ברוס ספרינגסטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברוס ספרינגסטין
Bruce springsteen front.jpg
מידע כללי
תאריך לידה 23 בספטמבר 1949 (בן 64)
מקור לונג בראנץ', ניו ג'רזי, ארצות הברית
שנות פעילות 1965—היום
סוגה הארטלנד רוק
פולק רוק
עיסוק זמר-יוצר
כלי נגינה גיטרה
מפוחית פה
פסנתר
חברת תקליטים קולומביה רקורדס

ברוס פרדריק ג'וזף ספרינגסטיןאנגלית: Bruce Springsteen; נולד ב-23 בספטמבר 1949 בלונג בראנץ', ניו ג'רזי), הוא זמר, פזמונאי, מלחין ומוזיקאי אמריקאי. מוכר בכינוי "הבוס". להקת הליווי של ברוס צורפה בשנת 2014 להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוס ספרינגסטין נולד בעיירה לונג בראנץ אשר במדינת ניו ג'רזי, ואת השכלתו בבית הספר היסודי והתיכון רכש בפריהולד בורוג'. אביו, דאגלס פרדריק ספרינגסטין, הוא בן למשפחת מהגרים ממוצא אירי-הולנדי והתפרנס כנהג אוטובוס. אמו של ברוס, אדל אן ספרינגסטין, היא בת למשפחת מהגרים מדרום איטליה, ושימשה כמזכירה רפואית. ברוס הוא הבכור מבין שלושת ילדיהם ולו שתי אחיות צעירות: פמלה ו-וירג'יניה. מי שהיווה עבורו השראה לפצוח בלימודי גיטרה היה לא אחר מאשר אלביס פרסלי, בו צפה ברוס בתוכניתו של אד סאליבן. אימו רכשה עבורו את הגיטרה הראשונה בחייו בסכום של 18 דולר בלבד, ולאחר מכן לוותה כספים כדי להעניק לו גיטרת קנט במחיר של 60 דולרים. מחווה זו מצאה את דרכה אל שירו, "The Wish".

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 החל להופיע כגיטריסט עם הלהקה "The Castiles" באירועים שונים בניו ג'רזי וניו יורק. בגיל 18 זומן לבדיקות-גיוס על ידי צבא ארצות הברית, אך נמצא לא כשיר לשרת לאחר תאונת אופנוע. בסוף שנות השישים חבר להרכב Earth שהופיע במועדונים שונים בניו ג'רזי. בתקופה זו זכה בכינויו, "הבוס" כשלקח פיקוד על נושאי הלוגיסטיקה והתשלום של ההרכב. ספרינגסטין צמח מסצנת הרוק של עיירות החוף של ניו ג'רזי. בתחילת שנות השבעים הוא הוביל מספר הרכבים שעלו מידי ערב להופיע במועדונים הקטנים של ערי החוף, והחל לצבור אט אט קהל מאזינים אוהד.

בין השנים 1969-1971 ברוס הוביל מספר הרכבים יחד עם הנגנים דני פדריצ'י, ויני לופז וסטיבן ואן זאנדט. חבורת נגנים זו היא שתהפוך בשנים הבאות ללהקת ה-E Street Band. צייד הכשרונות ג'ון האמונד גילה את ברוס בשנת 1972, וחתם עם ברוס על חוזה להקלטת האלבום הראשון שלו בחברת קולומביה רקורדס. בינואר 1973 ראה אור אלבומו הראשון '"Greetings from Asbury Park, N.J" אשר זכה לביקורות טובות אך לא זכה למכירות גבוהות.

כתיבתו הפואטית וסגנון הפולק-רוק של אלבומו זיכו אותו בהשוואות בלתי פוסקות לבוב דילן ו-ואן מוריסון על ידי מבקרי המוזיקה. בספטמבר 1973 ראה אור אלבומו השני "The Wild, The Innocent & the E Street Shuffle". בשירי האלבום המשיך ברוס לתאר את חייהם של בני הנוער בניו ג'רזי; האהבות, האכזבות, סיפורי הרחובות והדרכים אותם חווה ועליהם שמע ודמיין בעצמו. בגיליון של עיתון המוזיקה "The Real Paper" שיצא במאי 1974 כתב מבקר המוזיקה ג'ון לנדאו: "ראיתי את עתיד הרוק אנד רול, ושמו הוא ברוס ספרינגסטין. בערב בו חשתי צורך להרגיש צעיר, ספרינגסטין גרם לי להרגיש כאילו שמעתי מוזיקה בפעם הראשונה בחיי". החברות בין לנדאו וספרינגסטין הפכה במהרה לעבודה משותפת, ולנדאו נהפך למנהלו האישי ולמפיק המוזיקלי של ספרינגסטין באלבומו השלישי, "Born To Run".

