בעלי חיים בתנ"ך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התנ"ך עשיר באזכורים של נופי ארץ ישראל, הצומח והחי בה. על אף שהוא מתאר את קורות עם ישראל ומתמקד בעיקר באדם, הרי שבין דפיו נחשפות לא מעט ידיעות אודות בעלי חיים, בסוגיות הקושרות אותם לאדם: אלה המשמשים את האדם בביתו ובמשקו ואלה המזיקים לו. דוגמה לחיה מזיקה המוזכרת לא אחת במקרא היא הארבה.

בספר ויקרא (פרק י"א) יש רשימה ארוכה של חיות שנאסרו לאכילה, שם מוזכרים גם סימני הטהרה של דגים (סנפיר וקשקשת) ושל חיות (מעלה גרה, שוסע שסע ומפריס פרסה). בפרק י"ד בספר דברים ישנה רשימה של בעלי חיים אסורים ומותרים לאכילה על פי דיני היהדות, וממנה ניתן ללמוד על עולם החי בתקופת המקרא ועל דפוסי ההתנהגות של חלק מן החיות המוזכרות.

בשיר השירים פרק ב' אפשר למצוא דימויים רבים המשתמשים במיני הצומח והחי של ארץ ישראל.

פרק ק"ד בתהילים מעניק לנו תיאור חזותי מרשים של המערכת האקולוגית בארץ.

במקרא מתוארים גם בתי הגידול וקשרם לבעלי החיים המאכלסים אותם, כגון: נופי מים, הרים סלעיים, מעזבות, חורשים ובמדבר.

בצד התיאורים של בעלי החיים (שחלקם כבר נכחדו מנופי ארצינו כמו הדובים והאריות), קיימת בעיתיות בתאור מספר רב של בעלי חיים:

  • זיהוי שונה של בעל החיים, לדוגמה: התנשמת מוזכרת כאחד הזוחלים; הקיפוד (או הקיפוז) הינו עוף מדברי; העיט מתואר כעוף הניזון מנבלות, שלא כמו העוף המכונה כיום בשם זה.
  • איזכור בעל חיים שלא ניתן לזהות כיום בוודאות, לדוגמה: זרזיר המתניים (ספר משלי, פרק ל', פסוק ל"א)

ומנגד קיים חוסר בתיאור בעלי חיים שידוע לנו כי חיו באותה התקופה, אך הם אינם מוזכרים כלל בתנ"ך, לדוגמה: הברדלס,היפופוטם.

בתנ"ך מוזכרים לא מעט אנשים בשמות של חיות. הבולטים שבהם הם, יונה הנביא, חמור שליט שכם, נחש מלך עמון, עכסה (נקבת העכס) בת כלב, דבורה הנביאה, חולדה הנביאה, ושפן סופר המלך יאשיהו.

רשימה אלפביתית של בעלי חיים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוח - גמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוח
    • "וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם." (ספר ישעיהו, פרק י"ג, פסוק כ"א)
אף על פי כן, לא נהוג לזהותו כדורס המוכר היום בשם זה. מדקדק ימי הביניים יונה אבן ג'נאח בספרו "ספר השורשים" סובר כי מדובר בנמייה[1], בעוד על פי מילון Brown–Driver–Briggs זהו תן[2].
רש"י מפרש בעקבות הפסוק שהאיה ראייתה מחודדת מכל העופות. ובהפלגה אומר שהאיה מעופפת בבבל ורואה נבילות בארץ ישראל.
  • אנפה
    • "וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם ... וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ ..." (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים 1"3-1"9)
האנפה מוזכרת בספר כאחד העופות האסורים למאכל.
  • אנקה (שרץ)
    • "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת" (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים 2"9-3"0)
בקרב החוקרים המודרניים, מקובל לזהות את האנקה עם השממית בשיטת זיהוי אונומטופאית. פירוש המילה 'אנקה' הוא גניחה או צעקה. השממית היא הלטאה היחידה שיכולה להפיק קול, וקולה נשמע "מעין אנחת חולה"‏[3]
  • ארבה
    • "מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ" (ספר משלי, פרק ל', פסוק כ"ז) אף שאין מלך לארבה הם יודעים להתאחד ולהתאסף ביחד, דבר המהווה את עוצמתם.
וכמובן מכת ארבה
שמות נוספים: ילק, חסיל וגזם "וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם" (ספר יואל, פרק ב', פסוק כ"ה)
  • אריה
    • "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ" (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ט') לפי (אבן עזרא) האריה רובץ על טרפו, ואין טורף אחר שיכול להבריח אותו.
    • "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה, וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ" (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק ה')
שמות נוספים: ליש, שחל, ארי, לביא וייתכן גם שחץ. שם נקבת האריה הוא לביאה וגור האריות נקרא כפיר ואף רק גור.
  • ארנבת מצויה
    • "וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם:"
למרות שהארנבת מוזכרת כבעל חיים מעלה גרה, המחקר המדעי המודרני הראה כי הארנבת אינה כזו, אם כי היא מרבה ללעוס ונראית כזו.
מוזכרת כעוף טמא.
  • גמל
    • "וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם..." (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק ל"ד)
    • "אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם" (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ד')

