בצלם
"בְּצֶלֶם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים" הוא ארגון ישראלי העוסק בזכויות אדם ביהודה, שומרון וחבל עזה שהוקם בשנת 1989. פעילותו מבוססת על תיעוד פעולות המוגדרות על-ידו כהפרות של זכויות אדם, והבאתן לידיעת הציבור הרחב וקובעי המדיניות בארץ ובעולם. הארגון מבקר מה שהוא תופס כהפרות זכויות אדם בידי ישראל והרשות הפלסטינית, הן כלפי ישראלים והן כלפי פלסטינים, אולם פעולתיו העיקריות הם ביחס לפגיעה בפלסטינים. עוד הוא עוסק בתיעוד מעשי אלימות מצד מתנחלים וכוחות בטחון ישראליים כלפי פלסטינים.
מטרותיו של הארגון, כעולה מפרסומיו, הן מאבק בהפרת זכויות אדם בשטחים, מאבק בתופעת ההדחקה וההכחשה, הקיימת לטענת הארגון בחברה הישראלית ביחס לזכויות אדם בשטחים, ותמיכה ביצירת תרבות של זכויות אדם בישראל. על פי הארגון, מרבית מאמציו הם בנסיון לשנות את מדיניות ממשלת ישראל ביחס לשטחים, להעמיד את הממשלה על חובתה לשמור על זכויות האדם של תושבי השטחים, ועל חובתה לקיים בקפדנות את הוראות המשפט הבינלאומי[1].
שמו של הארגון נגזר מהפסוק בספר בראשית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א', כ"ז). סמל הארגון כולל את שמו בצירוף ניקוד וטעמי המקרא.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת הארגון
הארגון הוקם סמוך לפרוץ האינתיפאדה הראשונה. ח"כ דדי צוקר שהחל לפרסם ביוזמה אישית דפי מידע על פעילות ישראל בשטחים. בסוף 1988 קיבל צוקר בתיווכו של מייק פזנר, יו"ר Human Rights Watch, תרומה ראשונית של 25,000 דולר מקרן קפלן בארצות הברית להקמת ארגון מסודר. את שם הארגון הציע יוסי שריד ובראש הארגון עמדו בראשיתו צוקר וזהבה גלאון. ב-1989 נרשמה "בצלם" כעמותה. לצד הארגון הוקמה מועצה ציבורית של כ-65 אנשים, בהם:: סמי מיכאל, דויד גרוסמן, רונית מטלון, דליה רביקוביץ, יורם קניוק, א"ב יהושע, אילנה המרמן, יזהר סמילנסקי, מכרם חורי, אריאל רוזן-צבי, אביגדור פלדמן, דוד ליבאי, חיים גנז, גבריאלה שלו וכן חברי כנסת ממפ"ם ומר"ץ.[2] בשנים הראשונות לקיום "בצלם" מימנה הקרן החדשה לישראל כ-80% מתקציבו.[3]
[עריכה] פעילות הארגון
"בצלם" פרסם עשרות דו"חות העוסקים בהפרת זכויות אדם בשטחים, ובהם דו"חות בנוגע לעינויים, ירי קטלני בידי כוחות הביטחון, הגבלות על תנועה, הפקעת קרקעות, אפליה בתכנון ובנייה במזרח ירושלים, מעצרים מינהליים ואלימות של מתנחלים.
בשנים האחרונות החל "בצלם" להפיק סרטי וידאו קצרים העוסקים בנושאים שונים של הפרת זכויות אדם בשטחים. הארגון מדווח גם על מקרים שבהם ארגונים ואזרחים פלסטינים פגעו בישראלים, פלסטינים או באזרחים זרים[4].
הארגון מפרסם דו"ח שנתי על מספר ההרוגים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומסווג אותם ללוחמים ומי שלא השתתף בלחימה.
בספטמבר 2009, בעקבות מבצע עופרת יצוקה, הסבירה שרית מיכאלי, דוברת "בצלם", את שיטותיו של הארגון לסווג הרוגים לאזרחים או אנשי חמאס ואמרה: "העובדה שתמונתו של הרוג מופיעה על גבי כרזה, או ששמו מוזכר בפורום באינטרנט, אינה יכולה להיות הראיה היחידה עליה יתבסס סיווגו כלוחם או אזרח. הדרך היחידה לברר את העובדות לאשורן היא לשלוח תחקירן לשטח. וכך עשה בצלם. עובדי השטח שלנו בעזה גבו עדויות מעדי ראיה, ושוחחו עם משפחות ההרוגים. הם אספו מסמכים רפואיים ותעודות פטירה, ותיעדו זירות אירוע. "בצלם" מצליב לאחר מכן את המידע שנאסף בשטח עם כל מקורות המידע הגלויים, בהם גם אתרי אינטרנט ובלוגים, אולם לא יסתמך עליהם כעל מקור יחיד"[5].
