בעלי חיים בתנ"ך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התנ"ך עשיר באזכורים של נופי ארץ ישראל, הצומח והחי בה. על אף שהוא מתאר את קורות עם ישראל ומתמקד בעיקר באדם, הרי שבין דפיו נחשפות לא מעט ידיעות אודות בעלי חיים, בסוגיות הקושרות אותם לאדם: אלה המשמשים את האדם בביתו ובמשקו ואלה המזיקים לו. דוגמה לחיה מזיקה המוזכרת לא אחת במקרא היא הארבה.

בספר ויקרא (פרק י"א) יש רשימה ארוכה של חיות שנאסרו לאכילה, שם מוזכרים גם סימני הטהרה של דגים (סנפיר וקשקשת) ושל חיות (מעלה גרה, שוסע שסע ומפריס פרסה). בספר דבריםפרק י"ד ישנה רשימה של בעלי חיים אסורים ומותרים לאכילה על פי דיני היהדות, וממנה ניתן ללמוד על עולם החי בתקופת המקרא ועל דפוסי ההתנהגות של חלק מן החיות המוזכרות.

במגילת שיר השיריםפרק ב' אפשר למצוא דימויים רבים המשתמשים במיני הצומח והחי של ארץ ישראל.

בספר תהיליםפרק ק"ד מעניק לנו תיאור חזותי מרשים של המערכת האקולוגית בארץ.

במקרא מתוארים גם בתי הגידול וקשרם לבעלי החיים המאכלסים אותם, כגון: נופי מים, הרים סלעיים, מעזבות, חורשים ובמדבר.

בצד התיאורים של בעלי החיים (שחלקם כבר נכחדו מנופי ארצינו כמו הדובים והאריות), קיימת בעיתיות בתיאור מספר רב של בעלי חיים:

ומנגד קיים חוסר בתיאור בעלי חיים שידוע לנו כי חיו באותה התקופה, אך הם אינם מוזכרים כלל בתנ"ך, לדוגמה: ברדלס, היפופוטם - אם כי יש שטענו שהוא ההשראה לחיה האגדית "בהמות".‏[1]

בתנ"ך מוזכרים לא מעט אנשים בשמות של חיות. הבולטים שבהם הם, יונה הנביא, חמור שליט שכם, נחש מלך עמון, דבורה הנביאה, חולדה הנביאה, ושפן סופר המלך יאשיהו.

רשימה אלפביתית של בעלי חיים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוח - גמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוח
    • "וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם." (ספר ישעיהופרק י"גפסוק כ"א)
אף על פי כן, לא נהוג לזהותו כדורס המוכר היום בשם זה. מדקדק ימי הביניים יונה אבן ג'נאח בספרו "ספר השורשים" סובר כי מדובר בנמייה[2], בעוד על פי מילון Brown–Driver–Briggs זהו תן[3].
רש"י מפרש בעקבות הפסוק שהאיה ראייתה מחודדת מכל העופות. ובהפלגה אומר שהאיה מעופפת בבבל ורואה נבילות בארץ ישראל.
האנפה מוזכרת בספר כאחד העופות האסורים למאכל.
  • אנקה (שרץ)
    • "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת" (ספר ויקראפרק י"אפסוקים כ"ט-ל')
בקרב החוקרים המודרניים, מקובל לזהות את האנקה עם השממית בשיטת זיהוי אונומטופאית. פירוש המילה 'אנקה' הוא גניחה או צעקה. השממית היא הלטאה היחידה שיכולה להפיק קול, וקולה נשמע "מעין אנחת חולה"‏[4]
  • ארבה
    • "מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ" (ספר משליפרק ל'פסוק כ"ז) אף שאין מלך לארבה הם יודעים להתאחד ולהתאסף ביחד, דבר המהווה את עוצמתם.
וכמובן מכת ארבה
שמות נוספים: ילק, חסיל וגזם "וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם" (ספר יואלפרק ב'פסוק כ"ה)
  • אריה
    • "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ" (ספר בראשיתפרק מ"טפסוק ט') לפי (אבן עזרא) האריה רובץ על טרפו, ואין טורף אחר שיכול להבריח אותו.
    • "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה, וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ" (ספר שופטיםפרק י"דפסוק ה')
שמות נוספים: ליש, שחל, ארי, לביא וייתכן גם שחץ. שם נקבת האריה הוא לביאה וגור האריות נקרא כפיר ואף רק גור.
  • ארנבת מצויה
    • "וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם:"
למרות שהארנבת מוזכרת כבעל חיים מעלה גרה, המחקר המדעי המודרני הראה כי הארנבת אינה כזו, אם כי היא מרבה ללעוס ונראית כזו.
מוזכרת כעוף טמא.
  • גמל
    • "וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם..." (ספר בראשיתפרק ל"אפסוק ל"ד)
    • "אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם" (ספר ויקראפרק י"אפסוק ד')

