בעלת האוב מעין דור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בעלת האוב מעין דור היא דמות מקראית. שמה ומוצאה של בעלת האוב אינם ידועים. לפי ספר שמואל א', פרק כ"ח, מקום מושבה היה עין דור. עיסוקה, העלאה באוב, ידוע לנו מפסוק ז': "הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב בְּעֵין דּוֹר". דמותה של בעלת האוב מופיעה בסיפור בשמואל א' כ"ח, בסצנה הראשונה של הפרק בפסוקים ח'-י"ד ובסצנה השלישית בפסוקים כ"א-כ"ח.

בעלת האוב מעין דור ציור מאת דמיטרי מרטינוב

סיפור המעשה ודמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצנה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב המלחמה הגורלית עם פלשתים מבקש שאול המלך להיוועץ באלוהים וה' מחריש: "וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיהוָה, וְלֹא עָנָהוּ יְהוָה - גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים, גַּם בַּנְּבִיאִם."[1] בייאושו מבקש שאול מעבדיו למצוא לו בעלת אוב. העלאה באוב אסורה על פי דין התורה.‏[2] בעקבות רדיפת שאול את בעלי האוב והידעונים מסתכנת האישה, אם תיענה לבקשת המלך המחופש, בעונש מוות. נראה כי האישה יודעת זו בדברה אל שאול בפסוק ט': "ותֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית‏[3] אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי, מִן-הָאָרֶץ; וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ‏[4] בְּנַפְשִׁי, לַהֲמִיתֵנִי." בשאלתה הרטורית לשאול היא מביעה לא רק את סירובה למלא את בקשתו אלא גם את התמרמרותה המוסרית לנוכח הקלות בה הוא מבקש להמית עליה אסון.‏[5] זאת ועוד, יש כאן כפילות: בתחילת הסיפור מסופר, כי שאול הכרית את האובות והידעונים (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג') ופעם שנייה לומדים הקוראים על הסרת האובות מפיה של בעלת האוב. כפילויות כאלה שכיחות בסיפור המקראי. בפרק זה יוצרת הכפילות ניגוד בין פעולתו של שאול בעבר לבין פעולתו כעת, כשהוא הולך לדרוש באוב בחשאי. ניגוד זה מבליט מה עגום מצבו ולאיזה שפל הגיע.‏[6]

בעלת האוב מעין דור. ציור מעשה ידי ויליאם בלייק משנת 1800

שאול מגיע מחופש אל האישה מעין דור.‏[7] בפסוק ח נאמר "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ, וַיָּבֹאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה; וַיֹּאמֶר, קסומי- (קָסֳמִי-) נָא לִי בָּאוֹב, וְהַעֲלִי לִי, אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ". שאול אינו מגלה לה מיהו המת אותו הוא מבקש לעלות באוב. ייתכן שהנימה החשאית הזאת מילאה את ליבה של האישה הנרדפת בחשד.‏[5] שאול נשבע לה כי לא יאונה לה כל רע. שבועה זו מניחה את דעתה של האישה והיא מביעה את הסכמתה על ידי בקשת הנחיות ממנו לביצוע הטקס. המספר אינו מתאר את פעולות האישה כדי להעלות את רוחו של המת ומדלג מיד אל לתוצאה - האישה רואה את שמואל.


כאשר מתגלה לה זהותו של שמואל בדרך לא ברורה, בעלת האוב פורצת בזעקה גדולה כלפי בשאול בפסוק יב: "לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל". שאול מרגיע אותה ושואל מה ראתה: "וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל-תִּירְאִי, כִּי מָה רָאִית". ייתכן כי שאול לא היה מעוניין בהפללתה אלא רק בהעלאת המת. העובדה שבאמצעות ראיית המת היא רואה את שמוסתר מתחת ל"בגדים האחרים" מהווה אישור לכך שאמת דיברה.‏[8] שאול מזהה את שמואל לפי תאורה.

סצנה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחילופי הדברים בין האישה לשאול הם מוודאים כי אכן דמותו של שמואל היא זו שעולה מן המתים. היעלמותו של שמואל לא נמסרת במפורש. בניגוד לשמואל, העזרה לשאול מגיעה מבעלת האוב. שאול שוכב מובס ומיואש אחרי דבריו של שמואל. מהמילים "וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל", ניתן להסיק שהיא נעדרה מהחדר בעת הופעתו של שמואל. האישה רואה כי שאול נבהל מאד, "וַתֵּרֶא כִּי-נִבְהַל מְאֹד", מכאן ניתן להסיק שברצונה לעזור לו, היא מונעת ממראה עיניה על ידי הבנתה לנפשו ועל ידי הזדהות עם סבלו.‏[9]

בעלת האוב מבינה כי הצעד הראשון לעזור לשאול - מזון שיבוא אל פיו. בעלת האוב זקוקה לכוח שיכנוע רב על מנת ששאול יאות לאכול. היא פונה אל המלך ביראת כבוד, נוקטת בלשון: 'שִׁפְחָתְךָ', והיא מציגה את ההיענות להזמנתה כחסד שיגמול לה שאול על האירוח. היא מוכיחה את דבריה בדרך אנלוגית: "הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ, וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי, וָאֶשְׁמַע אֶת-דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. וְעַתָּה, שְׁמַע-נָא גַם-אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ, וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת-לֶחֶם, וֶאֱכוֹל". חוקר המקרא, אוריאל סימון, רואה בכך, טיעון לקוי. היא נתנה דבר גדול והיא מבקשת דבר פעוט. לשיטתו לא מדובר כאן בהגשת סעודה לאורח, אלא בהצלת נפש. כמו כן בדבריה היא קנתה לה זכות לבקש ממנו, לגבור על אימת המוות ולא להיכנע לחולשותיו.‏[10]

