בעל זבוב (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Lord flies cover.jpg
עטיפת הספר באנגלית
מחבר ויליאם גולדינג
שם בשפת המקור Lord of the Flies
שפת המקור אנגלית
הוצאה בעברית עם עובד ('ספריה לעם')
תרגום לעברית אסתר כספי (תשכ"ה 1965)

בעל זבובאנגלית: Lord of the Flies) הוא רומן אלגורי שנכתב על ידי הסופר זוכה פרס נובל לספרות ויליאם גולדינג, בשנת 1954. הספר מתאר את קורותיה של קבוצת ילדים בריטיים שנקלעו על-כרחם בעקבות התרסקות מטוס לאי בודד ללא קשר לעולם. עיקרה של העלילה בחברה המעוותת אותה בונים הילדים באי. שם הספר מתייחס לאל הכנעני בעל זבוב.

הספר הוסרט פעמיים: ב-1963 וב-1990. הופיע בתרגום עברי מאת אסתר כספי במסגרת 'ספריה לעם' של עם עובד (תשכ"ה 1965).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה בה נכתב הספר הייתה נפוצה ספרות האיים באירופה. ספרים רבים נכתבו על פי דגם חוזר בו קבוצת ילדים נקלעת לאי בודד, מנותקת מהעולם המוכר לה, ומצליחה במשך הזמן ליצור באי "חברה" אוטופית המחקה ומיישמת את המודל המוכר של חברה מערבית דמוקרטית-נאורה. גולדינג בא להתריס כנגד אלו בספרו. החברה אותה בונים הנערים ב"בעל זבוב" שונה במהותה מן הדגם הטיפוסי. חרף חינוכם הטוב מתנתקים הנערים מהחברה התרבותית ונסחפים אחרי יצריהם לכדי יצירת חברה פראית בה האדם מתגלה כאויב הגדול של עצמו. מטרתו של גולדינג הייתה לעורר מחשבה על טבעו האמיתי של האדם שמתגלה לעתים קרובות כרחוק מאוטופי ואף יצרי ואכזרי. על כן עוסק הספר גם בשאלת יצר האדם: האם האדם הוא טוב מיסודו והמוסדות הם אלו המשחיתים אותו או שמא האדם רע מעצם טבעו? גולדינג בוחר באופן ברור באפשרות השנייה. בכך נוקט גולדינג עמדה ברורה בשאלה מהותית זו שבסיסה בוויכוח בין הזרם הליברלי לזרם הריאליסטי ביחסים הבינלאומיים. את הספר יש גם להבין על רקע מלחמת העולם השנייה שהספר נכתב בסופה. גולדינג מנסה לענות במידה רבה בספרו על האופן בו דיקטטור כהיטלר ואידאולוגיות קיצוניות כנאציזם מצליחים להשתלט על אומה תרבותית.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוסק בקבוצת נערים שנקלעה לאי בודד בזמן מלחמה. בספר מתוארים החיים שהם מנהלים על האי, בהיעדר מבוגרים, מאבקי הכוח שמתנהלים על השליטה באי, והנסיון הכושל לכונן באי חיים תרבותיים וחברה מוסרית ויעילה. במשך הזמן הנערים מאבדים צלם אנוש ומתדרדרים להתנהגות שבטית ובלתי מוסרית, שתוצאותיה הם מותם של שניים מבני החבורה (סיימון וחזרזיר). הסופר ניסה לשקף בעזרת הספר את פניה של החברה האנושית על כל פגמיה, ועל כל הבעיות ששוררות בה.

הילדים מפחדים מ"החיה" או "המפלצת", שכביכול נצפתה באי. פעמים מספר הם נסוגים ממשימות שונות בגלל פחד ממנה, או שהם מקיימים טקסים שונים כדי לרצות אותה. אחד מהם הוא תקיעת ראש של חזיר שניצוד על שיפוד כ"מחווה" למפלצת. ראש חזיר זה נקרא בפיהם "בעל זבוב" משום שהוא מושך זבובים. "בעל זבוב" הוא גם כינוי של שד חזק בגיהנום או אפילו השטן עצמו.

הילדים באי מנסים ליצור חברה משלהם. בתחילה הם פועלים יחד במטרה לשרוד, אך תוך כדי התהליך הם מתחלקים לשתי קבוצות:

