בעין-דור

בְּעֵין-דּוֹר
... וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיִל בְּלִי קֶשֶׁת וָשֶׁלַח עַל סוּס קַל עֵין-דּוֹרָה בָּא שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ. וּבְאַחַד הַבָּתִּים אוֹר כֵּהֶה הוֹפִיעַ: –"פֹּה תָגוּר" – הַנַּעַר לוֹ חֶרֶשׂ הִבִּיעַ. –"אַתְּ בַּעֲלַת הָאוֹב? – "כֵּן, אֲדוֹנִי, הִנֵּנִי" –"נָא קָסְמִי בָּאוֹב, צֵל הָרֹאֶה הַרְאִינִי!" עֲלָטָה... אֵשׁ זְוָעוֹת... בַּפִּנָּה קַלָּחַת, וּשְׁמוֹת כָּל הַשֵּׁדִים וּבְלִילָה רוֹתַחַת... וּכְנָחָשׁ יִתְפַּתֵּל בֵּין עִשְׂבֵי הַבָּשָׁן יִזְחָלוּ, יִתְאַבְּכוּ כָּל תִּמְרוֹת הֶעָשָׁן. וּבְמַעְגַּל הַקְּסָמִים, בַּגָּפְרִית מָשׁוּחַ, שָׁם יַעֲמֹד הַמֶּלֶךְ, לֹא לִבּוֹ יָנוּחַ. וִיצוּרֵי עֲרָפֶל וּצְלָמִים נִשְׁעָרִים... אֶגְלֵי הַזֵּעָה עַל לֶחְיוֹ נִגָּרִים. אַף רוּחוֹ בּוֹ רָפְתָה, גַּם נַפְשׁוֹ דּוֹאָבֶת. מַה יִמַּס בּוֹ לִבּוֹ וַיִּנָּבֵּא הַמָּוֶת! וְחַיָּיו בַּמַּחֲזֶה יַּעַבְרוּ, יֶאֱתָיוּ... "הַנַּח לִי, הַנַּח לִי!" – שְׂפָתָיו יִבְעָיוּ. עֲלָטָה... אֵשׁ זְוָעוֹת... דִּמְמַת הַשַּׁחַת... מַעְגַּל הַקְּסָמִים וַעֲשַׁן הַקַּלַּחַת... וַיִּזְכֹּר הַמֶּלֶךְ אֶת גֶּבַע וַעֲלוּמָיו, אֲבִיב חֶלְדּוֹ, טֶרֶם יִקְדָּרוּ עוֹד שָׁמָיו. וּתְמוּנוֹת מַרְהִיבוֹת עֵינָיו תֶּחֱזֶינָה: כַּר נִרְחָב יוֹפִיעַ, וּפָרוֹת תִּרְעֶינָה, וּתְכֵלֶת רוּם שַׁחַק, גַּם רֵיחוֹת עֲדָנִים. אֶל תַּחַת צֵל אֵלָה, חָסוֹן כָּאַלּוֹנִים, שָׁם שָׁלֵו יָנוּחַ הָרוֹעֶה הָעֶלֶם, וּלְנֶגְדּוֹ יְרַקְּדוּ הַבְּקָרִים בַּתֶּלֶם. אַךְ שַׁלְוָה וָנֹעַם, אַךְ יִפְעָה וָהֶדֶר... מַה נָּעֲמוּ צִלְצְלֵי פַעֲמוֹן הָעֵדֶר! "אָנֹכִי, הַמְּאֻשָּׁר, גַּם בָּרִיא, גַּם רַעֲנָן, מִי יִתֵּן אוּכָלָה וּכְאָז אֱהִי שַׁאֲנָן!" וְעַצֶּבֶת נוֹרָאָה סְגוֹר לִבּוֹ לָחָצָה, וּכְמוֹ שִׁפְעַת-דִּמְעָה אֶל גְּרוֹנוֹ פָּרָצָה, וּפִתְאֹם – וַיַּרְעֵם קוֹל גָּדוֹל וְחָזָק, וֶאֱשׁוּן-הָעֲלָטָה הֵאִיר הַבָּזָק. –אָנֹכִי הָרֹאֶה לַמֶּלֶךְ מְשָׁחֶךָ, מֵאַחֲרֵי הַבָּקָר הֵיכָל הוֹשִׁיבֶךָ; מִמְּחִילּוֹת רִקָּבוֹן עַל מָה הִרְגַּזְתָּנִי וּלְאַרְצוֹת-הַחַיִּים מָה הֶעֱלִיתָנִי? –"מַדּוּעַ מֵאַחַר הַצֹּאן לְקַחְתָּנִי וּלְנָגִיד עַל עַמְּךָ כַּיּוֹם זֶה שַׂמְתָּנִי; "כִלִּיתִי כָּל כֹּחִי בְּסַעֲרוֹת מִלְחָמָה, וְאָשְׁרִי בַּבַּיִת כְּבָר הָיָה לִשְׁמָמָה. "עַם פְּלֶשֶׁת סַבּוּנִי, בִּעוּתֵי-צַלְמָוֶת – הָרוּחַ הָרָעָה תְּדַכְּאֵנִי עַד מָוֶת. "אִישׁ-הָאֱלֹהִים! מַה אֵל יַעֲנֵנִי? כִּי סָר מֵעָלַי – מַה אֶעֱשֶׂה? עֲנֵנִי! "מַדּוּעַ, הָהּ, מֶלֶךְ עַל עַמְּךָ מְשַׁחְתָּנִי, מַדּוּעַ מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן לְקַחְתָּנִי? –עַל מֶרְיְךָ, גְּאוֹן לִבְּךָ אֱלֹהִים יִזְעָמְךָ! מָחָר אַתָּה עִמִּי, גַּם אַתָּה, גַּם עַמְּךָ! בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר בְּלִי קֶשֶׁת וָשֶׁלַח עַל סוּס קַל הַמַּחֲנֶה שָׁב שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, וּפָנָיו חָוָרוּ, אַךְ בְּלִבּוֹ אֵין מוֹרָא, וּבְעֵינָיו מִתְנוֹצְצוֹת – הַיֵּאוּשׁ הַנּוֹרָא.

