בני אפרים

**בני אפרים**
**బెనె ఎఫ్రాయిమ్**
אוכלוסייה
	350
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	אנדרה פרדש
שפות
	טלוגו
דת
	יהדות

ערך זה עוסק בקהילת הודים המזהים עצמם כיהודים. אם התכוונתם לבני שבט אפרים המקראי, ראו שבט אפרים.

בני אפריים (בטלוגו: {బెనె ఎఫ్రాయిమ్), הנקראים גם "יהודי טלוגו", היא קהילה קטנה בת כ-50 משפחות החיה בלב אזור כפרי במדינת אנדרה פרדש. במדינה זו השפה הנפוצה ביותר היא טלוגו, וזו גם שפתם של חברי הקהילה.

בני הקהילה טוענים כי הם יהודים צאצאי שבט אפרים, שהגיעו להודו לאחר נדודים מאז גלות עשרת השבטים.

הקשר בין בני הקהילה ליהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אפרים טוענים כי הם צאצאים לשבט אפרים מעשרת השבטים. לטענתם לאחר גלות עשרת השבטים הם נדדו מישראל דרך מערב אסיה: פרס, אפגניסטן, טיבט וסין במשך 1,600 שנים, עד שהגיעו לדרום הודו לפני יותר מ-1,000 שנים^[1]. ההיסטוריה שלהם לטענתם דומה להיסטוריה של יהודי אפגניסטן, יהודי פרס, בני מנשה ובני ישראל.

בשנות ה-80 נסע מנהיג הקהילה שמואל יעקובי לירושלים, והשתכנע כי הוא ובני קהילתו הם יהודים. מאז שנות ה-80 כחמישים משפחות למדו יהדות, עברית וגם בנו בית כנסת פעיל, בו הם מקיימים תפילות בנוסח מסורתי. בני הקהילה חוגגים את כל החגים היהודיים, מקיימים אורח חיים יהודי, אינם עובדים בשבת, ושואפים לעלות לישראל.

במשך שנים ביקרו את בני הקהילה רבנים מהרבנות הראשית לישראל, על מנת לבדוק האם אכן בני הקהילה הם ממוצא יהודי.

אורח חיי הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב חברי הקהילה הם איכרים שכירים, העובדים בחקלאות וחיים בתנאי עוני קיצוני (על פי הגדרות האו”ם: פחות מ-1.5 דולר לנפש ליום).

קהילה זו שייכת לכת ה"מהדיגה" שהיא חלק מקאסטת ה"טמאים" - הקאסטה הנמוכה ביותר בהיררכיית הקאסטות בהודו.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבה שפורסמה בוושינגטון טיימס בשנת 2006 נטען כך^[1]:

"רבים סבורים שיהודי בני אפרים מנסים להימלט מן העוני, וכי הם מנסים לעזוב את אזור אנדרה פרדש, שם שש שנים רצופות של בצורת וכישלון הביאו יותר מ-3,000 איכרים לחוב ולהתאבדות."

צ'נדרה סקהר אנגדי, מדען חברתי מקרנאטקה השכנה, אמר על יהודי טלוגו^[1]:

"הם בין היהודים העניים ביותר בעולם. הם נואשים להכרתם על-ידי הרבנות הראשית לישראל פשוט על מנת להבטיח להם דרכון ממדינה שבה הם יכולים לנהל חיים טובים בהרבה - הרחק מחיים אלו של עוני ורעב."

בנוסף לכך, המתנגדים להעלאת בני אפרים למדינת ישראל מבקרים את חבריה וטוענים שבעבר אבותיהם האיכרים התנצרו כדי לשפר את מצבם הכלכלי, וכעת (החל משנות השמונים של המאה העשרים) הם עושים את אותו הדבר עם היהדות.