בנקים אזוריים לפיתוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נהוג שהביבליוגרפיה תהיה בהערות השוליים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בנקים אזוריים לפיתוח הם מוסדות בין־לאומיים לפיתוח פיננסי. מטרותיהם – לתמוך במדינות מתפתחות, להגביר את הצמיחה הכלכלית וההשקעות הזרות, לאשר הלוואות, להקטין את העוני ולהעלות את רמת החיים במדינות אלה. בנקים אזוריים לפיתוח ובנקים תת-אזוריים לפיתוח הוקמו על ידי הבנק העולמי, גופים בין־לאומיים אחרים ומדינות מתפתחות שונות כבר בשנות ה-50. לרוב קמו לאחר אישור וכניסה לתוקף של הסכם. בעקבות הלוואות מבנקים אזוריים מדינות מתפתחות יכולות להשקיע כספים בתוכניות חברתיות כמו גם בתוכניות כלכליות לטווח ארוך עד ארוך מאוד.

הרקע להיווצרותם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר דה-קולוניזציה של שטחים רבים בעולם, גופים כגון הבנק העולמי והמטבעה העולמית הִלְווּ סכומים גדולים למדינות הרבות שנוצרו במושבות לשעבר, בניסיון לבנות תשתיות שונות לצורכי פיתוח הייצור המקומי ולעודד צמיחה כלכלית אשר הייתה מביאה למודרניזציה חברתית. לפי תפיסה זו, ששלטה במערכת הבין־לאומית בשנות ה-50 ובשנות ה-60, ניתן להעלות את רמת הפיתוח רק באמצעות תמיכה כלכלית רחבה למדינות מתפתחות. תפיסה זו הורחבה במהלך שנות ה-70 כאשר מלבד הסיוע הכלכלי לתעשיות, הועברה תמיכה כלכלית גם לנושאים חברתיים, אשר הוכחה השפעתם הישירה על התפתחות וצמיחה כלכלית.‏[1] שינוי נוסף במערכת יחסים נוצר אחרי משבר האנרגיה העולמי של 1973, שפגע קשות המדינות מתפתחות נפגעו. מצד אחד הן המשיכו לקנות מוצרי נפט במחירים עולים, או מוצרי טכנולוגיה, ומצד שני מחירי מוצרי היצוא שלהם, לרוב חומרי גלם, ירד. מצב זה יצר וממשיך ליצור גירעון במדינות אלה, אשר נמשך ונצבר במהלך השנים עד אשר פרץ משבר חובות במדינות מתפתחות (המשפיע גם על מדינות מפותחות), דוגמת המשבר שפרץ במרכז אמריקה ומשבר חובות נוסף שפרץ ב-98 באזור אסיה.‏[2] מצב זה של חובות מצטברים נמשך עד להקמתה של קואליציית מדינות מתפתחות ומפותחות JUDILEE 2000 אשר ביקשה לבטל את רוב החובות של המדינות למדינות מפותחות ולמוסדות פיננסיים בין־לאומיים. לבסוף קואליציה זו הצליחה לבטל את רובו של החוב (כשליש מ-90 מיליארד דולר). התפיסה, מראשית שנות ה-90, שלפיה הליברליזציה תשנה את המאזן של אותן מדינות ותוציא אותן ממשבר החובות כָּשְׁלָה, מכיוון שרובם של שינויים אלה לא חלחלו לרמה מוסדית במדינות אלו ולא גרמו לשינוי המצופה.

השפעתן הכלכלית של מדינות מתפתחות על השוק הבין־לאומי עדיין מועטה. ברמת המיקרו, מדינות אלה מאופיינות בחוסר יציבות פיננסית ופוליטית, בחוסר דפוסי התנהגות ומוסדות פיננסיים ומוניטריים חזקים.‏[3] בשוק המקומי, מצד אחד, הערכים הכלכליים של מוצרי יצוא (לא נפט) יורדים בשלושת העשורים האחרונים, וייצור מוצרים אלה עומד על ידע לא מתקדם. גורמים אלה מקטינים את היכולת של אותן המדינות לממן את היבוא שלהן. בנוסף, מוצרי ייצוא של אותן מדינות, כגון מוצרי חקלאות, נתקלים במכסים גדולים מצד אירופה, אשר נוטה לפרוטקציוניזם ולא לליברליזם בניגוד למוצרי טכנולוגיה. מצד שני, מוצרי יבוא של מדינות מתפתחות, עתירי הון וטכנולוגיה, מתייקרים עם השנים ושומרים על זכויותיהם באמצעות פטנט. מצב זה הוביל לנטילת הלוואות גדולות של המדינות המתפתחות כדי להמשיך את רמת חיים הקיימת וכדי להגביר את הצמיחה הכלכלית ואת הפיתוח הטכנולוגי מבלי להרחיב את המעגל היצוא שלהן. מכאן התפתח מעגל הלוואות קלאסי שהתבטא במשברים פיננסיים ואינפלציה ברמות מדינית, אזורית ובין־לאומית.

