בראגה (משקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוכר בראגה טורקי בשנת 1880 בבוקרשט

בראגה (Bragă) או בוזה (Boza) הוא משקה מותסס שכיח בדרום מזרח רומניה,טורקיה,אלבניה,מרכז אסיה,בולגריה, מדינות יוגוסלביה לשעבר, אזורים רבים אחרים במזרח אירופה והבלקן ומדינות הים התיכון.

הבראגה הנו משקה עכור למראה, חמוץ מתוק, המכיל חומרים מאוד מזינים. הבראגה הוחדרה לארצות הרומניות על ידי הטורקים בתקופת האימפריה העות'מאנית. לפני התקופה המודרנית, הבראגה והלימונדה היו המשקאות המצננים העיקריים שנמכרו ברומניה. המשקאות הופקו על ידי מוכריהם בביתם ונמכרו ברחוב ישירות לקונים הצמאים.

הבראגה מופקת מהרתחת מים עם קמח של גרעיני הצמח Luzula pilosa במשך 3 שעות. הנוזל שנוצר, לאחר ההרתחה והקירור, ללא סינון, בראשיתו של תהליך תסיסה, הוא "הבלאגה הטריה" או "הבלאגה המתוקה". בהמשך תהליך התסיסה הבלאגה מחמיצה ומשנה את טעמה בהתאם. "הבלאגה החמוצה" מכילה כמויות קטנות מאוד של כוהל,בדרך כלל כ1%. כדי לתת למשקה צבע מתאים נעשה שימוש בסוכר מושחם.

כוס בראגה.

<משקה הבוזה (Boza, Bozahane) המקורי הוא משקה תוסס, עשוי לרוב מדגנים, לרוב מדוחן או שעורה ומקורו באסיה שם נהגו לשתות אותו בעיקר בחורף.הצרפתי ז'אן ת'בנו שביקר בארץ ישראל בשנת 1658 ציין כי טעמו של המשקה גרוע למדי אבל הוא זול. באמצע המאה השש-עשרה החלו להוסיף לבוזה גם אופיום, חכמי הדת העות'מאניים שבנוסף למלחמתם בהווי שהתפתח בבתי הקפה, הוסיפו כעת גם את שתיית המשקה ה"מועשר". הסולטאן סלים השני היה הראשון שהוציא צו כנגד מוכרי הבוזה וציווה על סגירת הבוזהח'אנה - החנויות לממכר הבוזה. כנראה שצווי הסולטאן לא יכלו להתמודד עם הדרישה למשקה התוסס. ההיסטוריון העות'מאני אבליה צ'לבי כתב כי באיסטנבול בלבד פעלו בתקופתו (מאה שבע-עשרה) שלוש מאות חנויות לממכר בוזה, עובדה שכנראה הניעה את הסולטאן מחמט הרביעי (1687-1648) להוציא צו דומה האוסר על שתיית המשקה. התנגדות השלטונות לשתיית המשקה התוסס המועשר באופיום מובנת לאור תיאורו של הנוסע ליאונרד ראוולף שביקר בארץ ישראל בשנת 1573 וכתב כי "משקה זה גורם לטורקים להיות עליזים ומרוממי רוח כמו שקורה לאנשים שלנו כאשר הם שותים בירה".


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]