ברברה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברברה
איור של ברברה משנת 1966

ברברהצרפתית: Barbara;‏ 9 ביוני 1930 - 24 בנובמבר 1997), הוא שם הבמה של מוניק אנדרה סרף ( Monique Andrée Serf), אשר הייתה זמרת שאנסונים צרפתייה יהודייה מפורסמת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוניק סרף נולדה בפריז למשפחה יהודית וכבר בגיל 10 נאלצה להתחבא מפני הנאצים, במשך תקופת הכיבוש הגרמני על צרפת במלחמת העולם ה-2. בתום המלחמה, פרופסור למוזיקה שמע את מוניק שרה במקרה והציע לעזור לה לפתח את כשרונה. היא קיבלה שיעורי פיתוח קול ולמדה לנגן על פסנתר ולבסוף נרשמה מוניק ל-École Supérieure de Musique. יחד עם זאת, בעיותיה הכלכליות של מוניק סרף אילצוה לוותר על לימודי המוזיקה, לטובת משרת שירה ב-La Fontaine des Quatre-Saisons, קברט מפורסם בזמנו בפריז.

כילדה רגישה היא נפגעה עמוקות ממאורעות המלחמה ומצרותיה המשפחתיות. על פי האוטוביוגרפיה שלה, "היה פסנתר שחור", אביה התעלל בה מינית כשהייתה בת 10 ולאחר מכן עזב את הבית לבלי שוב. שנים אחר כך נסעה מוניק סרף, ברברה, להלוויית אביה בנאנט, שם חיברה את אחד משיריה הפופולרים ביותר, "נאנט", המנציח את נסיעתה. תחושת הריקנות הפנימית שנגרמה לה עקב אירועים אלו השתקפו במראה החיצוני שלה ובשיריה, בעיקר בשיר: "ילדותי". כינויה היה "האישה בשחור" על שום הופעתה הגבוהה, לבושה תמיד בשחורים ושיער שחור אסוף לאחור. הופעותיה כללו בעיקר שירים מלנכוליים על אהבה אבודה.

לאחר נטישת אביה את המשפחה ברחה מהבית ובין השנים 1950 ל-1952 גרה בבריסל, בירת בלגיה, לאחר שהצטרפה שם לקומונת אמנים פעילה. חבריה הסופרים והציירים, שכרו בית ישן והפכו אותו לסדנה ולאולם קונצרטים עם פסנתר, שבו ביצעה שירים של אדית פיאף, ז'ולייט גרקו וז'רמיין מונטרו. הקריירה שלה התפתחה באיטיות והיא נאבקה למחייתה. בשנת 1953 היא נישאה לסטודנט למשפטים מבלגיה והתגרשה ממנו ב-1956. מאוחר יותר בחייה, כתבה על יחסיה עם גברים, בשיר שאומר: "הם צועדים בגאווה, הגברים שלי. אני בחזית והם מאחור." לאחר שחזרה לפריז, נפגשה עם ז'אק ברל ונוצרה ביניהם ידידות רבת שנים. היא שרה והלחינה רבים משיריו. בהמשך היא פגשה את ז'ורז' ברסנס שאת שיריו הקליטה באלבומה הראשון. בשנות ה-50 היא הופיעה במועדונים קטנים והחלה לבסס קבוצת מעריצים, בעיקר סטודנטים צעירים מהרובע הלטיני. את הפריצה האמיתית עשתה ברברה בשנת 1961 כאשר הופיעה בהיכל המוזיקה המפורסם בובינו (Bobino) ברובע מונפרנאס. אולם המבקרים הפריזאים היו קשוחים איתה והיא המשיכה להופיע במועדונים קטנים. שנתיים אחר כך היא הופיעה ב- Théâtre des Capucines והקסימה את הקהל ואת המבקרים בהופעה מלאת כוח מדהימה, עם חומר חדש. מנקודה זו, פרחה הקריירה שלה ובשנת 1964 היא חתמה על חוזה גדול עם חברת Philips Records. בשנות ה-70, שיחקה במספר סרטים, הופיעה בתוכניות טלוויזיה ויצאה למסעי הופעות ברחבי העולם.

כמה מלהיטיה הגדולים הם: "אשתו של הקטור", "גבר בבגדים", "סיפור האהבה היפה ביותר שלי הוא אתה", "נאנט", "אני לא יודעת", "גטינגן", "העיט השחור" (l'aigle noir, וכך גם כינתה את עצמה) ועוד. שירה "הגבירה בחום", דואט עם ז'ורז' מוסטקי שגם כתב, והתפרסם בישראל בתרגום לעברית של יעקב שבתאי ובביצוע יוסי בנאי ואילנה רובינא.

ברברה נפטרה ב-1997, בגיל 67 מבעיות נשימה ונקברה ליד אמה וקרובי משפחתה, בחלקה של היהודים, בבית הקברות של באניה (Bagneux), דרומית לפריז.

העיר פריז קראה על שמה מרכז מוזיקה ברובע ה-18, בעיר רֶן נקרא רחוב על שמה ובעיר נאנט הוצב בשנת 2000 פסל לכבודה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]