ברווז הפרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברווז הפרא או אווז הפראנורבגית: Vildanden) הוא מחזה פרי עטו של המחזאי הנורבגי הנריק איבסן משנת 1884.

אודות המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת הבכורה של המחזה התקיימה בתיאטרון דן נשיונל סצ'ין בברגן, נורבגיה, ב-9 בינואר 1885.

המודל לדמותה של הדוויג היה נערה גרמנית שאיבסן פגש כשהשלים את המחזה בגרוסנסאס (Gossensass), דרום טירול בקיץ 1884. לאחותו, אליה היה קרוב מאוד, קראו הדוויג. אחותו נקראה על שם סבתם מצד אימם, הדוויג פאוס (Paus) (1763–1848).

מקובל לחשוב שדמותו של אקדל הזקן מבוססת על אביו של איבסן, קנוד איבסן.

הנפשות הפועלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וורלא – תעשיין וסוחר סיטונאי.
  • גרגור וורלא – בנו.
  • אקדל הזקן.
  • ייאלמר אקדל – בנו, צלם.
  • גינה אקדל – אשתו של היאלמר.
  • הדוויג – בתם בת הארבע עשרה.
  • גברת סרבי – סוכנת ביתו של וורלה המבוגר.
  • רלינג – רופא.
  • מולוויק – תאולוג לשעבר.
  • גרוברג – מנהל חשבונות.
  • פטרסן – משרת בבית וורלא המבוגר.
  • יינסן – מלצר שכיר.
  • אורח שמן.
  • אורח מקריח.
  • אורח קצר-רואי.
  • שישה אורחים נוספים בבית וורלא.
  • מספר משרתים שכירים.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה הראשונה נפתחת בארוחת ערב בביתו של וורלא האב, תעשיין וסוחר עשיר. האורחים הוזמנו על ידי בנו, גרגור וורלא, שזה עתה שב לבית אביו אחרי שהתגורר בסמוך למפעל של אביו, בו עבד. שם נודע לו על גורלו של חברו לשעבר לכיתה, ייאלמר אקדל. ייאלמר נשא לאישה את גינה, משרתת צעירה שעבדה במשק ביתו של וורלה. וורלה האב אירגן את השידוך בכך שסיפק לייאלמר בית ומקצוע כצלם. גרגור, שאימו הלכה לעולמה, מאמין שגינה ובעלה ניהלו ביניהם רומן, ומתמלא זעם בשל כך שחברו הוותיק חי חיים של שקר.

ארבעת המערכות הנותרות מתרחשות בביתו של ייאלמר אקדל. בתחילה נדמה שאקדל חי חיים נעימים ונוחים. אביו של ייאלמר מתפרנס בעבודת העתקת מסמכים בשביל וורלה. ייאלמר מנהל סטודיו מצליח לצילום פורטרטים. גינה מסייעת לו לנהל את העסק ובנוסף לכך היא מנהלת את משק הבית. שניהם אוהבים מאוד את בתם הדוויג. מייד בתום המסיבה גרגור נוסע לביתם, שם הוא מתוודע למשפחה. ייאלמר מתוודה על כך שהדוויג היא מקור שמחתו ומקור צערו הגדולים ביותר, מכיוון שראייתה מידרדת בהדרגה והיא עומדת לאבד את מאור עיניה. המשפחה נלהבת להציג בפניו את עליית הגג, שם הם מגדלים בעלי חיים שונים כמו שפנים ויונים. היקר מביניהם הוא ברווז הפרא אותו הם הצילו. הברווז נפצע בידי לא אחר מאשר וורלה האב, שראייתי מידרדרת אף היא. הוא ירה בכנפו של הברווז, שצלל לאגם ונצמד לקרקעית. כלבו של וורלה משה אותו מהמים, וחרף פצעיו מהיריה ומשיניו של הכלב, אקדל הזקן טיפל בברווז עד שהחלים.