בעיית הנגישות לשוק הפיננסי היא אחת הבעיות הגדולות של מדינות מתפתחות. היכולת של מדינות אלה להחזיר את ההלוואות בפועל גם אחרי צמצום החובות, או לפחות להבטיח החזר למלווה הזר, מוגבלת, בעיקר לאור מספר משברים וביטולי חובות בשנות ה-80 ו-90.‏[4] אחת הבעיות הנוספות של מדינות אלה מצד אחד היא למצוא מלווה המוכן להסתכן, ומצד שני לקבל הלוואה בשערים נוחים, בגלל הסיכון הרב של אי החזרת הלוואה. לכן, שערי ההלוואות עבורם גבוהים יותר מהשערים המוצעים בשוק עבור מדינות מפותחות.‏[5] זאת גם זאת: מקורות פיננסיים שונים אינם מבחינים בין מדינות מתפתחות שונות, כאשר משבר במדינה אחד מקטין השקעות ואמון בכל המדינות המתפתחות האחרות באזור.

עקרונות מנחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידיהם של בנקים אזוריים לפיתוח מגוונים והוגדרו לפי עקרונות ה־MDG‏ (Millenium Development Goals)‏[6] כמן כן כל בנק אזורי מגדיר את קובץ המטרות הספציפיות לו והייחודיות לאזור. בין המטרות המוצהרות והעקרונות של בנקים אזוריים לפיתוח ניתן למצוא:

  • עידוד השקעות זרות למדינות בעלות תל"ג נמוך או תל"ג בינוני (Low in-come‏, Middle in-come).
  • פתיחת נגישות לשוק הפיננסי העולמי, שמטרתה לעודד תעשיות של המדינות המתפתחות ולתמוך בהן ולהפוך אותן לתחרותיות בשוק העולמי.‏[7]
  • עידוד השוק הפיננסי המקומי, כך שהמדינות תשתמשנה בפיקדונות ובחסכונות שלהן עבור פיתוח המדינה, וכדי לפתח מוסדות פיננסיים ופוליטיים, ובכך להקטין את התלות שלהם במוסדות פיננסיים אחרים.‏[8]
  • מתן סיוע טכני, בנייה וחיזוק תשתיות־יסוד שאינן קיימות או אינן מפותחות מספיק,‏[9] ומתן מענה לצרכים בו הסקטור הפרטי לא מצליח.‏[10] כך לדוגמה סקטור התקשורת הוא בין הסקטורים היחידים במדינות אלה שמקבל מספיק התעניינות ותמיכה כלכלית מהסקטור הפיננסי הפרטי, אך נושאים כגון: אורבניזציה, השכלה, בעיות סביבתיות, פיתוח שיווני, פיתוח תשתיות בסיסיות, וכדומה, אינם זוכים להתעניינות מספקת מצד סקטור זה.‏[11]
  • את היותו גוף להעברת: ידע, טכנולוגיה וניסיון בין מדינות מתפתחות למפותחות. מוסדות אזוריים אלה יכולים לצבור ידע על האזור, ולהשתמש בו בתחומים כלכליים וגם בתחומים לא כלכליים, ולקשר בין הדברים על סמך ידע מעמיק על האזור. יותר קשה לצבור את הידע זה ברמה בין־לאומית.
  • את היותו גוף מתאם בין ממשלות מתפתחות וממשלות מפותחות; בין חברות ממשלתיות לבין חברות פרטיות ובין גופים בין־לאומיים על פרויקטים שמטרתם חיזוק ופיתוח כלכלי, וחברתי, של מדינות מתפתחות.
  • מתן הלוואות לטווח ארוך לפי שערי השוק (נקבע לפי השוק). בנקים אזוריים אלה לווים את הכסף מבנקים אחרים ואז מלווים אותו לממשלות של מדינות מתפתחות.
  • מתן הלוואת לטווח ארוך מאוד לפי שערים נמוכים משיעור השוק (קרדיט).‏[12] הלוואות אלה מיועדות לנושאים שהחזרם יארך הרבה זמן ובנקים רגילים לא יהיו מוכנים להלוות להם. בנוסף, הלוואות אלו מיועדות לנושאים חברתיים שלא קיימת ציפייה להחזר כלכלי בצורה ישירה ממנו.
  • פיתוח ושיפר הנגישות לאנרגיה של מדינות מתפתחות.
  • צמצום התפשטות מחלות ויצירת תוכניות בריאותיות משותפות.
  • סיוע ותמיכה כספית למדינות מתפתחות בנושאים של מוצר ציבורי – אזורי ועולמי.‏[13]

