בנק דם
בנק דם הוא מאגר של דם ומרכיבי הדם שנאספו מתרומות דם. מאגר זה נאסף ונשמר לצורך שימוש עתידי בעירויי דם ובתרופות לחולי מחלות דם למיניהן כגון המופיליה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרישת הדם מנעה תרומות דם עד לגילוי סימנים סוכריים ואיתם ארבע סוגי הדם על ידי קרל לנדשטיינר ותלמידיו בראשית המאה ה-20.
למרות שתרומת דם הראשונה נערכה ב-1907 על ידי ראובן אוטנברג בבית החולים מאונט סיני תופעת קרישת דם בחשיפתו מן הוורידים נמשכה עד שריצ'רד לוינסון מאותו בית החולים מצא ציטרט נתרן כנוגד קרישה הראשון. הדבר איפשר עירוי דם לא ישיר מוריד אל וריד. בתוך כמה שנים התפתחה הטכניקה והתגלתה החשיבות של תרומת דם בהתאם לסוג דם. בהמשך פיתח פרנסיס פייטון רואוז תמיסת ציטרט-גלוקוז שאיפשרה לשמור דם במשך מספר ימים דבר שאיפשר לפתוח "פקדונות בנק" בבריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה[1].
ב-23 במרץ 1930 הצליח הרופא הסובייטי סרגיי יודין לבצע עירוי דם מגופה על סמך המחקרים הקודמים לפיהם אינו נהיה רעיל ובאותה שנה פתח את בנק הדם הראשון במכון על שמו של סקליפוסובסקי. עד לאמצע שנות השלושים היו קיימים בברית המועצות כבר כ-65 בנקים גדולים וכ-500 תחנות קטנות יותר. על מנת לעודד את השיטה פרסם יודין עצמו כתבה בפראבדה ב-1935 בה טען ליעילותה בזמן מלחמה גדולה[2].
בעקבות הפרסום ב-1937 ברנרד פרטוס פתח בנק הדם האמריקאי הראשון בבית חולים קוק קאונטי בשיקגו והוא היה הראשון לתת למתקן את השם בנק דם. וילם יוהאן קולף היה הראשון שיסד בנק דם באירופה בתחילת שנות ה-40. תחילה קבלת דם מגוויות לא התקבלו במערב אך ידוע על עירויי דם בלתי חוקיים כאלו בארצות הברית בתחילת שנות ה-40[3].
בין 1937 ל-1940 גילו קרל לנדשטיינר ואלכסנדר סולומון וינר עוד גורם שיצר תגובות לא רצויות במהלך עירויי דם שבהמשך נקרא גורם רזוס על שמם של הקופים עליהם בוצע הגילוי.
לאחר שלוש שנים פיתחו ג'ון פרימן לוטיט ופטריק מוליסון דקסטרוז-ציטרט חומצי שהיה נוגד קרישה יעיל יותר ואיפשר העברת כמויות דם גדולות יותר לזמן ארוך יותר.
כלי זכוכית יצאו משימוש ב-1950 עם פיתוח שקיות פלסטיק סטריליות על ידי קרל וולטר וו. פ. מרפי שבנוסף לבטיחות איפשרו גמישות בהכנה.
מ-1979 נכנסו חומרי נוגדי קרישה יעילים יותר הכוללות אדנין.
לאחר תרומת הדם, נבדקת התרומה על מנת לזהות מחלות, ושאר גורמי מחלות. אם נמצא גורם כזה בעירוי, הוא נפסל לשימוש. לאחר הבדיקות מחלקים את הדם למנות בהתאם לסוג הדם. הדם נשמר בקירור ובתנאים סטריליים.
כיום קיימים בנקי דם ברוב מדינות העולם.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני הקמת מדינת ישראל נוהל נושא תרומת דם על ידי מספר אגודות כולל "אגודת תומכי אחים" בירושלים.
בנק הדם הראשון של מגן דוד אדום בישראל הוקם על ידי הד"ר נתן (וילהלם) וולף ב-1946 בבניין מד"א ברחוב מזא"ה 13 בתל אביב. וולף נעזר ב"ארגון המתנדבים של תורמי דם" וברופאים: סוניה קבלקין, מלכה וולף, לודביג דרסלר, ושטארק. בהמשך, עבר הבניין ליפו ונקרא: "הבניין למתן שירותי הדם ע"ש הקולונל מיקי סטון"[4].
בקריית מד"א ברמלה מצוי "בנק הדם המרכזי של מדינת ישראל", בו נמצאות כל תרומות הדם הנשלחות אל בתי חולים ברחבי המדינה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר שירותי הדם של מד"א
- נהלים להפעלת בנק דם ומתן עירוי דם - נוהלי משרד הבריאות (עדכון 2002)
- ד"ר איתי גל, צפו: כך ייראה בנק הדם הארצי החדש שכולו מתחת לאדמה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2016
- בנק דם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אמבלונס חדש עבור בנק הדם, פברואר 1951, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
עידו אפרתי, המעבדה בבנק הדם של מגן דוד אדום, באתר הארץ, 15 בינואר 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ THE BLOOD DONOR EVOLUTION
- ^ סרגיי סרגייביץ' יודין "עירוי דם מגווייה", פראבדה, 10 במרץ 1935, עמוד 3
- ^ Starr, Douglas. Blood: An Epic History of Medicine and Commerce. עמודים 70-71
- ^ נסים לוי, יעל לוי, רופאיה של ארץ-ישראל 1948 - 1799. איתי בחור הוצאה לאור, זכרון יעקב, מהדורה שנייה, מרץ 2012. ערך: ד"ר נתן וילהלם וולף. עמוד 193
