ברונו שולץ
ברונו שולץ (בכתיב לועזי: Bruno Schulz); 12 ביולי 1892 – 19 בנובמבר 1942) היה סופר וצייר יהודי-פולני, נחשב בעיני רבים לאחד מיוצרי הפרוזה הפולנים הגדולים ביותר במאה ה-20.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו ויצירתו
שולץ נולד בדרוהוביץ' שבגליציה (אז מחוז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום באוקראינה). בגיל מוקדם מאוד גילה עניין בציור, ובסופו של דבר למד אדריכלות באוניברסיטת לבוב ואמנות בווינה. בשנים 1924–1941 לימד ציור בבית הספר התיכון בעיר מולדתו.
שולץ החל לכתוב בשנת 1925/6. קובץ סיפוריו הראשון "חנויות קינמון" פורסם ב-1934, וקצר שבחים. הקובץ השני, "בית-מרפא בסימן שעון-החול", הופיע ב-1937, וזכה באות הצטיינות מטעם האקדמיה הפולנית לספרות.
הרומן "המשיח", שנכתב בין השנים 1937–1939, והרומן "השיבה הביתה", שנכתב בגרמנית ונשלח לתומאס מאן, אבדו. גם גורלן של יצירות אחרות לא נודע מעולם.
ברונו שולץ חתום על התרגום לפולנית של "המשפט" לקפקא שהופיע ב-1936, אך למעשה תרגמה את הספר ארוסתו של שולץ, שרצתה להקנות בכך יוקרה לתרגום שלה.
ביולי 1941 נכנסו הגרמנים לדרוהוביץ'. שולץ הועסק על ידי הגסטפו בקטלוג ספרים מוחרמים ובציור. מפקד הגסטאפו בעיר, פליקס לנדאו, התפעל מכשרונו של שולץ והורה לו לעטר את חדרו של בנו בציורים מתוך אגדות עם גרמניות. למרות הבטחתו להגן עליו, הוא נרצח ב-19 בנובמבר 1942 על ידי קצין הגסטאפו קארל גינטר (Karl Günter).
באביב 2001 נחשפו ציורי הקיר של שולץ בבית בעיירה דרוהוביץ' שבאוקראינה. בעוד הרשות המקומית דנה בהקמת מוזיאון באתר, הוברחו הציורים לישראל על ידי צוות של מוסד יד ושם. העברת הציורים בוצעה בהסכמת תושבי העיירה ובעבור תשלום צנוע (כמאה דולרים), אך ללא תיאום עם ממשלת אוקראינה.[1] בשנת 2007 הודה מוסד יד ושם בנכונות הקבילה האוקראינית כי הציורים הוצאו משטחה במרמה.[2] בעקבות ביקורו של נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו בישראל בחורף 2007, חתם משרד החוץ הישראלי בראשית שנת 2008 על הסכם עם אוקראינה, שלפיו הציורים יירשמו ויוכרו כנכסי תרבות אוקראיניים, ויושאלו ליד ושם לעשרים שנה.[3] לאחר שעברו הליכי שחזור ושימור, מוצגים הציורים במוזיאון לאמנות של "יד ושם" החל מחודש פברואר 2009.[4]
ברונו שולץ וכתביו ממלאים תפקיד מרכזי ברומן עיין ערך אהבה מאת דויד גרוסמן.
[עריכה] תרגום לעברית של יצירות שולץ
- ברונו שולץ, חנויות קינמון (תרגום מפולנית: אורי אורלב, רחל קליימן ויורם ברונובסקי), הוצאת שוקן, 1986. הקובץ כולל את שני קובצי סיפוריו: חנויות קינמון, בית-המרפא בסימן שעון החול וסיפור שנשמר מעזבונו: "כוכב שביט".
[עריכה] לקריאה נוספת
- דן צלקה, 'הקוסם מדרוהוביץ': על ברונו שולץ ועל "חנויות קינמון", "בית-המרפא", "בסימן שעון החול", סימן קריאה, 11, 1980.
- יעקב גולומב, 'ערירותו המטאפיזית של ברונו שולץ', מאזנים, 1–2, תשמ"ו-1986.
- מרגריטה פזי, 'ברונו שולץ ופראנץ קפקא - היש ביניהם מן הדמיון?', רבקול, 1989.
- דויד גרוסמן, 'כל האפשר האינסופי', מוסף הספרות נקרא לאחרונה ידיעות אחרונות, 27 בספטמבר 2009
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- עופר דינס, "אחד מאותם דברים פלאיים ספורים, אשר מתרחשים רק פעם בחיים, ואולי אפילו רק אחת לכמה תריסרי חיים", באתר הארץ, 27 בפברואר 2008
- אנשיל פפר, נערים יהודים לומדים על ברונו שולץ ותרבות חילונית, באתר הארץ, 7 באפריל 2008
- חגי חיטרון, האוצר הגנוז של ברונו שולץ נחשף, "עכבר העיר", 19 בפברואר 2009
- ברונו שולץ, להבשיל כדי להגיע לילדות, באתר הארץ, 14 באפריל 2009
- אורי אורלב, לתרגם את ברונו שולץ, באתר הארץ, 14 באפריל 2009
- רחל מנקין, שרת השעירות של האימפריה ההבסבורגית, באתר הארץ, 14 באפריל 2009
- רוחמה אלבג, ילדי הגן קרבו לגדר וקראו קריאות עליזות לארנב שהתרוצץ ברחבת בית הכנסת, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
[עריכה] הערות שוליים
- ^ עמירם ברקת, "יד ושם" הביא את ציורי ברונו שולץ - אבל מסרב להציגם, הארץ
- ^ יצחק לאור, ברונו שולץ אינו "שלנו", הארץ, 24 במאי 2007
- ^ אנשיל פפר, ציורי הקיר של ברונו שולץ יוצגו ב"יד ושם", גלריה הארץ, באתר "עכבר העיר", 5 במרץ 2008
- ^ מציורי הקיר של אמן בכפייה: ברונו שולץ, באתר "עכבר העיר"