לשם הבחנה בין הרוגים שהשתתפו בלחימה לכאלה שלא השתתפו בלחימה, קובע הארגון כי "אדם הממלא 'תפקיד לחימה מתמשך' ייחשב כמטרה לגיטימית גם אם באותו הרגע הוא אינו לוקח חלק ישיר בלחימה", ולעומתו "אדם שאינו ממלא 'תפקיד לחימה מתמשך' הוא יעד לגיטימי להתקפה רק בעת שהוא נוטל חלק ישיר בלחימה (לדוגמה, בדרכו לשיגור רקטה, בזמן הפעולה ובדרך חזרה מן הפעולה)". עוד מציין "בצלם" כי "בכל מקרה בו קיים ספק בנוגע למעשיו של אדם, יפעל הספק לטובתו והוא ייחשב כאזרח שאסור שיהיה יעד להתקפה"[6].
בדצמבר 1989 זכה "בצלם" בפרס קרטר לזכויות האדם. בספטמבר 2008 פתח הארגון משרד בוושינגטון, לשם מסירת מידע על מצב זכויות האדם בשטחים לממשל האמריקני ולקונגרס[7]. בשנת 2009 זכה הארגון יחד עם ארגון אל-חאק בפרס גזן ההולנדי.
[עריכה] פרויקט "חמושים במצלמות"
בינואר 2007 החל הארגון בפרויקט "חמושים במצלמות", שבמסגרתו סופקו למעלה מ-100 מצלמות וידאו לפלסטינים באזורים מועדים לעימותים. הפרויקט נועד לתעד את שגרת החיים והפרת זכויות האדם, ולאפשר שימוש בחומר המצולם לצורך הגשת תלונות וכבסיס ראייתי[8]. ב-2008 הוצג הפרויקט בפסטיבל סאנדנס[9], וב-2009 הוא זכה בפרס "One World Media"[10].
מאז תחילת הפרויקט תועדו במסגרתו עשרות מקרים של אלימות מצד חיילי צה"ל ומתנחלים וכמה מהם שודרו בהרחבה בתקשורת הישראלית[11]. במסגרת הפרויקט תועדה מריבת שכנים בתל רומיידה שבחברון, שבמהלכה נקטה המתנחלת יפעת אלקובי ניבולי פה כלפי פלסטינית. צילום הווידאו פורסם ב-ynet וגרר גינוי חריף מצד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הקמת ועדת שרים בראשות עמיר פרץ וחקירה של אלקובי[12]. אירוע נוסף שתועד בפרויקט וגרר זעזוע ציבורי וחקירה משטרתית הוא "הפורעים מסוסיא"[13]. הצילום שגרר את ההשפעה הגדולה ביותר היה זה שבו תועד ירי כדור גומי לעבר כף רגלו של עציר כפות ומכוסה עיניים בכפר נעלין, אשר גרר את העמדתם לדין של החייל היורה ושל מפקד הגדוד שהחזיק את העציר ואשר דבריו לחייל הביאו לירי.
חלק מן המצלמות שחולקו במסגרת הפרויקט מספקות חומר לאתר האינטרנט HEB2 שנתמך על ידי "בצלם"[14]. האתר, שמטרתו לתעד ולהביא בפני הציבור את שגרת חייהם של הפלסטינים באזור H2 בחברון, הוקם על ידי פעיל "בצלם" מיכאל ז'ופרנר. אירוע שיזם האתר יחד עם "מרכז מעמותה" עשה שימוש בציוד "חמושים במצלמות" על מנת להקרין בירושלים בתי פלסטינים בעת שבירת צום הרמאדן[15]. באתר HEB2 ניתן לצפות בחומר רב שנאסף באמצעות המצלמות, לעתים בשידור חי[16].
