ברוך גולדשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ברוך גולדשטיין (9 בדצמבר 1956 - 25 בפברואר 1994) היה רופא תושב קריית ארבע שרצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע כ-125 מתפללים נוספים במעשה טרור הידוע כטבח מערת המכפלה. המתפללים המוסלמים במערת המכפלה השתלטו עליו והרגו אותו. מעשה הרצח, הנחשב לאירוע הקשה ביותר בתולדות הטרור היהודי בישראל, זעזע את החברה הישראלית והפלסטינית.

חייו ומשנתו האידאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך גולדשטיין נולד כבנימין גולדשטיין בשנת 1956 בברוקלין, ניו יורק. על פי הכיתוב על מצבתו, הוא דור שביעי לרבי שניאור זלמן מלאדי. היה תלמידו של הרב מאיר כהנא, אותו הכיר עוד בארצות הברית, והצטרף לפעילות של הליגה להגנה יהודית בארצות הברית. בשנת 1977 סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון בישיבה יוניברסיטי, ובשנת 1983, עם סיום לימודי הרפואה בבית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין, עלה לישראל, והתגייס לצה"ל כרופא בדרגת סרן. כרופא צבאי הוא הצהיר שהוא לא מוכן לטפל בלא-יהודים‏[1] וסירב לטפל בחיילים דרוזים פצועים.‏[2] הוא נישא למרים ושינה את שמו הפרטי לברוך, היה אב לארבעה ילדים.

עם שחרורו המשיך לשרת כרופא במילואים, ועבד כרופא קהילתי בקריית ארבע וסביבתה. כחלק מעיסוקו כרופא טיפל בחיילים ואזרחים ערבים ויהודים‏[3] שנפגעו, ואף זכה לתעודת הוקרה מידי קצין הרפואה הפיקודי של פיקוד המרכז, אריה אלדד, על סיועו בטיפול בחיילים שנפצעו בפיגוע ירי בחברון.

הוא המשיך בפעילות בתנועת כ"ך, ובין השאר הופיע ברשימתה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה, שבה לא נבחר, וברשימתה לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה שבה נפסלה המפלגה מלהתמודד על ידי ועדת הבחירות המרכזית בשל מצעה הגזעני. הוא רץ ונבחר מטעמה למועצת קריית ארבע, ולאחר הירצחו של הרב כהנא הקים בקריית ארבע גן לזכרו.

גולדשטיין התנגד להסכמי אוסלו שנחתמו בספטמבר 1993, ונהג להסתובב עם טלאי צהוב על בגדיו. כאשר נשאל כיצד מתיישבות דעותיו הקיצוניות עם עיסוקו ברפואה השיב בציטוט מקהלת: "עת להרוג ועת לרפוא".‏[1]

טבח מערת המכפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח מערת המכפלה

בפורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994), בשעה 5 לפנות בוקר, הגיע גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן. ב"אולם אברהם" שבמערה התפללו 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, וב"אולם יצחק" התפללו באותה עת כ-800 מוסלמים, בתפילת יום השישי שלפני תחילת צום הרמדאן. גולדשטיין עבר ל"אולם יצחק", ובאמצעות רובה "גליל" שהיה ברשותו, רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 מהם. לאחר שחדל מלירות, משום שאזלה התחמושת שהייתה ברשותו או עקב מעצור בנשקו, השתלטו עליו המתפללים המוסלמים והרגו אותו באמצעות מטף כיבוי.

ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את הטבח במערת המכפלה הגיעה למסקנה כי גולדשטיין פעל לבדו, ללא תמיכה או סיוע מגורמים אחרים. למרות זאת הרקע האישי של גולדשטיין כחבר בתנועת כ"ך נקשר על ידי רבים למעשהו.

התייחסות לטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבח במערת המכפלה גונה על ידי גורמים מרוב קצות הקשת הפוליטית.

הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר עציון וראש תנועת מימד, כתב כי גולדשטיין "הצליח להכתים את העם היהודי ואת תורת ישראל בכתם של שפיכת דם נקיים. מעבר לשפלות המוסרית והדתית של הריגת חפים מפשע, שעה שכרעו ברך בפני בורא עולם - הרצח הנורא הביא לידי חילול שם שמים בעיני העולם כולו."‏[4]

בגילוי דעת שפרסמה מועצת קריית ארבע נאמר, בין השאר: "אנו משתתפים בכאב ובצער המשפחות שיקיריהן נפלו, אך את כתב האישום יש לכוון נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה שלא פעלו כנגד הפיגועים, ובכך גרמו בעקיפין לטבח". כשנשאל הרב דב ליאור (רבה של קריית ארבע) על הרצח ביקש להזכיר לשואלים שברוך גולדשטיין היה רופא וטיפל בהרבה מקרים וייתכן שנטרפה דעתו ממה שראה והיו שהעידו שקודם הטבח אמר "אני לא מסוגל יותר". חלקים מאנשי הימין הרדיקלי בישראל ואחדים מתושבי חברון הביעו לאורך השנים תמיכה מפורשת במעשהו של גולדשטיין, בין היתר בטענה שהטבח מנע פיגוע גדול שעמד להתבצע.‏[5][6]

פעיל הימין מיכאל בן חורין הועמד לדין על שאמר בהילולה לזכר גולדשטיין: "ברוך גולדשטיין אין כמוך בעולם, ברוך גולדשטיין הוא אדם צדיק, יסוד עולם, יחיד במינו". בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה אותו ופסק שאין בכך הסתה לאלימות.‏[7] מאוחר יותר הורשע בן חורין, עם אחרים, בהסתה לגזענות בעקבות הספר "ברוך הגבר" שהוציאו לאור בשנת 1995 ובו שבחים לגולדשטיין.

