בני קצובר
חי בנימין קצובר (נולד ב-תש"ז, 1947) איש ציבור ישראלי, ממקימי גוש אמונים וממנהיגי ציבור המתנחלים. לשעבר ראש המועצה האזורית שומרון.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
קצובר נולד בפתח תקוה. לאחר סיום שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-ט"ו בניסן תשכ"ח, 1968, השתתף בליל הסדר שנערך במלון פארק בחברון, אירוע הנחשב למכונן בתולדות ההתנחלות ביהודה ושומרון, ולאחר מכן הועבר יחד עם משתתפים נוספים שבחרו להשתקע בחברון למתחם הממשל הצבאי בעיר. במהלך השהות במקום נשא את חברתו לאישה - הייתה זו החתונה היהודית הראשונה בחברון מאז מאורעות תרפ"ט, וציון דרך לחידוש החיים היהודיים בעיר. כאשר הוקמה קרית ארבע עבר הזוג הצעיר מחברון לשם.
הקים יחד עם מנחם פליקס את גרעין אלון מורה, הגרעין הראשון להקמת יישוב יהודי בשומרון. לאחר שבעה נסיונות להקמת יישוב אשר פונו, הגיע להסכמה עם ממשלת רבין על התיישבות במחנה הצבאי קדום, אשר הפכה לימים ליישוב קדומים. נסיון נוסף להקמת היישוב אלון מורה על גבעות טרשים שרשומות על שם תושבי כפר רוג'יב ממזרח לשכם, פונה בעקבות החלטת בג"ץ שאסרה שימוש בקרקעות, שהופקעו מתושבים פלסטינים לצרכים צבאיים, על מנת להקים עליהן התנחלות אזרחית [1]. לאחר פשרה בה היו מעורבים אריאל שרון, שר החקלאות והמשפטנית, פליאה אלבק הוקם בשנת 1980 היישוב אלון מורה, בשיפוליו הדרומיים של הר כביר צפונית לגבעות רוג'יב[2].
בשנת 1989 נפצע קשה בתאונת דרכים, ואז הוסף לשמו השם "חי" כסגולה להבראתו.
בין השנים 1981-1993 כיהן כראש המועצה האזורית שומרון. היה פעיל בתנועת התחיה, וכיום פעיל בתנועת "תקומה" המהווה חלק מרשימת "האיחוד הלאומי". בשנת 2008 נתמנה ליו"ר ועד מתיישבי השומרון. לקצובר חמש בנות ושני בנים, בהם הבמאית מנורה חזני.
[עריכה] עמדותיו
כבר בשנות ה70 בעקבות פגישות עם אנשי רוח וסופרים כעמוס עוז וא.ב.יהושע הגיע קצובר לדיעה כי "ההומניזם המערבי..הוא דת אלילית אלטרנטיבית ליהדות. וכי כל מערכת ערכים שאינה נשענת על "האמונה והזהות היהודית" אינה יכולה לגבש את העם היהודי "שבמוקדם או במאוחר יפתח מנגנוני דחיה כלפי ערכים זרים" [3]. בינואר 2012 הביע את דעתו על הדמוקרטיה הישראלית במצבה הנוכחי: "הייתי אומר שכיום לדמוקרטיה הישראלית יש תפקיד אחד מרכזי והוא להיעלם מהשטח. הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות. היום כל האירועים מנתבים להכרה שאין דרך אחרת, אלא להעמיד במרכז את העניין היהודי על פני כל עניין אחר, וזו התשובה לכל המצב והאיומים".[4]. קצובר נימק את עמדתו בטענה כי "הדמוקרטיה הישראלית הגיעה למצב בו היא לא מסוגלת לשרת את האינטרס היהודי. כל העדפה של האינטרס היהודי נחשבת לאפליה ונפסלת על-ידי בג"צ או רשויות המדינה. בכל מקום בו אינטרס לאומי מובהק פוגש ב"דמוקרטיה" – בהקצאות קרקע, בישובים קהילתיים, בביטוח לאומי – האינטרס הלאומי היהודי נאלץ לסגת".[5]. עם זאת קצובר אינו תומך במדינת הלכה אלא ש"הפתרון הבסיסי הוא להעדיף את "היהודי" על פני "הדמוקרטי" כל אימת שיש התנגשות ערכית בין השניים"[3]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בני טוקר, אלון מורה: נשלמות ההכנות לשבת לך-לך, באתר ערוץ 7, 14 באוקטובר 2010
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בג"צ 390/79 עזת מחמד מוסטפה דויקאת, ו-16 אחרים נגד ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-22 באוקטובר 1979
- ^ כתבות של רפיק חלבי ויגאל גורן במבט לחדשות
- ^ 3.0 3.1 דמוקרטיה כהלכתה, הארץ, 20 בינואר 2012
- ^ שלום בער קרומבי, ראיון עם בני קצובר באתר חב"ד אינפו
- ^ אבישי עברי, העתיד מטיל צלו, אתר לאטמה
