בני זוג של מנהיגי מדינות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מימין לשמאל: זורקה פרבנובה, לודמילה פוטינה, לורה בוש ובלה קוצ'ריאן, בזמן שהיו בנות זוגם של מנהיגי בולגריה, רוסיה, ארצות הברית וארמניה, בהתאמה

כמעט בכל מדינות העולם לא זוכים בני הזוג של המנהיגים למעמד רשמי, אך מצופה מהם לעמוד לצד בני זוגם בתמיכה ובפעילות ציבורית. כיוון שכמעט כל ראשי המדינות הם גברים הטרוסקסואלים, בת זוגם (כאשר יש כזו) היא אישה.

לעיתים נמתחת ביקורת על רעיות המנהיגים על טעמן ואהבתן לאופנה יקרה ולמותגים, לעיתים הן מואשמות בשחיתות, אך לא אחת ישנן בנות זוג חזקות שיוצאות מצל בעליהן ופועלות בצורה עצמאית הן במישור החברתי, והן במישור הפוליטי-חברתי.

דוגמאות בולטות מרחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגנטינה

  • אוה פרון, רעייתו של הנשיא חואן פרון, עסקה בפעילות צדקה למען עניי ארגנטינה, הייתה אישה נמרצת ופעילה, אך שמועות על שחיתות, עריצות לצד בעלה והתערבותה חסרת הפשרות בניהול ענייני המדינה, הביאו לביקורת קשה עליה ועל בעלה, שנראה לעיתים חסר אונים לצד פעילותה של אשתו. מותה ממחלה בגיל צעיר הפכו את "אוויטה" למיתוס בעיני הארגנטינאים ובעיני העולם כולו.
  • איסבל פרון, רעייתו השלישית של חואן פרון, שימשה כנשיאה לאחר מותו והייתה האישה הראשונה שעמדה בראש מדינה זו.
  • כריסטינה פרננדס דה קירשנר, אשתו של הנשיא נסטור קירשנר, ממשיכה את שלטונו של בעלה לאחר שסיים קדנציה כנשיא ארגנטינה, והודיע כי לא יתמודד לקדנציה נוספת. קריסטינה קירשנר נבחרה בסיבוב בחירות אחד ונשבעה אמונים בדצמבר 2007.

הפיליפינים

  • אימלדה מרקוס, אשתו של דיקטטור הפיליפינים, פרדיננד מרקוס, הייתה ידועה לשמצה כגברת ראשונה מושחתת, והייתה ידועה בכינויה "פרפר הפלדה", בגלל היותה אישה נאה בצעירותה, אך גברת קשוחה וחסרת רחמים לצד בעלה. אימלדה מרקוס שימשה כשגרירה מיוחדת של הפיליפינים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין מדינה זו לבין סין, ברית המועצות ומדינות הלוויין שלה באירופה, ואסיה. לאחר הדחתו של בעלה ב-1986, נתגלה אוסף הנעליים הגדול של אימלדה מרכוס, שכלל על פי השמועות מעל 3,000 זוגות נעליים, אך לאחר זמן מה "תוקן" מספר זה ונאמר כי אוסף הנעליים שלה, שסימל את שחיתותה, ואהבתה למותגים יקרים של מיטב המעצבים, כלל "רק" 1,000 זוגות[1].

ארצות הברית

בריטניה

  • דניס תאצ'ר, בעלה של "אשת הברזל", מרגרט תאצ'ר, לא בלט בפעילות ציבורית או התנדבותית כלשהי; הוא העדיף להעסיק את עצמו במועדוני הגברים והקריקט שלו, ולא אחת התייחס לאשתו כאל ה"בוס" שלו. מר תאצ'ר קיבל תואר "ברון" מטעם בית המלוכה הבריטי, תואר אותו נשא עד מותו ב-2003. הוא המעיט בראיונות פומביים והשתדל שלא להתערב בפעילותה של אשתו כראש ממשלת בריטניה, אך מתוקף מעמדם של בני הזוג תאצ'ר ומפאת כבודו של התפקיד אותו נשאה אשתו, הצטרף אליה לביקורים רשמיים בחו"ל ולאירוח של מנהיגים בדאונינג 10.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Investigations: Imeldarabilia: A Final Count, באתר מגזין TIME,‏ 23 בפברואר 1987