משך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום השלישי הוקלט בתהליך ארוך שארך כ-14, חודשים בהם נאבק ברוס להעביר את הרעיונות והתחושות שלו על הסאונד וכלי הנגינה השונים. הקלטת שיר הנושא של האלבום לבדו ארכה כ-6 חודשים. היה זה חברו של ברוס, סטיבן ואן זאנט שהגיע לאולפן ההקלטות - והצליח בעקבות היכרותו רבת השנים עם ברוס- לעזור בתפירת הפרטים הקטנים. בעזרתו, שיר הנושא ותפקידם של כלי הנשיפה בשיר "Tenth Avenue Freeze-Out" זכו למגע החסר, והקלטות האלבום הגיעו לסיומן. ברוס עצמו המשיך להביע חוסר שביעות רצון מהתוצאה, ולאחר האזנה ראשונה של האלבום השליך את התקליט מחלון האולפן והביע את רצונו לגנוז את האלבום ולהקליטו כהופעה חיה. ב-13 באוגוסט 1975 ברוס ולהקת האי-סטריט החלו במרתון של עשרה הופעות בחמישה לילות, במועדון ה-Bottom Line בניו יורק. ההתעניינות של התקשורת הייתה בשיאה, וההופעות הוקלטו ברדיו. שנים מאוחר יותר המגזין רולינג סטון יבחר בסדרת המופעים הללו בין 50 האירועים ששינו את הרוק אנד רול.

ב-25 באוגוסט 1975 ראה אור אלבומו השלישי ופורץ הדרך של ברוס, "Born To Run". האלבום זכה להצלחה מיידית וטיפס במהרה אל המקום ה-3 במצעד האלבומים האמריקאי Billboard. הסינגלים "Born To Run" וTenth Avenue Freeze"-Out" התברגו אף הם במצעד ולצידם הפכו כל רצועות האלבום למושמעות דרך קבע במגוון תחנות רדיו. ב-27 באוטובר 1975 הופיע ברוס במקביל על שערי המגזינים טיים מגזין ו ניוזוויק, ובכך הגיע גל החשיפה לשיאו. ספרינגסטין התרעם על יחסי הציבור שקדמו להופעות, ותלש בעצמו כרזות שהכריזו "סוף סוף לונדון מוכנה לבואו של ספרינגסטין". האלבום "Born To Run" נמכר בארצות הברית עד שנת 2000 ב-6 מיליון עותקים, והוא מדורג במקום ה-18 ברשימת 500 האלבומים הטובים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון.

בשנת 1976 נקלע ברוס למאבק משפטי מול אמרגנו לשעבר, מייק אפל. מאבק זה מנע ממנו להקליט ולהוציא לאור אלבום חדש. סיבוב ההופעות של "Born To Run" נמשך לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית, עד לסיום המאבק המשפטי ב-1977. אז, חזרו ברוס ולהקת האי סטריט להקלטות האלבום הרביעי "Darkness on the Edge of Town". באלבומו הרביעי חל מפנה בכתיבתו ובצורת ההגשה של שיריו של ברוס: שירי האלבום הכתובים כולם בגוף ראשון, כדי להדגיש חלומות, קשיים ותחושות של בני מעמד הפועלים באותם מקומות אותם חווה ודמיין ברוס. האלבום זכה לביקורת מצוינות ונחשב עד היום כאחד האלבומים הטובים והמוערכים ביותר של ברוס. סיבוב ההופעות של האלבום "Darkness on the Edge of Town" התקיים לכל אורך שנת 1978 והפך לאגדי בקרב מעריצי ברוס, כשההופעות החלו להימשך אל מעבר למחסום ה-3 שעות.

ב-17 באוקטובר 1980 ראה אור אלבומו החמישי של ברוס, "The River". האלבום הכפול הציג שירי רוק קצביים בהשפעת הרוק אנד רול של שנות החמישים והשישים לצד רצועות פולק רוק שהמשיכו לתאר את חייהם של בני מעמד הפועלים דרך עיניו של ברוס. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Hungry Heart", זינק אל המקום ה-5 במצעד הסינגלים האמריקאי בילבורד והפך לשירו המצליח ביותר של ברוס עד אותה עת. לאחר סיבוב הופעות מוצלח נוסף ישב ברוס וכתב, הפעם לבדו, את "נברסקה", אותו הקליט בביתו. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית אך נחשב בקרב מעריציו לאחד האלבומים האישיים והחודרים יותר שלו. בשנת 1984 חזר ספרינגסטין עם "Born in the USA", האלבום המזוהה ביותר עמו, שמכר בשנה אחת 10 מיליון עותקים בעולם ונשאר עד היום האלבום המצליח ביותר של ספרינגסטין במהלך כל הקריירה. לאלבום זה נלווה מסע הופעות חוצה עולם של יותר משנה וחצי. במהלך סיבוב הופעות זה הספיק ספרינגסטין להתחתן ולהתגרש מהשחקנית והדוגמנית ג'וליאן פיליפס.

