בסאם אלשכעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

בסאם אלשכעהערבית: بسّام الشكعة; נולד ב-1930) היה ראש עיריית שכם בשנים 1976 - 1982.

אלשכעה נולד בשכם לאחת המשפחות העשירות בעיר. כשגדל הוא צורף לעסקי המשפחה. לאחר זמן הוא נטה לקומוניזם והצטרף למפלגת הבעת'. הוא נאסר מספר פעמים על ידי שלטונות ממלכת ירדן ובשנות ה-60 הוא שהה מספר שנים במצרים, לבנון וסוריה. בשנת 1965 הוא הורשה לחזור לשכם‏[1] ולאחר מלחמת ששת הימים הוא היה לאופוזיציה לראש עיריית שכם, נגדו העלה טענות על שחיתות ושיתוף פעולה עם הממשל הצבאי[2].

בשנת 1976 הוא נבחר לראשות עיריית שכם. בסוף שנת 1978 יצא כנגד תוכנית האוטונומיה של הסכמי קמפ דייוויד. הוא היה ממייסדי הוועדה להכוונה לאומית שבקשה לקשר בין אש"ף וערביי יהודה, שומרון וחבל עזה והביע אהדה כלפי גורמים רדיקליים באש"ף‏[3]. ביוני 1979 הוא הוביל צעדת מחאה נגד הקמת אלון מורה, דבר שלפי שלמה גזית העלה את יוקרתו והביאו לעמדה של המנהיג הבלתי מוכתר של הוועדה להכוונה לאומית. הממשל הצבאי ביקש להעמידו לדין על ארגון הצעדה, אולם הדבר רק מינף את הפרסום לה זכו מובילי הצעדה והכוונה נזנחה‏[4].

ב-6 בנובמבר 1979 ביקר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, דני מט, בשכם ונפגש עם אלשכעה. לאחר השיחה דיווח אחד מאנשי פמלייתו של מט כי שכעה הביע תמיכה בפיגוע כביש החוף ובעקבות זאת אלשכעה נעצר וממשלת ישראל הוציאה נגדו צו גירוש. אלשכעה פתח בשביתת רעב ופנה לבג"ץ אשר קבע שעל אלשכעה לפנות קודם כל לוועדה המייעצת שליד המושל כדי למצות את ההליכים ורק אחר כך יוכל לפנות לבג"ץ. הוועדה המייעצת דנה בעניינו ב-28 בנובמבר והמליצה לקבל את הבהרותיו של אלשכעה שדבריו הוצאו בהקשרם ובהתאם לכך שוחרר אלשכעה ב-5 בדצמבר‏[5]. באותה תקופה הורה טומי לפיד שלא לשדר בטלוויזיה ראיון עם אלשכעה, כדי לא "למסור את המיקרופון או המסך לידי תומכי אש"ף כדי שהם יפנו במישרין לציבור הישראלי, היהודי או הערבי". צעד זה נתקל במחאה של ועד עובדי רשות השידור[6]. על אלשכעה הוטלו מגבלות ובין השאר נאסר עליו להשמיע הצהרות לעיתונות‏[7].

בבוקר של ה-2 ביוני 1980 הניחה חוליה של המחתרת היהודית, שכללה את נתן נתנזון, עירא רפפורט‏[8] ומשה זר[9] מטען חבלה ברכבו של אלשכעה. המטען התפוצץ בעת שהוא הניע את הרכב וכתוצאה מכך שתי רגליו נקטעו. הוא הועבר לטיפול בבית חולים בשכם ובהמשך הועבר באמבולנס לטיפול בבית חולים בירדן‏[10].

ב-11 במרץ 1982 הכריזה ישראל על הוצאתה של הוועדה להכוונה לאומית אל מחוץ לחוק וב-25 במרץ 1982 הדיח ראש המנהל האזרחי דאז, מנחם מילסון, את אלשכעה מתפקיד ראש העיר‏[11]. בשנת 1995 הוא יצא נגד הסכמי אוסלו, אותם כינה "קונספירצית האוטונומיה", ומאז הוא ממעט לעסוק בפוליטיקה‏[1]. בנובמבר 1999 הוא היה בין עשרים חותמי עצומה שגינתה את מה שהם כינו השחיתות ופגיעה בזכויות האדם של שלטונו של יאסר ערפאת ואת הסכמי אוסלו, דבר שהביא להשמתו במעצר בית[12].

אחיינו חסן אלשכעה כיהן גם הוא כראש עיריית שכם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דני רובינשטייןאגוז קשה, באתר הארץ, 15 ביולי 2005
  2. ^ יוסף חיה, סיפורים קטנים על אנשים גדולים: ראיונות, הוצאת ירון גולן, עמוד 118
  3. ^ ISRAEL: Two Teeth for a Tooth!, Jun. 16, 1980, TIME Magazine, part 2
  4. ^ יוסף צוריאל, הממשל הצבאי מפגין שרירים, מעריב, 1 ביולי 1979
    יוסף צויראל, הממשל הצבאי השתכנע כי סגירת האוניוורסיטה בביר זית, מעריב, 3 ביולי 1979
  5. ^ שלמה גזית, פתאים במלכודת, עמודים 94-95
  6. ^ רפי מן, עיצוב תעשייתי, העין השביעית, 5 ביוני 2008
  7. ^ אינני חושש מפני גירוש אך מעדיף להשאר בבית, מעריב, 8 במאי 1980
  8. ^ ברוך מאירי, עירא רפפורט הודה, הורשע ושוחרר בערבות, מעריב, 11 בדצמבר 1986
  9. ^ ת"פ (י-ם) 203/84, פסק הדין של חברי המחתרת היהודית, מאגר "נבו"
  10. ^ ISRAEL: Two Teeth for a Tooth!, Jun. 16, 1980, TIME Magazine
  11. ^ Helena Cobban, The Palestinian Liberation Organisation, pages 118-119
  12. ^ Arjan El Fassed, The Absence of National Unity: An Interview with Bassam Shaka, The Electronic Intifada, 29 August 2005