בצלם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל הארגון

"בְּצֶלֶם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים" היא עמותה ישראלית העוסקת בזכויות אדם ביהודה, שומרון וחבל עזה, שהוקמה בשנת 1989. פעילותה מבוססת על תיעוד פעולות המוגדרות על-ידה כהפרות של זכויות אדם, והבאתן לידיעת הציבור הרחב וקובעי המדיניות בארץ ובעולם. הארגון מבקר מה שהוא תופס כהפרות זכויות אדם בידי ישראל והרשות הפלסטינית, הן כלפי ישראלים והן כלפי פלסטינים; אולם עיסוקו העיקרי הוא במעקב אחר פגיעה בזכויות פלסטינים ובפרט בתיעוד מעשי אלימות מצד מתנחלים וכוחות הביטחון הישראליים כלפי פלסטינים.

לפי פרסומיו, מטרותיו של הארגון הן מאבק בהפרת זכויות אדם ביהודה, שומרון וחבל עזה ובתופעת ההדחקה וההכחשה בחברה הישראלית ביחס לזכויות אדם בשטחים, ותמיכה ביצירת תרבות של זכויות אדם בישראל. לדברי הארגון, מרבית מאמציו הם בניסיון לשנות את מדיניות ממשלת ישראל ביחס לשטחים אלה, להעמיד את הממשלה על חובתה לשמור על זכויות האדם של תושביהם, ועל חובתה לקיים בקפדנות את הוראות המשפט הבינלאומי.‏[1]

שמה של העמותה נגזר מהפסוק בספר בראשית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א', כ"ז) סמל העמותה כולל את שמה בצירוף ניקוד וטעמי המקרא.

הקמת הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הוקם סמוך לפרוץ האינתיפאדה הראשונה. ח"כ דדי צוקר שהחל לפרסם ביוזמה אישית דפי מידע על פעילות ישראל בשטחים. בסוף 1988 קיבל צוקר בתיווכו של מייק פזנר, יו"ר Human Rights Watch, תרומה ראשונית של 25,000 דולר מקרן קפלן בארצות הברית להקמת ארגון מסודר. את שם הארגון הציע יוסי שריד ובראש הארגון עמדו בראשיתו צוקר וזהבה גלאון. בתחילת 1989 נרשם "בצלם" כעמותה. לצד הארגון הוקמה מועצה ציבורית של כ-65 אנשים, בהם: סמי מיכאל, דויד גרוסמן, רונית מטלון, דליה רביקוביץ, יורם קניוק, א"ב יהושע, אילנה המרמן, יזהר סמילנסקי, מכרם חורי, אריאל רוזן-צבי, אביגדור פלדמן, דוד ליבאי, חיים גנז, גבריאלה שלו וכן חברי כנסת ממפ"ם ומרצ.‏[2]

פעילות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בצלם" פרסם עשרות דו"חות העוסקים בהפרת זכויות אדם בשטחים, ובהם דו"חות בנוגע לעינויים, ירי קטלני בידי כוחות הביטחון, הגבלות על תנועה, הפקעת קרקעות, אפליה בתכנון ובנייה במזרח ירושלים, מעצרים מינהליים ואלימות של מתנחלים.

בשנים האחרונות החל "בצלם" להפיק סרטי וידאו קצרים העוסקים בנושאים שונים של הפרת זכויות אדם בשטחים. הארגון מדווח גם על מקרים שבהם ארגונים ואזרחים פלסטינים פגעו בישראלים, פלסטינים או באזרחים זרים.‏[3]

הארגון מפרסם דו"ח שנתי על מספר ההרוגים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומסווג אותם ללוחמים ולמי שלא השתתף בלחימה.

בספטמבר 2009, בעקבות מבצע עופרת יצוקה, הסבירה שרית מיכאלי, דוברת "בצלם", את שיטותיו של הארגון לסווג הרוגים לאזרחים או אנשי חמאס ואמרה:

"העובדה שתמונתו של הרוג מופיעה על גבי כרזה, או ששמו מוזכר בפורום באינטרנט, אינה יכולה להיות הראיה היחידה עליה יתבסס סיווגו כלוחם או אזרח. הדרך היחידה לברר את העובדות לאשורן היא לשלוח תחקירן לשטח. וכך עשה בצלם. עובדי השטח שלנו בעזה גבו עדויות מעדי ראיה, ושוחחו עם משפחות ההרוגים. הם אספו מסמכים רפואיים ותעודות פטירה, ותיעדו זירות אירוע. "בצלם" מצליב לאחר מכן את המידע שנאסף בשטח עם כל מקורות המידע הגלויים, בהם גם אתרי אינטרנט ובלוגים, אולם לא יסתמך עליהם כעל מקור יחיד".‏[4]