[עריכה] עמדות
"בצלם" מחזיק בדעה שעצם ישיבת אזרחים ישראלים בשטחים שנכבשו בשנת 1967 (כלומר במלחמת ששת הימים) מהווה הפרה מצד ישראל של המשפט הבינלאומי, זאת בשל עמדתו כי האיסור שמטילה אמנת ז'נבה הרביעית על העברה של אזרחי המעצמה הכובשת לתוך השטח הכבוש (סעיף 49 לאמנה) חל על ישראל. הארגון מתנגד לסטיית תוואי גדר ההפרדה מהקו הירוק, תוך חדירתה אל תוך שטח הגדה המערבית, וטוען כי יש בכך פגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים שנותרו בין הגדר לבין הקו הירוק, ושל פלסטינים שהגדר מפרידה בין בתיהם לבין אדמותיהם החקלאיות[17]. עוד טוען "בצלם" כי המניעים לקביעת תוואי הגדר הם פוליטיים במהותם, ולא ביטחוניים כפי שממשלת ישראל מציגה.
הארגון מגנה כל פגיעה מכוונת באזרחים, אותה הוא מגדיר כ"הפרה חמורה" של המשפט הבינלאומי וכ"פשע מלחמה". הארגון דוחה ניסיונות של דוברים פלסטיניים שונים להצדיק התקפות על מתנחלים, ולמרות שהוא מסכים עמם כי ההתנחלויות אינן חוקיות, הוא טוען כי אוכלוסייתן היא אוכלוסייה אזרחית מובהקת, הזכאית לכל ההגנות שהמשפט הבינלאומי מעניק לאזרחים. הארגון מתח ביקורת על השימוש שעשו ארגונים פלסטינים בקטינים בלחימה, או לשם העברת אמצעי לחימה[18]. ביוני 2007 האשים "בצלם" את החמאס בפשעי מלחמה כלפי פלסטינים ברצועת עזה, וקרא להנהגתו להעמיד לדין את האחראים לפשעים[19].
בהקשר של חטיפת גלעד שליט, הצהיר "בצלם" כי "נסיבות תפיסתו של שליט והדרך שבה הוא מוחזק בידי שוביו, ככל הנראה ברצועת עזה, מצביעות בבירור על היותו בן ערובה, ולפיכך יש לשחררו לאלתר" וכן כי "לקיחת בני ערובה נחשבת לפשע מלחמה שכל המעורבים בביצועו נושאים באחריות פלילית אישית. על הנהגת חמאס חלה חובה לשחרר את שליט לאלתר וללא תנאים. עד לשחרורו, מחובתו של חמאס להעניק לו יחס אנושי וכן לאפשר לנציגי הצלב האדום הבינלאומי לבקרו". הארגון הוסיף כי "העובדה שזכותו של שליט לביקורים נשללה, מהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי, והיא מטילה צל כבד על טענותיו של חמאס כאילו מצבו של שליט טוב"[20].
ב-2010 עוררה מנהלת אגף המידע של הארגון, ליזי שגיא, סערה כשכתבה בבלוג האישי שלה פוסט בו השוותה את ערכי ישראל לערכי הנאציזם וטענה שישראל גורמת לזוועות מהקשות ביותר של האנושות. כמו כן קראה ליום הזיכרון "קרקס פורנוגרפי"[21]. בעקבות הביקורת שנוצרה התפטרה שגיא מכל תפקידיה בארגון. מנכ"ל "בצלם", ג'סיקה מונטל, הביעה זעזוע מדבריה של שגיא ואמרה ש"בצלם" לא תומך בעמדות אותן הביעה.
[עריכה] צוות ותקציב
בשנים שקדמו לאינתיפאדה השנייה העסיקה בצלם 18 עובדים. לאחר מכן גדל מספרם ל-26 עובדים, חלקם במשרד העמותה בירושלים וחלקם כתחקירני שטח.[2] נכון ל-2011 מעסיקה בצלם כ-40 עובדים.[22] יו"ר העמותה היא ג'סיקה מונטל. יושבי ראש ההנהלה הם עו"ד גלעד ברנע ופרופ' אורן יפתחאל. עם חברי ההנהלה נמנים: פרופ' ארנה בן-נפתלי, עו"ד רחל בנזימן, פרופ' מיה בר הילל עו"ד אליאס ח'ורי, דוד זונשיין, ג'אבר עסאקלה, סמנכ"ל שתי"ל, פרופ' מוטי פרי ופרופ' יובל שני.
"בצלם" ממומן על ידי תרומות, המגיעות מממשלות זרות (לרבות קרנות של משרדי החוץ של בריטניה ושל נורבגיה וקרן של האיחוד האירופי), מקרנות זרות (כגון הקרן החדשה לישראל וקרן פורד) ומאנשים פרטיים בישראל ובעולם[23].