בְּעֵין-דּוֹר היא בלדה עברית מאת המשורר שאול טשרניחובסקי, שנכתבה בנעוריו באודסה ב-1893 ופורסמה בחודש תשרי תרנ"ח (אוקטובר 1897). הבלדה, אחת מכמה שהקדיש טשרניחובסקי לשאול המלך (לצד "המלך", "על הרי גלבוע", "אנשי חיל חבל" ו"על חרבות בית-שן"), נכתבה בעקבות המסופר בספר שמואל א', פרק כ"ח, והיא מתארת את ביקורו של שאול המלך אצל בעלת האוב בעין דור ערב הקרב הגורלי בפלשתים שבו נהרג, ושיחתו שם עם רוחו של שמואל הנביא. בבלדה, כמו בסיפור המקראי, נמצא במרכז הסיפור הדיאלוג שבין שאול לשמואל, אך המילים ששם טשרניחובסקי בפי השניים שונות מאלה שבסיפור המקראי. זוהי אחת הבלדות הידועות ביותר בשירה העברית.

פרסום

הבלדה נכתבה ב-1893, בעת שהיה טשרניחובסקי כבן 18, והיא משיריו הראשונים. היא התפרסמה לראשונה בעיתונו של אליעזר בן-יהודה "הצבי" (ירושלים) בי"ד בתשרי תרנ"ח (10 באוקטובר 1897), ובכ"ו בתשרי (22 באוקטובר) שבה ונדפסה בעיתונו של בן-יהודה "השקפה". זמן קצר אחרי כן היא נכללה בקובץ שיריו הראשון, החשוב, "חזיונות ומנגינות" (ורשה: תושיה, תרנ"ט–1898), ולאחר מכן בכל קובצי השירה של טשרניחובסקי שראו אור בחייו: "שירים - הַשִּׁלֹחַ", "ספר הבלדות" (הוצאת אמנות, תרצ"ג), "כתבי וילנה א", "שירים" (בהוצאת קרן ישראל מץ, 1937), "ראי אדמה: שירים" (הוצאת שוקן, ת"ש) ו"שירים" (הוצאת שוקן, תש"ג).

מבנה

הבלדה מורכבת מ-28 בתים בני שתי שורות כל אחד. הבלדה מתחילה בשלוש נקודות, שהן הודעה לקורא שתחילתו של סיפור זה אמורה להיות מוכרת לו ממקום אחר (ספר שמואל).

ניתן לזהות בבלדה פרקים אחדים:

• בתים 2-1: הגעת שאול לעין דור. אברהם רגלסון העיר על תיאורו של שאול בפרק זה: "העטה טשרניחובסקי את שאול המלך מחלצות מעולם זר לגמרי – שיוה לו דמות אבירית-פיאודלית. רגילים אנו לקשור את שאול עם אתונות, וכאן, כאיזה לוֹנסֵילוֹט או אַייבֶנהוֹ רוכב המלך עין-דורה על סוס קל."
• בתים 10-3: המפגש של שאול עם בעלת האוב ואווירת הכשפים האופפת אותו. אברהם רגלסון ציין: "ובעלת האוב – מכשפה שכספּירית היא."
• בתים 18-11: זכרונותיו של שאול מימי עלומיו השלווים. זכרונות אלה נמצאים בניגוד מוחלט להווה הקודר שבו נתון שאול.
• בתים 26-19: המפגש של שאול עם שמואל. חלקו של שמואל במפגש זה קטן מחלקו של שאול, בניגוד לתיאור המקראי, המקדיש מקום רב יותר לדברי שמואל.
• בתים 28-27: חזרתו של שאול למחנהו. הבית שלפני האחרון בבלדה משקף את מילותיו של הבית הראשון, ובכך סוגר מעגל ומקנה לבלדה שלמות - מההגעה לעין דור בחשכת הליל ועד לשיבה למחנה באשמורת הבוקר.

