בני היל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפרד הווארת' היל (באנגלית: Alfred Hawthorn Hill; 21 בינואר 1924, סאות'המפטון, אנגליה - 19 באפריל 1992, טדינגטון, אנגליה), המוכר יותר כבני היל (Benny Hill), היה שחקן קומי בריטי פורה. למעשה, היה אחד מגדולי הקומיקאים הבריטיים בעלי הכרה בינלאומית. הוא עבד באופן כפייתי והיו לו מעט חברים, ואפילו עמיתים שהכירו אותו מקרוב התעקשו כי מעולם לא היה לבד, אך הוא היה מרוצה מחברת עצמו. היל מעולם לא נישא, אם כי הציע נישואין לשתי נשים ונדחה על ידי שתיהן. מעולם לא היה לו בית בבעלותו ואף לא רכב. תחת זאת העדיף לשכור דירה קטנה בטדינגטון, במרחק הליכה נוח מהסטודיו של טדינגטון, שם הסריט אפיזודות חד פעמיות בנות שעה של תוכנית הטלוויזיה "המופע של בני היל".
[עריכה] קריירה
כילד, אהב היל להופיע בהפקות בית ספריות וזקף את ההשראה להפיכתו לכוכב לגיבור ילדותו, השחקן צ'רלי צ'פלין. לאחר שעזב את בית הספר, עבד במגוון עבודות כגון חלבן, פועל גשרים, נהג ומתופף, לפני שזכה לבסוף בדריסת רגל בתעשיית הבידור, על ידי הפיכתו לעוזר מנהל במה.
במשך מלחמת העולם השנייה עבד היל במועדונים לגברים עובדים, הצגות תיאטרון קלילות והצגות מזח, בכל רחבי בריטניה. לצורכי במה, שינה את שמו הפרטי ל"בני", כהוקרה לקומיקאי האהוב עליו ג'ק בני. בין סיום המלחמה להופעת הטלוויזיה, עבד כשחקן ברדיו. כמאמין מוקדם בטלוויזיה, ההופעה הראשונה שלו ברדיו ובטלוויזיה הייתה במופע הנקרא "שלום לך" (1949). הוא המשיך לעבוד מדי פעם עד נסיקת הקריירה שלו בזכות "המופע של בני היל" ב-1955 בתחנת הטלוויזיה של ה-BBC.
"המופע של בני היל" הציג אותו במספר רב של מערכונים קצרים (יחד עם הנרי מקגי וקרול קליבלנד ואחרים), המתארות תאוותנות, זימה והצלחה לא שקטה. הוא הופיע במגוון תלבושות וכן קומדיה וולגרית וכפל משמעות שימשו כסימן ההיכר שלו. הוא השתמש בהילוך מהיר והומור חזותי ליצירת מה שכינה "אנימציה חיה". כמו כן, השתמש במיומנות בטכניקות כגון פרודיה וחיקוי באמצעות פנטומימה. הוא היה גם מלחין וזמר של שירי טיפוף. להלן דוגמה לחרזנות מבודחת (בשפת המקור, אנגלית):
|
Roses are reddish |
מופעיו נראו בקרב למעלה ממאה מדינות בעולם. שיר הנושא Yakety Sax, אשר זכה בפולחן ייחודי משל עצמו, נכתב על ידי בוטס רנדולף.
ב-1969, עבר המופע שלו ל-ITV, שם נשאר עד לביטולו, עם לוח זמנים בלתי קבוע של תוכניות מיוחדות בנות שעה. בארצות הברית שודר המופע לראשונה בינואר, והוסרט שם עם סדרות מופעים בני חצי שעה, אשר נערכו מחדש, ונלקטו ממהדורות מיוחדות של 1979 ב-ITV. הגרסאות האמריקאיות היו פחות גסות מאלו ששודרו בבריטניה. המופע זכה ב"פרס מיוחד של העיר מונטריאול" בפסטיבל שנערך ב-1984.