15 שנים לאחר הטבח, כתב הרב שלמה אבינר: "ברור שברוך גולדשטיין לא פעל מתוך רגשי נקמה פרטיים", ו"דווקא בגלל זה הוא היה צריך לבקש רשות מהאומה, כי אחר כך מי שיצטרך לקחת את המעמסה של האחריות זו האומה כולה. אם הוא היה שואל אותנו היינו אומרים לו לא לעשות את זה. ככה לא פועלים. אבל הוא לא שאל אותנו. והוא נהרג. הרי הוא ידע שמה שהוא עושה זה מסוכן, לכן ודאי שהוא זכר צדיק לברכה, זכר קדוש לברכה, אבל המעשה היה מעשה לא נכון".‏‏‏[8]

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח המצבה על קברו:
פ"נ הקדוש הרופא ר' ברוך קאפל גולדשטיין זצוק"ל הי"ד בן ר' ישראל יבדלחט"א. דור שביעי לאדמו"ר הזקן "בעל התניא" ר' שניאור זלמן מליאדי. מסר נפשו למען עם ישראל תורתו וארצו. "נקי כפיים ובר-לבב". נולד ה' בטבת תשי"ז. נרצח על קידוש השם י"ד באדר, פורים תשנ"ד. תנצב"ה

גולדשטיין נקבר בקריית ארבע, בגן שהקים לזכרו של הרב כהנא, לאחר שנדחתה בקשת משפחתו לקבור אותו בבית הקברות היהודי בחברון.

במקום הוקמה אחוזת קבר, והוא הפך לאתר עלייה לרגל לאנשי ימין קיצוני שעורכים במקום הילולה ביום השנה למותו של גולדשטיין. בעקבות זאת נחקק ביוזמת חבר הכנסת רן כהן ממרצ חוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור, תשנ"ח-1998,‏[9] שקבע גם שמצבות שכבר הוקמו יוסרו ממקומן. בשנת 1999 הרס צה"ל את רוב האתר, לאחר שנדחתה עתירת המשפחה שלא לעשות כן‏‏,‏[10] אך לא הרס את המצבה שעל הקבר.

בקרב פעילי ימין קיצוני היו שהתחפשו בפורים בתחפושת ברוך גולדשטיין.‏[11]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדשטיין נישא למרים כהן ב-1982, בני הזוג ביקשו לקיים את חופתם בהר הבית ולאחר שהמשטרה מנעה זאת מהם קיימו אותה בסמוך לשער המוגרבים.‏[12] לאחר מותו של גולדשטיין הציגה מרים את בעלה כמי שנרצח בפעולת איבה, ובהתאם לכך הגישה תלונה למשטרה על הירצחו, ותבעה מהמוסד לביטוח לאומי תגמולים על פי חוק נפגעי פעולות איבה. בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט.

אחד מילדיו, י. גולדשטיין, סיים קורס טייס והיה נווט קרב בחיל האוויר.‏[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ‫סיגל מגריסו, הטבח: מדריך מונחים, באתר ynet‏, 6 במרץ 2004‬
  2. ^ טרור יהודי במדינת ישראל, אתר נענע, 4 באוגוסט 2005
  3. ^ http://news.walla.co.il/?w=/22/2523783
  4. ^ "ואלה שנות...", בעריכת נסים משעל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997.
  5. ^ אפרת וייס, עדיין צדיק, באתר ynet‏, 4.3.04
  6. ^ http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t89893
  7. ^ חיים לוינסון, בית המשפט המחוזי בירושלים קבע: אמירות בשבח ברוך גולדשטיין אינן הסתה, באתר הארץ, 11.2.2010
  8. ^ ‏צופיה הירשפלד, הרב אבינר: ברוך גולדשטיין טעה, אבל הוא קדוש, באתר ynet‏, 3.3.2009‏
  9. ^ חוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור, תשנ"ח-1998, באתר "נבו"
  10. ^ בג"ץ 6195/98 ישראל גולדשטיין ומרים גולדשטיין נגד משה יעלון ואחרים, ניתן ב-14.11.1999‏
  11. ^ ‫טל ימין-וולבוביץ' וכתב NRG מעריב, ילדי המפונים רוצים להיות ביבר, באתר nrg‏, 12 במרץ 2006‬
  12. ^ אילן בכרחופה ליד שער המוגרבים, מעריב, 4 באוגוסט 1982
  13. ^ עמוס הראל, בנו של ברוך גולדשטיין סיים קורס טיס, באתר וואלה!, 28 ביוני 2005‬