ברגהיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו ברגהיין

ברגהיין (Berghain) הוא מועדון לילה מפורסם בברלין בירת גרמניה. מקור שמו נקבע בשילוב שמות שני הרבעים בקרבתם הוא ממוקם, קרויצברג ופרידריכסהיין בעיר[1]. פיליפ שרבורן כתב בשנת 2007: "זוהי כנראה בירת הטכנו העולמית"[2], ועל פי המגזין הנחשב "DJ Magazine"‏[3] והניו יורק טיימס[4] הוא נחשב למועדון הלילה הטוב בעולם (נכון לשנת 2009).

המבנה והעיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה מהקומת הכניסה כלפי החלל המרכזי של ברגהיין
תור הברגהיין

המועדון ממוקם במבנה של תחנת כוח ישנה ליד תחנת הרכבת אוסטבנהוף, לא רחוק מחומת ברלין. הבניין מתאפיין בממדים גדולים, התקרה מגיעה לגובה 18 מטר והוא מאפשר תפוסה של 1500 בליינים. המועדון מעוצב באופן מינימליסטי בפלדה ובטון.

בקומה הכניסה ישנו חלל גדול עם פינת ישיבה, גרם מדרגות ברזל מוביל לקומה הראשונה בה ממוקמת רחבת הריקודים המרכזית של הברגהיין. בחלל זה לא ממוקמים ברים או גישה לשירותים מלבד משתנות גברים שנמצאות בכל אחד מארבע הפינות של חלל החדר וחשופות לעיני כל. עד שנת 2010 כלל החלל המרכזי גם פינות ישיבה בצידי הרחבה בהן קוימו לעתים יחסי מין גלויים.

משני צידי הרחבה המרכזית ניתן לעלות בגרמי מדרגות נוספים לקומה העליונה שבה ממוקמת רחבת ריקודים נוספת קטנה יותר. במעברים שבין הקומות ממוקמים מספר ברים וחדרי שירותים, ניסתרים, ותאי התבודדות ללא דלת או וילון. המקום מקושט בתצלומים וחלונות ענק מהם ניתן לראות את מזרח ברלין[1][2][5][6][7]. כל חדרי השירותים במבנה מיועדים לשני המינים, בחדרי השירותים כמו גם במבנה כולו לא ניתן למצוא מראות או חפצים מחזירי אור.

כל החדרים במבנה מוחשכים לחלוטין ולבליינים אין קשר עם המתרחש מחוץ למועדון עד ליום שני בבוקר בו נפתחים תריסים חשמליים ענקיים הממוקמים בתקרת המבנה ומאפשרים לאור להיכנס.‏[8]

כמו מועדונים רבים בברלין, האירועים בברגהיין ארוכים מאוד. בסופי השבוע המועדון נפתח ביום שבת בערב ונסגר ביום שני בשעות הבוקר.‏[9]

בקומת המרתף, אליה הכניסה היא מצדו השמאלי החיצוני של הבניין, ממוקם מועדון נוסף לגברים בלבד הפועל בכל ימות השבוע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט Ostgut

הברגהיין הוא גלגולו של מועדון קודם שפעל בשנים 1998 ועד 2003[2][6][7] המועדון החל דרכו כמועדון מסיבות פטיש לגברים בלבד שהתקיימו במקומות שונים עד שנמצא לו מקום קבוע. עם הצלחתו החל לכבד את כניסתם של כל המינים בכל האירועים. המועדון נסגר ב-6 ינואר 2003 באירוע פרידה שנמשך 30 שעות, ומחסן הרכבת בו שכן המועדון נהרס.

המועדון נפתח בשמו החדש "ברגהיין" בשנת 2004[7][10],

בשל שינוי בחוק הגרמני המחייב תשלום לזכויות יוצרים בגין המוזיקה המושמעת בו כנגזרת של כמות הבליינים במועדון (ולא תשלום חד פעמי ליום), התקבלה החלטה לסגור את המועדון בתחילת שנת 2013. לאחר הפגנות וערעורים מצד הנהלת המועדון בוצעו שינוים והקלות בחוק ונכון לאוקטובר 2012 נדחתה ההחלטה.‏[11]

הקהל והסלקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותמת כניסה לברגהיין

לברגהיין מוניטין של מקום בילוי המאפשר ומעודד נהנתנות קיצונית. הבניין מכיל חדרים חשוכים שהוקצו במיוחד למטרה זו וצילום בכל חלקי המועדון אסור בהחלט.[2][12]. המועדון מקיים מדיניות סלקציה מדוקדקת בכניסה במטרה למקסם את תחושת החופשיות של הבלניינים. ההערכה היא שכ 40% מהממתינים בתור (כ-5000 איש בסוף השבוע) לא יכנסו‏[13], בסופי השבוע התור יכול להגיע לכ-300 איש בשעות השיא ולשעתיים של המתנה. סביב המבנה ובתוכו מצלמות רבות לסריקת הקהל הממתין.