מחזור הפעילות של הארגון ב-2008 עמד על 8.7 מיליון שקל, וזה גם סכום התרומות שהארגון קיבל. הוצאות הנהלה והוצאות כלליות בשנה זו עמדו על 880 אלף שקל, 10% מהמחזור[24].
[עריכה] מהימנות נתוני "בצלם"
יש המערערים על מידת מהימנותם של הנתונים שאותם מספק "בצלם".[25] אחד הבולטים שבמבקרים הוא יהונתן דחוח-הלוי מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, שכתב סדרת מאמרים ודו"חות בנושא זה.[26] עיקר ביקורתו של דחוח-הלוי היא על ליקויים באיסוף המידע, על שיטת סיווג ההרוגים של בצלם ועל השמטת פרטי מידע המשפיעים לדעתו באופן מהותי על המשמעויות הנלמדות מהנתונים. דוגמה לכך היא טענתו אודות נתוני בצלם משנת 2007 לפיהם נהרגו בשנה זאת 373 פלסטינים ומהם לפחות 131 (כ-35%) היו "אזרחים אשר לא נטלו חלק בלחימה בעת שנהרגו". בדו"ח שחיבר הראה דחוח-הלוי, לדבריו, כי למעשה 83.3% מההרוגים בשנה זאת היו "פעילים צבאיים". שאר ההרוגים בשנה זאת נהרגו לדבריו בעת שביצעו פעילות חשודה, שהו בזירת לחימה בשטח בנוי, שהו בקרבת טרוריסטים או משגרי רקטות וכדומה. דוגמה נוספת שהובאה על ידו היא הגדרתם של 6 פעילי צבא האסלאם שנהרגו בסיכול ממוקד והוגדרו על ידי "בצלם" כ"תושבי עזה" ש"נהרגו בעת נסעו ברכב במרכז העיר". דחוח הלוי מתח ביקורת גם על פרויקט "חמושים במצלמות" ואמר כי בחלק מהמקרים מדובר בניסיונות מכוונים ליצירת פרובוקציה על ידי הפלסטינים[27].
במקרה אחר, בספטמבר 2009, טען המזרחן טל פבל כי הרוגים במבצע עופרת יצוקה ש"בצלם" קבע כי לא השתתפו בלחימה, מוצגים במודעות אבל באתרי אינטרנט פלסטיניים כחללי החמאס[28]. בתגובה הטילה שרית מיכאלי, דוברת "בצלם", ספק במהימנות מקורותיו של פבל וציינה כדוגמה שלושה שמות שלדבריה פבל הציג אותם בטעות כלוחמי חמאס. לדבריה, "בצלם" אינה מסתפקת במידע אינטרנטי בלבד, כשם שעשה פבל, אלא נעזרת גם בתחקירני שטח ולכן נתוניה עדיפים.[5].
לאחר שפרסם הארגון אומדן שלפיו מספר האזרחים שנהרגו במהלך מבצע עופרת יצוקה הוא יותר מכפול מהערכת צה"ל, הגיב צה"ל באופן רשמי ואמר כי פרסום זה נגוע באינטרסים זרים[29]. עם זאת, בראיון שנתן בספטמבר 2009 ציין אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי: "שיתוף הפעולה עם 'בצלם' הכי בולט. הם עוזרים לנו להגיע לדבר עם עדים, לברר תלונות. הם עושים את שלהם ואני את שלי. האינטרסים לא חופפים, אבל עם כל הביקורת של הארגונים עלינו, מטרתם להגיע לחקר האמת".[29]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר בצלם
- "בצלם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים", באתר גיידסטאר ישראל
- קובי בן-שמחון, שבעה רגעי מפתח בתולדות ארגון זכויות האדם "בצלם" לרגל ציון שני עשורים להיווסדו, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2009
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מתוך אתר בצלם
- ^ 2.0 2.1 לורי, אביבה , מחפשים את "בצלם", באתר הארץ, 26 ביוני 2002.