כדי לשפר את התמיכה הפיננסית, ולהבטיח שערי הלוואות נמוכים, בנקים אזוריים חייבים לבנות מאגר כספים גדול ואמין למשקיעים מבחוץ. גם מדינות מתפתחות אשר אגרו מטבע חוץ זר דוגמת אלו באסיה ואמריקה הלטינית, יכולות להשקיע את כספם ולהרוויח על שערי הריבית.‏[14] יצירת שווקים פיננסיים מקומיים או אזוריים (בעיקר אם מדינות מתפתחות מהאזור משקיעות בהם) הופך למקור מלווה יציב גם לסקטור הפרטי וגם לסקטור הציבורי, אשר מקל על בעיות של מעגל הכספים הזורם, ומקטין את בעיות הסיכון המוסרי ואת החשש שהזרם הפיננסי הבין־לאומי ייפסק בפתאומיות באמצע הפרויקט.‏[15] סיכון מוסרי הוא מצב בו פרט או ארגון אשר איננו נושא באחריות לסיכון אליו הוא חשוף, עלול להגביר את מידת חשיפתו לאותו סיכון, אם כתוצאה מכך הוא נהנה מרווחה או מתועלת גבוהים יותר. קיומו של סיכון מוסרי מביא לעיוות בהקצאת משאבים ולתמחור יתר של שירותים, מהסיבה של מידע א-סימטרי.‏[16]

בנוסף, מסגרת של שיתוף הפעולה בבנקים אזוריים בין מדינות תאפשר מצד אחד שימוש ביתרונות לגודל שנוצר משוק משותף (שבתורו מוריד את עלויות הייצור), ומצד שני תקטין את השפעת First movement advantage הקיימת במדינות מפותחות אשר תפסו את השוק העולמי, ולהן יתרונות בייצור. במקרה של שתוף פעולה בין מספר מדינות האזור בפרויקט משותף, בנק אזורי יכול להקטין עלויות, לעזור בחלוקת הרווחים וההשקעות, במיוחד כאשר מדובר על מוצרים ציבוריים, שהצלחתם תלויה בשיתוף פעולה בין המדינות.‏[17]

בנוסף, אחת ממטרות הבנקים היא לשפר את היחסים שבין מדינות מתפתחות למפותחות. כך למשל יצירת תשתית של מידע על פעילות המדינות המַלוות תגדיל את הביטחון והשקיפות בין המלווים ללווים, ותחזק את המוניטין של מדינות העומדות בדרישות. אחת הטענות היא, שרק מוסדות בין־לאומיים גדולים יכולים להעביר ידע מעודכן ביותר ברמה בין־לאומית. מנגד טענו תומכי בנקים אזוריים לפיתוח, שידע שנצבר באזור אחד לא תמיד יכול להתאים ולעבור לאזור אחר באמצעות מוסדות בין־לאומיים.

סוגי בנקים אזוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם קיימים ארבעה בנקים אזוריים לפיתוח מרכזיים, ועשרות תת-בנקים. כך לדוגמה The African Development Bank‏ (AfDB) אשר הוקם ב־1963 בסודן והתחיל לפעול ב־1964. בין חברות הבנק 53 מדינות אפריקאיות, ו־24 מדינות לא אפריקאיות. מטרתו של הבנק לקדם את הצמיחה הכלכלית, להקטין את העוני באפריקה ולעלות את רמת חיים.

בנק אזורי לפיתוח הגדול באזור אסיה הוא The Asian Development Bank‏ (ADB), אשר הוקם ב־1966, ובו 67 משתתפים – 48 מהאזור ו-19 משאר העולם. חזונו – "מלחמה בעוני באסיה ובאזור האוקיינוס השקט", ומטרתו – להעלות את רמת החיים באזור. בנק נוסף אשר הוקם ב־59 במטרה לקדם אינטגרציה ולהקטין עוני ואי-שיוון באמריקה הלטינית, הוא The Inter-American Development Bank‏ (IADB) וחברות בו 48 מדינות, מתוכן 26 מדינות האזור שהן בעלות המניות העיקריות של הבנק.