לשם הבחנה בין הרוגים שהשתתפו בלחימה לכאלה שלא השתתפו בלחימה, קובע הארגון כי "אדם הממלא 'תפקיד לחימה מתמשך' ייחשב כמטרה לגיטימית גם אם באותו הרגע הוא אינו לוקח חלק ישיר בלחימה", ולעומתו "אדם שאינו ממלא 'תפקיד לחימה מתמשך' הוא יעד לגיטימי להתקפה רק בעת שהוא נוטל חלק ישיר בלחימה (לדוגמה, בדרכו לשיגור רקטה, בזמן הפעולה ובדרך חזרה מן הפעולה)". עוד מציין "בצלם" כי "בכל מקרה בו קיים ספק בנוגע למעשיו של אדם, יפעל הספק לטובתו והוא ייחשב כאזרח שאסור שיהיה יעד להתקפה"‏‏.‏[5]

בספטמבר 2008 פתח הארגון משרד בוושינגטון, לשם מסירת מידע על מצב זכויות האדם בשטחים לממשל האמריקני ולקונגרס‏‏.‏[6]

ביולי 2014 פנו בצלם ועוד תשעה ארגוני זכויות אזרח ושמאל רדיקלי בישראל (בהם האגודה לזכויות האזרח בישראל, יש דין, מחסוםWATCH ועדאלה) ליועץ המשפטי לממשלה וטענו שיש חשד להפרות חמורות של הדין ההומניטרי הבינלאומי בפעילות צה"ל בעזה.‏[7]

באוגוסט 2014 דחה בג"ץ עתירה של "בצלם" נגד רשות השידור, על שזו סירבה לשדר תשדיר של "בצלם" המונה את שמות הילדים הפלסטינים שנהרגו ברצועת עזה במבצע צוק איתן. בג"ץ נימק את החלטתו בכך שאין מדובר במידע אינפורמטיבי בלבד אלא בעניין פוליטי שאין מקומו בפרסומת.‏[8]

באוגוסט 2014, במהלך מבצע צוק איתן, הודיע מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי, שר-שלום ג'רבי, על ביטול ההקצאה של מתנדבי שירות ל"בצלם". ג'רבי נימק זאת בין היתר בכך שהארגון פועל כנגד מדינת ישראל וכנגד חיילי צה"ל בישראל ומחוצה לה ובכך שמנכ"ל הארגון, חגי אלעד, סירב להגדיר את חמאס כארגון טרור.‏[9] החלטתו של ג'רבי בוטלה בהוראה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר.‏[10]

פרויקט "חמושים במצלמות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2007 החל הארגון בפרויקט "חמושים במצלמות", שבמסגרתו סופקו למעלה מ-100 מצלמות וידאו לפלסטינים באזורים מועדים לעימותים. הפרויקט נועד לתעד את שגרת החיים והפרת זכויות האדם, ולאפשר שימוש בחומר המצולם לצורך הגשת תלונות וכבסיס ראייתי.‏[11] ב-2008 הוצג הפרויקט בפסטיבל סאנדנס,‏[12] וב-2009 הוא זכה בפרס "One World Media".‏[13]

מאז תחילת הפרויקט תועדו במסגרתו עשרות מקרים של אלימות מצד חיילי צה"ל ומתנחלים וכמה מהם שודרו בהרחבה בתקשורת הישראלית.‏[14] במסגרת הפרויקט תועדה מריבת שכנים בתל רומיידה שבחברון, שבמהלכה נקטה המתנחלת יפעת אלקובי ניבול פה כלפי פלסטינית. צילום הווידאו פורסם ב-ynet וגרר גינוי חריף מצד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הקמת ועדת שרים בראשות עמיר פרץ וחקירה של אלקובי.‏[15] אירוע נוסף שתועד בפרויקט וגרר זעזוע ציבורי וחקירה משטרתית הוא "הפורעים מסוסיא".‏[16] הצילום שגרר את ההשפעה הגדולה ביותר היה זה שבו תועד ירי כדור גומי לעבר כף רגלו של עציר כפות ומכוסה עיניים בכפר נעלין, אשר גרר את העמדתם לדין של החייל היורה ושל מפקד הגדוד שהחזיק את העציר ואשר דבריו לחייל הביאו לירי.