מיום הקמתו של המועדון המחליט המרכזי בעניין הכניסה הוא סוון מרקרט (Sven Marquardt),‏[14] צלם אופנה גרמני בעשור החמישי לחייו המכונה גם "איש הברזל" בשל הפירסינגים הרבים המעטרים את פניו. כשיגיע בליין לראשית התור יקבל את אחת התשובות הבאות: הזמנה להיכנס, בקשה לגשת חזרה לסוף התור (משמעותה סיכוי נוסף להיכנס), בקשה לעזוב את המקום (ללא אפשרות לחזור לסוף התור). על אף מדיניות הסלקציה המדוקדקת, אין כניסה מיוחדת לאח"מים או אזורים מוגבלים לסלבריטאים בלבד. רשימת המוזמנים מצומצמת וגם הם חייבים לעמוד בתור יחד עם שאר הבליינים. ניתן לצאת מהמועדון ולחזור אליו לאחר הטבעת חותמת על היד ללא תשלום חוזר, אך לאחר מעבר סלקציה מחדש.

שימוש בסמים, אקסהיביציוניזם, וקיום יחסי מין לעיני כל בתוך המועדון מתקבל באדישות. אומנם כל אורח נדרש לבדיקה ביטחונית בכניסה אך בתוך המועדון אין אנשי האבטחה מתערבים בנעשה כלל‏[15].

המוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה בעיקרה טכנו, טכהאוס, דטרויט טכנו ומינימל, אבל גם בסגנונות האוס ואלקטרו האוס.

מערכת הסאונד בברגהיין מתקדמת מאוד‏[16], הווליום חזק מאוד וכמעט ולא מאפשר לקיים שיחה ברחבה המרכזית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Panoramabar: Berlin's Underworld | XLR8R
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Sherburne, Philip (2007-05-09). The Month In: Techno. Pitchfork Media. אוחזר ב־2007-07-04.
  3. ^ Top 100 Clubs, "2009" (English)
  4. ^ 36 Hours in Berlin, "10 דצמבר 2006" (English)
  5. ^ Trebay, Guy (2006-03-19). "Life Is a Cabaret?: At Week End, the party never stops.", New York Times. תבנית:ISSN. אוחזר ב־ 2007-07-04. 
  6. ^ 6.0 6.1 http://www.deutsche-bank-art.com/art/2005/4/e/1/341.php
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Wang, Daniel (2004-10-01). Ostgut, Berlin: Daniel Wang's scene report from the German capital. Discopia. אוחזר ב־2007-07-04.
  8. ^ זאב אברהמי, ביקור בברגהיין בברלין - מועדון הלילה מספר אחת בעולם, באתר הארץ
  9. ^ NICHOLAS KULISH, One Eye on the Door, the Other on His Photography, "2 בספטמבר 2011" (English)
  10. ^ Berlin electro club Berghain turns two. The Berlin Paper (2006-12-16). אוחזר ב־2007-07-04.
  11. ^ Berghain to remain open in 2013, "15 באוגוסט 2012" (English)
  12. ^ New Cassy mix captures Panoramabar. Resident Advisor (2006-07-09). אוחזר ב־2007-07-04.
  13. ^ זאב אברהמי, ביקור בברגהיין בברלין - מועדון הלילה מספר אחת בעולם, באתר הארץ
  14. ^ NICHOLAS KULISH, One Eye on the Door, the Other on His Photography, "2 בספטמבר 2011" (English)
  15. ^ זאב אברהמי, ביקור בברגהיין בברלין - מועדון הלילה מספר אחת בעולם, באתר הארץ
  16. ^ Top-Ranking Nightclub Berghain Pulsates to Meyer Sound JM-1P Loudspeaker System, מרץ 2011 (English)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]