בעל חצור
 | |
| מבט על הר בעל חצור ממצפור "שא עינך" בבית אל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 1,016 מטר |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | גבול השומרון והרי יהודה |
| רכס הרים | הרי השומרון |
| מסלול ההעפלה הקל | בכלי רכב |
| קואורדינטות | 31°58′40″N 35°17′07″E / 31.97778°N 35.28528°E |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   הר בעל חצור | |
הַר בַּעַל חָצוֹר (בערבית: تل العاصور) הוא הגבוה בהרי בנימין והשומרון, וגובה פסגתו 1,016 מטר מעל פני הים. פסגות ההר נמצאות מזרחית לסילוואד וצפונית־מזרחית לעפרה שבבנימין.
השם "בעל-חצור" מתייחס רק לפסגת ההר, המכונה בערבית "תל עצור". הגוש ההררי בכללותו, מכפר מאליכ במזרחו ועד לאזור יברוד ונחל חרמִיה במערב, מכונה רמת חצור (אנ').[1] הרמה מציינת את קצהו הצפוני של הרי יהודה; אזור השומרון מתחיל מעמק שילה, שמצפון לה.
ההר הוא שטח צבאי סגור ושוכן עליו בסיס י"ג 503 של מערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי שנבנה החל מ־1975 ותחילת בנייתו בגדר שהקימו חברי קבוצת העבודה שהקימה באותה שנה את היישוב הסמוך עפרה.
אזכור מקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המקרא, מריבת רועי אברהם ורועי לוט, ממנה ראה לוט את ככר הירדן ובחר לרדת לסדום, והתצפית שבה הבטיח ה' לתת את ארץ ישראל לאברהם אבינו היה ב"מקום" אנונימי, בין בית אל לבין העי[2]; המגילה החיצונית לבראשית מזהה את "המקום" ברמת חצור.[3]
על פי חלק מהפרשנים[דרוש מקור], הר זה הוא "בעל חצור" בו רצח אבשלום את אמנון אחיו, בנקמה על אונס אחותו תמר, על פי הכתוב בספר שמואל ב':
וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם בְּבַעַל חָצוֹר אֲשֶׁר עִם אֶפְרָיִם
בימי בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת בית שני היה האזור מרכז יהודי חשוב. בימי מרד החשמונאים נחשבו הרי גופנה שנמצאים מערבה לבעל חצור כמרכז המרד החשמונאי. לפי עמנואל הראובני היה בבעל חצור עורף יהודי חזק.
בספר חשמונאים א'[4] ובספר קדמוניות היהודים (י"ב, 11) מסופר על הקרב האחרון של יהודה המכבי באלעשה, שהתרחש באזור זה, שם נפל יהודה המכבי.
ההר מזוהה כאחד מנקודות הגובה בהן היו מדליקים משואות בראשי חדשים כדי להודיע לגולה על התחדשות החודש.[5]
תצפיות מההר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפסגת ההר תצפית נרחבת. במערב רואים חלקים ממישור החוף הצפוני (הכרמל וזכרון יעקב) והדרומי (מראשון לציון עד אשקלון), ואת הים התיכון. במזרח רואים את בקעת הירדן, ים המלח ואת עבר הירדן המזרחי מהר החרמון, הרי הגלעד, הרי מואב ועד הרי אדום. בדרום נראים הר הצופים בירושלים והרודיון בהרי יהודה והרי חברון ובצפון יש תצפית לעבר הרי שומרון והרי הגליל התחתון.[6]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמנואל הראובני, פסגות - טיולים לפסגות ההרים ואל נקודות תצפית, כנרת בית הוצאה לאור, 1993.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהונתן מרוז, על ההר, באתר חיל האוויר הישראלי, 30 באוגוסט 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זו השם שמופיע במגילות מדבר יהודה: במגילה החיצונית לבראשית, וגם ב"צוואת יעקב" (4Q537) מוזכרת "עמק רמת חצור", בסמיכות לתאנת שילה; כנראה שהכוונה לאחד העמקים שמצפון לרמת חצור, לכיוון שילה
- ^ ראה ספר בראשית, פרק י"ג
- ^ ראו כאן
- ^ (ט', 9), במהדורת כהנא, פרק ט', פסוק ט"ו
- ^ משה רוזנפלד, יוסי שפנייר, [http://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/al-atar3_moshe-yosi.pdf תחנות הביניים בקו השאת המשואות שבין הר המשחה לסרטבה], על אתר ג, תשנ"ח
- ^ למפה מפורטת של התצפית, באתר heywhatsthat.com
