בנימין בן אליעזר

בנימין בן-אליעזר
תאריך לידה	12 בפברואר 1936
ממשלות	25, 26, 28, 29, 30, 31, 32
כנסות	11 - 18
סיעות	יחד, המערך, העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד
תפקידים בולטים	סגן ראש הממשלה שר הביטחון שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שר התשתיות הלאומיות שר הבינוי והשיכון שר התקשורת יו"ר מפלגת העבודה

בנימין בן-אליעזר
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת שירות	1954 - 1984
דרגה	תת אלוף
תפקידים צבאיים	מפקד אזור יהודה ושומרון, מתאם הפעולות בשטחים
מלחמות וקרבות	מבצע קדש   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים מבצע ליטני   מלחמת לבנון הראשונה

בנימין (פואד) בן-אליעזר (נולד ב-12 בפברואר 1936) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה ובעבר היה תת-אלוף בצה"ל.

נולד בבצרה שבעיראק לסאלח ופארחה. שמו בלידתו, פואד, עוברת לבנימין לאחר שעלה לישראל בשנת 1950.

בנימין בן-אליעזר מתגורר בראשון לציון, נשוי בשנית לדולי‏ ואב לחמישה ילדים.

ביוגרפיה

שירות צבאי

בשנת 1954 התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר ושירת בה כעשר שנים במגוון תפקידים, ובהם מפקד מחלקה ופלוגה. במהלך מלחמת ששת הימים שירת כמפקד סיירת שקד. לאחר המלחמה היה אמור לצאת ללימודים בבית הספר הצבאי הגבוה בצרפת, אולם בשל האמברגו שהטיל שארל דה גול על היחסים הצבאים עם ישראל נשלח לסינגפור והפך למדריך ראשי בבית הספר לפיקוד ומטה של הצבא המקומי. לאחר מכן שירת כמפקד חטיבה 300, ובמקביל כקצין הקישור למובלעות בדרום לבנון, ובהמשך כקצין הקישור לכוחות הלבנוניים בביירות. במסגרת תפקידים אלה היה המפקד הראשון של יזמת ההתקשרות עם נוצרים בדרום לבנון, ובין האחראים להקמתה ותפקודה של הגדר הטובה.

ב-1978 מונה למפקד אזור יהודה ושומרון, תפקיד אותו מילא, בדרגת תת-אלוף, עד לפרישתו בשנת 1982. לאחר פרישתו מונה על ידי ראש הממשלה, מנחם בגין למתאם הפעולות בשטחים, ובתפקיד זה שימש כשנתיים, עד לפרישתו הסופית אל החיים הפוליטיים.

תחילת הדרך בפוליטיקה

בשנת 1984, לאחר פרק זמן מסוים בו הצטרף לאהרון אבוחצירא וכיהן כמזכ"ל מפלגת תמ"י, חבר לעזר ויצמן שהקים את מפלגת "יחד". בבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984 קיבלה "יחד" שלושה מנדטים ובן אליעזר הפך לחבר הכנסת האחת עשרה. לאחר הבחירות התאחדה "יחד" עם מפלגת העבודה ובן אליעזר הפך לחבר במפלגה זו. שימש במגוון תפקידים כחבר הכנסת, עד לבחירות בשנת 1992. בבחירות אלו שימש בהצלחה כראש מטה ההסברה של המפלגה, והיה בין הגורמים לעליית יצחק רבין לראשות הממשלה. לאחר ניצחון המפלגה בבחירות מונה לשר הבינוי והשיכון, אותו מילא עד לשנת 1996. בשנת 1994 יצא בשליחותו של רבין לתוניסיה והיה השר הישראלי הראשון שנפגש לשיחה עם יו”ר אש”ף, יאסר ערפאת.

לאחר שובה של מפלגת העבודה לשלטון בראשות אהוד ברק, בשנת 1999, מינה אותו ברק לתפקיד סגן ראש הממשלה ושר התקשורת. ב-11 באוקטובר 2000 מונה לשר הבינוי והשיכון, נוסף על תפקידיו הקודמים.

