ברוך קטינקא
ברוך קטינקא (19 במרץ 1887, ביאליסטוק – 18 באפריל 1965 ישראל) היה מהנדס בניין[1] ישראלי. הוא בנה מספר בתי ציבור בארץ, ובהם את בית ימק"א ירושלים ואת מלון פאלאס בעיר.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
נולד בשנת 1887 בעיר ביאליסטוק לשמואל-מנשה וטובה קטינסקי. משפחת קטינסקי היא מצאצאי מנשה בן ישראל. דודנו הוא ברוך קטינסקי, מראשוני תל אביב. למד בחדר ובבית ספר תיכון, וכן כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין. לאחר מכן למד בפוליטכניון שבעיר מיטוויידה (Mittweida). היה חבר "פועלי ציון".
ב-1908 עלה קטינקא לארץ ישראל, והיה מהנדס בבית-החרושת לשמן ולסבון "עתיד" (שמן תעשיות) בחיפה. בימי מלחמת העולם הראשונה התגייס ושרת במסגרת צבא העות'מאני ברכבת העות'מאנית, ולימים היה למהנדס הטכני הראשי ברכבת החיג'אזית. בתפקידו זה תיכנן והרכיב מנסרה מכנית, בה מנוע של קטר סובב דיסק חיתוך לחיתוך גזרי עץ להסקת הקטרים[2]. לקראת סוף 1917 הוצב בירושלים, ועם נסיגת הטורקים מירושלים קיבל הוראות להתייצבות בדמשק. בדרכו לדמשק, יחד עם שני מהנדסים יהודים שעבדו תחתיו, נודע לו שהוא הוכרז כבוגד והוצא נגדו גזר דין מוות. חרף כך המשיך בדרכו לדמשק, ושם הציג לשופט את מכתבי ההערכה וציוני השבח שקיבל במסגרת פעילותו בירושלים, ושוחרר ממאסר. עד סוף המלחמה המשיך לשרת במסגרת הרכבת החיג'אזית, ובתום המלחמה נלקח בשבי על ידי הבריטים.
קטינקא היה חבר ועדת המים לצדם של ש' סלושץ והיו"ר ד"ר מאיר גורביץ משהוקמה בשנת 1918. הוא היה ממייסדי 'התאחדות המהנדסים בארץ ישראל' ב-1919 וממקימי שכונת בת גלים בחיפה. עוד היה חבר הנהלת מפלגת הציונים הכלליים.
בשנת 1927 פרסם המופתי של ירושלים, חג' אמין אל-חוסייני מכרז להקמת מלון פאלאס על אדמת הווקף באזור ממילא שבירושלים. גיוס כספי מוסלמים בעולם לשיפוץ מסגד אל אקצא ומסגד כיפת הסלע בהר הבית הותיר בידיו של המופתי הון שהיה בו די כדי לבנות את המלון, והוא יזם את הקמתו במטרה לקדם את האינטרסים האסלאמיים בעיר, ולהוות חיץ בין השכונות היהודיות הסמוכות. החברה הקבלנית של קטינקא ושל שותפיו (הערבי-נוצרי ג'וזף פסקל אלבינה והיהודי טוביה דוניה) "אלבינה, דוניה וקטינקא" זכתה במכרז, והמבנה נחנך בשנת 1929 [2]. גם ביתו של המופתי נבנה על ידי החברה באותה עת.
הקמת המלון לוותה במספר תקריות שהידועה שבהן, הייתה סירובו של ראש העירייה, ראע'ב נשאשיבי, מתנגדו של המופתי, לחבר את המתחם למערכת הביוב. קטינקא פתר זאת על ידי הקמת מערכת שאיבה וטיהור מים טרם פונו מהמתחם. עם חפירת בור המים במקום, גילה קטינקא עצמות שמקורן ככל הנראה בבית הקברות המוסלמי בממילא, אולם המופתי החליט לאשר את המשך העבודות למרות זאת, ולהעביר את העצמות מהמקום בתום העבודות. לימים הייתה החלטתו זו לחרב פיפיות.
קטינקא נודע בחוש הומור שבא לידי ביטוי בסיפורים שכתב בספרו "מאז ועד הנה". אחד ממעלליו התרחש ברכבת העמק עת קבוצת חיילים גרמנים חנתה בזמן מלחמת העולם הראשונה באזור הקואופרציה במרחביה. החיילים ביקשו להגיע לחיפה ונזקקו ל'קרונועים'. הנהלת הרכבת לא סיפקה להם מנועים וקטינקא לקח מדחף ומנוע של מטוס, הניחו על קרונוע, חבש כובע טייסים ויחד עם טייס גרמני 'הטיס' את הרכבת על המסילה לחיפה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ברוך קטינא, מאז ועד הנה, ירושלים, 1961
- יעקב בן-הרצל, המסילה הטורקית לסואץ - ראיון עם ברוך קטינקא, דבר, 21 באוקטובר 1955
- מרדכי נאור, בחזרה לרכבת העמק, מקווה ישראל, הוצאת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, ספריית יהודה דקל, תשס"ט.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ברוך קטינקא", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 2018
- אודות ביח"ר עתיד בחיפה
- ד"ר מאיר גורביץ, היקיצה הימית, דבר, 19 במאי 1937
- ד"ר מאיר גורביץ, היקיצה הימית - המשך, דבר, 19 במאי 1937
- תקוה ויינשטוק, קטינקא אינו נוסע ברכבת, מעריב, 14 בנובמבר 1963