גרגור שמאס בדרכו הנלוזה של אביו, מחליט להיפרד ממנו לצמיתות והוא שוכר חדר בבית משפחת אקדל. ביום המחרת, הוא נוכח לדעת ששקרים נוספים מרחפים מעל לראש משפחת אקדל, פרט לרומן של גינה עם אביו. ייאלמר מספר לו שהוא אינו שולח את בתו הדוויג לבית הספר בשל ראייתה, אולם הוא אינו מלמד אותה בעצמו ומותיר את הנערה להימלט לתוך עולם דמיוני באמצעות תמונות שהיא רואה בספרים. במהלך שיחתם גרגור שומע ירייה בעליית הגג, והמשפחה מסבירה שאקדל הזקן מבדר עצמו בכך שהוא יורה בשפנים ובציפורים בעליית הגג, ולפעמים ייאלמר מצטרף אליו לציד. הפעילות מאפשרת לאקדל לשמר בליבו את התשוקה לציד מימים עברו. ייאלמר מספר גם על "המצאתו הגדולה", עליה אין הוא מרחיב את הדיבור. היא קשורה לצילום, והוא בטוח שהיא תאפשר לו לשלם את חובותיו לוורלה ולבסוף להפוך אותו ואת משפחתו לעצמאית לחלוטין. על מנת לעבוד על המצאתו, הוא נוהג להשתרע על הספה ולהרהר בה.

במהלך ארוחת הצהרים, אליה מצטרפים גרגור וכן רלינג ומולוויק, ששוכרים אף הם חדרים בבית, וורלא האב מגיע ומנסה לשכנע את בנו לשוב הבייתה. גרגור עומד על כך שהוא אינו יכול לחזור ושהוא יחשוף בפני ייאלמר את האמת. אביו סבור שייאלמר לא יהיה אסיר תודה בשל התערבותו של גרגור. לאחר שהוא עוזב, גרגור מבקש מייאלמר להתלוות אליו להליכה, שם הוא חושף בפניו את האמת בדבר הרומן של גינה עם אביו.

כשייאלמר שב הבייתה, הוא מתרחק באשתו ובבתו. הוא דורש לטפל בעתיד בכל עסקי הצילום בעצמו, ולא לקבל עזרה מגינה. הוא גם דורש לנהל את ענייני הכספים של המשפחה, שעד עתה גינה ניהלה אותם. גינה מתחננת בפניו לשקול זאת מחדש, בהסבירה שעם כל הזמן שהללו יגזלו ממנו, לא יוותר בידו זמן לשקוד על המצאתו. הדוויג מוסיפה שלא יוותר בידו די זמן לטפל בברווז הפרא. נרעש כתוצאה מהחדשות ששמע מגרגור, ייאלמר זועם על ההצעה ואומר שהוא מעוניין למלוק את צווארו של הברווז. ייאלמר שואל את גינה האם היא ניהלה רומן עם וורלא האב והיא מתוודה שעשתה כן, אולם היא עומדת על כך שהיא מאוד אוהבת את ייאלמר.

בעיצומו של הוויכוח, גרגור חוזר, מופתע מכך שהזוג אינו מאושר מכך שהשקר אינו מרחף עוד מעל ראשם. גברת סרבי מגיעה לביקור ובידה מכתב עבור הדוויג ובפיה החדשות שהיא עומדת להתחתן עם וורלא האב. במכתב כתוב שוורלא ישלם לאקדל הזקן שכר של 100 קרונות לחודש עד למותו. לאחר מותו, הגימלה תעבור להדוויג לשארית חייה. החדשות מריעות את מצב רוחו של יילמאר, והוא מגיע למסקנה שייתכן שהדוויג היא בתו של וורלא. הוא אינו מסוגל לראות את פניה של הדוויג ויוצא מהבית לשתות לשוכרה ביחד עם רלינג ומולוויק. גרגור מנסה להרגיע את הדוויג ומציע לה להקריב את ברווז הפרא בשביל לשמח את אביה. הדוויג נואשת לזכות מחדש באהבתו של אביה ונאותה לבקש מסבה לירות בברווז האהוב עליה בבוקר המחרת.

