בנימין הלוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנימין הלוי
בנימין הלוי
תאריך לידה 6 במאי 1910
תאריך פטירה 7 באוגוסט 1996 (בגיל 86)
כנסות 7 - 9
סיעה גח"ל, הליכוד, סיעת יחיד,
ד"ש, תנועה דמוקרטית
תפקידים בולטים
השופט בנימין הלוי במעמד גזר הדין במשפט אייכמן, 15 בדצמבר 1961

ד"ר בנימין הלוי (6 במאי 19107 באוגוסט 1996) היה שופט ופוליטיקאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוי נולד בשם אֶרְנְסְט לוי (Ernst Levi) בשנת 1910 בעיר וייסנפלס (Weißenfels) שבגרמניה. את השכלתו רכש באוניברסיטאות פרייבורג, גטינגן וברלין, שבה קיבל בשנת 1933 תואר דוקטור במשפטים, עם דיסרטציה שכותרתה "Die Wirkungen des Widerspruchs gegen die Richtigkeit des Grundbuchs" (ראתה אור במקביל כספר בהוצאת Risse בדרזדן). באותה שנה, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלה לארץ ישראל, והיה בהכשרה בקבוצת דגניה ב' במשך שנתיים. לאחר מכן עבד במשרדו של עורך הדין מרדכי עליאש ובשנת 1938 הוסמך לעריכת דין בארץ ישראל.

תקופת כהונתו כשופט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1938 התמנה הלוי להיות שופט שלום בירושלים[1]. בשנת 1941 הוא הועבר לתל אביב[2], בעקבות תלונה נגדו‏[3], והוא המשיך לכהן בתל אביב עד הקמת מדינת ישראל‏[4]. עם קום המדינה התמנה להיות שופט מחוזי ונשיא בית המשפט המחוזי בירושלים‏[5]. בשנת 1953 כיהן לזמן קצר כשופט בבית המשפט העליון כממלא מקום‏[6]. הוא הגיש את התפטרותו לשר המשפטים בדצמבר 1953, לאחר שלא נכלל בגל המינויים לבית המשפט העליון באותה שנה, אולם חזר בו לאחר כחודש וחצי, לבקשתו של דוד בן-גוריון, לפני שההתפטרות נכנסה לתוקף‏[7][8]. ב-5 ביוני 1963 התמנה לשופט בבית המשפט העליון, ממנו פרש ב-11 בספטמבר 1969 כדי להתמודד בבחירות לכנסת השביעית.

השופט הלוי שפט בכמה מהמשפטים הידועים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, בהם המשפט הצבאי של נאשמי מחתרת צריפין בו ישב בדין עם דרגת אלוף משנה‏[9], משפטו של אברי אלעד ("האדם השלישי" בפרשת העסק הביש) ומשפט אייכמן.

במשפטם של נאשמי טבח כפר קאסם הגדיר השופט הלוי (שנשא דרגת אלוף משנה) את המושג פקודה בלתי חוקית בעליל:

סימן היכרה של פקודה בלתי חוקית בעליל, מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה ככתובת אזהרה האומרת: "אסור"! לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי המשפט חשובה כאן אלא: הפרת חוק גלויה ומובנת, אי חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או המעשה שהפקודה מצווה לעשותה. אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין איננה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת – זוהי מידת אי החוקיות בעליל הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו.

הלוי שפט במשפט "מדינת ישראל נגד מלכיאל גרינוולד", הידוע יותר כמשפט קסטנר. בפסק-דינו שזיכה את גרינוולד מרוב הסעיפים, כתב כי קסטנר "מכר את נפשו לשטן", משפט שעורר מחלוקת רבה. קסטנר נרצח יותר מאוחר, ובית-המשפט העליון הפך את החלטת השופט הלוי ברוב קולות (שלושה כנגד שניים).