חלק מן המצלמות שחולקו במסגרת הפרויקט מספקות חומר לאתר אינטרנט "HEB2" שנתמך על ידי "בצלם".‏[17] האתר, שמטרתו לתעד ולהביא בפני הציבור את שגרת חייהם של הפלסטינים באזור H2 בחברון, הוקם על ידי פעיל "בצלם" מיכאל ז'ופרנר. אירוע שיזם האתר יחד עם "מרכז מעמותה" עשה שימוש בציוד "חמושים במצלמות" על מנת להקרין בירושלים בתי פלסטינים בעת שבירת צום הרמדאן.‏[18] באתר HEB2 ניתן לצפות בחומר רב שנאסף באמצעות המצלמות, לעתים בשידור חי.‏[19]

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בצלם" סבור כי ישיבת אזרחים ישראלים בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים מהווה הפרה מצד ישראל של המשפט הבינלאומי, זאת בשל עמדתו כי האיסור שמטילה אמנת ז'נבה הרביעית על העברה של אזרחי המדינה הכובשת לתוך השטח הכבוש (סעיף 49 לאמנה) חל על ישראל. הארגון מתנגד לסטיית תוואי גדר ההפרדה מהקו הירוק, תוך חדירתה אל שטח הגדה המערבית, וטוען כי יש בכך פגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים שנותרו בין הגדר לבין הקו הירוק, ושל פלסטינים שהגדר מפרידה בין בתיהם לבין אדמותיהם החקלאיות.‏[20] עוד טוען "בצלם" כי המניעים לקביעת תוואי הגדר הם פוליטיים במהותם, ולא ביטחוניים כפי שממשלת ישראל מציגה.

הארגון מגנה כל פגיעה מכוונת באזרחים, אותה הוא מגדיר כ"הפרה חמורה" של המשפט הבינלאומי וכפשע מלחמה. הארגון דוחה ניסיונות של דוברים פלסטיניים להצדיק התקפות על מתנחלים, ולמרות שהוא מסכים עמם כי ההתנחלויות אינן חוקיות, הוא טוען כי אוכלוסייתן היא אוכלוסייה אזרחית מובהקת, הזכאית לכל ההגנות שהמשפט הבינלאומי מעניק לאזרחים. הארגון מתח ביקורת על השימוש שעשו ארגונים פלסטינים בקטינים בלחימה, או לשם העברת אמצעי לחימה.‏[21] ביוני 2007 האשים "בצלם" את החמאס בפשעי מלחמה כלפי פלסטינים ברצועת עזה, וקרא להנהגתו להעמיד לדין את האחראים לפשעים‏‏.‏[22]

בהקשר של חטיפת גלעד שליט, הצהיר "בצלם" כי "נסיבות תפיסתו של שליט והדרך שבה הוא מוחזק בידי שוביו, ככל הנראה ברצועת עזה, מצביעות בבירור על היותו בן ערובה, ולפיכך יש לשחררו לאלתר" וכן כי "לקיחת בני ערובה נחשבת לפשע מלחמה שכל המעורבים בביצועו נושאים באחריות פלילית אישית. על הנהגת חמאס חלה חובה לשחרר את שליט לאלתר וללא תנאים. עד לשחרורו, מחובתו של חמאס להעניק לו יחס אנושי וכן לאפשר לנציגי הצלב האדום הבינלאומי לבקרו". הארגון הוסיף כי "העובדה שזכותו של שליט לביקורים נשללה, מהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי, והיא מטילה צל כבד על טענותיו של חמאס כאילו מצבו של שליט טוב".‏[23]

ב-2010 עוררה מנהלת אגף המידע של הארגון, ליזי שגיא, סערה כשכתבה בבלוג האישי שלה פוסט בו השוותה את ערכי ישראל לערכי הנאציזם וטענה שישראל גורמת לזוועות מהקשות ביותר של האנושות. כמו כן קראה ליום הזיכרון "קרקס פורנוגרפי".‏[24] בעקבות הביקורת הציבורית על התבטאויותיה, התפטרה שגיא מכל תפקידיה בארגון. מנכ"ל "בצלם" דאז, ג'סיקה מונטל, הביעה זעזוע מדבריה של שגיא ואמרה ש"בצלם" אינו תומך בעמדות אותן הביעה.

