ברוך גולדשטיין
ברוך גולדשטיין (9 בדצמבר 1956 - 25 בפברואר 1994) היה רופא תושב קריית ארבע שרצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע כ-125 מתפללים נוספים במעשה טרור הידוע כטבח מערת המכפלה. המתפללים המוסלמים במערת המכפלה השתלטו עליו והרגו אותו. מעשה הרצח, הנחשב לאירוע הקשה ביותר בתולדות הטרור היהודי בישראל, זעזע את החברה הישראלית והפלסטינית.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו ומשנתו האידאולוגית
ברוך גולדשטיין נולד כבנימין גולדשטיין בשנת 1956 בברוקלין, ניו יורק. על פי הכיתוב על מצבתו, הוא דור שביעי לרבי שניאור זלמן מלאדי. היה תלמידו של הרב מאיר כהנא, אותו הכיר עוד בארצות הברית, והצטרף לפעילות של הליגה להגנה יהודית בארצות הברית. בשנת 1977 סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון בישיבה יוניברסיטי, ובשנת 1983, עם סיום לימודי הרפואה בבית הספר לרפואה של ישיבה יוניברסיטי, עלה לישראל, והתגייס לצה"ל כרופא בדרגת סרן. כרופא צבאי הוא הצהיר שהוא לא מוכן לטפל בלא-יהודים[1] וסירב לטפל בחיילים דרוזים פצועים.[2] הוא נישא למרים ושינה את שמו הפרטי לברוך, היה אב לארבעה ילדים.
עם שחרורו המשיך לשרת כרופא במילואים, ועבד כרופא קהילתי בקריית ארבע וסביבתה. כחלק מעיסוקו כרופא טיפל בחיילים ואזרחים יהודים שנפגעו בפיגועים, ואף זכה לתעודת הוקרה מידי קצין הרפואה הפיקודי של פיקוד המרכז, אריה אלדד, על סיועו בטיפול בחיילים שנפצעו בפיגוע ירי בחברון.
הוא המשיך בפעילות בתנועת כ"ך, ובין השאר הופיע ברשימתה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה, שבה לא נבחר, וברשימתה לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה שבה נפסלה המפלגה מלהתמודד על ידי ועדת הבחירות המרכזית בשל מצעה הגזעני. הוא רץ ונבחר מטעמה למועצת קריית ארבע, ולאחר הירצחו של הרב כהנא הקים בקריית ארבע גן לזכרו.
התנגד להסכמי אוסלו שנחתמו בספטמבר 1993, ונהג להסתובב עם טלאי צהוב על בגדיו. כאשר נשאל כיצד מתיישבות דעותיו הקיצוניות עם עיסוקו ברפואה השיב בציטוט מקהלת: "עת להרוג ועת לרפוא".[1]
[עריכה] טבח מערת המכפלה
 |
ערך מורחב – טבח מערת המכפלה |
בפורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994), בשעה 5 לפנות בוקר, הגיע גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן. ב"אולם אברהם" שבמערה התפללו 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, וב"אולם יצחק" התפללו באותה עת כ-800 מוסלמים, בתפילת יום השישי שלפני תחילת צום הרמדאן. גולדשטיין עבר ל"אולם יצחק", ובאמצעות רובה "גליל" שהיה ברשותו, רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 מהם. לאחר שחדל מלירות, משום שאזלה התחמושת שהייתה ברשותו או עקב מעצור בנשקו, השתלטו עליו המתפללים המוסלמים והרגו אותו באמצעות מטף כיבוי.
ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את הטבח במערת המכפלה הגיעה למסקנה כי גולדשטיין פעל לבדו, ללא תמיכה או סיוע מגורמים אחרים. למרות זאת הרקע האישי של גולדשטיין כחבר בתנועת כ"ך נקשר על ידי רבים למעשהו.
[עריכה] התייחסות לטבח
הטבח במערת המכפלה גונה על ידי גורמים מרוב קצות הקשת הפוליטית.
