בעל שם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בעל שֵׁם הוא כינוי ביהדות לאדם שמיוחסת לו הכרה בשמותיו המפורשים של האלוהים, ויכולת להשתמש בכוחם לטוב או לרע.

בעלי השם היו מקובלים, מרפאים עממיים שנעזרו בעבודתם בשמות קדושים, בקבלה מעשית, בהשבעות ובקמיעות. כינוי זה ניתן להם בשל עיסוקם בצירופי שמות. בעלי השם נפוצו בעיקר במזרח אירופה. בראשית החסידות הפכו חלק מבעלי השם לצדיקים, והנהיגו קבוצות חסידים. בעל השם המפורסם ביותר הוא הבעל שם טוב, מסופר שהיה מחלק קמעות שעליהם שמו בלבד. בגרמניה נודע רבי יצחק אריה וורמסר ממיכלשטאט, הידוע בכינויו "הבעל שם ממיכלשטאט".

בעלי שם נודעים נוספים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכל אורון, מ'בעל שד' ל'בעל שם': שמואל פאלק, 'הבעל שם מלונדון', מוסד ביאליק, ירושלים תשס"ג

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בעל שם בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.