בעל שם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בעל שֵׁם הוא כינוי ביהדות לאדם שמכיר את שמותיו המפורשים של הקב"ה, ויודע לעשות בכוחם שימוש לטוב או לרע.

בעלי השם היו מקובלים, מרפאים עממיים שנעזרו בעבודתם בשמות קדושים, בקבלה מעשית, בהשבעות ובקמיעות. כינוי זה ניתן להם בשל עיסוקם בצירופי שמות. בעלי השם נפוצו בעיקר במזרח אירופה. בראשית החסידות הפכו חלק מבעלי השם לצדיקים, והנהיגו קבוצות חסידים. בעל השם המפורסם ביותר הוא הבעל שם טוב, ובגרמניה נודע הבעל שם ממיכלשטאט.

מבין בעלי השם הנודעים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכל אורון, מ'בעל שד' ל'בעל שם': שמואל פאלק, 'הבעל שם מלונדון', מוסד ביאליק, ירושלים תשס"ג

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.