הקבוצה של ראלף, שדמותו מהווה את קול ההיגיון והסובלנות. ראלף מנסה לקרב את החברה שהילדים בונים על האי לחברה האנושית ממנה הם באו. מגמתו היא לשער מה היו עושים מקבלי ההחלטות בעולם האמיתי אם הם היו במקומו. בתחילה מנסים הילדים ליישב מחלוקות באופן הגיוני. לדוגמה, כדי לאפשר סדר בדיונים, רק מי שמחזיק בקונכיית ים גדולה יכול לדבר. אחד הילדים המרכזיים בקבוצתו של ראלף נקרא "חזרזיר" על היותו שמן ומגושם, והילדים ככלל מתעבים אותו. ועם זאת, משקפיו של "חזרזיר" מאפשרים לילדים להדליק אש, והוא מנסה תמיד לחשוב באופן הגיוני ושקול (למרבה המבוכה, "חזרזיר" הוא קצר רואי, ליקוי הניתן לתיקון באמצעות עדשות מפזרות. דא- עקא, לא ניתן להדליק אש עם עדשות שכאלו. ייתכן וגולדינג הכיר זאת וכיוון לכך, אך ככל הנראה זו פשוט טעות). אחת ההחלטות המרכזיות של קבוצה זו היא הדלקת מדורה בפסגת האי כדי לאותת לאוניות. היחס לתחזוקה השוטפת של המדורה מהווה בספר מדד להתנהגות אחראית וחשיבה לטווח ארוך. בהמשך הסיפור המדורה נכבית מחוסר טיפול.

מול קבוצתו של ראלף, אשר מאבדת מכוחה ככל שהסיפור מתקדם, קיימת הקבוצה של ג'ק, שמהווה את ההפך המוחלט מראלף: הוא מנהיג כוחני, המונע על ידי הצורך בסיפוק מיידי ועל ידי רדיפת הכוח. הוא מתנהג בצורה ברברית וקורא לילדים לזנוח את החיים אליהם היו רגילים לפני שבאו לאי, וליצור חברה חדשה, אשר פועלת ללא חוקים, ועל פי הדחפים והרצונות של החברים בה בלבד. למעשה ג'ק הופך במהרה לעריץ אכזר, בלתי סובלני וטוטליטרי. המחיר שגובה הכוחניות גבוה מאוד - היא גורמת למותם של שני חברים בקבוצה. מאבקי הכוח בין הקבוצות ממשיכים ו"חזרזיר", נרצח כאשר סלע גדול, שרוג'ר דחף, פגע בו והעיפו לתהום של 40 רגל. שם התרסק על סלעי הים. הקונכייה שבידו התרסקה לאלפי רסיסים לבנים.

בסופו של הסיפור, מנהלים חברי הקבוצה של ג'ק מצוד אחר ראלף במטרה להרוג אותו. תוך כדי כך גורמים הילדים לשרפה המשתוללת באי. עשן השרפה - שמחליפה, באופן סמלי, את המדורה שהתקיימה קודם לכן - מושך את תשומת לבה של ספינה שעוברת במקום, ואנשיה מחלצים את הילדים. הספר מסתיים בנזיפתו הקלה של הקצין המושיע, אשר אומר לילדים, לאחר שמתגלה לו על הרציחות, כי היה מצפה מנערים בריטים ל"יתר תושייה". לבסוף החבורה כולה עוזבת את האי וחוזרת לעולם האמיתי. המוטיב של שריפה המוצתת על ידי בוגדים במטרה לרצוח את ה"טובים" בסיפור ומעוררת את תשומת-לב צוותה של אנייה חולפת המחלץ את הקבוצה כולה לקוח מספרו של פרנץ ורפל ארבעים הימים של מוסה דאג, בו מציתה קבוצת עריקים בראשות סארקיס קאליקיאן את המחנה הארמני כולו במטרה ליצור אי-סדר ולהביא למותו של מנהיג המחנה, הכהן טר הייגאסון; התבערה על מוסא דאג גם היא מביאה למקום שייטת בריטית-צרפתית, המחלצת את הארמנים שהיו מכותרים על ההר בידי כוחות טורקיים. בניגוד למסר הפסימי בסוף בעל זבוב, טר הייגאסון, ששרד את הדליקה, מגיע לתובנה כי 'האל פועל בדרכים בלתי צפויות'.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר את הדחפים הטבעיים לכאורה של האדם במסגרת שנראה שאין בה גבולות, ושבה הוא יכול לעשות ככל העולה ברוחו. מצד אחד ישנו קול ההגיון והתרבות, ומצד שני יש באדם קול של אי-סדר, אלימות, רדיפת כוח וכניעה ליצרים שבטיים וציות למנהיג אשר מבטיח הבטחות לחיים קלים.

היצירה עוסקת בגישות שונות למושג "טבע האדם", מתוך הנחה שיש טבע כזה. גישה אחת טוענת, כי טבע האדם רע מנעוריו ואדם לאדם זאב (כפי שטען תומאס הובס), וגישה שנייה גורסת כי טבע האדם שואף למסגרת אתית, תרבותית והגיונית. בעזרת הסיפור גולדינג מתאר מה עלול להתרחש כאשר האידאולוגיות קוראות תיגר אחת על השנייה.

האי שבו מתרחש הספר יכול היה להיות גן-עדן: לנערים יש די מים מתוקים ומזון. אין חיות טורפות באי. אך, למרות האפשרות הקסומה של קיום אוטופיה על האי, הנערים מחריבים את האי, שורפים אותו, פוגעים, פוצעים והורגים אחד את השני. גולדינג טוען שבני האדם יוצרים רוע, ולא מסוגלים לחיות בשלום זה עם זה[דרוש מקור]. המפלצת אינה דבר חיצוני לילדים, אלא היא קיימת בתוך תוכם[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]