דג - חגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דג
    • "וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת." (ספר יונה, פרק ב', פסוק א')
  • דאה
דוב חום סורי הדוב הארץ ישראלי
  • דוב
    • "אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם..." (ספר הושע, פרק י"ג, פסוק ח') בפסוק מתוארת עוצמתו הקטלנית של דוב שנהרגו גוריו.
    • "וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים." (ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק כ"ד)
  • דוכיפת
    • "וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף." (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ט)
  • דיה
  • זבוב
    • "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ..." (מגילת קהלת, פרק י', פסוק א') הזבובים מתוארים כחיות שנמשכות לגופות מתים, בשל הרצון להטיל שם את ביציהם.
  • זאב
    • "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל." (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ז) - על פי תרגום ירושלמי, הדבר מעיד על עוצמתו של השבט.
  • זמר
    • "אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ וָזָמֶר.." (ספר דברים, פרק י"ד, פסוק ה')- ברשימת החיות המותרות לאכילה על ידי יהודים הפרשנות המקובלת היא שזמר הוא ג'ירף.
  • זרזיר - משלי ל'. לא ברור למה הכוונה במקרא.
  • חגב
    • "הֵן אֶעֱצֹר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהֵן אֲצַוֶּה עַל חָגָב לֶאֱכוֹל הָאָרֶץ וְאִם אֲשַׁלַּח דֶּבֶר בְּעַמִּי." (ספר דברי הימים ב', פרק ז', פסוק י"ג)

חזיר - ינשוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חזיר
    • "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם." (ספר משלי י"א כ"ב). החזיר מתואר כחיה דחויה שהפוכה למודל היופי.
  • חולד
  • חמור
    • יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. (בראשית מט יד). שבט יששכר נמשל לחמור. על פי רש"י "סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד".
    • כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ... (ספר שמות כ"ג ה') - החמור משמש כבהמת משא.
    • יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו...(ספר ישעיה א' ג') - אף שלא נחשב לבהמה חכמה, הוא מכיר את אבוס הבעלים.
    • לאתונו של בלעם העניק אלהים באופן זמני את יכולת הדיבור. היא והנחש בסיפור גן עדן הם בעלי החיים היחידים שמופיעים בתנ"ך המדברים בלשון בני אדם.
  • חמט
  • חסידה
    • גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִוס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה, וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה': (ספר ירמיה פרק ח ז). פסוק זה מזכיר את נדידת הציפורים, ואת ידיעתן את העיתוי המדויק לנדידה.
    • החסידה מתוארת כמי שבונה את קינה בצמרות העצים הגבוהים. ...חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ (ספר תהילים ק"ד י"ז)
  • חרגול
  • יונה
    • היונה חוזרת אל ביתה במבול - וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ... (ספר בראשית פרק ח' י"א). היונה מתוארת גם כעוף שאיננו יודע לברוח מהסכנה האורבת לו - וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה (ספר הושע ז' י"א)
  • יחמור פרסי
  • ים אולי פרד. הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר... (בראשית ל"ו כ"ד)
  • ינשוף שדות, ינשוף עצים
    • "וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ." (ספר ישעיה פרק ל"ד י"א) רד"ק, "וינשוף - בחול"ם והוא עוף שהוא עף בלילה, או אותו שהוא צועק בלילה, ולפיכך נקרא ינשוף מן נשף."

יעל - נמלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעל נובי
    • הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים (ספר תהילים פרק קד יח) היעלים מתוארים כמי שחיים במקומות תלוללים וגבוהים.
  • יען כיענים במדבר. (איכה ד' ג').
  • כוס החורבות
    • דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר, הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת: (תהלים ק"ב ז')
  • כח
כלב כנעני - הכלב הארץ ישראלי
  • כלב
    • וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם, וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן: כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב, תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד... (ספר שופטים ז' ה').
    • לויתן
    • שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ: (ספר תהילים קד' כו')
  • לטאה
  • לילית מצויה
    • "...שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ:" לפי רד"ק עוף הצועק בלילה. (ספר ישעיה ל"ד י"ד)
  • נחש, פתן, צפעוני, שרף
    • יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. (ספר בראשית מ"ט י"ז).
    • "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק - עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל - יָדוֹ הָדָה:" (ספר ישעיה י"א ח').
    • "אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף:" (ספר ישעיה י"ד כ"ט).
  • נשר
    • כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ (ספר דברים פרק ל"ב י"א) על פי רש"י, הנשר אינו נכנס במפתיע לקינו אלא מרחף סמוך לו במטרה להעיר את גוזליו, וכאשר הוא לוקח את גוזליו בניגוד לעופות אחרים, הוא שם אותם על כנפיו, מכיוון שהוא הגבוה ביותר, ואיננו חושש שמישהו יפגע בהם מלמעלה.
    • הנשר מובא כמשל לשמירה שאלוהים מעניק לבני ישראל, כשם שהנשר נושא את בניו על כתפיו אברתו, מפני שמוטב שיכנס חץ הציד בי, ולא בבני, כך שומר אלוהים על בניו.
  • נמלה
    • הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז, וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם (ספר משלי ל' כ"ה)
    • "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ" (ספר משלי ו' ו'-ח') . הנמלה מתוארת כיצור חרוץ שעושה את תפקידו ללא כפיה מכוחות חיצוניים.