בניגוד לשמואל מתוארת בעלת האוב, שלא זכתה ששמה ייזכר, כאנושית מאד. פעולות האישה מהירות: "וְלָאִשָּׁה עֵגֶל-מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ; וַתִּקַּח-קֶמַח וַתָּלָשׁ, וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת. כה וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי-שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיֹּאכֵלוּ"; האישה מתגלה לא רק כחכמה אלא כמכניסת אורחים, היא שוחטת במהירות את עגל המרבק שעימה ואופה בחיפזון מצות, כדי שאורחיה לא יצטרכו להמתין ויוכלו לשוב לדרכם. כמו כן לא מסופר בפרק אם האישה חולקת עם שאול את הארוחה.

שמה במדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ילקוט שמעוני לספר שמואל,‏[11] היה שמה של בעלת האוב צפניה, והיא הייתה אמו של אבנר בן נר (על פי הרב עזריה די פאנו בספרו "גלגולי נשמות", שמה היה צפנית). על פי גרסאות אחרות, היה שם בעלה צפניה, והיא נותרת באלמוניותה.


בעלת האוב במסורת האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקוראן מסופר כי הנביא אלישע הוא זה שנפגש עם בעלת האוב מעין דור ולא שאול.‏[12] במסורת האסלאם יהושע בן נון הוא זה שמועלה באוב ולא שמואל.‏[13]


ייצוגיה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותה של בעלת האוב מעין דור העוותה השראה לסופרים ומשוררים רבים. שאול טשרניחובסקי כתב את הבלדה המפורסמת בעין-דור.

"שאול אחוז טירוף" הוא שמו של מחזה פרי עטו של ז'או זה לה טאי, שראה אור בפריז, בשנת 1572 לערך. שמו המלא של המחזה "שאול אחוז טירוף, טרגדיה שאולה מן התנ"ך, שחוברה לפי דרכם ואמונתם של הטרגיקנים בני הזמן העתיק" מתאר את שאול מבעד לעיניו של נושא כיליו. במחזה זה מקללת רוחו של שמואל את בעלת האוב ושולחה.‏[14] בשנת 1931 פרסם יצחק קצנלסון את מחזהו "הרועים". במחזה היתולי זה מתבקשת בעלת האוב העוברת בין חיים למוות על ידי אליהו הנביא להביא לפניו את שאול. בעלת האוב טוענת במחזה כי שאול אינו מלך אלא נבא אשר התחפש למלך. כמו כן מתבקשת בעלת האוב גם להעלות את שלמה.‏[15]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלת האוב, שמן על קנווס, ציור משנת 1843 של וושינגטון אליסטון (Washington Allston)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בעלת האוב מעין דור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על התפקוד החברתי של הנביאים בעיתות משבר ראו: אלכסנדר רופא, מבוא לספרות הנבואה, אקדמון, ירושלים, 1992, עמ' 62-60.
  2. ^ התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים".(ספר דברים, פרק י"ח, פסוק י-י"א)
  3. ^ הכתוב מציין כי "שָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ", בעלת האוב משתמשת בשורש כ-ר-ת המציין עונש מוות והן חתימה על ברית.
  4. ^ השורש נ-ק-ש קרוב אל השורש י-ק-ש ראו:ישעיהו ח' ט"ו האישה חוששת שהאיש הזר בא לטמון לה מלכודת. ועל כך רד"ק :'משתדל לתת מוקש בנפשי להמיתני'
  5. ^ 5.0 5.1 אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא, סיפורי הנביאים, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 92.
  6. ^ שמעון בר אפרת, העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא, תל אביב, ספרית פועלים, 1979, עמ' 132.
  7. ^ על תחפושת במקרא ראו:יאיר זקוביץ, כי האדם יראה לעינים והאדם יראה ללבב - על תחפושת וגמולה בסיפורי המקרא, ירושלים, אקדמון, 1998, עמ' 58-54.
  8. ^ אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא, סיפורי הנביאים, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 95.
  9. ^ אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא, סיפורי הנביאים, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 100.
  10. ^ אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא, סיפורי הנביאים, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 101.
  11. ^ ילקוט שמעוני לספר שמואל, רמז קמ
  12. ^ אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל ,דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ ישראל, עורך : אלי שילר, ירושלים, הוצאת אריאל, 1996, ע"מ 71.
  13. ^ אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל ,דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ ישראל, עורך : אלי שילר, ירושלים, הוצאת אריאל, 1996, ע"מ 67.
  14. ^ אלכסנדר לוריאן, הטרגדיה התנכ"ית הצרפתית בשלהי הרנסנס, ירושלים, מוסד ביאליק, 1995, ע"מ 152-148.
  15. ^ מוקי צור, רוח עצוב : בעקבות יצחק קצנלסון, קיבוץ לוחמי הגיטאות, בית לוחמי הגיטאות, 2012, ע"מ 121.