הבנק הרביעי The European Bank for Reconstruction and Development‏ (EBRD) הוא בנק אשר הוקם ב-91 כדי להקים שוק כלכלי חופשי ולקדם דמוקרטיה ביותר מ-30 מדינות ממרכז אירופה ועד אסיה, לרוב מדובר במדינות קומוניסטיות לשעבר.

ישראל היא שותפה בבנק האירופאי ובבנק האינטר אמריקאי, לבנק ישראל יש נציג קבוע בדירקטוריון של שני הבנקים הללו ובמשרד התמ"ת ישנה יחידה שתפקידה לסייע לחברות ישראליות שמבקשות לעבוד עם שני הבנקים הללו. בריטניה היא שותפה לכל ארבעת הבנקים האזוריים לפיתוח, וב-2007 תרמה סכום של 98 מיליון פאונד לכל ארבעת הבנקים.‏[18] חלק מן הכסף המולווה לבנקים אלה מגיעה באמצעות מוסדות פיננסיים בין־לאומיים (IMF‏, WB‏, EUF).‏[19]

קיימים גם בנקים תת-אזוריים לפיתוח, שהוקמו לרוב על ידי מדינות מתפתחות ללא מדינות תורמות. לדוגמה:

כך לדוגמה, ה-CAF, לפי נתונים שונים, מלווים לאזור הקאריבי יותר כסף מ ה-WB.‏[20]

לבנקים אזוריים לפיתוח יכולות משפטיות ואופרטיביות עצמאיות, אבל קיים דמיון במטרות המוצהרות (מלבד העקרונות של MDG), וברמת שיתוף פעולה שהם מאפשרים. הבנקים מקנים יותר אוטונומיה למדינות מתפתחות בניהול הבנקים, כך שנוצרת תחושה של שייכות לאזור ושליטה עליו. להבדיל ממוסדות בין־לאומיים אחרים כגון הבנק הלאומי והמטבעה העולמי בו קבלת החלטות נעשתה על ידי מדינות שלא תמיד יודעות מה נחוץ למדינה מתפתחת שלגביה התקבלה ההחלטה. כך לדוגמה בנק IADB בו למדינות המתפתחות יש יותר מ-50% קולות בקבלת החלטות ובבחירת הנשיא. בבנק ADB למדינות אלה 43% מהקולות כאשר התורמות הגדולות (12.5% מהסיוע) הן ארצות הברית ויפן.‏[21] בנוסף, המבנה הארגוני של הבנקים האזוריים לפיתוח מאפשר קבלת החלטות ואישור הבקשות להלוואות בממוצע יותר מהר מאשר במוסדות בין־לאומיים.‏[22]

בנוסף בנקים אלה יותר רגישים לצרכים של אותן המדינות לעומת מוסדות פיננסיים בין־לאומיים שלא תמיד מבינים את הצרכים ואת התהליכים הכלכליים או החברתיים שמדינות מתפתחות עוברות ולשמם הן צריכות את ההלוואות.‏[23] מוסדות אזוריים יכולים לתת מענה לצרכים אזוריים בצורה מהירה ויעילה יותר. זאת אף זאת, לבנקים אזוריים ותת־אזוריים מחויבות וקשר הדוק יותר לממשלות. לכן גם בתקופות של משברים כלכלים הם המשיכו להחזיר חובות לבנקים אלה. ולסיכום, ריבוי מוסדות מלווים יכול ליצור תחום עם תחרות משוכללת של מתן הלוואות למדינות מתפתחות.‏[24]

