ברונו גנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברונו גנץ

ברונו גנץ (גרמנית: Bruno Ganz; נולד ב-22 במרץ 1941, ציריך) הוא שחקן שווייצרי בינלאומי, מוכר בעיקר בזכות הדמות "דמיאל" שגילם בסרט מלאכים בשמי ברלין ושל אדולף היטלר בסרט הנפילה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנץ הוא בנו של מכונאי שווייצרי ואם איטלקית. הוא החליט להיות שחקן, עוד בטרם סיים את לימודיו בתיכון. בגיל תשע עשרה שיחק בסרטו הראשון, "האדון עם הכובע השחור" ("Der Herr mit der schwarzen Melone"). למרות התמיכה שקיבל מהשחקן הראשי בסרט גוסטב קנוט (Knuth), הופעת הבכורה הקולנועית שלו לא הייתה מוצלחת במיוחד ורק שנים רבות לאחר מכן הסתמנה עלייה בקריירה הקולנועית שלו. לאחר מכן למד בסטודיו לבמה "Zürcher Bühnenstudio" (כיום בית הספר הגבוה לאמנויות). במקביל עבד כמוכר ספרים והשלים לימודי חובש בבית הספר של הצבא השווייצרי. בשנת 1961 שיחק תפקיד של חובב ג'אז בסרט "Chikita". באותה שנה ערך את הופעת הבכורה התיאטרלית שלו, ובמשך כמעט שני עשורים לאחר מכן התמסר בעיקר לתיאטרון.

את פריצת הדרך שלו כשחקן עשה גנץ בסרט "Sommergäste" משנת 1976, שזיכה אותו בהכרה רחבה הן באירופה והן בארצות הברית. בשנת 1978 שיחק יחד עם סר לורנס אוליבייה במותחן "הנערים מברזיל", ובשנת 1979 כיכב מול קלאוס קינסקי בסרט של הרצוג: "Phantom der Nacht". אולם גנץ מוכר כנראה בעיקר בזכות תפקיד המלאך "דמיאל" שגילם ב"מלאכים בשמי ברלין" מאת הבמאי וים ונדרס. כמו כן שיחק לצד דניס הופר בסרטו של ונדרס "הידיד האמריקאי", עיבוד לרומן המשחק של ריפלי של פטרישיה הייסמית'. לאורך השנים עבד עם במאים ידועים נוספים כגון ורנר הרצוג, אריק רוהמר, ופרנסיס פורד קופולה.

בשנת 2004 שיחק את דמותו של אדולף היטלר ב"Der Untergang" ("הנפילה"), לאחר שערך מחקר במשך ארבעה חודשים לקראת התפקיד. בשנת 2008 הופיע בסרט "נער קריאה" וב"כנופיית באדר מיינהוף", שהיו שניהם מועמדים לפרס האוסקר (הסרט הטוב ביותר והסרט הזר הטוב ביותר).

גנץ שימש כדובר בשורה של יצירות מוזיקה קלאסית, כולל היצירה של לואיג'י נונו "Il Canto Sospeso" שהוקלט עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין. בשנת 2010 נבחר עם איריס ברבן לנשיאות האקדמיה הגרמנית לקולנוע.

נשוי מאז 1965 לסבין, אך הם חיים בנפרד. בנו היחיד התעוור בהיותו בן ארבע שנים. השחקן חי לסירוגין בעיר הולדתו ציריך, ונציה וברלין, יחד עם הצלמת ושותפתו הוותיקה רות ולץ.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]