ממשלתו של ברק הייתה קצרת ימים, והוא הודיע על התפטרותו ועל עריכת בחירות לראשות הממשלה בלבד, ב-6 בפברואר 2001. בבחירות אלו ניצח אריאל שרון. מגעים בין מפלגת העבודה, בראשותו הזמנית של שמעון פרס, והליכוד, הביאו להקמת ממשלת אחדות לאומית. סוכם כי מפלגת העבודה תקבל שני תיקים מרכזיים. תיק החוץ, שהובטח לשמעון פרס באופן אישי, ותיק הביטחון. בן אליעזר התמודד במרכז המפלגה על קבלת תיק הביטחון מול חברי הכנסת מתן וילנאי ואפרים סנה, וניצח בהתמודדות. ב-7 במרץ 2001, הציג שרון את ממשלתו בפני הכנסת, ומינה את בן אליעזר לשר הביטחון.

שר הביטחון

תקופתו כשר הביטחון הייתה תקופה של פיגועים קשים, וראשיתה של ההסלמה במלחמה שבין מדינת ישראל ובין הפלסטינים המכונה אינתיפאדת אל-אקצה. שרון עלה לשלטון על רקע ציפיות לנקיטת קו תקיף וקיצוני. ישיבת מפלגת העבודה בממשלה, ובמיוחד ישיבתם של פרס ובן אליעזר בתיקי מפתח, סייעו לשרון לקבל לגיטימציה בינלאומית למעשיו, וכן למנוע מתקפות על צעדיו מחוגי השמאל. כלפי הקיצוניים במפלגתו הציג עצמו שרון כמי שרוצה לנקוט בצעדים כגון "גירוש ערפאת" אך נבלם על ידי אנשי השמאל בממשלתו. ההסלמה ההדרגתית הגיעה לשיאה ב"מרץ השחור" ובמבצע חומת מגן, באפריל 2002. פעולות צבאיות אלו, שכללו חצייתם של מה שנחשב עד אז כקווים אדומים (כגון כניסה ל"שטחי A"), ומדיניות של חיסולים המכונים "סיכול ממוקד" נוהלו על ידי שרון, בן אליעזר והרמטכ"ל שאול מופז, מתוך הסכמה ציבורית רחבה יחסית, שנבעה מישיבת מפלגת העבודה בממשלה.

במפלגת העבודה

מצבו של בן אליעזר בתוך המפלגה פנימה הלך והחמיר. בחודש ספטמבר 2001 התמודד על משרת יושב ראש המפלגה, אל מול אברהם בורג. הבחירות נותרו ללא הכרעה תוך חשד כבד לזיופים, ותחת צל של פרסומים (שאחר כך הוכחו כמסולפים) על שחיתויות של מי שהיה יושב ראש הכנסת, בורג. בחודש דצמבר של אותה שנה נערך סיבוב נוסף ב-51 קלפיות שנחשדו בהיותן מזויפות. בבחירות אלו זכה בן אליעזר ברוב הדרוש ונבחר ליושב ראש. נקבע כי המינוי הוא זמני, וכי ייערכו בחירות נוספות בשנת 2002, לקראת התמודדות בבחירות הכלליות. ישיבתה של מפלגת העבודה בממשלת האחדות לא הייתה מקובלת על חוגים נרחבים במפלגה, ומנהיגים בולטים, כגון חיים רמון, ויוסי ביילין נותרו מחוץ לממשלה, והביעו את אי שביעות רצונם מתפקודה. במיוחד בלטה ביקורתו של רמון כלפי בן אליעזר בשל אי בנייתה של גדר ההפרדה.