משנות ה-90 בנקים אזוריים לפיתוח הביאו את מוכנותם לטפל בנושאים דוגמת איכות הסביבה, כפי שכתוב במסמך רשמי של הבנק העולמי, שראה אור ב-1992.‏[25] ב-98 שניים מארבעת הבנקים פעלו בנושא ואף תרמו 25 מיליון לפרויקטים סביבתיים באזור שלהם, כגון: שמירה על יערות, טבע, בניית תעשיות חדשות העומדות בתכנים סביבתיים. לדוגמה הבנק העולמי והבנק האסיאתי לפיתוח משתפים פעולה בפרויקט הייעור Biodiversity Conservation in the Sundarbans Reserved Forest Project” Bangladesh: ".‏[26] דוגמה נוספת היא האקלים. למרות שנושאים אלה הם לרוב מטופלים על ידי מוסדות בין־לאומיים דוגמת ה-WB, תפקידם של הבנקים האזוריים לעזור ברמה הלאומית להתאים את המדינות המתפתחות לשינויים גלובאליים באמצעות טכנולוגיות חדשות, כך שהפגיעה באקלים תצטמצם (באמצעות עידוד השקעות בתעשיות שלטכנולוגיה של קארבון (Carbon) נמוך).‏[27]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים רבים מעלים שאלות על מהותם של הבנקים האזוריים לפיתוח. כך למשל: מה תרומתם של בנקים אזוריים לפתוח המערכת הכלכלית או המערכת הפיננסית העולמית? היכן מתבטא השוני בין התפקידים שנטלו על עצמם ובין התפקידים של הבנק העולמי ושל גופים בין־לאומיים אחרים? מה מערכת היחסים בין הגופים האלה לבין RDB? האם ישנה חלוקת תפקידים ברורה?‏[28] לשאלה האחרונה קיימת טענה שחוזרת ונשנית, והיא, שתמיד תהיה חפיפה בין מוסדות בין־לאומיים לבנקים אזוריים לפיתוח, מכיוון שנושאים גלובליים ומקומיים משתלבים זה בזה.

ביקורות נוספות שעולות, נוגעות לנהלים אדמיניסטרטיביים, דוגמת החשש שהפרויקטים שייבחרו יהיו על בסיס פוליטי ולא על בסיס כלכלי. כמו כן קיימת בעיית אכיפה קשה בנוגע לביצוע הפרויקטים ועמידתם בזמנים ובהתחייבויות, בגלל שבמדינות מתפתחות המוסדות הפוליטיים אינם חזקים מספיק. כפי שהוזכר לעיל, לבנקים ניהול אדמיניסטרטיבי משותף, קיים חשש שמינוי לתפקידים מקצועיים של המדינות לבנקים אזוריים לפיתוח יעשה על פי תנאים פוליטיים ולא מקצועיים. עם זאת ב-CAF לדוגמה מדינות ויתרו על המכסה של אנשי צוות והחליטו שקבלה לתפקידים ייעשו רק לפי מקצוענות.‏[29] בעיה נוספת שעלולה להופיע היא התנגדות בקרב קבוצות לאומיות לפרויקטים משותפים הנוגעים למדינות האזור עקב נטיות לאומניות חזקות שעדיין נמצאות באזורים אפריקאיים ואסיאתיים רבים. לאור ההיסטוריה הקולוניאלית, עולות טענות שהשתתפות מרבית של מדינות מפותחות בבנקים אזוריים אלה תומכת בהמשך המדיניות הקולוניאליסטית, שנועדה לשרת את הצרכים של המדינות המפותחות.

התנגדות נוספת מגיעה ממבקרי הגישה הרגיונלית. כך לטענתם בנקים אזוריים לפיתוח מטרתם לייצר אינטגרציה אזורית אשר לא בהכרח תתרום לתהליכי גלובליזציה עולמית.‏[30] חסידי גישה זו מביאים כדוגמה הסכמים פיננסיים וכלכליים של הבנק האירופאי שקם כדי לתמוך באינטגרציה אירופאית, ויצירת גושי סחר אזוריים עלולה לייצר מתיחויות בין הגושים ולאו דווקא יצירת תחרות משוכללת עולמית.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מדריך לחברות וליועצים ישראליים על עבודה עם המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים http://www.moital.gov.il/NR/rdonlyres/72FD5508-8AD2-43F1-8798-048678DBEE67/0/financial_guideinternet2.pdf

Fan, M. and Zhang, X. “Infrastructure in Latin America: Recent Development in Rural China“, China Economic Review, Vol. 15, No.2. 2004.

Global Environment Facility, GEF/C.13/3 April 1999. “Expanded opportunities for executing agencies: revent efforts and current proposals to expand opportunities for regional development banks“, http://207.190.239.143/Partners/Regional_Development_Banks/c13_3.pdf [accessed: 15.04.2010].

Griffith-Jones, S.“Enhancing the Role of Regional Development Banks: the Time is Now” , Paper prepared for G 24, 2007. http://www.g24.org/sgj0907.pdf [accessed: 20.04.2010].

