בעיה מהגיהנום

בעיה מהגיהנום
A Problem from Hell : America and the Age of Genocide
מידע כללי
מאת	סמנתה פאוור
שפת המקור	אנגלית
סוגה	עיון
נושא	רצח עם
מקום התרחשות	ארצות הברית
הוצאה
הוצאה	Basic Books
תאריך הוצאה	2002
הוצאה בעברית
תרגום	לא תורגם
קישורים חיצוניים
מסת"ב	978-0-06-054164-4

בעיה מהגיהנום: אמריקה ועידן רצח העם (באנגלית: A Problem from Hell : America and the Age of Genocide) הוא ספר עיון שכתבה סמנתה פאוור, פרופסור לזכויות אדם בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד, שחוקר את ההבנה, התגובה וחוסר הפעולה של ארצות הברית למעשי רצח עם (genocide) במאה העשרים החל מרצח העם הארמני, עבור בשואה של העם היהודי וכלה ב"טיהור האתני" של מלחמת קוסובו. הספר זכה בפרס הספר על-שם אנתוני לוקאס ובפרס פוליצר לספרי עיון לשנת 2003.

פאוור טוענת שעושי המדיניות האמריקאיים לדורותיהם לא היו מעוניינים לגנות מעשי זוועה המוניים כרצח עם או לקחת אחריות על הנהגת התערבות צבאית בינלאומית. היא טוענת שללא לחץ משמעותי מהציבור האמריקני, יימנעו עושי המדיניות מהמונח "רצח עם". במקום זאת, הם שמים בראש סדר העדיפויות הלאומי או טוענים ללא הצדקה, לדעתה, שתגובת ארצות הברית תהיה עקרה ותגביר את האלימות כהצדקה לחוסר פעולה. ^[1]

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאוור פותחת בתמצית התגובה הבינלאומית לרצח העם הארמני (פרק ראשון), ואז מתארת את מאמציו של רפאל למקין לנקוט פעולה נגד מעשי האכזריות הנאציים באירופה (פרק 2). אחר-כך היא מתארת את קשיי המאמצים האינדיבידואליים לשכנע את האמריקנים וחברים אחרים בבעלות הברית להכיר בשואה, שאותה היא מסבירה בהתמקדות במלחמת העולם השנייה ובאדישות האנטישמית (פרק 3). היא ממשיכה בפרק 4 לתאר איך למקין הביא את רצח העם למקום גבוה בסדר העדיפויות של מדיניות החוץ, והוביל ליצירת אמנת האו"ם בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם (Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide) ב-1948. פרק 5 מתאר את אכזבותיו ההולכות וגוברות של למקין ויריביו המתרבים עד למותו ב-1959, ולאחר-מכן את ויליאם פרוקסמיר ואחרים שנשאו את הלפיד. היא מראה איך הסנטור פרוסמיר והנשיא רונלד רייגן עבדו על מנת להשיג תמיכה בקיום ועידת רצח העם (פרק 7). ביתר הספר, היא דנה בעיקר במעשי רצח עם ובתגובות ארצות הברית להם בקמבודיה, עיראק, בוסניה, רואנדה וקוסובו.

על עבודתה של פאוור נמתחה ביקורת בידי ההיסטוריון הווארד זין על-כך שהיא ממעיטה בערך מות האזרחים שהתרחשו "בשוגג" ו"צדדיים" שניתן לסווגם כרצח עם. ^[2] ובידי אדוארד הרמן ונועם חומסקי בשל כך שהיא מתעלמת בעקביות ממעשי רצח עם להם סייעה ארצות הברית בגואטמלה, במזרח טימור ובדרום-מזרח אסיה. ^[3]