ברוך בן יצחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוד השער של החיבור "ספר התרומה", ורשה - ירושלים

רבי ברוך בן רבי יצחק (1140 לערך - תחילת המאה ה-13[1]) היה תלמיד חכם ופוסק, מבעלי התוספות. מכונה תדיר בעל התרומה על שם ספרו המפורסם.‏[2] לפי תיאורו בשו"תי הרשב"ץ והרשב"ש, יש סוברים כי הרב ברוך היה כהן.‏[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ברוך חי ופעל בצרפת והיה תלמידו המובהק של ר"י הזקן. הוא מזכיר בספרו רבים מחכמי צרפת אך רק ארבעה מחכמי אשכנז בדברי משא ומתן שלהם עם חכמי צרפת. ספרו הולך אחר בית המדרש הצרפתי, ובניגוד לחכמי אשכנז אינו עוסק כלל במנהגי הקהילות. חכמים שבאו אחריו העידו על פעילותו בפריס ביחד עם רבי יהודה בן יצחק שירליאון[4]. לקראת פטירתו עלה לארץ ישראל, בה גם נפטר ונקבר.

למרות היותו תלמיד חכם צרפתי, ייחסו לו חכמים מאוחרים את השם "רבי ברוך מגרמייזא", ככל הנראה בשל בלבול עם רבי ברוך אביו של המהר"ם מרוטנבורג.‏[5]. רבי ברוך אינו מוזכר בהתכתבויות הלכתיות בין חכמי הלכה גרמנים, ושמו לא עולה בהקשר של פסיקת הלכה בוורמיזא, ולעומת זאת הוא מוזכר רבות בהתכתבויות עם חכמים צרפתים. בן דורו הגרמני רבי אלעזר מוורמס, המרבה לצטט את ספר התרומה בספרו, "ספר רקח", אף כינה אותו "רבי ברוך ב"ר יצחק מצרפת".

חברו היה ר"ש משאנץ.‏[6].

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר פרסומו של רבי ברוך היה בשל "ספר התרומה" המכיל פסקי הלכה בלשון קצרה במגוון נושאים: שחיטה, טריפות, איסור והיתר, חלה, נידה, גיטין, חליצה, עבודה זרה, יין נסך, ספר תורה, תפילין ושבת. הספר כולל גם פרק מיוחד על "הלכות ארץ ישראל", בהתאם לרוח התקופה בה העלייה לארץ ישראל הייתה עניין אקטואלי. בסוף הספר צירף המחבר מפתחות המכילים את תמצית הפרקים. את חיבורו זה סיים לכתוב מעט אחרי שנת תתק"ס (1200) וכעבור כמה שנים כבר כנראה היה בדרכו לארץ ישראל.

ספר התרומה נחשב לאחד מספרי הפסיקה החשובים, ופוסקים רבים מבססים עליו את פסקיהם. קיימים 17 כתבי יד שלמים של הספר ו 63 כתבי יד חלקיים והוא נדפס במהדורות רבות‏[7]. בתשס"ח הודפסו הלכות ארץ ישראל מתוך ספר התרומה במהדורה חדשה ומתוקנת על פי כתבי יד על ידי הרב יואל פרידמן ממכון התורה והארץ. בתש"ע הודפסו הלכות עבודה זרה, יין נסך, ספר תורה, תפילין, ארץ ישראל ושבת במהדורה חדשה על-פי חלק מכתבי היד, על ידי הרב אברהם דוד ממכון ירושלים.‏[8]

בנוסף כתב הרב ברוך תוספות על התלמוד. התוספות המודפסות על מסכת זבחים הם שלו והוא גם מוזכר בהם כמה פעמים‏[9]. התוספות על מסכת נידה הם תוספות טוך המיוסדות על תוספות שלו ומהר"ם מרוטנבורג מזכיר את התוספות שלו על מסכת נזיר, אך אלו לא הגיעו לידינו‏[10]. יש השערות שהוא כתב תוספות על מסכתות נוספות, בין השאר על מסכתות קידושין, חולין ושבת, אך אין ראיות חותכות בעניין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמחה עמנואל, "ואיש על מקומו מבואר שמו" - לתולדותיו של רבי ברוך בן יצחק, תרביץ, ניסן - סיון, תש"ס
  • "פסקים אבודים מספר התרומה", הרב אליעזר בלומנטל, ירושתנו כרך חמישי תשע"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש שאומרים 1202 או 1211
  2. ^ אין להחליפו עם מחבר "ספר התרומות" - רבי שמואל הסרדי שהיה תלמידו של הרמב"ן.
  3. ^ רשב"ץ סימן לו ורשב"ש סימים קכה תרמ ותרי"ג -ערכו בחיבור אוצר הגדולים
  4. ^ שמחה עמנואל, "ואיש על מקומו מבואר שמו" - לתולדותיו של רבי ברוך בן יצחק, תרביץ, ניסן - סיון, תש"ס, עמודים 423-440
    בנימין זאב בנדיקט, מרכז התורה בפרובנס, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה, עמודים 78-79, הערה 11
  5. ^ עמנואל, שם
  6. ^ החיד"א, שם הגדולים, בערכו
  7. ^ הרב יואל פרידמן, על המהדורה החדשה של 'ספר התרומה', המעיין, ראש השנה תשע"א
  8. ^ על מהדורה זאת ראו: יואל פרידמן, ‏על המהדורה החדשה של 'ספר התרומה', המעיין תשרי תשע"א ; דוד אברג'ל, ‏תגובה לביקורת על המהדורה החדשה של ספר התרומה, המעיין ניסן תשע"א ; יואל פרידמן, ‏תגובה לתגובה, המעיין ניסן תשע"א
  9. ^ "ובתוספות בזבחים בסוף כמה דיבורים כתוב 'ברוך' הוא רבינו ברוך הנז'" (שם הגדולים)
  10. ^ שמחה עמנואל, "ואיש על מקומו מבואר שמו" - לתולדותיו של רבי ברוך בן יצחק, תרביץ, ניסן - סיון, תש"ס, עמוד 424