בעל שם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעל שֵׁם הוא כינוי ביהדות לאדם שמכיר את שמותיו המפורשים של הקב"ה, ויודע לעשות בכוחם שימוש לטוב או לרע.
בעלי השם היו מקובלים, מרפאים עממיים שנעזרו בעבודתם בשמות קדושים, בקבלה מעשית, בהשבעות ובקמיעות. כינוי זה ניתן להם בשל עיסוקם בצירופי שמות. בעלי השם נפוצו בעיקר במזרח אירופה. בראשית החסידות הפכו חלק מבעלי השם לצדיקים, והנהיגו קבוצות חסידים. בעל השם המפורסם ביותר הוא הבעל שם טוב, ובגרמניה נודע הבעל שם ממיכלשטאט.
מבין בעלי השם הנודעים:
- רבי אליהו בעל שם מחלם, תלמיד המהרש"ל
- רבי אליהו לואנץ, התפרסם בכינויו "רבי אליהו בעל שם",
- רבי יואל בעל שם, מתלמידיו של רבי אליהו בעל שם
- רבי אדם בעל שם מורו של הבעש"ט
- הרב ד"ר חיים שמואל יעקב פאלק מלונדון
- משה דוד מפאדהייץ
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- בעל שם באתר דעת
- קאופמן קוהלר, לואיס גינצברג, בעל שם, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
לקריאה נוספת [עריכה]
- מיכל אורון, מ'בעל שד' ל'בעל שם': שמואל פאלק, 'הבעל שם מלונדון', מוסד ביאליק, ירושלים תשס"ג