הרב יהודה עמיטל, ראש תנועת מימד, כתב כי גולדשטיין "הצליח להכתים את העם היהודי ואת תורת ישראל בכתם של שפיכת דם נקיים. מעבר לשפלות המוסרית והדתית של הריגת חפים מפשע, שעה שכרעו ברך בפני בורא עולם - הרצח הנורא הביא לידי חילול שם שמים בעיני העולם כולו."[3]
התגובות מימין היו מעורבות. בגילוי דעת שפרסמה מועצת קריית ארבע נאמר, בין השאר: "אנו משתתפים בכאב ובצער המשפחות שיקיריהן נפלו, אך את כתב האישום יש לכוון נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה שלא פעלו כנגד הפיגועים, ובכך גרמו בעקיפין לטבח". כשנשאל הרב דב ליאור (רבה של קריית ארבע) על הרצח ביקש להזכיר לשואלים שברוך גולדשטיין היה רופא וטיפל בהרבה מקרים וייתכן שנטרפה דעתו ממה שראה והיו שהעידו שקודם הטבח אמר "אני לא מסוגל יותר". חלקים מאנשי הימין הרדיקלי בישראל ואחדים מתושבי חברון הביעו לאורך השנים תמיכה מפורשת במעשהו של גולדשטיין, בין היתר בטענה שהטבח מנע פיגוע גדול שעמד להתבצע.[4]
פעיל הימין מיכאל בן חורין הועמד לדין על שאמר בהילולה לזכר גולדשטיין: "ברוך גולדשטיין אין כמוך בעולם, ברוך גולדשטיין הוא אדם צדיק, יסוד עולם, יחיד במינו". בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה אותו ופסק שאין בכך הסתה לאלימות.[5]
15 שנים לאחר הטבח, כתב הרב שלמה אבינר: "ברור שברוך גולדשטיין לא פעל מתוך רגשי נקמה פרטיים", ו"דווקא בגלל זה הוא היה צריך לבקש רשות מהאומה, כי אחר כך מי שיצטרך לקחת את המעמסה של האחריות זו האומה כולה. אם הוא היה שואל אותנו היינו אומרים לו לא לעשות את זה. ככה לא פועלים. אבל הוא לא שאל אותנו. והוא נהרג. הרי הוא ידע שמה שהוא עושה זה מסוכן, לכן ודאי שהוא זכר צדיק לברכה, זכר קדוש לברכה, אבל המעשה היה מעשה לא נכון".[6]
[עריכה] לאחר מותו
גולדשטיין נקבר בקריית ארבע, בגן שהקים לזכרו של הרב כהנא, לאחר שנדחתה בקשת משפחתו לקבור אותו בבית הקברות היהודי בחברון.
במקום הוקמה אחוזת קבר, והוא הפך לאתר עלייה לרגל לאנשי ימין קיצוני שעורכים במקום הילולה ביום השנה למותו של גולדשטיין. בעקבות זאת נחקק ביוזמת חבר הכנסת רן כהן ממרצ חוק איסור הקמת מצבות זכרון לזכר מבצעי מעשי טרור, תשנ"ח-1998,[7] שקבע גם שמצבות שכבר הוקמו יוסרו ממקומן. בשנת 1999 הרס צה"ל את רוב האתר, לאחר שנדחתה עתירת המשפחה שלא לעשות כן[8], אך לא הרס את המצבה שעל הקבר.
לזכרו של גולדשטיין הוציאו תומכיו את הספר "ברוך הגבר". עורכיו של הספר הועמדו לדין והורשעו בעבירה של הסתה לגזענות.
בקרב פעילי ימין קיצוני היו שהתחפשו בפורים בתחפושת ברוך גולדשטיין.[9]
[עריכה] משפחתו
אלמנתו של גולדשטיין, מרים, הציגה את בעלה כמי שנרצח בפעולת איבה, ובהתאם לכך הגישה תלונה למשטרה על הירצחו, ותבעה מהמוסד לביטוח לאומי תגמולים על פי חוק נפגעי פעולות איבה. בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט.
אחד מילדיו, י. גולדשטיין, סיים קורס טייס והוצב כנווט קרב בחיל האוויר.[10]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיגל מגריסו, הטבח: מדריך מונחים, באתר ynet, 6 במרץ 2004
- אפרת וייס, עדיין צדיק, באתר ynet
- The Making of Murderous Fanatic , כתבת פרופיל שפורסמה בשבועון טיים על הדרך בה הפך גולדשטיין לרוצח פאנטי.
- יהושע בריינר, 15 שנה לטבח - גולדשטיין עדיין "הגבר", באתר וואלה
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 סיגל מגריסו, הטבח: מדריך מונחים, באתר ynet, 6 במרץ 2004
- ^ טרור יהודי במדינת ישראל, אתר נענע, 4 באוגוסט, 2005
- ^ "ואלה שנות...", בעריכת נסים משעל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997.
- ^ אפרת וייס, עדיין צדיק, באתר ynet, 4.3.04
- ^ חיים לוינסון, בית המשפט המחוזי בירושלים קבע: אמירות בשבח ברוך גולדשטיין אינן הסתה, באתר הארץ, 11.2.2010
- ^ צופיה הירשפלד, הרב אבינר: ברוך גולדשטיין טעה, אבל הוא קדוש, באתר ynet, 3.3.2009
- ^ חוק איסור הקמת מצבות זכרון לזכר מבצעי מעשי טרור, תשנ"ח-1998, באתר "נבו"
- ^ בג"ץ 6195/98 ישראל גולדשטיין ומרים גולדשטיין נגד משה יעלון ואחרים, ניתן ב-14.11.1999
- ^ טל ימין-וולבוביץ' וכתב NRG מעריב, ילדי המפונים רוצים להיות ביבר, באתר nrg מעריב, 12 במרץ 2006
- ^ עמוס הראל, בנו של ברוך גולדשטיין סיים קורס טיס, באתר וואלה!, 28 ביוני 2005