Hinds, M. ‘‘What is the role of the regional development banks in rebuilding the international financial architectur“, Prepeared for a Conference on Financing for Development: Regional Challenges and Regional Development Banks. 2002. http://www.iie.com/publications/papers/hinds0202.pdf [accessed: 20.04.2010].

Ocampo, J.A. “Regional Financial Cooperation: Experiences and Challenges”, in Ocampo, J.A., Regional Financial Cooperation, 2006, Brookings Institution Pres: Baltimore, MD.2006.

Sagasti,F. and Prada, F. “”Regional Development Banks: A Comparative Perspective”, in Ocampo, J.A., Regional Financial Cooperation, 2006, Brookings Institution Pres: Baltimore, MD. 2006.

Wyplosz, C. “Regional Exchange Rate Arrangements: The European Experience”, in Ocampo, J.A., Regional Financial Cooperation, 2006, Brookings Institution Pres: Baltimore, MD.2006.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sagasti, ”Regional Development Banks: A Comparative Perspective”, in Ocampo, J.A., Regional Financial Cooperation )Brookings Institution Pres: Baltimore, 2006), 11.
  2. ^ Ibid., 14.
  3. ^ Griffith-Jones, “Enhancing the Role of Regional Development Banks: the Time is Now”,(Paper prepared for G 24, 2007), 2.
  4. ^ Ibid.,29.
  5. ^ Ibid., 3.
  6. ^ Sagasti,”Regional Development Banks: A Comparative Perspective”, in Ocampo, J.A., Regional Financial Cooperation (Brookings Institution Pres: Baltimore, 2006), 8.
  7. ^ Hinds, ‘‘What is the role of the regional development banks in rebuilding the international financial architectur“, Prepeared for a Conference on Financing for Development: Regional Challenges and Regional Development Banks (2002), 16.
  8. ^ Ibid., 8.
  9. ^ Griffith-Jones, “Enhancing the Role of Regional Development Banks: the Time is Now”,(Paper prepared for G 24), 19.
  10. ^ Ibid., 19.
  11. ^ Ibid., 26.
  12. ^ Hinds, ‘‘What is the role of the regional development banks in rebuilding the international financial architectur“, Prepeared for a Conference on Financing for Development: Regional Challenges and Regional Development Banks (2002), 2.
  13. ^ Griffith-Jones, “Enhancing the Role of Regional Development Banks: the Time is Now”,(Paper prepared for G 24), 22.
  14. ^ Ibid., 31.
  15. ^ Ibid., 27.
  16. ^ Sagasti,F. and Prada“”Regional Development Banks: A Comparative Perspective”, in Ocampo, J.A., Regional Financial Cooperation, (Brookings Institution Pres: Baltimore, MD, 2006).
  17. ^ Griffith-Jones, “Enhancing the Role of Regional Development Banks: the Time is Now”,(Paper prepared for G 24), 33.
  18. ^ Http://www.dfid.gov.uk/About-DFID/Who-we-work-with1/Regional-development/
  19. ^ Hinds, ‘‘What is the role of the regional development banks in rebuilding the international financial architectur“, Prepeared for a Conference on Financing for Development: Regional Challenges and Regional Development Banks (2002), 3.
  20. ^ Griffith-Jones, “Enhancing the Role of Regional Development Banks: the Time is Now”,(Paper prepared for G 24), 22.
  21. ^ Ibid., 6.
  22. ^ Ibid., 4.
  23. ^ Ibid., 21.
  24. ^ Sagasti,F. and Prada“”Regional Development Banks: A Comparative Perspective”, in Ocampo, J.A., Regional Financial Cooperation, (Brookings Institution Pres: Baltimore, MD, 2006).
  25. ^ Global Environment Facility, “Expanded opportunities for executing agencies: revent efforts and current proposals to expand opportunities for regional development banks“, (1999), 2.
  26. ^ Hinds, ‘‘What is the role of the regional development banks in rebuilding the international financial architectur“, Prepeared for a Conference on Financing for Development: Regional Challenges and Regional Development Banks (2002), 6.
  27. ^ Griffith-Jones, “Enhancing the Role of Regional Development Banks: the Time is Now”,(Paper prepared for G 24), 21.
  28. ^ Ibid.,6
  29. ^ Ibid.,31
  30. ^ Ocampo, “Regional Financial Cooperation: Experiences and Challenges”, in Ocampo, J.A., Regional Financial Cooperation, (Brookings Institution Pres: Baltimore, MD, 2006).