בסיסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תערובת בסיסה
טקס הבסיסה נערך באמצעות שמן ומפתח מתכת

בסיסה (נכתב גם בשישה, בערבית: بسيسة) היא מאכל סמלי יהודי-טריפוליטאי ותוניסאי. בראש חודש ניסן אוכלים גרגרי חיטה (ויש הטוענים גם שעורה) קלויים וטחונים בתוספת של זרעי תבלין שונים כגון קימל וכוסברה, שקדים, תמרים וכדומה, המעורבבים עם שמן.

רקע רעיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי לוב נוהגים לאכול בין כל חג וחג מאכל כלשהו המקשר את החג שעבר לחג הבא. כך, בטקס הבסיסה מקשרים את חג הפורים לחג הפסח ולשנה הבאה, מאחר שניסן הוא ראש השנה העברית הקדומה.

ביהדות תוניסיה נוהגים לסגור את דלתות הבית בליל ראש חודש ניסן ולא לתת לאיש לצאת עד לבוקר המחרת. כמו כן את מאכל הבשישה אסור להוציא מחוץ לבית אלא רק למחרת. יהודי תוניסיה מכינים את המאכל גם ביום ט"ו בשבט.

ככלל, טקס הבסיסה קשור להתחלות חדשות, שכן בראש חודש ניסן הסתיימה מלאכת המשכן. בתורה נאמר כי לכבוד חנוכת המשכן עשה משה רבנו סולת בלולה בשמן (שכן במדבר היו לבני ישראל רק סולת, שמן ותמרים, ולכן זה מה שהכינו), והבסיסה היא אכן סולת בלולה בשמן, כפי שעשה משה. בפרט יש הנוהגים לבצע את הטקס בכניסה לבית חדש או בלידה.

מהלך הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקס מתבצע בערבוב הבסיסה בעזרת מפתח, המסמל את פתיחת השנה הבאה. במקום מפתח אפשר גם לערבב את הבסיסה עם חפצים אחרים העשויים מתכת, כגון צמיד יד, עם זאת מפתח הוא החפץ הנפוץ ביותר. נהוג שאבי המשפחה מערבב את העיסה, בזמן שהאם יוצקת את השמן על העיסה ועל ידיו. תוך כדי הערבוב אומר האב:

יא פתח בלא מפתח - הו, הפותח בלא מפתח
יא עטאי בלא מנא - הו, הנותן בלא תמורה
ארזקנה ורזק מננה - תן (פרנס) לנו וְנִתֵּן לאחרים
ורזק לעביד לכולולנה - ותן לכלנו, המאמינים.

וקוראים את הקטע של סיום מלאכת המשכן בפרשת פקודי

על פי מנהג אחר

יַא פַתָּאח - הו הפותח (אתה ה')
בְּלָא מַפְתָאח - בלי מפתח
תַרְזַקְנָה - תן לנו מטובך
וּתַרְזַק מַנָּה - וניתן גם אנו (לאחרים)
יַא עַטָּאי - אתה הנותן
בְּלָא מַנָּה - בלא תמורה

ויש המוסיפים

עַקְבָּאל דָאִיר - כה לחי
כִיר מִן הַסְנָה - טוב יותר מן השנה (הזאת)

על פי מנהג אחר:

יַא פֶצַ'ח
בְּלַא נֶפְצַ'ח
יַא עַטַעִי
בְּלַא מְנַאי
עָר זִיקְנַא וָוזִיקְמַנַא

על פי מנהג אחר:
דור דור יא נפתח
חלילנה אל באב אל מנאח

יש הנוהגים שֶאֵם המשפחה משאירה תכשיטי זהב מטבעות כסף ומפתח הבית לאיחולי הצלחה. יש האומרים שהזהב הוא זכר למה שנתרם להקמת המשכן ויש האומרים שהוא סגולה לפרנסה טובה. כמו כן נהוג לברך בברכת "שנהיה כולנו חיים ובריאים ופרחנין" (שמחים בערבית).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]