לאחר החזרה ממסע הופעות זה, הוציא ספרינגסטין את האלבום "Live 75-85" ובו 290 דקות של הופעות חיות משנת 1975 ועד שנת 1985. "ניסיתי לסדר את השירים כך שיספרו סיפור", אמר על האלבום המשולש הזה. בשנת 1987, לאחר נישואיו למי שהייתה זמרת הרקע שלו ועד היום אשתו ואם שלושת ילדיו, הוציא ספרינגסטין את האלבום "Tunnel of love". לאלבום זה נלווה מסע הופעות שסיומו היה בשנת 1988 בקונצרט בבואנוס איירס יחד עם אמנים כמו סטינג, טרייסי צ'פמן ועוד למען זכויות אדם. בשנת 1992 הפתיע ספרינגסטין כשהוציא 2 אלבומים בו-זמנית: "Lucky Town", ו-"Human Touch". ההפתעה הגדולה הייתה שלראשונה ספרינגסטין בחר בלהקה אחרת מלהקת האי סטריט, ועם להקה זו גם יצא לסיבוב הופעות, לא לפני שהוציא את אלבום ה-UnPlugged שלו עם הלהקה.

ב-1993 זכה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב על כתיבת וביצוע השיר "Streets of Philadelphia" עבור הסרט "פילדלפיה".

בשנת 1995 הוציא את האלבום "Greatest Hits" בו הוצגו 2 שירים חדשים שלו עם להקת האי סטריט, ואחריו הוציא את האלבום "The ghost of Tom Joad" ("הרוח של טום ג'ואד"), בהשראת הספר "ענבי זעם". לאחר סיבוב הופעות אקוסטי ומנוחה קצרה, התאחד ברוס עם להקת האי סטריט בשנת 1999, ואלה יצאו לסיבוב הופעות משותף ששיאו היה ב-14 לילות רצופים במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. לראשונה בתולדות הלהקה צולמו ההופעות האחרונות במלואן ויצאו בפורמט DVD. בשנת 2002 הוציא ספרינגסטין את האלבום "The Rising", שהושפע ברובו ממתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר על ארצות הברית ומאסון מגדלי התאומים. לאלבום זה, שהוקלט יחד עם ה-E Street Band נלווה סיבוב הופעות ובו הופיעה הלהקה לראשונה בניו זילנד. ההופעה בברצלונה מסיבוב הופעות זה יצאה גם היא בפורמט DVD, וסיבוב הופעות זה נחתם בשלושה לילות ב- Shea Stadium בניו יורק.

בשנת 2005 הוציא ברוס את האלבום "Devils and Dust", ובשנת 2006, לאחר שהיה מעורב פוליטית לראשונה בחייו, הוציא את האלבום "We shall overcome - The Seeger sessions", ובו עיבודים מחודשים לשירי עם אמריקאים. בשנת 2007 הוציא את האלבום "Magic". בשנת 2009 זכה שוב פעם בפרס גלובוס הזהב עבור הפסקול לסרט המתאבק.

ברוס נחשב אחד מעמודי התווך של המוזיקה האמריקאית, והוא סמל מוצהר של תרבות זו. שיריו של ברוס נלמדים באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית בשיעורי היסטוריה - בנושא של למידת ההיסטוריה האמריקאית דרך שיריו.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985 ברוס נשא לאישה את השחקנית-דוגמנית גוליאן פיליפס, ממנה התגרש כעבור ארבע שנים. בשנת 1991 הוא נשא לאישה את פטי סקיאלפה, ממנה נולדו לו שלושת ילדיו (לפי סדר לידתם): אוון ג'יימס (נולד מחוץ לנישואים, כלומר לפני שנישאו), אלופת קפיצות הראווה לעתיד ג'סיקה ריי ספרינגסטין וסמואל ריאן ספרינגסטין. משנת 1990, המשפחה מתגוררת בקולטס נק ניו ג'רזי, אך בעלת בתים ברחבי ארצות הברית כולה. ברוס ספרינגסטין הוא דמוקרט מובהק והתגייס למען בחירתו של אובמה בבחירות ב-2012 כשהופיע בכנסים של המפלגה הדמוקרטית ומשך לשם קהל.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973: Greetings from Asbury Park, N.J.
  • 1973: The Wild, the Innocent and the E Street Shuffle
  • 1975: Born to Run
  • 1978: Darkness on the Edge of Town
  • 1980: The River
  • 1982: Nebraska
  • 1984: Born in the U.S.A.
  • 1987: Tunnel of Love
  • 1992: Human Touch
  • 1992: Lucky Town
  • 1995: The Ghost of Tom Joad
  • 2002: The Rising
  • 2005: Devils & Dust
  • 2006: We Shall Overcome: The Seeger Sessions
  • 2007: Magic
  • 2009: Working on a Dream
  • 2012: Wrecking Ball
  • 2014: High Hopes

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]