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין הלוי נבחר לכנסת השביעית וכיהן בה עד לכנסת התשיעית, משנת 1969 עד לשנת 1981. בשנת 1969 פרש הלוי מכהונתו כשופט כדי להתמודד בבחירות לכנסת מטעם רשימת גח"ל, שהתגלגלה להיות סיעת הליכוד. במהלך הכנסת השביעית היה יושב ראש ועדת משנה לחקיקת חוקי יסוד וניסה להעביר את חוק יסוד: זכויות האדם‏[10], שעבר בשלהי הכנסת השביעית בקריאה ראשונה‏[11], אך חקיקתו לא הושלמה. במחצית השנייה של 1973 היה מהדוחפים להקמת הליכוד[12].

לאחר מלחמת יום כיפור והבחירות לכנסת השמינית, טען שמדובר בשעת חירום וקרא להקמת ממשלת ליכוד לאומי שתגבש מדיניות מדינית ישראלית פרגמטית‏[13]. בהתאם לכך היה בין חותמי "מנשר הארבעה", שקרא להקמת ממשלה רחבה על בסיס נכונות לפשרה טריטוריאלית, יחד עם לובה אליאב, שניאור זלמן אברמוב ושלום לוין[14]. פרסום המנשר הביא על הלוי ביקורת רבה מצד חבריו בליכוד‏[15], והיו אף שקראו לו לעזוב את המפלגה. הלוי טען שהוא מייצג את דעת הרוב בליכוד ואמר שאינו שוקל לעזוב את המפלגה‏[16]. אולם בהשך פרש הלוי מהליכוד והקים סיעת יחיד. מספר חודשים לפני הבחירות לכנסת התשיעית התפטר הלוי מהכנסת והצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש), יחד עם שמואל תמיר, פרקליטו של גרינוולד. גם ד"ש התפרקה והלוי היה בתחילה חבר בסיעת התנועה הדמוקרטית ובסופו של דבר הפך שוב לסיעת יחיד.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוי היה נשוי למיכל ואב לשניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שופט שלום יהודי חדש, דבר, 15 בספטמבר 1938
  2. ^ חילופי שופטים, דבר, 21 באפריל 1941
  3. ^ וינברג מבקש בי"ד של 3 שופטים, חרות, 23 בפברואר 1950
  4. ^ נקנס בעל ביח"ר לנקניק, על המשמר, 12 בפברואר 1948
  5. ^ בתי המשפט היהודים בירושלים, על המשמר, 23 במאי 1948
    הורכב בית המשפט המחוזי בירושלים, דבר, 25 ביולי 1948
  6. ^ ד"ר בנימין הלוי, על המשמר, 26 באוקטובר 1952
  7. ^ דר. הלוי השופט במשפטים מסעירים, מעריב, 4 ביולי 1955
  8. ^ גבריאל שטרסמןנדחתה תביעת שודד הבנק, מעריב, 26 בפברואר 1956
  9. ^ מבצע משפט מתחיל, מעריב, 9 ביולי 1953
  10. ^ בחירות ראשי ערים לקריאה טרומית בכנסת, מעריב, 8 ביוני 1973
  11. ^ חוק זכויות האדם והאזרח, דבר, 18 בספטמבר 1973
  12. ^ אבי עמוס, בנימין הלוי הציע ובגין אישר במפתיע, מעריב, 2 באוגוסט 1973
    דן פתירנכשל המו"מ על הליכוד הימני, דבר, 31 באוגוסט 1973
  13. ^ בנימין הלוי: ממשלת ליכוד תוך רוב למערך; שולל קיום בחירות בקרוב, דבר, 5 במאי 1974
  14. ^ אליהו אגרס, ח"כ לובה אליאב על יזמתו להקמת ממשלה רחבה, דבר, 12 ביולי 1974
  15. ^ ישיבה סוערת במרכז חרות, דבר, 23 באוגוסט 1974
  16. ^ רימלט דוחה הצעת רבין להקים ממשלת ליכוד על בסיס פשרה טריטוריאלית, דבר, 2 באוגוסט 1974