- ^ רותי סיני, "לא לקחת כוח מאחרים - לתת אותו", באתר הארץ, 8 בינואר 2006
- ^ פגיעה באזרחים ישראלים על ידי פלסטינים, אתר בצלם
- ^ 5.0 5.1 שרית מיכאלי, עופרת יצוקה: הקרב על התחקיר, nrg, 21 בספטמבר 2009
- ^ הודעות לעיתונות - 22 ביולי 2009: פרסום רשימת הרוגי "עופרת יצוקה", באתר "בצלם"
- ^ יצחק בן-חורין, ארגון "בצלם" פתח משרד בוושינגטון, ynet, 25 בספטמבר 2008
- ^ עמוד הפרויקט באתר "בצלם"
כתבה על פרויקט "חמושים במצלמות" בעיתון הגרדיאן - ^ נירית אנדרמן, עדויות מצולמות, באתר הארץ
- ^ זכיית פרויקט "חמושים במצלמות" באתר פרס "One World Media"
- ^ אודות המקרים שתועדו בפרויקט "חמושים במצלמות" באתר וואלה!
- ^ רוני סופר, אולמרט על המתנחלת המקללת: ראיתי והתביישתי, באתר ynet, 14 בינואר 2007
- ^ חיים לוינסון, למרות התיעוד המצולם, נסגר התיק נגד המתנחלים הפורעים מסוסיא, באתר הארץ
- ^ כתבה על אתר HEB2 במגזין המקוון Nexus
- ^ אירוע HEB2@BEZALEL0 מתוך אתר העירייה
האח הגדול - הגרסה החברונית, באתר ynet - ^ אתר HEB2
- ^ הגדר הרעה: הפרת זכויות האדם כתוצאה מהקמת מכשול ההפרדה, אתר בצלם
- ^ כוח מופרז (אתר בצלם), עמ' 11, ובו כתוב: "המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על הצדדים הלוחמים לצרף ילדים מתחת לגיל 15 לכוחות הלוחמים ומחייב אותם לנקוט בכל האמצעים הדרושים על-מנת להבטיח שילדים מתחת לגיל זה לא ייטלו חלק במעשי האיבה. יש לציין, כי עמדתם של ארגוני זכויות האדם ברחבי העולם, ובכללם בצלם, גורסת שמן הראוי לאסור את השתתפותם במעשי האיבה של קטינים מתחת לגיל 18. מתוך מידע שהגיע לידי בצלם עולה כי בין אנשי הפת"ח החמושים שירו על חיילי צה"ל במחסום היה גם ילד בן 14. העובדה שאנשי הרשות הפלסטינית לא מנעו את השתתפותו בירי ולא הוציאו אותו מאזור הסכנה, מהווה כשלעצמה הפרה בוטה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי"
- ^ 17 ביוני 2007: בצלם להנהגת חמאס ברצועה: העמידו לדין את האחראים לפשעי המלחמה
- ^ אלף יום לחטיפתו של גלעד שליט - על חמאס לשחררו לאלתר וללא תנאים, אתר בצלם
- ^ יהונתן דחוח הלוי, ליזי שגיא מ"בצלם": לישראל ערכי נאציזם, חדשות מחלקה ראשונה
- ^ צוות בצלם
- ^ List of donors to B'Tselem, באתר "בצלם"
- ^ אורי בלאו, לאן באמת הולכים כספי התרומות, באתר הארץ, 2 בינואר 2010
- ^ מאמרים- ynet עובד בשביל "בצלם", ישי גולדפלם, פרספקטיבה
- ^ עמוס הראל, מחקר: 'בצלם' מפרסם מידע שגוי ומשמיט פרטים חיוניים, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2008;
יהונתן דחוח-הלוי, המאבק על הנרטיב של ישראל באמצעות נתוני ההרוגים הפלסטינים בפעולות צה"ל, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 26 באוקטובר 2008;
יהונתן דחוח-הלוי, הרוגי מנגנוני הביטחון הפלסטינים – מיתוס מול מציאות, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 24 במאי 2009
בצלם - אוסף כתבות, באתר מחלקה ראשונה - ^ יונתן דחוח-הלוי, בצלם והמצלמה שאינה משקרת, חדשות מחלקה ראשונה
- ^ טל פבל, גולדסטון, קרא את הנתונים, nrg, 17 בספטמבר 2009; ראו גם: הרוגי החמאס במבצע 'עופרת יצוקה' – ממצאים סופיים ומסקנות, המכון למדיניות נגד טרור
Dr. Tal Pavel, Hamas Casualties in "Operation Cast Lead" - Final Findings and Conclusions, International Institute for Counter-Terrorism (באנגלית)
- ^ 29.0 29.1 עמוס הראל, הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי מנדלבליט, מדבר על עופרת יצוקה, צ'יקו תמיר וגם על "בצלם", באתר הארץ