ביום המחרת, רלינג מגיע ומספר למשפחה שיילמאר נשאר ללון בחדרו. הוא נחרד ממה שגרגור חולל, ומגלה שלפני זמן רב הוא שתל במוחו של יילמאר את רעיון ההמצאה כ"שקר חיים", כדי לטעת בו תקווה שתמנע ממנו מלשקוע לתוך ייאוש. הם מתווכחים בעוד יילמאר מגיע לאסוף את חפציו כדי לעזוב את הדירה. הוא המום ממספר החפצים שעליו לארוז. הדוויג שמחה לראותו, אולם יילמאר אינו מתייחס אליה. הרוסה, הדוויג נזכרת בברווז הפרא והולכת לעליית הגג ובידה האקדח. לאחר שנשמעת ירייה, המשפחה מניחה שאקדל הזקן צד בעליית הגג, וגרגור מניח שהוא ירה בברווז עבור הדוויג. הוא מספר על הקורבן ליילמאר, שהדבר נוגע לליבו. כשאקדל הזקן יוצא מחדרו, המשפחה נוכחת לדעת שלא ייתכן שהוא ירה בעליית הגג. הם נחפזים לעליית הגג ורואים את הדוויג שוכבת על הרצפה. אף אחד לא מוצא פצע, ורלינג בודק אותה. הוא מגלה שהכדור חדר לחזה, פגע בלב והיא מתה במקום משטף דם פנימי. יילמאר מתחנן בפניה שהיא תתעורר בחיים כדי שהיא תוכל לראות עד כמה הוא אוהב אותה. המחזה מסתיים כשרלינג וגרגור מתווכחים שוב. גרגור מחזיק בדעה שהדוויג לא מתה לשווא, מכיוון שהכאב עורר את כל האצילי שבו. רלינג מלגלג על הרעיון ועונה לו.

"בוא נדבר על זה שוב, כשיבצבץ העשב הראשון על קיברה. אז תשמע אותו מפריח מליצות נבובות על "הילדה שנקרעה בטרם עת מזרועות אביה", ותראה אותו מתפלש בים של דמעות רגשניות ורחמים עצמיים." ‏‏‏[1]

המחזה בתרגום בדפוס לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנריק איבסן, ברווז הפרא ; עברית: גד קינר; רמת-גן : מרכז ישראלי לדרמה, תשמ"ה 1985.
  • הנריק איבסן, ברווז הפרא ; תרגום ראשון מנורבגית: גד קינר; רמת-אביב, תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003.

המחזה בתיאטרון המקצועי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. אווז הפרא, תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 5 בדצמבר 1954, מספר הצגות: 21

2. ברווז הפרא, תיאטרון באר שבע, הצגת בכורה: 1987, מספר הצגות: 42

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה עובד לסרט קולנוע בידי טנקרד איבסן, נכדו של המחזאי, ב-1963. עיבודו של מקס פאבר, בבימויו של אלן ברידג'ס, הציג במסגרת סדרת "מחזה החודש" של הBBC, ב-1971. סרט גרמני, שכתב וביים Hans W. Geißendörfer, יצא לבתי הקולנוע ב-1976. גרסה אנגלית מאת Tutte Lemkow הופק באוסטרליה בידי פיליפ עמנואל, בבימויו של הנרי ספרן ב-1983. שמות הגיבורים הומרו לאנגלית. בסרט כיכבו ג'רמי איירונס וליב אולמן. הפסקול המקורי הולחן בידי סיימון ווקר. הפסקול הוקלט והופק בתקליטור בידי סיימון ווקר, פיליפ פאוורס וג'ון סטיבן לאשר והופץ בידי חברת Southern Cross Records.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנריק איבסן, ברווז הפרא ; עברית: גד קינר; רמת-גן : מרכז ישראלי לדרמה, תשמ"ה 1985, עמ' 143. ‏