בני נגרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

בני נגרי (נולד ב-5 באוקטובר 1950) הוא מלחין ומעבד ישראלי. התבלט בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים כמלחין וכמעבד שהביא את מוזיקת הנשמה הפופולרית מארצות הברית אל הבימות בישראל. במיוחד בלט הדבר בתוכניתה העשירית של להקת חיל הים, "שירת הים", ובמחזמר המצליח "אל תקרא לי שחור".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגרי נולד בתל אביב ולמד נגינה על חליל אצל אורי שוהם. בגיל 16 שימש כעוזרו של מנצח המקהלות זיגי שטדרמן בפסטיבל אבו גוש. במהרה למד עיבוד מוזיקלי ותזמור אצל צבי קרן ובלימוד עצמי ובמקביל, עזב את המוזיקה הקלאסית והחל לעבד מוזיקה פופולרית[1]. עוד לפני גיוסו לצבא השתתף בעיבוד השירים של צוות הווי הנח"ל לאלבומם "כמה טוב" (1968), שהכיל להיטים כמו "חורשת האקליפטוס", "מלאך מסולם יעקב", "באביב את תשובי חזרה", "גשם ראשון" ו"כמה טוב" ("איזה ערב") (עיבודים יחד עם צביקה ארבל). ב-1968 הלחין יחד עם אלכס כגן את המוזיקה לקברט הסטירי של חנוך לוין "את ואני והמלחמה הבאה", ומאוחר יותר גם ל"קטשופ".

בשירותו הסדיר הפקיד אותו במאי להקת חיל הים, דני ליטאי, על העיבודים והניהול המוזיקלי של שתיים מהתוכניות המצליחות ביותר של הלהקה. הראשונה, שהועלתה ב-1969, נקראה "רפסודה בכחול" ובלטו בה הלהיטים "אנשי הדממה" (יורם טהרלב ויאיר רוזנבלום), "כשאהיה גדול" ("שוטי שוטי ספינתי") (רימונה דינור ורוזנבלום) ו"אידישע פיראטען" (טהרלב, ליטאי ודרורה חבקין). התוכנית השנייה, "שירת הים", הועלתה בסוף 1971, ובלטו בה השירים "שרק יהיה הים שקט" (דן אלמגור ונגרי),‏[2] "בוא לים" (דן אלמגור ורוזנבלום), "חסקה" (טהרלב ומשה וילנסקי) ו"על אם הדרך" (נתן אלתרמן ונעמי שמר). בשתי תוכניות אלו, ובמיוחד בתוכנית השנייה, שזכו גם לשידור בטלוויזיה, הציגה להקת חיל הים, בחלק מן השירים, העמדות ותנועה של מחזמר ומוזיקה שהושפעה מאוד ממוזיקת הנשמה האמריקאית ("מי ישא את נשמתי"),‏[3] תופעה שהייתה אז יוצאת דופן בלהקות הצבאיות. היה זה גם שינוי כיוון בכך שרוב ההשפעה הזרה בשנות השישים המאוחרות על הרוק והפופ הישראלי הגיעה מאנגליה (הצלליות והביטלס), מצרפת ומאיטליה, והמוזיקה האמריקאית הפופולרית לא קיבלה ביטוי בבמות הראשיות בישראל. יוצא דופן היה המחזמר "שיער", שהגיע מארצות הברית, והשפיע על הלהקות הצבאיות ובמיוחד על היוצרים בלהקת הנח"ל ובלהקת חיל הים.

לאחר מכן החליף נגרי את יאיר רוזנבלום כמנהל המוזיקלי של להקת הנח"ל במהלך התוכנית "הפלנח"ניק", שביים ליטאי. כמו כן עיבד ב-1971 שירים לתוכניתה של להקת חיל התותחנים "לה בומבה", ביניהם העיבוד ללהיט הגדול "פרחים בקנה".

מאוחר יותר עבר לעבוד עם להקת פיקוד המרכז, שעבורה הלחין את שירו של דן אלמגור "שומר החומות". נגרי הלחין ועיבד שירים לפסטיבלי הזמר, ובין היתר הלחין ועיבד את "יעלה ויבוא" שביצע גידי גוב בפסטיבל של 1973. נגרי עבד כמעבד עם אמנים רבים, ונטל חלק בתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות.

נגרי אף הלחין ועיבד מוזיקלית מספר מחזות זמר. המפורסם והמצליח שבהם היה "אל תקרא לי שחור" ב-1972. המופע, שכלל אנסמבל של שבעה שחקנים וזמרים, הושפע מעליית התנועה האמריקאית לזכויות האזרח ונסוב סביב אפליית השחורים וסיפורי התנ"ך. את המופע ביים דני ליטאי, ואת כל השירים כתבו דן אלמגור, שכתב גם את הטקסט למופע, ונגרי. כל השירים היו בסגנון מוזיקת הנשמה השחורה. גם כאן היה חידוש בכך שמופע שלם עסק בסוג מוזיקה שלא היה מקובל לפני כן בישראל. המחזמר זכה להצלחה מסחרית ולהערכת המבקרים וזכה בפרס כינור דוד. בלטו בו הלהיטים "יום יבוא" ו"קליפסו בשחור לבן".

ב-1982 הלחין ועיבד נגרי את המחזמר "אברהם אחד", שביים דני ליטאי. מהמחזמר התפרסם השיר "הו מה יפית ארץ כנען".

כמו כן, הלחין ועיבד נגרי את הפסקול למספר סרטים, בהם הסרטים "חמש חמש" ו"עץ הדומים תפוס". נגרי אף הלחין את אות הפתיחה של התוכנית "זהו זה" כמנהל המוזיקלי. בשנת 1986 הלחין את הלהיט "שתי אצבעות מצידון". השיר, בביצועו של בועז עופרי, היה שיר הנושא של הסרט המצליח "שתי אצבעות מצידון".

לאורך שנות פעילותו עבד בהקלטות של אמנים רבים כמפיק ומעבד מוזיקלי. בין הבולטים שבהם ניתן לציין את עפרה חזה ("שירי תימן"), ריקי גל ("אין לזה סוף"), בעז שרעבי ("ריגושים"), יהודית רביץ ("יהודית רביץ והפילהרמונית") ואף מחוץ לישראל, בעיבוד המוזיקלי לרמיקס ללהיטם של הראפרים האמריקאים אריק בי וראקים ("Paid in Full") ‏‏[4]. ב-1990 עבר להתגורר ולעבוד בבריטניה. הוא חי בלונדון וממשיך בה בפעילותו המקצועית, בייחוד בתחום המוזיקה הקלאסית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בני נגרי, באתר classical-composers.org, שוחזר ב-30 בנובמבר 2008
  2. ^ הבמאי דני ליטאי סיפר שמכתיבת שיר זה, שנגרי רצה שיהיה בסגנון ספיריטואל, החל הרעיון שיצר בהמשך את המחזמר "אל תקרא לי שחור". "לגעת ברוח" - יואב גינאי מארח את דני ליטאי, הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 1
  3. ^ יוסי חרסונסקי, המוסיקה ה"כושית" של בני נגרי, מעריב, 10 באוגוסט 1972
  4. ^ "Paid in Full", באתר artistdirect.com, שוחזר ב-30 בנובמבר 2008