ב-2014 בעקבות מבצע צוק איתן הוציא "בצלם" הודעה לתקשורת לפיו אין לו אמון ברשויות החוק והחקירה הקיימות של ישראל וצה"ל (בפרט בפרקליטות הצבאית, הפצ"ר והיועץ המשפטי לממשלה) ונימק זאת בניסיון העבר של מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן.‏[25] בהודעה נוספת אמרו כי "מנגנון הקיים אינו מסוגל לחקור שאלות של מדיניות או הפרת חוק על ידי דרגים בכירים בצבא ולכן הוא אינו יכול להוביל למיצוי הדין עם האחראים. הנתונים מוכיחים כי הרשויות הישראליות לא מעוניינות לחקור הפרות של זכויות אדם של פלסטינים על ידי כוחות הביטחון."‏[26]

צוות ותקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שקדמו לאינתיפאדה השנייה העסיקה "בצלם" 18 עובדים. לאחר מכן גדל מספרם ל-26 עובדים, חלקם במשרד העמותה בירושלים וחלקם כתחקירני שטח.‏[2] נכון ל-2011 מעסיקה "בצלם" כ-40 עובדים.‏[27] מנכ"ל העמותה הוא חגי אלעד.[28] יושב ראש ההנהלה הוא דוד זונשיין, ממנהיגי תנועת סרבני השמאל. עם חברי ההנהלה נמנים: פרופ' ארנה בן-נפתלי, עו"ד רחל בנזימן, פרופ' מיה בר-הלל עו"ד אליאס ח'ורי, דוד זונשיין, ג'אבר עסאקלה, סמנכ"ל שתי"ל, פרופ' מוטי פרי ופרופ' יובל שני.

"בצלם" ממומן על ידי תרומות המגיעות מממשלות זרות (לרבות קרנות של משרדי החוץ של בריטניה ושל נורבגיה וקרן של האיחוד האירופי), מקרנות זרות (כגון הקרן החדשה לישראל וקרן פורד) ומאנשים פרטיים בישראל ובעולם.‏[29] בשנים הראשונות לקיום "בצלם" מימנה הקרן החדשה לישראל כ-80% מתקציבו.‏[30]

מחזור הפעילות של הארגון ב-2008 עמד על 8.7 מיליון שקל, וזה גם סכום התרומות שהארגון קיבל. הוצאות הנהלה והוצאות כלליות בשנה זו עמדו על 880 אלף שקל, 10% מהמחזור.‏[31]

על פי הדוחות הפיננסים של "בצלם", בשנת 2010 קיבל הארגון תרומות כמפורט בטבלה להלן:

התורם ערך התרומה בשקלים
קרן אננברג 93,001
הנציבות האירופית 787,661
שגרירות בריטניה 589,113
קרן איריס אובריין 168,973
קרייג פולטון 144,750
ירושה ע"ש פרופ' עמוס מתן 721,946
הקרן החדשה לישראל 633,311
קרן נעמי ונחמיה כהן 173,175
תומאס הוג 38,640
ארגון דיאקוניה (שבדיה) 310,444
הכנסייה האוונגלית הגרמנית 990,777
ארגון ICCO 614,000
קרן אומץ הלב הבינלאומית 131,950
שגרירות נורבגיה 561,963
ארגון SIVMO 62,885
טרוקרה 249,795
שירות הסיוע הקתולי 650,950
כנסיית AD 291,817
ארגון הסיוע הנוצרי 193,123
קרן הצדקה על שם סמואל זבה 300,000
Stiftung Open Society Institute 370,905
NGO Development Center (NDC) 643,419
הקרן למען הקורבנות (ז'נבה) 640,100
קרן סיגריד ראוזינג 1,689,868
תרומות נוספות (מתחת ל-20,000 ש"ח) 507,234
סה"כ 9,349,724

