בני קרטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בני קרטר בשנת 1984

בנט לסטר (בני) קרטר (Bennett Lester Carter;‏ 8 באוגוסט 1907 - 12 ביולי 2003), היה מוזיקאי ג'אז אמריקאי שניגן בכלי נשיפה, בהם סקסופון, חצוצרה וקלרינט היה מוביל הרכב, מעבד מוזיקלי ומלחין. דמות מרכזית בג'אז משנות השלושים ועד שנות התשעים. במקביל לפעילותו המוזיקלית היה פורץ דרך בכך שהפך למוזיקאי האפרו-אמריקאי הראשון שהלחין ועיבד מוזיקה עבור סרטי קולנוע וטלוויזיה וסלל את הדרך למוזיקאים אפרו-אמריקאים נוספים כאלה פיצג'רלד, מיילס דייוויס וקווינסי ג'ונס. בזכות פועלו רב השנים זכה קרטר ב-1986 בעיטור הממשל האמריקאי, ה"ג'אז מסטרס" (NEA Jazz Masters)‏‏[1], בפרס גראמי למפעל חיים ב-1987, בכוכב על שמו בשדרת הכוכבים של הוליווד ב-1994 ובשנת 2000 במדליית הנשיא לאמנויות מאת נשיא ארצות הברית ביל קלינטון. ב-1977 נכלל בהיכל התהילה של הג'אז של השבועון דאון ביט.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרטר נולד בניו יורק, בעידוד אמו למד פסנתר בכוחות עצמו ובגיל 15 כבר ביקר במועדוני הארלם. בין 1924 ל-1928 זכה לנגן עם תזמורות המועדונים ובהן עם סידני בשה, ארל היינס, פטס וולר ודיוק אלינגטון. הוא ניסה לנגן בחצוצרה ומשלא הצליח להפיק צליל כמו זה של באבר מיילי, החצוצרן של אלינגטון, החליף לסקסופון אלט.

ב-1928 הקליט לראשונה עם התזמורת של צ'ארלי ג'ונסון. באותה שנה הקים ביג בנד משלו, שלא האריכה ימים. בין השנים 1930 - 1931 ניגן עם פלטשר הנדרסון, ושימש עבורו מעבד מוזיקלי. לאחר שעזב את הנדרסון הקים ביג בנד בסגנון סווינג, עבורה הכין עיבודים מורכבים ומתוחכמים שחלקם הפכו לסטנדרטים לתזמורות דומות (כגון Blue Lou). הוא נשכר כמעבד גם עבור תזמורתו של אלינגטון. באותה תקופה החל לנגן סולואים בחצוצרה, בנוסף לסקסופון האלט.

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1935 עבר קרטר ללונדון והפך למנהל המוזיקלי של תזמורת הריקודים של ה-BBC. במקביל נדד ברחבי אירופה וניגן עם מוזיקאים מצרפת, אנגליה וסקנדינביה ועם אורחים מארצות הברית כקולמן הוקינס. ב-1937 הקליט את הסטנדרט Honeysuckle Rose עם דג'נגו ריינהארדט והוקינס.

חזרה לארצות הברית והמעבר ללוס אנג'לס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם רונלד וננסי רייגן בבית הלבן

עם חזרתו ב-1938 הקים ביג בנד חדשה שניגנה ב- Savoy Ballroom בהארלם ונשכר כמעבד עבור טובי ההרכבים כגון אלה של בני גודמן, קאונט בייסי, דיוק אלינגטון, גלן מילר, ג'ין קרופה וטומי דורסי.

בשנת 1943 עבר ללוס אנג'לס והתמקם בהוליווד. הוא עיבד מוזיקה לעשרות סרטים‏‏[2] ועבד עם אלה פיצג'רלד, לואי ארמסטרונג, שרה ווהן, פגי לי, בילי הולידיי, ריי צ'ארלס ומל טורמה. קרטר היה המוזיקאי האפרו אמריקאי הראשון שעבד בהוליווד כמלחין לסרטים והנחה את קווינסי ג'ונס בצעדיו הראשונים בתחום זה.

גם בלוס אנג'לס הוביל קרטר תזמורת. ב-1945 ערך חצוצרן צעיר בתזמורתו של קרטר בשם מיילס דייוויס את הקלטתו הראשונה במסגרת התקליט Benny Carter and His Orchestra.

ב-1961 הקליט את האלבום "Further Definitions" עם שורת כוכבים עמם הופיע באירופה ב-1937 ובהם קולמן הוקינס, פיל וודס, ג'ימי גריסון, ג'ו ג'ונס, ברני קסל, ריי בראון ואחרים. אלבום זה, המשחזר למעשה את סיבוב ההופעות בצרפת, הוא המוכר ביותר שלו ומכיל כמה מהסולואים המעניינים ביותר שלו ושל קולמן הוקינס בקטעים Body and Soul ,Honeysuckle Rose ו- Crazy Rhythm‏‏[3].

בשנת 1979 נשא לאשה את הילמה אולילה ארונס (Hilma Ollila Arons), לזוג נולדה בת.

אקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 פנה אל קרטר פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת פרינסטון בשם מורו ברגר (Morroe Berger), והציע לו להרצות בפני סטודנטים על ג'אז, ולתת סמינר וקונצרט באוניברסיטה. הדבר הוביל לחמישה ביקורים של קרטר באוניברסיטה במהלך תשע השנים הבאות. ב-1973 שהה באוניברסיטה סמסטר שלם כמרצה אורח ושנה לאחר מכן זיכתה אותו האוניברסיטה בתואר דוקטור של כבוד. הוא נתן הרצאות וסדנאות באוניברסיטאות נוספות, כולל שבוע בהרווארד ב-1987. מורו כתב ספר עב כרס בשני כרכים על אמנותו של קרטר‏‏[4].

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הזוג קרטר עם ביל והילרי קלינטון בחג המולד בבית הלבן

קרטר זכה לכבוד והערכה רבים, בנוסף לפרסים ועיטורים ותוארי דוקטור לשם כבוד, נחגג יום הולדתו ה-82 בשנת 1989 בקונצרט בלינקולן סנטר בניו יורק. שבוע לאחר מכן, בפסטיבל הג'אז של שיקגו נערך לכבודו קונצרט בו נוגן האלבום "Further Definitions" בהשתתפות כמה מהנגנים המקוריים שעבדו עליו ב-1961 (ובגלגול המקורי שלו בצרפת ב-1937). ב-1990 הוביל קרטר ביג בנד עטורת כוכבים בקונצרט מחווה לאלה פיצג'רלד. ובאותה שנה זכה בתואר "מוזיקאי השנה" של מגזין דאון ביט בסקר הקוראים שלו וב-1994 זכה בפרס גראמי עבור הסולו שלו בקטע Prelude to a Kiss.

קרטר נפטר בלוס אנג'לס מסיבוכים של ברונכיטיס בגיל 96.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Berger, Morroe. Benny Carter, a Life in American Music, Scarecrow Press, (1982) - ISBN 081081580X

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דף הפרס
  2. ^ בני קרטר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  3. ^ סקוט יאנאו, סקירת האלבום באתר Allmusic
  4. ^ ‏Berger, Morroe. Benny Carter, a Life in American Music, Scarecrow Press, (1982) - ISBN 081081580X