ברונלו די מונטלצ'ינו
 | |
| סוג |
יין אדום  |
|---|---|
| מוצא |
איטליה |
| צבע |
אדום |
  | |
ברונלו די מונטלצ'ינו (באיטלקית: Brunello di Montalcino) הוא יין איטלקי המופק בכרמים הסובבים את העיר מונטלצ'ינו, השוכנת 120 ק"מ דרומית לפירנצה באזור טוסקנה. ברונלו, בתרגום חופשי, הוא "קטן ושחור". בניב המקומי, הוא שמו הבלתי רשמי של שיבוט ענב הסנג'ובזה (הידוע גם בשם סנג'ובזה-גרוסו) הגדל באזור מונטלצ'ינו. ב-1980, היה ברונלו די מונטלצ'ינו היין הראשון באיטליה שקיבל סיווג של Denominazione di Origine Controllata e Garantita (DOCG).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד התעודים הראשונים של "ברונלו" היה יין אדום שנעשה באזור מונטלצ'ינו בראשית המאה ה-14. ב-1831, המרקיז קוזימו רידולפי (שלימים התמנה לראש ממשלת טוסקנה בידי הדוכס הגדול לאופולד השני) שיבח את מעלותיהם של היינות האדומים של מונטלצ'ינו מעל כל היינות האחרים בטוסקנה. ב-1865, נערך יריד חקלאי במונטלצ'ינו שבחר לזוכה הפרס של האירוע את "היין האדום המובחר" הידוע כברונלו. באמצע המאה ה-19, קלמנטו סנטי, חקלאי מקומי בודד שתלים מסוימים של גפני סנג'ובזה על-מנת ליצור זן ענבים שיוכל להתיישן במשך תקופה ארוכה. ב-1888, נכדו פרוצ'ו ביונדי-סנטי, יוצא צבא שלחם בשירותו של ג'וזפה גריבלדי במהלך איחוד איטליה, שיווק את "הגרסה המודרנית" הראשונה של ברונלו די מונטלצ'ינו שהתיישן לאורך העשור בחביות עץ גדולות.
בתום מלחמת העולם השנייה, יצא שמו של ברונלו די מונטלצ'ינו כאחד מהיינות הנדירים ביותר באיטליה. היין יוצר על ידי יצרן אחד בלבד, ביונדי-סנטי, וגם יצרן זה שיווק את היין רק מארבע עונות בציר: 1888, 1891, 1925 ו-1945. המחירים הגבוהים והיוקרה של יינות אלה האיצו ביצרנים אחרים לחקות את הצלחתו של ביונדי-סנטי. בשנות השישים פעלו 11 יצרנים שעשו ברונלו וב-1968 זכה האזור במעמד של Denominazione di Origine Controllata (DOC). ב-1970 כמות היצרנים עלתה ביותר מפי שניים ל-25, וב-1980 היו 53 יצרנים. ב-1980, אזור מונטלצ'ינו היה אזור היין האיטלקי הראשון שזכה במעמד של Denominazione di Origine Controllata e Garantita (DOCG). בפרוס המאה ה-21, פעלו קרוב ל-200 יצרני ברונלו די מונטלצ'ינו, רובם חקלאים קטנים ואחוזות משפחתיות, שהפיקו קרוב ל-330,000 ארגזי בשנה (ארגז מכיל בדרך-כלל תריסר בקבוקים).
ב-2008, החרימו הרשויות האיטלקיות ארבעה יצרנים של בציר ברונלו 2003 בהאשמה שהם ביצעו הונאה בכך שהכלילו זני ענבים זרים כגון קברנה סוביניון ומרלו ביין עליו שמו ברמאות תווית של ברונלו די מונטלצ'ינו, שלפי החוק יכול לכלול רק ענבי סנג'ובזה. בדיקות מעבדה שנערכו אחר-כך אישרו שהיינות המוחרמים היו למעשה ברונלו פרט לכמות קטנה שלא היה ברור מה טיבה.
אקלים וגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מונטלצ'ינו הוא אחד מאזורי האקלים החמים והיבשים ביותר בטוסקנה כשהענבים הגדלים בו מבשילים עד לשבוע קודם לוינו נובילה די מונטפולצ'אנו ולקיאנטי קלאסיקו. זהו אזור DOCG הצחיח ביותר בטוסקנה, שבו כמות משקעים שנתית ממוצעת של כ-700 מ"מ, בניגוד לאזור קיאנטי שבו כמות ממוצעת של 900 מ"מ. בדומה ליתר ההמיספירה הצפונית, המורדות הצפוניים זוכים לפחות אור שמש וליותר רוחות מהים שיוצרים יינות חזקים ומורכבים יותר. ליצרנים הטובים ביותר באזור יש כרמים בשני המדרונות, והם משתמשים בממסכים בשני הסגנונות.
