המבוסס על הפיוט 'עת שערי רצון להיפתח ' מאת יהודה בן-שמואל אבן-עבאס מן המאה ה-12
- תפסיר מגילת אסתר, המבוסס על המקור המקראי ועל מדרשים
- תפסיר אזהרות שלמה אבן גבירול, שאמינא חיברו בשנת 1732
- פיוט תחנונים ארוך בעברית, שנכתב בשנת ה'תע"ט (1719). הפיוט כולל 23 מחרוזות שירה בנות ארבעה טורים כל אחת. 22 המחרוזות הראשונות ערוכות לפי סדר הא"ב. המחרוזות סדורות לפי צליל חוזר בשורות סמוכות (חריזה) ואקרוסטיכון אלפביתי. בכל 22 המחרוזות האלה כל המלים בשלושת הטורים הראשונים מתחילות באות זהה. הטור האחרון הוא תמיד מתוך מזמור תהילים קי"ט.
להלן המחרוזת הראשונה של פיוט תחנונים:
במחרוזת האחרונה, החותמת את היצירה ראשי התיבות של כל אחת משלוש השורות שבה, מצטרפים למילים: "בנימין בן מישאל שנת ה'תע"ט". השורה הרביעית כמו בשאר המחרוזות לקוחה מספר תהלים פרק קי"ט[1]
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תפסיר מגלת אסתר, נדפס בשנת 1879
- ספר עקידת יצחק: מתורגם ללשון פרס צחה בחרוזים ובתוספת נופך ממדרשים ומספרי מוסר י.נ. לעווי ושותפיו, 1902 או 1903
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חנינא מזרחי, תולדות יהודי פרס ומשורריהם, ירושלים 1966.
- אמנון נצר, 'פרס, יהודים . . . פרסית-יהודית', האנציקלופדיה העברית, כ"ח, ירושלים ותל אביב תשל"ו.
- המבוא בספר כתבי-היד של יהודי פרס במכון בן-צבי, הוצאת יד בן צבי.
- ולסר י' פישל, 'המורשה הספרותית של יהודי פרס', הגות עברית באמריקה, תל אביב. 1972.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנימין בן מישאל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 אמנון נצר, תחנונים לרבי בנימין בן מישאל מכאשאן, פעמים 2 (קיץ תשל"ט), עמ' 48–54.
- ^ אמנון נצר, "רבי משה הלוי מכאשאן", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי י"א-י"ב, תשמ"ט-תש"ן
- ^ בשנת 1722 כבש המנהיג האפגאני מחמוד את העיר איספהאן. בשנת 1723 חסלו האפגאנים את סולטאן חוסין שאה שליט האימפריה הספווית. האפגאנים השתלטו על איראן והפכו לשליטיה בפועל
- ^ ספרים מוסלמים על יהודים ויהדות (רסאלה־י צואעק אליהוד (מסכת מכת הברק נגד היהודים) מאת מחמד באקר בן מחמד תקי אלמג'לסי, ורה באש מורץ, עמודים 171–181 ) עורך/ת: חוה לצרוס-יפה שנת הוצאה תשנ"ו
- ^ אמנון נצר, ספרות פרסית יהודית, 1 . כרוניקה של באבאי בן פרהאד (צילום), אקדמון, ירושלים, תשל "ח
