בעיטת עונשין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעיטת עונשין, המכונה גם פנדל, היא בעיטה או זריקת עונשין המקובלת במשחקי כדור שונים. המונח "פנדל" הוא שיבוש של המילה האנגלית Penalty.
כששחקן הגנה מבצע ברחבת ה-16 עבירה המחייבת בעיטה חופשית ישירה, או כאשר שחקן שדה (למעט השוער) נוגע בכדור בידו בתוך רחבת ה-16 של קבוצתו, נדרש השופט לפסוק בעיטת עונשין ממרחק של 11 מטרים השופט לזכות הקבוצה היריבה.
הבעיטה מבוצעת מנקודה במרכז הרחבה, הנמצאת במרחק אחד עשר מטרים מהשער, ובעת ביצועה רשאים להמצא בתוך רחבת ה-16 רק השחקן שנבחר לבצע את בעיטת העונשין ושוער הקבוצה שנענשה. לשוער מותר לנוע על קו השער, אך אסור לו לצאת משערו. מרגע שבוצעה הבעיטה, מותר לכל השחקנים להיכנס אל תוך רחבת ה-16 והמשחק ממשיך כרגיל, מה שמאפשר לשחקנים לבעוט בכדור שנהדף על ידי השוער או ניתז מקורות או משקוף השער. לשחקן שביצע את בעיטת העונשין אסור לגעת בו שוב לפני שנגע בו שחקן אחר. מה שפחות שכיח היא אפשרות המסירה,השחקן הבועט רשאי למסור לאחד מחבריו לקבוצה,אפשרות זו פחות שכיחה מכיוון אי היעילות שבה יותר עדיף לבצע בעיטה ישירה,אך מספר מעמים בוצעו מסירות בבעיטת עונשין.
בגלל רוחבו של השער וקרבת נקודת העונשין אליו, מצליחים רוב בועטי בעיטות העונשין להחדיר את כדור העונשין אל תוך השער (להבקיע), ובעיני רבים נחשבת פסיקת בעיטת עונשין למהלך העשוי להכריע את המשחק.
על-פי-רוב, נבעטת בעיטת העונשין בעוצמה רבה ולשוערים אין יכולת להגיע ממרכז השער אל פינותיו התחתונות או העליונות. משום כך, בוחרים רוב השוערים לנחש להיכן תיבעט בעיטת העונשין ולזנק לכיוון זה. סיכויי הבקעת השער מרביים כאשר הכדור מוחדר לפינתו הגבוהה, הימנית או השמאלית, של השער, אך שחקנים רבים חוששים מבעיטת הכדור לשם, מחשש שיחטיאו לחלוטין את מסגרת השער.
[עריכה] דו-קרב בעיטות עונשין
במשחקי גביע המתנהלים בשיטת נוק אאוט, כאשר אין הכרעה במשחק בתום הזמן הרגיל של המשחק (90 דקות), נהוג להאריך את המשחק ב-30 דקות נוספות, המחולקות לשתי מחציות שוות. אם בסיום ההארכה עדיין אין הכרעה, נהוג לעתים להכריע את המשחק באמצעות דו-קרב של בעיטות עונשין מ-11 מטרים.
כללי ביצוע הבעיטה זהים כבמקרה של בעיטת עונשין במהלך המשחק, אך משום שהדו-קרב מתקיים אחר תום המשחק, אסור לשחקן כלשהו לגעת בכדור אחרי הבעיטה לבד מהשוער הניצב בשער.
בשלב הראשון של הדו-קרב מזוכה כל קבוצה לחמש בעיטות עונשין, המתבצעות לסירוגין. רשאים לבעוט רק השחקנים שהשתתפו במשחק בעת שריקת הסיום. המנצחת במשחק היא זו שהבקיעה מספר גדול יותר של שערים. אם בתום חמש הבעיטות לכל קבוצה אין הכרעה, זוכה כל קבוצה לבעיטה נוספת, לסירוגין, עד להכרעה.
צורת הכרעה בבעיטות עונשין נהוגה בכדורגל משנות ה-70 של המאה ה-20. דו-קרב הפנדלים הראשון התקיים במסגרת גביע ווטני באנגליה ב-1970 במשחק בין האל סיטי ומנצ'סטר יונייטד. ג'ורג' בסט היה הבועט הראשון בדו-קרב. שני אנשים טוענים כי הם היו אלה שהציעו שיטת הכרעה זו. הראשון הוא יוסף דגן, אזרח ישראלי, גורס כי הוא הציע את השיטה לאחר שצפה בנבחרת ישראל בכדורגל מפסידה בהגרלה ברבע גמר בטורניר הכדורגל באולימפיאדת מקסיקו סיטי ב-1968.[1] נטען כי מיכאל אלמוג, שמספר שנים מאוחר יותר ימונה ליושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל, העביר את ההצעה לפיפ"א שלאחר מספר דיונים החליטה לקבל את ההצעה.[2] טענה אחרת שעלתה, גורסת כי היה זה קארל וולד, שופט כדורגל גרמני, שהציע לראשונה את שיטת ההכרעה ההזו ב-1970. לטענתו, התאחדות הכדורגל בגרמניה קיבלה את ההצעה וגם אופ"א עשתה זאת זמן קצר לאחר מכן, ותוך זמן קצר השיטה התקבלה גם בפיפ"א.[3]
דו-קרב בעיטות עונשין הונהג לראשונה בתחרויות המאורגנות על ידי פיפ"א במוקדמות של אולימפיאדת מינכן 1972. ישראל הייתה אחת הנפגעות הראשונות ממנו, כאשר כשלה בדו-קרב בעיטות עונשין מול תאילנד.
בחצי-הגמר של גביע העולם של 1982, שנערך בספרד, נעשה שימוש ראשון בשיטת הכרעה זו. במשחק זה הודחה נבחרת צרפת על ידי נבחרת גרמניה. מאוחר יותר, במונדיאלים של 1994 ו-2006, נקבעה זהותן של הזוכות בגביע העולמי בשיטה זו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Israeli Behind the Goal (Adobe Flash). infolive.tv. Retrieved on 2008-06-19.
- ^ Miller, Clark (1996). He Always Puts It To The Right: A History Of The Penalty Kick. Orion. ISBN 0-7528-2728-6.
- ^ Das Elfmeterschießen: Wie kam Karl Wald eigentlich zu dieser Idee mit dem Elfmeterschießen? ("The penaltyshootout: How did Karl Wald really come up with the idea of penalty kicks?") (האתר בגרמנית).