העיר מונטלצ'ינו היא כפר ימי-ביניימי קטן השוכן כ-564 מטרים מעל פני הים בנפת סיינה. אזור היין נמצא צפון-מזרחית לכפר והוא הררי ובעל צמחייה צפופה. מונטה אמיאטה, הפסגה הגבוהה ביותר בדרום טוסקנה, מספקת הגנה בפני מזג האוויר הסוער והגשום שמגיע מכיוון דרום-מזרח. בהשוואה לקרוב ל-170 קמ"ר של אדמה נטועה בקיאנטי, מונטלצ'ינו הוא אזור יין קטן יחסית עם כ-3,000 אקר (12 קמ"ר) של נטיעות. הכרמים במונטלצ'ינו נטועים בסוגי קרקע מגוונים, בכללם אבן גיר, חרסית, צפחה, אדמה וולקנית וחוואר פריך, הידוע כ-galestro - גובה פני הקרקע נע בין 149 ל-500 מטרים. מגוון הטרואר תורם לטווח הרחב של האיכות ולפוטנציאל המורכבות של ברונלו די מונטלצ'ינו.
עשיית היין והתקנות הנוגעות לכך[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברונלו די מונטלצ'ינו נעשה מ-100% ענבי סנג'ובזה. באופן מסורתי, היין עובר תהליך השריה ארוך שבמהלכו הצבע והטעם מוצאים מקליפת הענב. לאחר התסיסה היין מיושן בחביות עץ אלון. נוהגים ליישן את היינות במשך שלוש שנים או יותר "in botte" - בחביות עץ אלון גדולות שמנחילות מעט טעם עץ אלון. חלק מהייננים משתמשים בחביות באריק צרפתיות קטנות שמנחילות טעם וניל ופירותיות מסוימת ליין.
רוב היצרנים מפרידים בין ייצור הבקבוקים הרגילים לבקבוקי הרזרבה. הבקבוקים הרגילים יוצאים לשווקים 50 חודשים אחרי הבציר בעוד בקבוקי הרזרבה משווקים שנה אחר-כך. זמן היישון הנדרש כיום נקבע ב-1998 וקובע שיינות הברונלו צריכים להתיישן בחביות עץ אלון במשך שנתיים ולפחות ארבעה חודשים בבקבוק לפני מכירתם. הייננים שסוטים מהחוקים והתקנות הללו עלולים להיות מורשעים בהונאה מסחרית ולהיות נדונים לתקופת מאסר של עד שש שנים.
ברונלופולי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2008, פורסם כי השלטונות האיטלקיים חקרו טענות שלפיהן יצרני ברונלו מרכזיים מהלו את יינותיהם עם זני ענבים זרים ובכך הפרו את תקנות ה-DOCG הקובעות שיש להשתמש רק בענבי סנג'ובזה כדי לייצר ברונלו. התובע שניהל את החקירה אמר שהוא יטען להונאה מסחרית שעלולה להביא למאסרם של הרמאים. היצרנים החשודים נחשדו בהוספת יין מענבים לא מאושרים על-מנת להפוך את יינם למושך יותר עבור השוק הבינלאומי. בתגובה, מנעה ממשלת ארצות הברית את יבואם של יינות ברונלו שלא הוכח שהם נעשו מ-100% ענבי סנג'ובזה. השערורייה הביאה לטביעת המונח "ברונלופולי" (Brunellopoli) בידי עיתונאות היין האיטלקית.
זני הענבים והיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ענב סנג'ובזה הוא הענב הנפוץ ביותר באזור מונטלצ'ינו והוא הענב היחידי שרשאי לשאת את הכינוי ברונלו די מונטלצ'ינו DOCG. השיבוטים המיוחדים של סנג'ובזה הם ייחודיים לאזור מונטלצ'ינו ופותחו בהתאמה לטרואר המיוחד באזור. גובה פני השטח והאקלים באזור מונטלצ'ינו מספקים תנאים בהם סנג'ובזה יכול להבשיל בצורה טובה יותר מאשר כל מקום אחר בטוסקנה. גורמים אלה תורמים לגוף, צבע, תמצית וטאנינים שאופייניים לברונלו די מונטלצ'ינו. בניגוד לקיאנטי, היין מבוסס הסנג'ובזה הידוע האחר מטוסקנה, לברונלו די מונטלצ'ינו יש מרקם בשרני יותר, ולו ארומות שכיחות של פטל שחור, דובדבן שחור, שוקולד, עור וסיגליות.