נמר - עלוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נמר
    • הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו? גַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי הָרֵעַ. (ספר ירמיה, י"ג כ"ג)
    • "עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם \{מְשׁוּבוֹתֵיהֶם\}:" (ספר ירמיה ה' ו')
  • נץ
  • סוס
    • "סוּסִים מְוֻזָּנִים \{מְיֻזָּנִים\} מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ." (ספר ירמיה ה' ח') רד"ק: "הנה הם כמו הסוסים שנתנו להם מזון רב בלילה והם שבעים בתאותם בבוקר יצאו ויצהלו וצהלתם היא נתינת קולם ובשמחה אורי"ליר בלע"ז..."
    • בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַ-ה'... (ספר זכריה י"ד כ')
  • סלעם
  • עורב
    • עַיִן תִּלְעַג לְאָב, וְתָבוּז לִיקְּהַת אֵם, יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל, וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר. (ספר משלי, ל' י"ז)
  • עזניית הנגב
    • וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה (ויקרא, י"א י"ג.)
  • עטלף
  • עיט
    • "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם" (בראשית ט"ו י"א) - העיט מתואר כעוף שאוכל נבלות - נראה שמזוהה עם הנשר של ימינו.
    • נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט (ספר איוב כ"ח ז') - העיט מתואר כעוף שמגיע במעופו לפינות הרחוקות והשוממות ביותר.
  • עכבר
  • עלוקה
    • לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן. (ספר משלי ל' ט"ו) העלוקה שמוצצת דם מתוארת כאן, כשהיא מבקשת עוד ועוד.

ערוד - שחף[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרא
  • פרא
    • הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא? אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ? (ספר איוב פרק ו' ה') - "...רצה לומר, הפרא אשר מאכלו מאכל גרוע, שאינו אוכל רק דשא, היקוץ במאכלו וינהק לאמר, איך אוכל את הדשא שאין בו מלח.." (מלבי"ם)
  • פרד
    • וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל-הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר-תַּחְתָּיו, עָבָר. (ספר שמואל פרק י"ח ט')
  • פרס מצוי
  • צב
  • צבי
    • דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים (ספר שיר השירים ב' ט') האהוב מומשל לצבי ועופר בשבל יופיו הרב ועדינותו של הצבי.
  • קאת
    • "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:" (ויקרא י"א י"ח)
  • ראם לבן
    • בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח...(ספר דברים ל"ג י"ז) כאן הראם מצוין בקרניו היפות, לעומת קרני השור שאינן יפות. (על פי רש"י).
  • רחם
    • "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:" (ויקרא י"א י"ח)
  • שור
  • שחף
שממית הבתים

שממית - תנשמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שממית
    • שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ, וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ. (ספר משלי ל' כ"ח)
  • שעיר מצוי
    • "וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם": (ישעיהו י"ג כ"א)
  • שפיפון
    • "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר" (ספר בראשית מט יז)
  • שפן סלע
    • טכניקת ההישרדות של השפנים הנחשבות לחיות חלשות וקטנות מתוארת בכמה מקומות. סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים: (ספר תהילים ק"ד י"ח) שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם (ספר משלי ל' כ"ו)
  • תוכי
  • תולעת (כנראה הכוונה למה שמכונה היום (זחל אמיתי)
    • וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ: (ספר יונה ד' ז')
  • תחמס
  • תחש
  • תן
  • תנין
    • התנין הוא החיה הראשונה הנזכרת בתנ"ך. בארץ מצרים התנין נחשב לאליל, ולפי הדעה הרווחת עצם אזכורו כיציר האלוהים חושף את זהות האל האחד והיחיד - ומכאן הסיבה להופעתו כבר בספר בראשית. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; (בראשית א כ"א).
    • פרעה מלך מצרים מומשל לתנין הגדול של ארץ מצרים שהיה אליל באותה תקופה. הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, אֲשֶׁר אָמַר, לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. (ספר יחזקאל כ"ט).
  • תנשמת
    • "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:" (ויקרא י"א י"ח)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יונה אבן ג'נאח, ספר השורשים, ברלין תרנ"ו
  2. ^ אֹחַ, מילון Brown–Driver–Briggs
  3. ^ פליקס, י. (1954). החי של התנ"ך. תל אביב: הוצאת סיני. עמוד 97