המופע של בני היל (1969-1989) הוא סדרת מופעים וניתן להשיגו כסרט וידאו בארצות הברית. גרסת קובץ המופעים מוכבת מ-111 אפיזודות בנות חצי שעה כל אחת, אשר עברו עריכות מחדש, בהתבסס על הגרסאות המקוריות של מהדורות מיוחדות בנות שעה שנעשו בעזרת ה-Thames Television, והוקרנו על ידי ITV בבריטניה 3-4 פעמים בשנה. גרסאות בנות חצי שעה הופיעו גם כן ב-ITV, אם כי התכנים יכלו להיות שונים מאלו שבגרסאות האמריקניות. ב-1989 הפסיקה Thames לעבוד עם היל, בהסתמך על ציטוטים לגבי ירידה גדולה ברייטינג של מופעיו. היו מי שטענו, כי המופע היה קורבן של תקינות פוליטית, אחרים טענו כי סגנון הקומדיה היה מיושן. סיבה אחת שצוטטה לעתים קרובות היתה, כי עם התבגרותו הפכה פזילתו לעבר נשים מושכות לפחות קוסמת. מאוחר יותר הקליט היל כמה מופעים לטלוויזיה האמריקנית.
בשנת 2005 החלו להופיע מהדורות מיוחדות לא מצונזרות של ה-Thames במערכות DVD בקודים אזוריים של DVD של אזורים 1 (הכולל את ארצות הברית) ו-2 (אירופה). באזור 2, כל מהדורה מיוחדת מוצגת למשך שנה וזכאית להקרא בני היל השנתי. ב-2004, השנה בה החל בני היל להיות משודר ב-BBC America, החלו להופיע מהדורות מיוחדות של ה-Thames בגרסאות לא מצונזרות במערכות לאזור 1. בניגוד למערכות השידור בבריטניה, הרי שבארצות הברית מערכות השידור משודרות לפי הסדר המקורי: 1969-1971, 1972-1974 ו-1975-1977.
הקלטותיו האודיטריות כוללות: "להתקבץ בפיטריה" (1961), "רדיו טרנזיסטור" (1961), "קציר האהבה" (1963), "ארני (החלבן המהיר ביותר במערב)" (1971), ועוד רבות אחרות. בין הסרטים בהם הופיע: "האנשים המופלאים במכונותיהן המעופפות" (1965), "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" (1968) ו"הג'וב האיטלקי" (1969). הוא גם הופיע יחד עם להקת ג'נסיס.
היל היה גם שמאלי וקרוב משפחה של הזמרת והשחקנית האוסטרלית הולי ואלאנס.
[עריכה] מותו
בריאותו של היל החלה להתדרדר בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-20. כשמשקלו היה 108 ק"ג וגובהו היה 1.79 מטר, הוא סבל מבעיות לב שיוחסו לנטייתו להשמנה. ב-11 בפברואר 1992, נאמר לו על ידי רופאיו להוריד 13 קילו ממשקלו והמליצו לו על ניתוח מעקפים בליבו. מצבו התדרדר והוא אובחן כעבור שבוע כסובל מאי ספיקת כליות. מובלים בעקבות ריח צחנה, מצאו שכנים את גופתו ב-24 באפריל, מונחת על כורסה. ההערות הן שהיל נפטר בסביבות ה-20 באפריל, לבד בדירתו, בהיותו בן 68 (או 67 - לפי כמה מקורות המתארכים את לידתו ל-1925). סיבת מותו הרשמית היא חסימת עורקים.
צוואתו של בני היל השאירה אחריו רכוש בשווי מוערך של כ-10 מיליון לירה שטרלינג. ראשונים לקבל חלקים מצוואה זו היו הוריו, המנוחים בעת פטירתו. אחריהם בתור היו אחיו ואחותו, לאונרדו ודיאנה, אשר עם אף אחד מהם לא היו לו מערכות יחסים קרובות ביותר, ואשר נפטרו גם הם. מצב זה השאיר שבע אחיינים ואחייניות, אשר ביניהם חולק סכום בשווי מוערך של קרוב ל-7.5 מיליון לירה שטרלינג. פתק שנמצא בין חפציו מקצה סכומי כסף ענקיים לחבריו הקרובים: סו אפטון, לואיס אינגליש, הנרי מקאגי, בוב טוד ודניס קירקלנד. אולם, על הפתק לא הייתה חתימה ואף לא הייתה עדות לגביו, ומסיבה וז לא היה לפתק כל תוקף משפטי.