נוהגים להשוות את הברונלו עם יינות פינו נואר מבורגון בשל מאפייני הטאנינים החלקים, הבשלות והפירותיות. החומציות הגבוהה של היין מאפשרת להתאימו למזון, במיוחד לבשר צלוי ולבשר ציד. כמות נכבדת מהברונלו נמכרת בארצות הברית ונרכשת במסעדות. היין הפך לפופולרי במיוחד באמריקה וקרוב לשליש מהבקבוקים של ברונלו די מונטלצ'ינו משווקים בארצות הברית. יינות הברונלו די מונטלצ'ינו ידועים בשל יכולתם להתיישן היטב ובצירים מובחרים יכולים להתבגר במשך מספר עשורים. מאסטר ביין מארי יואינג-מאליגן מציינת שרוב הברונלו זקוקים ללפחות עשר שנים לפני שהם מגיעים לבגרות ומתחילים להפגין את טעמיהם.
יינות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לברונלו די מונטלצ'ינו, יצרנים באזור מונטלצ'ינו יכולים לייצר תחת כינויי המקור DOCs את היינות רוסו די מונטלצ'ינו, סנט'אנטימו ומוסקדלו די מונטלצ'ינו, כמו גם את ממסך Indicazione geografica tipica שמקבל את הכינוי Toscana IGT. מוסקדלו די מונטלצ'ינו הוא יין לבן מתוק מענבי מוסקט. הסגנון היה נפוץ בעבר במונטלצ'ינו אבל יצא מהאופנה עקב מלחמת העולם השנייה. בראשית שנות השמונים, אחוזת היין קסטלו בנפי ניסתה להחיות את הסגנון על ידי נטיעת הענב מוסקט. מעמד של סנט'אנטימו DOC ניתן למנזר מהמאה ה-9 אותו בנה קרל הגדול. בשנות השבעים הושפעו יצרני מונטלצ'ינו מהצלחת סגנון יינות ה"סופר טוסקנים" שזיכו בהצלחה בינלאומית יצרני קיאנטי שסטו מתקנות ה-DOC, תוך שהם יוצרים ממסכים של קברנה סוביניון עם סנג'ובזה. ב-1996, הרשויות האיטלקיות אישרו את סנט'אנטימו DOC כדי לאפשר ליצרני מונטלצ'ינו להפיק יינות במעמד DOC שלא היו על טהרת הסנג'ובזה. יינות אלה כללו את הממסכים של יינות ביאנקו ורוסו כמו גם יינות זניים של קברנה סוביניון, שרדונה, מרלו, פינו גריג'יו, פינו נרו וסוביניון בלאן.
רוסו די מונטלצ'ינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעמד רוסו די מונטלצ'ינו DOC נוסד ב-1984 מתוך כוונה לתת ליצרני ברונלו די מונטלצ'ינו להמשיך במסורת של יישון ארוך של יין הדגל של האזור. רוסו די מונטלצ'ינו נעשה מ-100% ענבי סנג'ובזה שגדלים באותו אזור בו גדל ברונלו די מונטלצ'ינו. אולם, הדרישות הן שהיין יתיישן רק שישה חודשים בחביות עץ אלון ויתיישן בסך-הכול שנה אחת לפני הפצתו. הדבר מאפשר ליצרני הברונלו להכין יין שמשווק מוקדם ויכול לשפר את תזרים המזומנים שלהם, בעוד יין הברונלו די מונטלצ'ינו שלהם מתיישן לזמן ארוך. בבצירים פחות אידיאליים, חלק מהיצרנים מייעדים את כל הענבים שלהם להפקת רוסו די מונטלצ'ינו ולא לעשיית ברונלו. יקבים יכולים גם להסיר את הסיווג של הברונלו שלהם שלא יושן במשך 2–3 שנים ולשווקו כרוסו די מונטלצ'ינו אם היין לא מתפתח בהתאם לציפיותיהם. רוסו די מונטלצ'ינו קל ורענן יותר בדרך-כלל וניתן לשתותו מייד לאחר מכירתו, אם כי חלק מהיצרנים עושים יין עם אופי דומה יותר לזה של ברונלו. "תינוקות הברונלו" האלה עולים בדרך-כלל שליש עד חצי ממכירו של יין ברונלו די מונטלצ'ינו.