מהימנות נתוני "בצלם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המערערים על מידת מהימנותם של הנתונים שאותם מספק "בצלם".‏[32] אחד הבולטים שבמבקרים הוא יהונתן דחוח-הלוי, שכתב סדרת מאמרים ודו"חות בנושא זה.‏[33] עיקר ביקורתו של דחוח-הלוי היא על ליקויים באיסוף המידע, על שיטת סיווג ההרוגים של "בצלם" ועל השמטת פרטי מידע המשפיעים לדעתו באופן מהותי על המשמעויות הנלמדות מהנתונים. דוגמה לכך היא טענתו אודות נתוני "בצלם" משנת 2007 לפיהם נהרגו בשנה זאת 373 פלסטינים ומהם לפחות 131 (כ-35%) היו "אזרחים אשר לא נטלו חלק בלחימה בעת שנהרגו". בדו"ח שחיבר דחוח-הלוי, עולה לדבריו, כי למעשה 83.3% מההרוגים בשנה זאת היו "פעילים צבאיים". שאר ההרוגים בשנה זאת נהרגו לדבריו בעת שביצעו פעילות חשודה, שהו בזירת לחימה בשטח בנוי, שהו בקרבת טרוריסטים או משגרי רקטות וכדומה. דחוח-הלוי מתח ביקורת גם על פרויקט "חמושים במצלמות" ואמר כי בחלק מהמקרים מדובר בניסיונות מכוונים ליצירת פרובוקציה על ידי הפלסטינים,‏[34] וש"בצלם" אינו מדייק בתיאור האירועים בקטעים המצולמים שהוא מפיץ לתקשורת, באופן הפוגע בתדמיתה של ישראל.‏[35] טענות דומות על מהימנות המידע שמפרסם "בצלם" העלתה גם קרולין גליק, עיתונאית וסגנית העורך בג'רוזלם פוסט,‏[36][37]

במקרה אחר, בספטמבר 2009, טען המזרחן טל פבל כי הרוגים במבצע עופרת יצוקה ש"בצלם" קבע כי לא השתתפו בלחימה, מוצגים במודעות אבל באתרי אינטרנט פלסטיניים כחללי החמאס.‏[38] בתגובה הטילה שרית מיכאלי, דוברת "בצלם", ספק במהימנות מקורותיו של פבל וציינה כדוגמה שלושה שמות שלדבריה פבל הציג אותם בטעות כלוחמי חמאס. לדבריה, "בצלם" אינה מסתפקת במידע אינטרנטי בלבד, כשם שעשה פבל, אלא נעזרת גם בתחקירני שטח ולכן נתוניה עדיפים.‏[4]

ביקורת מופנית גם לגבי המהימנות של תחקירני "בצלם", רובם פלסטינים החיים ביהודה, שומרון ועזה. בעקבות החשיפה של העיתונאי טוביה טננבום שתחקירן "בצלם" בגזרת ג'נין, עאטף אבו א-רוב, הוא מכחיש שואה[39][40] ובעל דעות קיצוניות, הועמדו בספק גם דיווחים ותחקירים אחרים שלו, כגון האשמותיו שישראל גנבה את המים של הפלסטינים ובכך ייבשה את יהודה ושומרון וכן האשמה ש"היהודים הורגים עשרות [פלסטינים] בשנתם וטוענים שזה בגלל ההתנגדות".‏[41] תגובת "בצלם" לפרשה ספגה גם היא ביקורת על חוסר אמינות.‏[42] עוד טענה שעלתה בעקבות מבצע צוק איתן היא שתחקירני "בצלם" ברצועת עזה שתחת שלטון חמאס לא חופשיים לחשוף ולבקר הפרות זכויות אדם מצד חמאס מחשש לחייהם.

הפולמוס סביב פעילות "בצלם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטוי בולט לגישה לפיה פעילות "בצלם" פוגעת ביכולתה של מערכת הביטחון הישראלית להילחם בטרור נתן ב-1 במרץ 1994 ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, כאשר אמר בנאום טלויזיוני בערוץ הראשון: "המשטרה הפלסטינית תילחם בחמאס בלי בצלם, בלי בג"ץ ובלי אמהות נגד שתיקה". דבריו של רבין הפכו למטבע לשון, "בלי בג"ץ ובלי בצלם".