דג - חגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דג
    • "וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת." (ספר יונהפרק ב'פסוק א')
  • דאה
דוב חום סורי הדוב הארץ ישראלי

חזיר - ינשוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל - נמלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלב כנעני - הכלב הארץ ישראלי
  • כלב
    • וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם, וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן: כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב, תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד... (ספר שופטים ז' ה').
  • לויתן
  • לטאה
  • לילית מצויה
  • נחש, פתן, צפעוני, שרף
    • יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. (ספר בראשיתפרק מ"טפסוק י"ז).
    • "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק - עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל - יָדוֹ הָדָה:" (ספר ישעיהפרק י"אפסוק ח').
    • "אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף:" (ספר ישעיה י"ד כ"ט).
  • נשר
    • כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ (ספר דברים פרק ל"ב י"א) על פי רש"י, הנשר אינו נכנס במפתיע לקינו אלא מרחף סמוך לו במטרה להעיר את גוזליו, וכאשר הוא לוקח את גוזליו בניגוד לעופות אחרים, הוא שם אותם על כנפיו, מכיוון שהוא הגבוה ביותר, ואיננו חושש שמישהו יפגע בהם מלמעלה.
    • הנשר מובא כמשל לשמירה שאלוהים מעניק לבני ישראל, כשם שהנשר נושא את בניו על כתפיו אברתו, מפני שמוטב שיכנס חץ הציד בי, ולא בבני, כך שומר אלוהים על בניו.
  • נמלה
    • הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז, וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם (ספר משליפרק ל'פסוק כ"ה)
    • "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ" (ספר משליפרק ו'פסוקים ו'-ח') . הנמלה מתוארת כיצור חרוץ שעושה את תפקידו ללא כפיה מכוחות חיצוניים.

נמר - עלוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נמר
    • הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו? גַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי הָרֵעַ. (ספר ירמיהפרק י"גפסוק כ"ג)
    • "עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם \{מְשׁוּבוֹתֵיהֶם\}:" (ספר ירמיהפרק ה'פסוק ו')
  • נץ
  • סוס
    • "סוּסִים מְוֻזָּנִים \{מְיֻזָּנִים\} מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ." (ספר ירמיהפרק ה'פסוק ח') רד"ק: "הנה הם כמו הסוסים שנתנו להם מזון רב בלילה והם שבעים בתאותם בבוקר יצאו ויצהלו וצהלתם היא נתינת קולם ובשמחה אורי"ליר בלע"ז..."
    • בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַ-ה'... (ספר זכריהפרק י"דפסוק כ')
  • סלעם
  • עורב
    • עַיִן תִּלְעַג לְאָב, וְתָבוּז לִיקְּהַת אֵם, יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל, וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר. (ספר משליפרק ל'פסוק י"ז)
  • עזניית הנגב
    • וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה (ספר ויקראפרק י"אפסוק י"ג)
  • עטלף
  • עיט
    • "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם" (ספר בראשיתפרק ט"ופסוק י"א) - העיט מתואר כעוף שאוכל נבלות - נראה שמזוהה עם הנשר של ימינו.
    • נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט (ספר איובפרק כ"חפסוק ז') - העיט מתואר כעוף שמגיע במעופו לפינות הרחוקות והשוממות ביותר.
  • עכבר
  • עלוקה
    • לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן. (ספר משליפרק ל'פסוק ט"ו) העלוקה שמוצצת דם מתוארת כאן, כשהיא מבקשת עוד ועוד.

ערוד - שחף[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרא
שממית הבתים

שממית - תנשמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה פליקס, בעלי החיים שבתשובת ה' לאיוב, אתר דעת
  2. ^ יונה אבן ג'נאח, ספר השורשים, ברלין תרנ"ו
  3. ^ אֹחַ, מילון Brown–Driver–Briggs
  4. ^ פליקס, י. (1954). החי של התנ"ך. תל אביב: הוצאת סיני. עמוד 97
  5. ^ והעלה שממית על גבי המזבח – מניפנית מצויה, באתר "פורטל הדף היומי"