בקעת בית שאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חפירות בית שאן

בקעת בית שאן היא בקעה בצפון ארץ ישראל. הבקעה מכונה גם בשם "עמק בית שאן". הבקעה גובלת בצפון בנחל תבור, במערב בהר הגלבוע, בדרום בנחל מלחה (ואדי אל-מליח) - בואכה השומרון ובמזרח בנהר הירדן, בקטע שלמרגלות רכס הגלעד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקעת בית שאן היא חלק מהשבר הסורי אפריקני ולכן שימשה חלק מנתיב השיירות בין ירושלים לטבריה ולצפת. בזכות מיקומה בקצהו המזרחי של עמק יזרעאל שימשה הבקעה קטע בנתיב שבין הים התיכון אל אזור עבר הירדן ושאר הארצות הנמצאות מזרחה.

ההתיישבות במקום החלה עם הקמת העיר העתיקה בית שאן המוזכרת בתנ"ך כמקום שבו נתלו גופותיהם של שאול המלך ויהונתן לאחר הקרב על הר הגלבוע.[דרוש מקור]

במהלך ההיסטוריה היה האזור מיושב כמעט בכל שנות ההתיישבות בארץ ישראל.

בזמן האימפריה העות'מאנית עברה בבקעה רכבת העמק, שחיברה בין חיפה לדמשק ונמשכה דרך עמק יזרעאל ובקעת בית שאן בדרכה לסוריה.

בזמן המנדט הבריטי הקשו הבריטים על התיישבות יהודים במקום, והראשונים שהחלו את ההתיישבות המחודשת במקום היו נוצרים טמפלרים מהמושבה וילהלמה שהחלו לעבד חלק מאדמות הבקעה. בדצמבר 1936 מתחילה ההתיישבות היהודית בעמק עם הקמת קיבוץ ניר דוד - תל עמל המסגרת ישובי חומה ומגדל, התיישבות שמתחילה את תנופת ההיישבות היהודית בעמק.

במדינת ישראל כוללת בקעת בית שאן שתי רשויות מקומיות: עיריית בית שאן ומועצה אזורית עמק המעיינות.

מעיינות העמק[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמק מצטיין בשפע המים המצויים בו ולכן חלקים ממנו מכונים "עמק המעיינות". בין הידועים הם עין שוקק, עין מודע, נחל הקיבוצים ועינות חוגה שהפכו לפארק מסודר בתשלום בשם גני חוגה, נחל עמל. כן נובע שם מעיין מים חמים המפורסם בשם ה'סחנה'. על עמק המעיינות כתב רבי אשתורי הפרחי, מחבר ספר "כפתור ופרח", שהתגורר בעיר בית שאן: "בית שאן... יושבת על מים רבים, מי מנוחות, ארץ חמדה ומבורכת ושבעת שמחות. כגן השם תוציא צמחה ולגן עדן פתחה". רבי אשתורי ראה בחבל ארץ זה מקור שפע שמחה וברכה.

במסכת עירובין בתלמוד בבלי יש משפט של האמורא ריש לקיש: "אם גן עדן בארץ ישראל הוא - בקעת בית שאן פתחו".

אזורי הבקעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקעת בית שאן היא אחד מאזורי ההתיישבות הראשונים בארץ ישראל. היא מחולקת לאזורים הבאים:

  • עמק בית שאן המערבי, הכולל את הקיבוצים:
  • עמק בית שאן המזרחי, משתרע מהעיר בית שאן עד נהר הירדן. בין ישובי האזור נמנים הקיבוצים הבאים:
    • נווה איתן, נוסד בב' כסלו תרצ"ט (1939), על שפת נהר הירדן. שמו ניתן לו לפי הפסוק המקראי המתייחס לנהר שלידה: "הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן, אֶל-נְוֵה אֵיתָן--כִּי-אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ, וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד: כִּי מִי כָמוֹנִי, וּמִי יֹעִידֶנִּי, וּמִי-זֶה רֹעֶה, אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי." ‏‏‏[1]
    • מעוז חיים, בו שרידי בית כנסת עתיק.
    • כפר רופין, הוקם יחד עם נוה איתן. הוא נמצא 250 מטר מתחת לפני הים.
  • עמק בית שאן הדרומי, מבית שאן דרומה. הוא כולל "גוש" של ארבעה קיבוצים המאורגנים בקיבוץ הדתי וגוש מושבי ה"פרוונות" שהוקמו לאחר הקמת המדינה.
  • עמק בית שאן הצפוני, מבית שאן צפונה. על ישובי האזור נמנים:
    • חמדיה, מקור שמה הוא ביישוב שהיה במקום, ואשר על-שם הסולטאן הטורקי. הקיבוץ הוקם בי"ט אלול תש"ב (1942).
    • בית יוסף, אחד המושבים היחידים באזור. נוסד בכ"ז ניסן תרצ"ז (1937).
    • נוה אור, מקור שמה קשור לארץ מוצא מייסדיה, בבל, היא "אור כשדים". הוקם בתש"ט.
    • גשר, הקיבוץ הוקם ליד גשרי הירדן ב-17 בפברואר תרצ"ט (1939). פרנסתו התבססה על מחצבי גבס שנמצאו בקרבתו. במלחמת העצמאות עמדו מגיני הקיבוץ בפני כוחות הלגיון הערבי והצבא העיראקי שחצו את נהר הירדן ממזרח למערב, מנעו את ניסיון ההבקעה מערבה והביאו לנסיגת התוקפים לגדה המזרחית של נהר הירדן. לאחר המלחמה הוקם הקיבוץ מחדש על גבעת הגמל הסמוכה.

סוגיית המצוות התלויות בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת מבית הכנסת בתל רחוב בגן מוזיאון ישראל

חז"ל דנו בשאלה האם מצוות התלויות בארץ חלות בבקעת בית שאן, כלומר האם הבקעה היא חלק מארץ ישראל. באולם המבוא של בית הכנסת של העיר רחוב - 6 ק"מ דרומית לעיר, נמצאה כתובת הלכתית ארוכה ברצפת הפסיפס. הכתובת כוללת 365 מילים (כמניין ימות שנת החמה) המחולקים לשמונה סעיפים, אשר ערוכים ב-29 שורות, ובהם טקסטים המופיעים במקורות של תנאים ואמוראים, שנוגעים למצוות התלויות בארץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ספר ירמיהו מ"ט י"ט‏