הביקורת על בצלם בחוגי הימין חריפה אף יותר. שר החוץ אביגדור ליברמן האשים את "בצלם" וארגוני זכויות אדם אחרים בהפצת שקרים והכפשת ישראל, ואף טען שהתנהגות זו הופכת אותם ל"סייעני טרור נטו, שכל מטרתם להחליש את צה"ל."‏[43]

בעקבות מבצע צוק איתן ב-2014 גברה הביקורת הציבורית על "בצלם", שהתבטאה בין השאר בהחלטה לשלול את זכותו ליהנות ממתנדבי שירות לאומי[9] שזכתה לתמיכת שר האוצר יאיר לפיד וסגירת תערוכת וידאו של "בצלם" בפתח תקווה.‏[44]

מחוץ לישראל זוכה "בצלם" לאהדה בקרב ארגונים ביקורתיים כלפי ישראל. בדצמבר 1989 זכה "בצלם" בפרס קרטר לזכויות האדם. בשנת 2009 זכה הארגון יחד עם ארגון אל-חאק בפרס גזן ההולנדי, ובשנת 2011 זכו שני ארגונים אלה בפרס קרן PL הדנית. בשנת 2014 זכה "בצלם" בפרס סטוקהולם של לשכת עורכי הדין הבינלאומית ולשכת עורכי הדין השבדית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר בצלם
  2. ^ 2.0 2.1 אביבה לורי, מחפשים את "בצלם", באתר הארץ, 26 ביוני 2002
  3. ^ פגיעה באזרחים ישראלים על ידי פלסטינים, אתר "בצלם"
  4. ^ 4.0 4.1 ‏שרית מיכאלי, עופרת יצוקה: הקרב על התחקיר, nrg, ‏21 בספטמבר 2009‏‏
  5. ^ הודעות לעיתונות - 22 ביולי 2009: פרסום רשימת הרוגי "עופרת יצוקה", באתר "בצלם"‏
  6. ^ ‏יצחק בן-חורין, ארגון "בצלם" פתח משרד בוושינגטון, ynet, ‏ 25 בספטמבר 2008‏
  7. ^ 10 ארגוני זכויות אדם בפנייה דחופה ליועץ המשפטי לממשלה: חשד להפרות חמורות של הדין ההומניטרי הבינלאומי בפעילות צה"ל בעזה, באתר בצלם, 21 ביולי 2014.
  8. ^ בג"ץ 5228/14 בצלם נגד רשות השידור ואחרים, ניתן ב-13 באוגוסט 2014
    רויטל חובל, גילי איזיקוביץ, בג"ץ: תשדיר "בצלם" שנפסל לשידור - פוליטי ולא אינפורמטיבי, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2014
  9. ^ 9.0 9.1 גילי כהן, השירות הלאומי ימנע התנדבות ל"בצלם" בשל "פעילותו נגד מדינת ישראל", באתר הארץ, 14 באוגוסט 2014
  10. ^ רויטל חובל, "בצלם" יוכל להמשיך לקלוט מתנדבי שירות לאומי, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2014
  11. ^ עמוד הפרויקט באתר "בצלם"
    כתבה על פרויקט "חמושים במצלמות" בעיתון הגרדיאן
  12. ^ נירית אנדרמןעדויות מצולמות, באתר הארץ
  13. ^ זכיית פרויקט "חמושים במצלמות" באתר פרס "One World Media"
  14. ^ אודות המקרים שתועדו בפרויקט "חמושים במצלמות" באתר וואלה!
  15. ^ רוני סופר, אולמרט על המתנחלת המקללת: ראיתי והתביישתי, באתר ynet‏, 14 בינואר 2007
  16. ^ חיים לוינסון, למרות התיעוד המצולם, נסגר התיק נגד המתנחלים הפורעים מסוסיא, באתר הארץ
  17. ^ כתבה על אתר HEB2 במגזין המקוון Nexus
  18. ^ אירוע HEB2@BEZALEL0 מתוך אתר העירייה
    האח הגדול - הגרסה החברונית, באתר ynet
  19. ^ אתר HEB2
  20. ^ הגדר הרעה: הפרת זכויות האדם כתוצאה מהקמת מכשול ההפרדה, אתר "בצלם"
  21. ^ כוח מופרז (אתר "בצלם"), עמ' 11, ובו כתוב: "המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על הצדדים הלוחמים לצרף ילדים מתחת לגיל 15 לכוחות הלוחמים ומחייב אותם לנקוט בכל האמצעים הדרושים על-מנת להבטיח שילדים מתחת לגיל זה לא ייטלו חלק במעשי האיבה. יש לציין, כי עמדתם של ארגוני זכויות האדם ברחבי העולם, ובכללם בצלם, גורסת שמן הראוי לאסור את השתתפותם במעשי האיבה של קטינים מתחת לגיל 18. מתוך מידע שהגיע לידי בצלם עולה כי בין אנשי הפת"ח החמושים שירו על חיילי צה"ל במחסום היה גם ילד בן 14. העובדה שאנשי הרשות הפלסטינית לא מנעו את השתתפותו בירי ולא הוציאו אותו מאזור הסכנה, מהווה כשלעצמה הפרה בוטה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי"