באוקטובר 2002, בעקבות הצעת תקציב המדינה לשנת 2003, תקציב לו התנגדה מפלגת העבודה עקב היותו מנוגד לעקרונות המפלגה והבטחותיה לבוחר, הוביל בן אליעזר לפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה. בבחירות הפנימיות שהתקיימו לאחר מכן, בהן התמודד בן אליעזר מול עמרם מצנע ומול רמון, ניצח מצנע. מצנע הוביל את המפלגה לכישלון בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-28 בינואר 2003, ולישיבה באופוזיציה.

ב-10 בינואר 2005, בעקבות אישור תוכנית ההתנתקות, הצטרפה מפלגת העבודה לקואליציה, ובן-אליעזר מונה לשר התשתיות הלאומיות. הוא פרש מתפקידו יחד עם שאר חברי סיעתו ב-23 בנובמבר 2005.

בבחירות לראשות מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, שנערכו ב-9 בנובמבר 2005, התמודד בן אליעזר וזכה ב-15% מהקולות. עמיר פרץ ניצח בבחירות וזכה בראשות המפלגה.

עם הקמת הממשלה ה-31, ב-4 במאי 2006, מונה בן אליעזר בשנית לתפקיד שר התשתיות.

בתחילת מרץ 2007 עמד במוקד פרשה דיפלומטית שהתעוררה בעקבות שידור סרטו התיעודי של רן אדליסט, "רוח שקד", בערוץ הראשון. בסרט הובאה עדות ולפיה גדוד שקד בפיקודו של בן אליעזר, הרג חיילי קומנדו מצריים שנפלו בשבי. טענות אלו, שהוכחשו על ידי יוצאי היחידה ובן אליעזר‏, עוררו סערה תקשורתית במצרים‏.

ב-7 באפריל 2008, בעת שביקר בחמ"ל משרדו במסגרת תרגיל העורף הלאומי, אמר: "תקיפה של איראן תוביל לתגובה קשה של ישראל, שתגרום לחורבן האומה האיראנית"‏.

בנובמבר 2008 הוגשה נגדו תביעה פלילית בעוון "לשון הרע, והסתה חמורה" בעקבות נאום בו אמר כי המתנחלים הם בעלי "חשיבה שטנית" וקרא לפתוח עליהם ב"בליץ". את התביעה הגיש "ועד מתיישבי השומרון".

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום השמיני ברשימת העבודה לכנסת ונבחר לעוד כהונה בכנסת. לאחר הקמת הממשלה ה-32 והצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה זו, מונה בן אליעזר לתפקיד שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. בעקבות היעלמותה של מפלגת הגמלאים מהכנסת וכניסתו של שמעון פרס למשכן הנשיא, נעשה בן-אליעזר לזקן חברי הכנסת. ב-17 בינואר 2011 התפטר בן אליעזר מתפקידו כשר התמ"ת, לאחר פרישתו של אהוד ברק מהמפלגה והקמת סיעת העצמאות.

ב-19 בינואר 2011, רוב חברי הכנסת מסיעת העבודה התנגדו למינויו ליושב ראש המפלגה.‏

במרץ 2011 אושפז בבית החולים אסף הרופא במחלקה לטיפול נמרץ במשך כ-40 יום בשל דלקת ריאות חריפה. למרות החשש לחייו, החלים ושוחרר מבית-החולים.

לקריאה נוספת

• פואד - כנגד כל הסיכויים, אריק הניג, ידיעות אחרונות, 2005, 238 עמ'

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: בנימין בן אליעזר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בנימין בן אליעזר

• בנימין בן אליעזר, באתר הכנסת
• בנימין בן-אליעזר, באנציקלופדיה ynet
• סמי פרץ, אבי בר-אלי, בן אליעזר: "אם הייתי מקבל תשלום ממצרים - המוסד לא היה שומע על זה?", באתר TheMarker‏, ‏27 באפריל 2012

הערות שוליים

הקודם: אהוד ברק

יושב ראש מפלגת העבודה (דצמבר 2001 - 19 בנובמבר 2002)

הבא: עמרם מצנע