ביקורת

חוקר הספרות אברהם שאנן ראה בבלדות "בעין-דור" ו"הכוזר האחרון" את פסגת יצירתו הבלדית של טשרניחובסקי, בעיקר בהתייחס להגדרתה של סוגה זו במאה ה-19. לדבריו, "שאול המלך זכה לכמה בלדות... אולם 'בעין דור' היא המושלמת בהן". זאת, "דוקא מפני פשטנותה, מפני אפייה העממי המובהק ומפני המוזיקליות הקלה שלה, מעין זו המצויה בשירי העלילה של זמרי-עם במזרח ובמערב, על קוויה החריפים".

חוקר הספרות יונה דוד ציין כי "שיר זה שייך לסוג הספרותי של בלדת הבלהות, הנושאת עליה את תו הגורל".

היו שמצאו פגמים שונים בבלדה. מבקר הספרות ברוך קורצווייל, אף ששיבח את שליטתו של המשורר הצעיר בטכניקה הבלדית, טען כי "בעין דור" סובלת מחולשה מהותית:

אין גמישות ואין העמקה בתפיסת דמות הנביא. אפילו ניתוח קל זה מעמיד אותנו על חסרון האחדות האמנותית שבבלדה זו. הרבה סיבות לחוסר-אחדות זה, ואחת מהן – כך נדמה – אי-יכולתו של טשרניחובסקי לתפוס תפיסה עיונית את הבעיה הדתית המהדהדת בנושא הבלדה. אמנם תופס הוא את הדברים תפיסה שירית, ספונטנית, אבל כשהוא עומד להיכנס לוויכוח על משמעותה של היהדות ההיסטורית, כשהוא מנסה לברר לעצמו את פשר המתיחות בין החוזה למלך, הוא מאכזב אותנו. שאול אמנם נראה לעינינו, אבל שמואל נשאר מעין שריד בלבד ללא חיים. מה עצומה ההתפתחות וההעמקה בתפיסת הבלדה מצד טשרניחובסקי כשמשווים את הרבוֹנות האמנותית שב"על הרי גלבע" עם ניסיון נעוריו להנציח את דמות שאול המלך!

נחמה ליבוביץ נהגה בהרצאותיה לשים ללעג את הבלדה, שלדעתה מאריכה בדברים דווקא במקומות שהסגנון התנ"כי נוקט את הצמצום והאיפוק הנדרשים.

במוזיקה

בלדה זו הולחנה על ידי המלחינים יוסף טל, אלי פרויד, יצחק בן צבי ואהרון חרל"פ.

לקריאה נוספת

• יונה דוד, שירת טשרניחובסקי, תל אביב: מישלב, המרכז הישראלי להשכלה, תשל"ד 1973, הפרק "בעין דור", עמ' 80–83.
• יהודה ת' רדאי ומגדלנה שולץ, "שתי המכשפות: סוגיה בבלשות ספרותית", אלפיים, 11 (תשנ"ה), עמ' 149–165.
• ברוך קורצווייל, ביאליק וטשרניחובסקי - מחקרים בשירתם, מהדורה שלישית, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 217–220.

קישורים חיצוניים

• שאול טשרניחובסקי, בְּעֵין-דּוֹר, בפרויקט בן-יהודה

פרסומיה הראשונים של הבלדה:

• שאול טשרניחובסקי, בעין דור, הצבי, 10 באוקטובר 1897, המשך
• שאול טשרניחובסקי, בעין דור, השקפה, 22 באוקטובר 1897
• שאול טשרניחובסקי, חזיונות ומנגינות: שירים, כרך א, ורשה: תושיה, תרנ"ט 1898, עמ' 45–57, באוסף הספרייה הלאומית

על הבלדה:

• אברהם רגלסון, טשרניחובסקי – בַּעַל הַבַּלַּדָה, מאזנים ד, ו (חשוון–טבת תרצ"ו), 581–590, בפרויקט בן-יהודה
• מיכאל פדידה, טשרניחובסקי בעין דור
• אוריאל סימון, שאול בעין-דור, בתוך: משה בר-אשר (עורך), ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים: אקדמון, תשנ"ב, כרך א, עמ' 113–124, באתר דעת