  22. ^ 17 ביוני 2007: בצלם להנהגת חמאס ברצועה: העמידו לדין את האחראים לפשעי המלחמה
  23. ^ אלף יום לחטיפתו של גלעד שליט - על חמאס לשחררו לאלתר וללא תנאים, אתר "בצלם"
  24. ^ יהונתן דחוח הלוי, ליזי שגיא מ"בצלם": לישראל ערכי נאציזם, חדשות מחלקה ראשונה
  25. ^ כיצד הוכיחו הרשויות הישראליות שהן אינן יכולות לחקור חשדות להפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי בפעולות ישראל ברצועת עזה, אתר "בצלם", 5 בספטמבר 2014.
  26. ^ ארגוני זכויות האדם בצלם ויש דין: ישראל לא מעוניינת לחקור פגיעות בפלסטינים, באתר "בצלם", 4 בספטמבר 2014.
  27. ^ צוות בצלם
  28. ^ הנהלת בצלם
  29. ^ List of donors to B'Tselem, באתר "בצלם"
  30. ^ רותי סיני"לא לקחת כוח מאחרים - לתת אותו", באתר הארץ, 8 בינואר 2006
  31. ^ אורי בלאולאן באמת הולכים כספי התרומות, באתר הארץ, 2 בינואר 2010
  32. ^ מאמרים- ynet עובד בשביל "בצלם", ישי גולדפלם, פרספקטיבה
  33. ^ עמוס הראלמחקר: 'בצלם' מפרסם מידע שגוי ומשמיט פרטים חיוניים, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2008‏;
    יהונתן דחוח-הלוי, המאבק על הנרטיב של ישראל באמצעות נתוני ההרוגים הפלסטינים בפעולות צה"ל, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 26 באוקטובר 2008;
    יהונתן דחוח-הלוי, הרוגי מנגנוני הביטחון הפלסטינים – מיתוס מול מציאות, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 24 במאי 2009
    בצלם - אוסף כתבות, באתר מחלקה ראשונה
  34. ^ יונתן דחוח-הלוי, בצלם והמצלמה שאינה משקרת, חדשות מחלקה ראשונה
  35. ^ יהונתן דחוח-הלוי, בצלם נחפז להאשים בלי לבדוק עם צה"ל, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 27 ביולי 2012
  36. ^ Column one: What is Israel's problem? [1](הקישור אינו פעיל, ) [2], The Jerusalem Post, May 10, 2007.
  37. ^ Carloline Glick, Column One: Agents of influence, Jerusalem Post
  38. ^ ‏טל פבל, גולדסטון, קרא את הנתונים, nrg,‏ 17 בספטמבר 2009‏; ראו גם: הרוגי החמאס במבצע 'עופרת יצוקה' – ממצאים סופיים ומסקנות, המכון למדיניות נגד טרור
    Dr. Tal Pavel, Hamas Casualties in "Operation Cast Lead" - Final Findings and Conclusions, International Institute for Counter-Terrorism (באנגלית)
  39. ^ העיתונאי במסווה שחשף את השנאה לישראל, mako-חדשות 2, 29 באוגוסט 2014.
  40. ^ ב"בצלם" מודים: התחקירן הכחיש שואה, mako-חדשות 2, 6 באוקטובר 2014.
  41. ^ בן-דרור ימיני, Holocaust deniers in B'Tselem, חדשות ynet באנגלית, 31 באוגוסט 2014.
  42. ^ לילך סיגן, האמת המטרידה של "בצלם", מעריב השבוע, 7 באוקטובר 2014.
  43. ^ אריק בנדר, הוועדה הפרלמנטרית תחקור את בצלם, עדאלה ופרופיל חדש, באתר nrg‏, 10 בינואר 2011
  44. ^ יונתן אוריך, מחאה ברשת הובילה לסגירת תערוכת ”בצלם“, באתר nrg‏, 3 בספטמבר 2014